ניצולי שואה למען הפליטים: די לגזענות

בת 65, דור שני לניצולי שואה, ותלמידה בת 15 יזמו את צעדת המחאה בת"א נגד היחס הגזעני כלפי הזרים: "לא יכולה שלא להשוות"

יובל גורן | 28/7/2012 21:11 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
כמה מאות בני אדם השתתפו הערב (שבת) בהפגנה נגד היחס לזרים, גירוש מבקשי המקלט והחקיקה נגד הזרים בכנסת, שאורגנה על ידי אורן רימון (15), תלמידת בית ספר, ואטה בכמן (65), דור שני לניצולי שואה.

ניצולי שואה ודור שני לשואה בצעדת מחאה כנגד גירוש הפליטים, תל אביב
ניצולי שואה ודור שני לשואה בצעדת מחאה כנגד גירוש הפליטים, תל אביב צילום: מוטי לבטון
אורן רימון, בת ה-15 שארגנה את ההפגנה, אמרה: "כשראיתי איך מתייחסים לזרים בישראל כעסתי, כי לא הבנתי איך אדם יכול לאבד לחלוטין את החמלה כלפי אדם אחר, כמו אמא וילדה שברחו ממקום בו רצחו את כל משפחתם, איך שתיהן מהוות איום עלינו ועל המדינה שלנו".

לדבריה, "אחרי שפגשתי את אטה ודיברנו על המטפל האריתראי שלה ומה שהוא עובר כאן, כמו שאר הזרים ומבקשי המקלט, לא יכולתי עוד לשתוק".

"גם אנחנו נזקקנו בעבר למקלט", הזכירה רימון, "והיו הרבה מדינות שהפנו לנו גב. אבל היו אנשים שסיכנו את חייהם כדי לעזור ליהודים, כדי להסתיר אותם, מה הם היו אומרים כשהיו רואים את היחס שלנו כמדינה אל הזר? אנחנו היינו מסכימים שישוו אותנו לסרטן? לא, היינו מצפים שיעשו למעננו כמו שעשו חסידי אומות עולם".

שמעון סיגלי, ניצול שואה ששרד את מחנה טרייזנשטט, אמר בהפגנה: "אינני פוליטיקאי או נואם מקצועי, אני אדם פשוט שנשאר בחיים. בגיל 11 נלקחתי למחנה ריכוז, שם עברתי את השואה. למדתי בזמנים הנוראיים האלה בעיקר שלושה דברים, איך לחיות עם בטן ריקה ולחיות עם הרעב, איך לחיות ללא בית, ובעיקר, איך לחיות ללא תקווה".

"הם לקחו לנו את התקווה", סיפר סיגלי. "לא ידענו אם יהיה מחר טוב יותר, לא ידענו אם בכלל יהיה מחר. אחרי שראיתי בטלוויזיה מה קורה בגינת לוינסקי, אנשים שישנים על הדשא, על עיתונים ישנים, לבושים סחבות, רעבים, הלכתי לראות בעצמי ונוכחתי שזו האמת".

ניצול השואה המשיך: "זה היה בלתי אנושי, חזרתי לביתי והבאתי להם אוכל, שמיכות ומה שיכולתי. כי אנחנו, שידענו רעב וחוסר תקווה, צריכים להיות בשורה הראשונה כשעזרה נחוצה, כי כל מי שהציל נפש אחת, כאילו הציל את האנושות כולה".
צילום: מוטי לבטון
ניצולי שואה ודור שני לשואה מתיצבים לצידם של הפליטים, צילום: מוטי לבטון
"ההפגנה חשובה לא פחות מתפילות ט' באב"

ח"כ שלמה מולה (קדימה), הגיע להפגנה ואמר: ״גם אני חוויתי אלימות והתעללות כלפיי רק בגלל היותי פליט בדרך לישראל. את ההרגשה הזו אני לא אשכח לעולם", העיד ח"כ מולה. "לכן היום אני מבין שגם לפליטים מגיע יחס אנושי. מדינה שהוקמה על ידי פליטים שברחו ממדינותיהם אינה יכולה להתעלם מהפליטים שבקירבה״. 

הרב משה יהודאי מעמותת "רבנים לזכויות אדם - שומרי משפט", אמר בהפגנה כי "דווקא בערב הזה, ערב ט' באב, חשוב שנזכור את מה שהתורה אומרת לנו, שכולנו נבראנו בצלם אלוהים, היא אומרת לנו על שוויון זכויות בין חזקים לחלשים, בין אזרחים לזרים, היא אומרת לנו לאהוב את הגר, את הזר".

לדברי הרב יהודאי, "דווקא עלינו להבין את נפש הזר ולא לתת את ידינו לדיכוי, להיאבק בגזענות,

בלאומניות ובקנאות. גם בגרמניה של שנות ה- 30 איש לא העלה על דעתו לאן יובילו הפוגרומים והגזענות כלפי היהודים. אבל היום בישראל, קריאות גזעניות הן נחלת הממשלה ושריה, הן כלפי הפלסטינים והן כלפי מהגרי העבודה והפליטים".

הוא הוסיף כי "בערב הזה רבים מחבריי נמצאים בבתי הכנסת, אני חושב שהנוכחות בהפגנה הזו לא פחות חשובה מהתפילות שנשמעות הערב ברחבי הארץ".

ח"כ דב חנין (חד"ש), שלקח חלק בהפגנה, אמר כי "לאורך המאה ה-20 היו אלה היהודים שנרדפו, ברחו ונתקלו בדלתות חסומות. בצדק ביקרנו את חסימת הדלתות בפני הנרדפים".

ח"כ חנין הוסיף: "מדינת ישראל עצמה הוקמה על ידי פליטי פרעות, אנטישמיות, רדיפות ובהמשך גם השמדה. מה שהיה שנוא עלינו - אל נעשה לאחרים", קרא.

צילום: מוטי לבטון
''לא יושפל שום אדם על גזעו וצבעו, יום יבוא''. המפגינים בתל אביב למען הפליטים האפריקאים צילום: מוטי לבטון
"נאבקות בחוסר האנושות ביחס לזר"

את ההפגנה יזמו אורן רימון, תלמידה בת 15, ואטה בכמן (65), דור שני לניצולי שואה, אשר נפגשו במהלך פעילות של תלמידי בית הספר של רימון בבית האבות בו שוהה בכמן. השתיים צפויות לצעוד בראש המפגינים, ואליהם יצטרפו ניצולי שואה, בני נוער ואמנים שישתתפו בעצרת שתתקיים ברחבת מוזיאון תל אביב.

השתיים שנשארו בקשר לאחר תום הפעילות, שמעו מהעובדים האריתראים בבית האבות, בהם המטפל של בכמן, על ההתנכלויות כלפיהם על רקע גזעני, המתרחשות כמעט מידי יום, והחליטו לארגן את ההפגנה במחאה על היחס של מדינת ישראל ורבים מאזרחיה כלפי הזרים, המלווה מזה חודשים ארוכים, לטענתם, בהסתה גזענית נגד קהילה שלמה.

"אבא שלי ברח שלוש פעמים ממחנות ריכוז וניצל, בין היתר, בזכות כפריים אלמונים שהשאירו לו חלב ולחם במקום בו התחבא מספר חודשים", אומרת בכמן, "אני לא יכולה שלא להשוות את הסיפורים של האריתראים שמטפלים בנו בבית האבות על הזוועות שהם חוו כפליטים לבין הסיפורים ששמענו מההורים שלנו, ועל הדרך בה גרשו אותם מבתיהם ושמו אותם בגטאות".

לדברי רימון, "אנשים כועסים שאנחנו משוות את מה שקורה כאן לגרמניה הנאצית, אבל ההשוואה היא לא לנאציזם אלא לרצף אירועים בהם אלימות, גזענות וחוסר אנושיות ביחס לזר שהובילו לשם".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
עדכון אחרון : 28/7/2012 21:51
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים