דרום סודן חוגגת שנה: התקוות לא התממשו
המדינה הצעירה בעולם בת שנה, אבל הציפיות לפיתוח ולביטחון עדיין רחוקות מאד ממימוש. רבים מהתושבים לא מאמינים בממשלה
חודש לאחר מכן, שר המדינה לאכיפת החוק הגיע לאזור הזה של מזרחה של דרום סודן כדי לשכנע את התושבים שהממשלה החדשה של האומה הצעירה מוכנה לסייע – ושהם צריכים לוותר על כלי נשקם.
גבריאל דופ, אדם שנראה כמו מקרר אנושי, ישב מאחורי שולחן עץ בשדה מאובק כשמחברת לפניו. "אנחנו הממשלה", הוא אמר לקהל. "ואנחנו רוצים שלום". אבל האנשים רצו תשובות. מי, הם שאלו, יגן עליהם כאשר הפושטים ישובו?
כאשר התושבים של המדינה החדשה בעולם מעלים דרישות כאלה זה סימן להתקדמות ועדות לדרך הארוכה שדרום סודן עוד צריכה לצעוד. פשיטות על בקר הן מנהג עתיק באזור. הציפיות שהממשלה המרכזית יכולה וצריכה להפסיק אותן הן משהו חדש יותר.
במשך עשרות שנים, נאבקו הדרומיים בסודן בשליטים הערבים של המדינה בצפון. יותר משני מיליון בני אדם נהרגו לפני שהלחימה הסתיימה בהסכם שלום ב-2005. במשאל עם שהובטחה בהסכם, 99 אחוז מהדרומיים בחרו לפרוש. וב-9 ביולי 2011, דגל דרום סודן הונף מעל הבירה ג'ובה.
הנשיא סלבה קיר מוביל את החגיגות היום, כאשר שיאן יהיה מצעד צבאי ונאומים רשמיים. בין הנוכחים נמצאים מזכ"ל האו"ם בן קי-מון, יו"ר ועדת האיחוד האפריקאי ז'אן פינג, נשיא דרום אפריקה לשעבר תאבו מבקי ומנהיגי אתיופיה, קניה ואוגנדה.
למדינה של קרוב לשמונה מיליון בני אדם יש כמה יתרונות
אבל בדרכים רבות, יצירתה של דרום סודן הייתה פעולה פרועה של אופטימיות. המדינה החסומה מעורבת בעימות אלים לעתים עם השליטים לשעבר בסודן. רק אדם אחד מכל ארבעה יודע קרוא וכתוב. מים זורמים ומיטות בית חולים הן מצרך נדיר. ובאומה בגודל של צרפת, יש רק 300 ק"מ של דרכים סלולות.
בקיצור, קיימים כל הסיכויים שדרום סודן תצטרף למדינות הכושלות של העולם, ותוסיף לחוסר היציבות בעולם שכבר סובל מהתקוממויות בדלניות, קיצונים איסלאמים, שחיתות ועוני.
שנת העצמאות הראשונה הביאה תקווה וגאווה, אבל גם שחיתות והתנהלות לקויה – לא פחות מעימות כלכלי הרסני עם סודן על נפט שאיים להפוך למלחמה חדשה. העימות הוביל את ג'ובה לסגור את תעשיית הנפט שלה, אשר סיפקה 98 אחוז מהכנסות המדינה. משברים פנימיים כמו הפשיטה הקטלנית על הבקר בפיבור בחנו את יכולתה של הממשלה לספק את השירות הבסיסי ביותר, ביטחון.
השנה הראשונה גם העלתה שאלות לגבי מה המשמעות של להיות אזרח דרום סודן. זה נכון בעיקר במדינות כמו ג'ונגליי, שם נמצאת פיבור. שם, לשבטים קטנים תמיד היו יחסים מתוחים עם שני השבטים הגדולים, דינקה ונואר, ששולטים בממשלה. מרבית תושבי פיבור הם מורליי, ומספרם מגיע ל-150 אלף איש.
בראיונות עם עשרות מנהיגי מורליי ותושבים, הם ממשיכים לקוות שהממשלה החדשה תביא פיתוח וביטחון. אבל רבים גם מיואשים מההבטחות שלא מולאו וחוששים יותר ויותר שהם יצטרכו להחליף מגוון אחד של מנהיגים רחוקים ומתעלמים באחרים. עד כה, לא הצליחה הממשלה לשכנע את כל תושבי דרום סודן שהם שייכים.
"אין לנו כבישים, אין לנו בתי חולים", אמר פיטר גזולו, מורליי שמקורב לחלק מהמנהיגים רבי העוצמה של הקבוצה. למה הם מונעים ייצוג? למה הם מונעים פיתוח? נלחמנו 21 שנה למען דמוקרטיה וחירות לכולם, אז למה יש דמוקרטיה רק למעט?".
גורמים רשמיים בתנועה לשחרור דרום סודן, מפלגת השלטון, דוחים את הטענות על אפליה ואומרים שמקורם של חיכוכים בקרב הקבוצות האתניות במדינה הן תוצאה של שנים של שלטון לקוי של הממשלה הסודנית בחרטום. כשהיא שולטת במשאבים שלה ועם עוד זמן, דרום סודן יכולה להתגבר.
מה שקרה אחרי הפגישה בעקבות הפשיטה על הבקר מעלה את האפשרות שזה לא יהיה פשוט.
חוסר האמון בממשלה המרכזית הוא כה עמוק, עד שאישה אחת אמרה שהיא הייתה מפוחדת כמעט לחלוטין מכדי להופיע. היא העלתה אפשרות שסגן הנשיא ריק משאר, בן הנואר, היה מעורב בפשיטות – טענה שמעטים מחוץ לעיירה לוקחים ברצינות.
האישה אמרה שמשאר דיבר בפגישה בפיבור בדצמבר והבטיח לאנשים שהעיירה תהיה בטוחה. אבל הפושטים הסתערו ימים אחדים לאחר מכן. "סגן הנשיא הגיע לכאן, והאנשים האלה באו מיד אחריו", אמרה, כשהיא זוכה לתשואות מהקהל.
ממשרדו של משאר לא הגיבו לבקשות לראיון, אבל הוא ובכירים אחרים אמרו שהוא נסע לפיבור כדי לנסות ולשכנע את התוקפים לשוב לבתיהם. הצעירים החמושים בכבדות סירבו.
כאשר התושבים סיימו להעלות את תסכולם, שר המדינה לענייני החוק, דופ, עמד לדבר. השמש עמדה לשקוע עליו ועל הקהל.
הוא אמר שהגורמים הרשמיים עובדים עם סוכנויות סיוע, מדברים עם התקשורת, עושים כל מה שהם יכולים כדי לעזור. הממשלה תכננה להציב חיילים בין נואר ומורליי כדי למנוע פשיטות נוספות, ואפילו שוקלת את בקשת המורליי לפלג את האזור למדינה משלהם.
דופ אמר כי השמועות כי משאר סייע לעמיתיו בנואר לבצע את הפשיטה היו שטויות. "ריק משאר אוהב את אנשיו... כעת יש לנו אומה משלנו, ואנחנו לא רוצים שהתושבים שלנו ימותו". לפי דופ, הוא מתכוון להעביר מסר דובר לעיירה גדולה של הנואר.
בסופו של נאום השר, האנשים מחאו כפיים בנימוס ושני גברים ניגשו ללחוץ את ידו. "פגישה טובה", אמר דופ, וחייך כאשר האנשים התרחקו.
אחרי שהשדה התרוקן כמעט לחלוטין, סמואל צ'אקין, איש דת גבוה ומקריח עם שפם דק, ניגש לכתב. הוא אמר שהאנשים לא האמינו לשר.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם