"אני יכולה להבין את האיש ששרף את עצמו"
פרי דנילוב, שפונתה מדירת העמידר שבה התגוררה, ואתי חן שחיה באוהל, לא הופתעו מההצתה. "מה שמחזיק אותי זה המשפחה"
פרי דנילוב שמעה על כך שמשה סילמן הצית את עצמו ופרצה בבכי. דנילוב, בת ,55 עולה מקווקז, פונתה מדירת עמידר שבה התגוררה 16 שנים עם בעלה, עד שנפטר.
הרקע לפינוי הוא חוב שהחל בהלוואה בסך 90 אלף שקל שקיבלה כדי שתוכל לקנות לה ולבתה דירה. דנילוב, שמתקשה לדבר עברית, חשבה שמדובר במענק.
לדבריה, כשנודע לה שהיא צריכה להשיב את החוב שצמח עם הזמן לכ200- אלף שקל, היא ניסתה להחזיר את הכסף בתשלומים, אבל משרד השיכון סירב לכך והציע לה לעבור לדיור מוגן לקשישים. דנילוב סירבה.
"הייתי אצל חברה, ופתאום התקשרו השכנים ואמרו: 'תחזרי מהר, מוציאים את הדברים שלך מתוך הבית,"' היא משחזרת. "שלחתי את הבן שלי, שניסה לעצור בעדם, אבל לקחו אותו באזיקים. פניתי לכל מי שאפשר ולא עזר. אין לי אפשרות לשכור דירה בקצבה של 2,000 שקל בחודש." עכשיו היא חיה בדירה של בנה.
בשבוע שעבר פנתה רותי
"אני מבינה את האיש ששרף את עצמו," היא אומרת. "אומרים כל הזמן: 'לא מגיע לכם.' בגלל הדברים האלה אנשים הורגים את עצמם. גם אני כבר חשבתי על זה, אבל מה שמחזיק אותי זה הבן שלי והמשפחה."
ממשרד השיכון נמסר בתגובה: "המבקשת אינה זכאית להמשך מגורים בדירה על פי חוק זכויות הדייר בשיכון הציבורי. לדיור ציבורי זכאיות משפחות שלהן שלושה ילדים ויותר.
"היא אושרה לפתרון בדיור מוגן ברמה גבוהה באזור מגוריה, והדירה עומדת לרשותה לאכלוס מיידי, כחריג ולפנים משורת הדין, כאשר הדירה שבה היא מתגוררת תאוכלס על ידי משפחה זכאית קשת יום. יש בכך התייחסות הוגנת הן כלפי המפונה והן כלפי המשפחה הזכאית. בכל החלטה אחרת היינו פוגעים במשפחה הממתינה שנים בתור."
אתי חן, אם חד-הורית לילד בן ארבע, לא מצליחה להתקיים. אף שהיא סובלת משחמת הכבד, היא אינה זכאית לדיור ציבורי, ובמקום זה החל משלשום היא מתגוררת בגן ציבורי. חן, המוכרת בביטוח לאומי כבעלת 60 אחוזי נכות, התגרשה לפני כמה שנים ועתה היא מגדלת לבדה את בנה אביאור ללא עזרה של ממש.
למרות הקשיים הרבים, היא אינה זכאית לדיור ציבורי מכיוון שאינה עומדת בקריטריונים. לפני כמה חודשים היא הקימה עם קבוצת משפחות מירושלים את "מאהל האין-ברירה." תוכנית לפירוק המאהל העניקה לדייריו השתתפות בשכר דירה, אולם לפני שלושה ימים נגמר לחן הכסף, וכעת היא חוזרת עם בנה לרחוב. במוצאי שבת הקימה חן מחדש את המאהל יחד עם עוד כמה משפחות.
"לפעמים אני מוותרת על התרופות שלי כדי להאכיל את הילד," היא מספרת בכאב. "אני לא מקבלת סיוע כאם חד-הורית משום שאני גם נכה ומקבלת קצבת נכות ואין כפל קצבאות. אבל הם צריכים להבין שאין לילד מקום לישון בו. אני זה מה שנקרא 'מתחת לקו העוני,' ואני מצפה שבמדינת ישראל לא יהיה מצב שמישהו נאלץ לגור ברחוב."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם