רק הליכוד יכול: 41% תמיכה בנתניהו
בנימין נתניהו ממשיך ליהנות מהוואקום המנהיגותי. העבודה מתחזקת, קדימה מתרסקת, והליכוד מצליח לשמור על כוחו. גוש הימין נהנה מ-46 מנדטים בעוד שגוש המרכז שמאל נאבק בינו לבין עצמו ולא מצליח להביא את כלל מצביעיו לקלפי. תמונת מצב
בניגוד לאולמרט, שני ראשי המפלגות בגוש המרכז-שמאל - שלי יחימוביץ' ושאול מופז - זוכים לציונים נמוכים מאוד, חד ספרתיים, בהתאמה לראשות הממשלה לעומת נתניהו. אף שהיא עומדת בראש המפלגה השנייה בגודלה (17 מנדטים), רק שבעה אחוזים רואים ביחימוביץ' כמתאימה לתפקיד ראש הממשלה, כנראה בשל היעדר ניסיון מדיני-ביטחוני ותפקידים ביצועיים בעברה.
לעומת זאת, מי שכיהן כשר ביטחון וכרמטכ"ל, שאול מופז, זוכה לציון נמוך משלה: שישה אחוזים בלבד רואים בו מתאים לשמש ראש ממשלה, וזאת עוד ביום שבו הוביל את מפלגתו אל מחוץ לממשלה. אם לעובדה שפרש מהקואליציה בגלל עניין ערכי משמעותי הייתה השפעה על הציבור - זו עדיין אינה ניכרת. קדימה בראשותו משתרכת הרחק ממפלגת העבודה ולפיד עם שבעה מנדטים בלבד. למרות זאת מופז אינו מתחרט.
אף שנתניהו נתפס בתקשורת ובחלקים מהציבור כמי שנכנע למפלגות החרדיות, הוא אינו ניזוק מכך. הסיבה היא היעדר אלטרנטיבה שלטונית, מצב המלווה את נתניהו זה כשנה מאז תחילת קריסת ציפי לבני וקדימה.
מעולם לא היה מצב שבו במהלך ארבעה חודשים התחלף שלוש פעמים ראש האופוזיציה: מופז החליף את לבני, הוא עצמו הוחלף על ידי יחימוביץ', וכעת החליף אותה חזרה. ככה לא בונים אלטרנטיבה.
במצב הזה, אף שאחוזים גבוהים בציבור אינם שבעי רצון מתפקודו (34 אחוז) או מרוצים "ככה ככה" (29 אחוז), נתניהו ממשיך ליהנות מהוואקום המנהיגותי בכלל ובשמאל-מרכז בפרט. אפשר לכנות זאת
נתניהו אמנם התחרט על כך שלא נצמד לתוכניתו המקורית והקדים את הבחירות, אולם על פי הסקר, אם אכן הייתה זו טעות, אין לה בשלב הזה ביטוי. אילו היו הבחירות מתקיימות היום, נתניהו היה בוודאות מרכיב את הממשלה הבאה.
הוא גם היה נהנה מיתרון מובהק לגוש הימין שמסתכם ב-64 מנדטים. זהו פער גדול המוכיח שמפלגות המרכז-שמאל אינן מצליחות למקסם את האלקטורט שלהן. הן פועלות בנפרד, נאבקות זו בזו ומתחלקות במספר מנדטים קבוע פחות או יותר.
העבודה בראשות שלי יחימוביץ' עם 17, יאיר לפיד עם 11 ואחרון אחרון חביב שאול מופז עם שבעה מנדטים. הציבור אינו גומל לקדימה על שנאבקה מול נתניהו בנושא ערכי, ואלה הן חדשות טובות לנתניהו, מנהיג גוש הימין.
מי שמרוויח ממשבר חוק טל הוא לפיד, שהולך ותופס את מקומו בנישת המחאה האזרחית לעומת יחימוביץ', שמזוהה עם המחאה החברתית. לפיד קוצר את פירות המאבק על השוויון בנטל, אף שקדימה הובילה אותו.
11 המנדטים שהוא מקבל מוגדרים בשפת הסקרים כמצביעי אווירה. לפיד טרם הציג את רשימתו לכנסת, אין לו ניסיון ביצועי או פוליטי, אך הוא משמש כביתם החדש של נוטשי קדימה.
גם אביגדור ליברמן יוצא מורווח ממשבר הגיוס. על פי הסקר, מפלגתו ישראל ביתנו זוכה לתוספת מנדט (16) לעומת הבחירות הקודמות. ליברמן, בקמפיין ממוקד וחד, הצליח לעשות את הבלתי אפשרי: גם להיות נחרץ ואולטימטיבי, לדרוש גיוס לכל מגיל 18, וגם להישאר בממשלה.
אצל ליברמן דבר אינו מקרי. תזכרו את תמונת כל חברי סיעתו ביום רביעי האחרון, מצביעים כאיש אחד על חוק הגיוס מגיל 18 לכל צעיר שיזמו, שכצפוי נפל. אל תתפלאו אם תראו את אותה תמונה בקמפיין הבחירות. "מילה שלי זו מילה", אמר ליברמן במסיבת העיתונאים וסימן את היעד.
תמונת חלוקת המנדטים בסך הכל נשמרת, אין הפתעות גדולות. הליכוד הוא המפלגה הגדולה ביותר עם 27 מנדטים, בדיוק כמספרם בכנסת הנוכחית. למרות זאת, זוהי אינה תוצאה אידאלית עבור ראש הממשלה, שפועל בתוך ואקום מנהיגותי מתמשך וכבר הגיע בשנה האחרונה לפסגות גבוהות מכך עם 30 מנדטים ויותר לאחר עסקת גלעד שליט.
נתניהו לא הצליח לנגוס אלקטורט מהמרכז כפי שקיווה, והוא כנראה גם ויתר על המאמץ. ביטוי לכך ניתן למצוא בכתף הקרה שהפנה למופז במשבר חוק טל. ניתן היה לחשוב שקדימה תיהנה מהמצב, אבל גם לאחר פרישתה מהממשלה בגלל נושא ערכי ומהותי היא אינה מצליחה להיחלץ מהמשבר המאיים על המשך קיומה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם