פוליטיקה מעורערת
המערכת הפוליטית שלנו היא כמו משפחה משוגעת שחייבת טיפול דחוף: לא תהיה כאן פעולת הדחת פושעים זריזה, המציאות אינה "הישרדות"
- פעילי ימין יפגינו בנצרת: "קחו חלק בנטל והתגייסו"
- פגישת יעלון פלסנר: "נגבש הצעת חוק היסטורית"
- ועוד ניסיון פשרה: פלסנר במשא ומתן עם בנט
אז זהו. המשפחה הזאת היא המערכת הפוליטית שלנו. התסבוכת של המשפחה הפוליטית הזאת גורמת לכולנו לחשוב שאולי נכון לחפש משפחת אומנה. הצורך לחלק מחדש את הנטל גורם לערעור ערכי של קואליציית נתניהו: הוא ערער את הקואליציה השנייה שלו.
הסוגיה הזאת היא משחק סכום אפס: אם יוצע פתרון שיאפשר הישארות גורם חרדי בתוך הממשלה, אזי מדובר במריחה של מופז וחבריו, והשאלה היא אם בועז נול וחבריו יזהו איזה צד של הפרוסה דביק עבורם. כל ניסיון להוביל שינוי ערכי במגזרי המיעוטים בחברה הישראלית (והמגזר הערבי לחלוטין מצוי עמוק בתוך הסיפור) בפעולה מהירה אחרת שבה יוטלו סנקציות והפושע יוקע מתוככי החברה - הוא שגוי לחלוטין. זו לא משימת הדחה ממועצת השבט.
מי שחשב שלסכסוך הזה יש רובד אחד - השסע החרדי-חילוני - טעה. בשקט עומד לו בפינה יו"ר ישראל ביתנו, שר החוץ אביגדור ליברמן, ומזכיר שמבחינתו גם ערביי ישראל הם חלק מהסיפור, וכמעט דורש מכולם לשיר מתוך חלום את "בלי נאמנות אין אזרחות". ועוד לא הגענו לתאומים, שלא ברור אם הם זהים, האחד שחרחר והאחר בהיר יותר.
המערכת המורכבת בין השותפים החרדים לבין עצמם, ובינם כגוף אחד לבין הליכוד, מכילה רבדים על רבדים: יש מי שיאמרו כי בעולם החרדי יהדות התורה היא המפלגה הדומיננטית, ואילו בציבור הכללי ש"ס היא הדומיננטית. המצב שבו כל צל"ש שש"ס מקבלת במגזר הכללי הופך לטר"ש במגזר החרדי, ולהפך, הוא מהות קיומה ומהות תסכולה של המפלגה החרדית הספרדית. מיותר לציין כי את האחות האשכנזית הציבור הכללי ממש, אבל ממש, לא מעניין.
אם נרד לעומק ונתבונן בתוככי נפשו של
מישהו יכול לשלול פרישה מתואמת של יהדות התורה עם ש"ס, כאשר ש"ס נותרת בקואליציה כדי לשמור על החומות החרדיות? מישהו יכול לשלול הסכמה של מופז לשוויון וירטואלי אחרי שהצליחו לשכנע אותו שבעוד שבוע נצטרך לפנות איזו גבעה, וכולם ישכחו לו את זה? התשובה היא לא.
תקצר היריעה מלהכיל את החלופות האפשריות. המסקנה? אין. וזאת הבעיה. הפתרון? ראוי להתחיל בטיפול קבוצתי דחוף למשפחת נתניהו-מופז-ליברמן-ישי-ליצמן.