רומניה: ראש העיר חשף את שורשי המשפחה
משפחתה של ניצולת אושוויץ חני שטריקברגר יצאה לרומניה כדי ללמוד על עברה, ראש העיירה שבה נולדה, עזר לפתור את חידת המשפחה
טיול השורשים יצא לדרך לפני כמה חודשים לכבוד יום הולדתו ה-60 של יורם. הוא ואוריתה החליטו להגיע לגבול רומניה-הונגריה, האזור שבו נולדה אמו של יורם, ולחקור את עברה שעליו לא הרבתה לספר.
"ידענו עליה מעט מאוד. היא סיפרה רק שנלקחה לאושוויץ בגיל צעיר מאוד והייתה אחת מ'תאומות מנגלה'. ידענו גם שהיא מעיירה בהונגריה", מספרת אוריתה.
"היא סיפרה תמיד שקראו לה הלה או הלנה ושנולדה ב-1923". אחרי שהיא נפטרה, נסענו עם הבת שלנו לסיור באושוויץ, אך לא מצאנו את השם שלה או פרטים שקשורים אליה".
הפעם החליטו יורם ואוריתה לערוך חיפוש מקיף הרבה יותר ועברו בין בתי ספר, עיריות ואפילו הגיעו למחנה שאליו נלקחו היהודים מעיר לידתה של האם, וישאו דה ז'וס, הנמצאת כיום ברומניה. אבל גם אחרי אלפי הקילומטרים שעברו לא איתרו קצה חוט הקשור לאמו של יורם, שנפטרה לפני כ-30 שנה.
התפנית הגדולה אירעה בסוף המסע, כאשר הגיעו השניים לעיירה שבה נולדה האם. "בעוד אנחנו מעיינים בספר השמות של ילידי המקום בבניין העירייה, נכנס לחדר אדם שהחל לדבר איתנו בעברית והתברר שהוא ראש העירייה", מספרים בני הזוג.
"הוא סיפר שלפני כמעט 20 שנה הוא הגיע לישראל כעובד זר מרומניה שעסק בבנייה, אמר שהוא זוכר את ישראל לטובה וציין בגאווה שהוא 'עזר להקים את העיר מודיעין'".
הבנאי לשעבר, מאריס ויסלה, חזר מאז לרומניה, התקדם בחייו ולפני כמה שנים נבחר לראשות העירייה. "היינו המומים. תוך כדי שיחה הוא התחיל להיזכר במילים בעברית, ומאז לא עזב אותנו עד סוף הביקור", סיפרה אוריתה.
לאחר המפגש המפתיע הציע ראש העירייה את עזרתו ולקח את בני הזוג לסיור באזור שבו חיו יהודי העיירה, בהם אמו של יורם, לפני שנלקחו לאושוויץ. ויסלה אף הוביל אותם לבית קברות ישן שבו, לדבריו, קבורים ראשוני הקהילה, אשר נכחדה לחלוטין עם כניסת הנאצים לאזור.
אבל ההפתעה מהמפגש עם הפוליטיקאי המקומי, שבימים אלו אף עושה את צעדיו הראשונים
להפתעתם, הרישום הצביע על כך שאמו נולדה בשנת 1919 ולא ב-1923, כפי ש סיפרה להם כשהייתה בחיים, וכי שמה היה חני ולא הלה כפי שחשבו כל השנים. בנוסף, התגלתה זהותה של אחותה התאומה, שככל הנראה נספתה במהלך שהות השתיים באושוויץ.
"המידע הזה למעשה גילה לנו שהיא נלקחה לאושוויץ בגיל מבוגר יחסית, והיא הספיקה לחיות חיים טובים ונורמליים עד היום שבו נכנסה למחנה הריכוז, וזה היה מאוד חשוב בשבילנו", אומרת אוריתה.
"כנראה היא לא הייתה מוכנה לחזור לאותה תקופה נוראית, ולכן חיה כל השנים תחת שם אחר.
עכשיו נשאר לנו יעד אחד אחרון: לחזור לאושוויץ כשאנחנו יודעים את השם האמיתי שלה ואת גילה ולנסות למצוא את המספר שהיה על היד שלה. אז נוכל לספר לדורות הבאים במשפחה את הסיפור המלא והמדויק על שורשיהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם