בין היצרים: הפוליטיקה הקטנה של מפלגת קדימה
שחזור תוכנית הפילוג של קדימה חושף פוליטיקה קטנה, יהירה, צינית ולא מתוחכמת. בליכוד לא מבינים מדוע רה"מ מוציא כוח על מפלגה שוקעת
כאילו שלוש שנים וחצי של ממלכתיות והצלחות פוליטיות באו לקצן באבחה, וביבי הישן מודל 99' חזר אלינו, תופס את מקומו של קינג ביבי.
עם זגזוגים לתפארת בחוק טל, החלטות שגויות שמשתנות ברגע להחלטות שגויות אחרות, שהדרמטית שבהן היא ביטול הקדמת הבחירות, וכמובן הפוליטיקה העסקנית הקטנה והמצחינה, זו שנתניהו הצליח לגרום לנו לחשוב שהוא אינו עוסק בה.
ראש הממשלה יצא ביום רביעי לפגרת קיץ ארוכה, אבל בניגוד ליציאה הנינוחה והבטוחה בכל הפגרות הקודמות בשלוש השנים וחצי האחרונות, נתניהו לא יכול באמת להיות רגוע.
אין תקציב, אין חוק טל, התכסיס הפוליטי להרחבת הקואליציה כשל והבאיש, הקואליציה חורקת, הפופולריות יורדת, וקדימה ומופז בהתרסקותם לא מפסיקים להסב נזקים.
עכשיו גם מתברר שלא הייתה לשר העל לענייני כלכלה תוכנית כלכלית רצינית, שהגירעון הלך והעמיק, שהצמיחה התכווצה, האבטלה הרימה ראש, שסוכנויות דירוג האשראי לחצו, ונתניהו נאלץ בתקופה הפוליטית הכי רגישה מבחינתו להנחית גזרות על הציבור.
לכן בליכוד תופסים את הראש. אף אחד לא מצליח להבין באמת מדוע ראש ממשלה שהיה לו הכל אך לפני חודשיים וחצי, הולך ומאבד את כל נכסיו בזה אחר זה בשרשרת פיגועים עצמיים בלתי נגמרת.
עד כדי כך התסכול גדול, שיש כאלה שמעלים בזהירות את החשש שנתניהו - שהיו לו ביד גם תאריך לבחירות וגם תוצאה מובטחת לכהונה שלישית - הימר בעצם על הכל.
לשרים וחברי הכנסת קשה להתעלם מהאווירה הקשה בשטח שאליה הם נחשפים מדי יום בסניפי הליכוד, באולמות השמחות ובמסרונים שמשוגרים בקצב לטלפונים הניידים שלהם.
כמו גששים בדואים מנוסים, עסקני הליכוד הוותיקים הם ברומטר משוכלל למדדי דעת הקהל, הם האנשים בעלי חוש הריח המפותח ביותר בפוליטיקה הישראלית לגבי נבחריהם. כאלה שמסוגלים להבחין במומנטום שלילי עוד לפני בוא הסקרים הרעים.
אלה הם הקולות שראש הממשלה לא ישמע, בטח לא מפי יועציו, שחלקם כנראה מסתובבים עדיין עם גיליון לא מעודכן של "טיים מגזין". משהו רקוב בממלכת נתניהו.
לטובת נתניהו ויועציו, מובא כאן מקבץ מייצג של מה שאמרו עליו השבוע שרי הליכוד וחברי הכנסת. אף אחד מהם, אגב, לא טרח לצאת להגנתו בתקשורת כבעבר.
זוהי ביקורת גורפת
"הוא מתאבד מול העיניים שלנו", "לפחות הפילוג היה מצליח. נשארנו עם הסירחון", "והכל בשביל ענקי הדור שמאלוב-ברקוביץ' ודואן", "זה עלוב ומגעיל. לא נעים לי לחשוב שזה ראש הממשלה שלי", "כולם כאן במצב רוח רע מהשטויות שגם ביבי לא יודע למה הוא עושה", "הוא יורק לנו בפרצוף כשהוא מנסה לעשות פילוג על חשבוננו" וגם "ביבי והיועצים הגרועים שלו מבולבלים כל כך עד שהם לא זוכרים מה הם רוצים מעצמם. כדאי שמישהו יתעורר". הכל מפי הבכירים ביותר.
בינתיים, המזל של נתניהו הוא הוואקום המנהיגותי, העדרה של אלטרנטיבה. אבל יש רגע בפוליטיקה שעוצמת הסלידה היא כל כך חזקה, שגם מי שנחשב מלך מאבד את זה ברגע. נתניהו מתקרב לאזור הסכנה.
מה גרם לצחי הנגבי לנסות לפלג את קדימה זה ברור. אם היה מצליח, היה חוזר למפלגתו הישנה עטור תהילה ועם נדוניה ביד, רושם על שמו את פירוק קדימה ויוצא עם הארסנל הזה לכבוש את צמרת הליכוד בפריימריז.
מה גרם לנתניהו ללכת שבי אחר הנגבי ולהאמין בלי שבדק שהוא מחזיק ביד את מפתחות הפילוג, זה פחות ברור.
ייתכן שמדובר בשילוב בין המוניטין של הנגבי כתכסיסן פוליטי מחונן וקר רוח, מי שנחשב לרוצח השקט של הפוליטיקה הישראלית, כזה שתמיד יספק את הסחורה, לבין יצר הנקמה של נתניהו בקדימה, שבהקמתה חוסל כמעט הליכוד.
אילו נתניהו היה פועל פחות מהבטן ויותר מהראש, הוא היה מבין שחבל לבזבז אנרגיה על מפלגה ששוקעת ללא עזרתו במצולות.
אבל מילא לסמוך על הנגבי. מה שבאמת לא ברור הוא מדוע התפתה נתניהו להפקיד את העניין הרגיש במיוחד הזה גם בידיו הלא בטוחות של יו"ר הקואליציה זאב אלקין.
מדוע נתן אמון מחודש במי שכמעט סיבך אותו ופעל בחוסר לויאליות בפרשת גבעת האולפנה, כששיתף פעולה עם הימין הקיצוני ובשל כך היה מועמד להדחה על ידו? כאדם מאמין אולי מוטב היה לאלקין לא לעשות עסקים בתקופת תשעת הימים (מראש חודש אב ועד ט' באב), אבל הפיתוי כנראה היה גדול.
ואחרונים חביבים הם יועצי ראש הממשלה. החבורה שאמורה להגן בגופה על הבוס, להזהיר אותו מסכנות ולתאר בפניו תמונה אמיתית. היכן הם היו? מדוע לא מנעו מנתניהו לסבך את עצמו בסירחון הפוליטי הזה? מדוע אף אחד מהם לא בדק אם באמת קיימת שביעיית פורשים.
נתניהו היה צריך להיות בפרונט רק בסוף התהליך, כאשר היו לו שבע חתימות, ולא לנסות להציל מהלך כושל באישון לילה כאחרון הסוחרים בשוק.
יועציו הבכירים של ראש הממשלה טוענים עכשיו שהנגבי לא סיפק את הסחורה והפיל את כולם. אבל זו חוכמת הבדיעבד והיא חוכמה קטנה מאוד. האחראי לכישלון הוא נתניהו, לא הנגבי ולא אלקין.
שחזור הימים שבין חמישי לראשון אז צברה תאוצה תוכנית הפילוג, חושף תרגיל פוליטי מרושל, חסר מרכז כובד אחד ונעדר דיסקרטיות מתבקשת, שידיים רבות ערבבו בו ושסופו נחשף טרם זמנו והתנפץ לכל עבר.
הוא חושף פוליטיקה קטנה, יהירה, צינית ולא מתוחכמת, כזו המתרחשת במחשכים וצוחקת לכולנו בפרצוף. כשחושבים על זה, מטריד שכל כך הרבה אנרגיה השקיע ראש הממשלה במזימה פוליטית בימים שחפפו לפיגוע בבורגס.
בחמישי שעבר נכנס עניין הפילוג להילוך גבוה ומשולב. מצד אחד, פועלים הנגבי ואלקין בניסיון לגבש שביעיית פורשים. בשלב הזה הם בטוחים שיצליחו בקלות, אפילו להעמיד עשירייה.
הנגבי יורד לאילת לחופשה משפחתית, מה שמסייע להרדים את העיתונאים, שמריחים שמשהו קורה ומתקשרים לשאול אם הוא בדרכו לליכוד. אני באילת עד יום ראשון, מבטיח הנגבי, שום דבר לא קורה.
בינתיים מתנהלת תנועת טלפונים ערה מהמלון באילת לאלקין, ללשכת נתניהו ולח"כים מקדימה. היעד הוא לבצע פילוג לפני היציאה לפגרה. להטיל פצצה בהפתעה, להשאיר את מופז המום ומושפל.
הנגבי יורה לכל הכיוונים. הוא מתקשר גם לחברי כנסת ממחנה לבני כמו נחמן שי ונינו אבסדזה. הוא רוצה קבוצה גדולה. תבואו איתנו ואחר כך תתפצלו לעבודה, הוא מציע.
במקביל חיים רמון בביקור באתיופיה מנהל קרב משלו בניסיון לפלג שביעייה שתהיה פלטפורמה לציפי לבני ותפעל מהאופוזיציה.
רמון לא מוכן שהח?כים ברשימה שלו ישתפו פעולה עם נתניהו והנגבי ויכתימו פילוג שהוא רוצה להציג כאידאולוגי. הוא מנסה לבלום את אבסדזה, שי ורוברט טיבייב, שבכלל בודק אפשרות לחבור לישראל ביתנו. . . ככה נראית מכירת חיסול של מפלגה.
לתמונה נכנסת בשלב הזה גם יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ', שעל פי העדויות פעלה בתיאום עם אלקין והייתה אמורה לקלוט את אבסדזה ושי אל חיק מפלגתה. הרעיון היה פשוט לכאורה: כולם ייצאו בקבוצה אחת ואז יתבצע פיצול נוסף למפלגת העבודה.
ארבעת הח"כים שהתכוונו להתפלג מקדימה: אריה ביבי, אבי דואן, יוליה שמאלוב-ברקוביץ' ועתניאל שנלר נדרשו לחתום על שני טפסים.
האחד, בקשה להתפלג מקדימה, השני, התחייבות לאפשר לאבסדזה להתפלג לעבודה. יחימוביץ' אמורה הייתה להרוויח שני חברי כנסת לפחות, ולהגדיל את כוחה בכנסת ואת תקציב מימון המפלגות, ובכך גם להוכיח רלוונטיות פוליטית.
בבזאר הלילי של נתניהו כ-12 חברי כנסת קיבלו הצעה להיות סגני שרים. דואן הוא סיפור. העובד הסוציאלי, שבמשך שנים, עוד מימי הליכוד, מלווה את מופז ושימש כראש מטהו בפריימריז בהם הובסה לבני, מסתובב מאז עם בטן מלאה על המנהיג - כך הוא נוהג לכנות את מופז.
ייתכן שהדבר נעוץ בכך שמופז סירב לאפשר לו לכהן כמנכ"ל המפלגה לצד כהונתו כחבר כנסת.
מכל מקום, הנגבי איתר את דואן כחוליה החלשה, מה שאכן התברר כמדויק. בראשון הוא נפגש עם נתניהו. הסתחרר מהחנופה והחיזורים ואפילו נשמע אומר שבינו לבין נתניהו נוצרו יחסי קרבה.
דואן היה בטוח שהוא עושה את עסקת חייו, האמין להנגבי ונתניהו שיש בידיהם את השביעייה ויצא ראשון לתקשורת. לא מן הנמנע כי יציאתו הייתה בשליחות הנגבי ואלקין בניסיון ליצור סחף לעברם, לאחר שהבינו שהם מתקשים בהשגת השביעייה.
בפועל קרה ההפך. חותמים פוטנציאליים נתקפו פאניקה. יעקב אדרי נעלם להם בלילה כשהבין שהעסק מתפרק. אבסדזה התאדתה לאחר שנבהלה מרמון, שהזהיר אותה לא לשתף פעולה עם יחימוביץ' ונתניהו.
דואן זרם. הוא נשלח להיות בשר תותחים. כך קרה שהעוזרת החרוצה שלו התקשרה לעיתונאים ובישרה להם שדואן הוא סגן שר הרווחה הבא. יש לכם סקופ. תעופו על זה, עודדה אותם.
בגלי צה"ל אפילו הספיק הכתב הפוליטי עידן קוולר לתפוס את דואן עצמו, לפני שירד למחתרת, ולהקליט אותו אומר את הדברים הבאים: "רציתי להביא איזה מזור לחברה הישראלית ולעובדים הסוציאלים. אני הייתי עובד סוציאלי במקצועי. יש לי הזדמנות פז, שאני לא יודע מתי תינתן לי עוד פעם".
ככה פשוט, כמה חשיבות עצמית ופאתוס למעשה אופורטוניסטי מתחילתו ועד סופו. וזה האיש שרק כמה ימים קודם לכן הגן על המנהיג מופז, הזהיר מפילוגים והצביע בעד יציאה מהממשלה.
ביום שלישי, בדיון על סילוק חבורת המתפלגים מקדימה שהתקיים בוועדת הכנסת, טען דואן שלא היה ולא נברא. הוא גם רץ למחוק הצהרה דומה מדף הפייסבוק שלו.
אבל איך יסביר את הראיון הלילי המפליל הזה? שלא לדבר על האבדה הגדולה למשרד התקשורת, לאחר שח"כ שמאלוב-ברקוביץ' לא תוכל להתמנות לסגניתו של משה כחלון. או למשרד לביטחון פנים, שפעמיים - גם כעת וגם בפילוג הקודם, היה אמור לזכות באריה ביבי כסגן שר. אי אפשר להאשים את ח"כ ביבי בחוסר עקביות. דומה שבכל פעם שמדברים על פילוג הוא שם.
אחד אחד ובאין רואה הם זחלו לבית ברחוב בלפור, והגיחו לכנסת למשרד של אלקין. הם רק לא הבינו שהנגבי מוליך אותם לאסונם הפוליטי האישי.
על פי החוק, ח"כ שמתפלג באמצע הקדנציה לא יוכל להתמודד לכנסת הבאה במפלגת האם או למפלגה אליה התפלג. זו הסיבה שדליה איציק, חיים רמון ושמעון פרס התפטרו בזמנו מהכנסת אחרי שפרשו ממפלגת העבודה כדי להתמודד מטעם קדימה.
השאלה היא האם לרמון, כמו שהוא מבטיח, יש את השביעייה לרוץ איתה? אחרי כישלון הנגבי שום דבר כבר לא ברור.
דליה איציק המתינה ביום רביעי, יום יציאת הכנסת לפגרה, עד לשעות המאוחרות בלשכתה בכנסת, כי חשדה שברגע האחרון חבורת רמון ולבני (שלמה מולה, יואל חסון, נינו אבסדזה, אורית זוארץ, נחמן שי, מגהלי והבה ורחל אדטו) יגישו בקשה להתפלגות. חששה התגבר לאחר שחלק מהח"כים שהיו אמורים לצאת איתה לביקור בסין כנציגי קדימה, הודיעו על ביטול הנסיעה. בקדימה מעריכים כי גם בתוך הקבוצה הזו יש חילוקי דעות ומאבקי כוח, ולכן הפילוג מתעכב.
מופז מצדו מרגיש ששרד את השבוע הזה כמנצח. כלל לא אכפת לו אם חבורת רמון תתפלג. זה נראה כאילו הוא אפילו מייחל להיפטר מעולם, רק שיקחו איתם חלק מהחובות של המפלגה.
אל הדואנים והשנלרים, שהיו בשר מבשרו, אומרים אנשי מופז שיתייחסו כאל "פליטים סודנים. לקדימה יש תקנון והם יורחקו מהמפלגה, מהסיעה ומהוועדות בכנסת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם