צרות בגן עדן: נתניהו וברק כבר לא זוג מושלם
הקדנציה הנוכחית התאפיינה בזוגיות מושלמת בין נתניהו לברק, אך סדקים מאיימים להפוך למשבר שעלול לאיים על המשך דרכו של ברק
בשבועות האחרונים מתגברים הסימנים לכך שיש צרות בגן העדן, שמשהו התערער ביחסי הזוג הכי יציב ואינטימי שידענו בפוליטיקה. גורמים המכירים מקרוב את יחסי השניים מעידים שלנתניהו ירדה ההתלהבות מברק, שהוא מתחיל לחשוד ששר הביטחון שלו אינו נטול שאיפות פוליטיות כפי שנטה לחשוב, ועד כמה שזה נשמע מופרך, לא איבד את רצונו לחזור לעמדת ראש הממשלה כעת, כשהוא מריח את חולשתו הציבורית של נתניהו.
אף שאין מדובר, ככל הידוע, באירוע גדול אחד שמעיב על יחסי השניים, ההשלכות של המתיחות ביניהם כפי שמתרשמים שרים בכירים עשויות להיות דרמטיות, בעיקר עכשיו, בימים שמוגדרים כימי ההכרעה בסוגיית התקיפה באיראן, שאליה הלכו השניים יד ביד. כי אם בדברים הקטנים יש חשדנות הדדית וחריקות, מה יקרה עם הדבר הגדול, שעל פי פרסומים שונים ברק הוא המושך העיקרי לכיוונו, ושאם לשפוט לפי הצהרות הימים האחרונים הולך ומתקרב.
שתי הלשכות הרשמיות מכחישות את כל הטענות והתיאורים על מתיחות ביחסי השניים. שטויות, הכל כרגיל, אנשים אוהבים להמציא, אומרים בסביבת ברק, וכהוכחה ניצחת לכך הם מציגים את החיוכים המשותפים שנקלטו במצלמות הטלוויזיה מהמפגש עם שר ההגנה האמריקאי פאנטה שלשום.
חיוכים חיוכים, מה שבטוח הוא שראש הממשלה לא ממש חייך כאשר קרא ביום חמישי שעבר את מאמרו של עורך "הארץ", אלוף בן, שזכה לכותרת "המועמד שיוכל על נתניהו", ובתוכו הטענה כי רק אהוד ברק יוכל להוביל את מחנה השמאל-מרכז לניצחון עליו. אפשר רק לנחש מה הרגיש ומה חשב נתניהו כשהגיע לפסקה המתארת מה שר הביטחון חושב עליו: "מנהיג חלש ומשותק, הדורך במקום ומחפש כשבשבת את מה שהציבור רוצה לשמוע".
האם נתניהו נרגע? התשובה היא לא ממש, בעיקר כאשר התקרית מתרחשת באווירה מתוחה ממילא והיא חלק מרצף אירועים המעידים על חריקות ביחסי השניים.
בין הדוגמאות הגלויות לעין מהשבועות האחרונים, ניתן למנות את החלטת נתניהו להקים ועדת שרים לענייני התיישבות שתנהל את מדיניות הבנייה בהתנחלויות. החלטה שמשמעותה הפקעת הבלעדיות משר הביטחון על הנושא הרגיש, והיא נועדה לרצות את שרי הימין ולשכנע אותם להתנגד לחוק ההסדרה במשבר האולפנה. בהמשך נתניהו דחק הצדה את ברק בטיפול בחלופה לחוק טל והנחית את המשנה שלו משה בוגי יעלון להוביל את הפשרה מול קדימה.
כשברק ניסה למחות בישיבת הממשלה, הוא הבהיר לו לעיני השרים שככה הוא רוצה והנושא
בכלל, לאחרונה נראה שנתניהו נהנה לקרב אליו את יעלון, הביטחוניסט של הליכוד, ולשבור בכך את הגמוניית ברק בנושאים הללו. בנוסף נראה שנתניהו מעוניין לחשוף את יעלון גם לזירת יחסי החוץ בעיקר מול האמריקאים, שהייתה נחלתו הבלעדית כמעט של ברק באין שר חוץ פעיל בזירה. יעלון הוזמן למפגשים האחרונים עם הילרי קלינטון, מיט רומני וליאון פאנטה. אם רוצים לקחת את העניין הזה צעד אחד קדימה, נתניהו אולי מאותת בכך שברק הוא לא מועמד יחיד לתפקיד שר הביטחון בממשלתו הבאה.
בחזרה לאירועי השבוע. נתניהו ואנשיו חשבו שעם ההתנצלות נגמר העניין, אבל אז הופתעו לקרוא ביקורת חסרת תקדים נגד ראש הממשלה המיוחסת לברק, ובה נאמר בין השאר ששר הביטחון חושב שהתאוריה הכלכלית של נתניהו ושטייניץ פשטה את הרגל. אם עד עכשיו ברק ריכז תמיד את כל האש נגד שטייניץ ונהנה להתעלל בו ונזהר בכבודו של ראש הממשלה, קשה להתעלם מכך שיש כאן שינוי מגמה. בעיקר כשההתקפה החריפה על נתניהו נעשתה במשולב עם החלטתו של ברק להצביע נגד תוכנית הקצוצים יחד עם שרי העצמאות בישיבת הממשלה ביום שני, שבה אושרו הגזרות.
בישיבה, מעידים הנוכחים, הלאה אותם ברק בהסברים טרחניים, ובלהט דבריו פנה לסטנלי פישר ואמר לו שאת חלק מרעיונותיו קרא בספרו. פישר השיב לו שכנראה לא קרא את כל הפרקים. השר גלעד ארדן ניצל את ההזדמנות לסנוט בשר ברק.
"שר הביטחון", אמר לו, "אני מקווה שאת החומר הביטחוני שאתה קורא אתה מבין טוב יותר". נתניהו, מעידים הנוכחים, לא התאמץ להסתיר את הנאתו מחילופי הדברים. אחר כך בא תרגיל המנהיגות המיותר של נתניהו ושטייניץ, שקנסו את משרד הביטחון בתגובה להתנהגות ברק. כצפוי הקיצוץ בוטל, וכל סיעת העצמאות תתייצב כאיש אחד לתמוך בקיצוצים ביום שני בכנסת.
זה לא שנתניהו היה ממש מודאג מגילויי העצמאות של שר הביטחון שתלוי בו מבחינה פוליטית באופן מוחלט. העניין הוא שברק נראה לפתע בבירור כמי שמנסה בכוח לבדל את עצמו פוליטית וציבורית מנתניהו בענייני הכל כליים-חברתיים, כאילו הוא לא יושב בממשלה הזאת שלוש שנים וחצי ושותף מלא להחלטותיה. וכשניסיון הבידול הזה מתרחש בצל שחיקת נתניהו בסקרים, ומתווסף לכמה סקרים שלראשונה מראים שברק עובר את אחוז החסימה, למאמר המריבה ולכותרות בעיתונות הכלכלית, יש מי שמזהיר עכשיו את נתניהו מפוטנציאל הנזק וכפיות הטובה של ברק. ברק, אומרים לנתניהו, תמיד רואה את עצמו מספר אחת, תזכור מה הוא עשה לאולמרט. הוא נכנס לממשלה בחסותו, ובשנייה שזיהה את חולשתו בפרשת טלנסקי, הוא הוביל אותו בקור רוח אל הגיליוטינה הפוליטית ולא נרגע עד שווידא הריגה.
גורם פוליטי בכיר אמר השבוע שברק מזכיר לו בהקשר הזה את העקרב מהמשל המפורסם על העקרב והצפרדע. העקרב שביקש מהצפרדע להעבירו את הנהר, הבטיח שלא יעקוץ אך לא התאפק ובאמצע הנהר, בעוד הצפרדע נושאת אותו על גבה, עקץ אותה. כששאלה "למה?", השיב "כי אני לא יכול אחרת".
לצד המשל יש מי שמזכיר לנתניהו שגם כיועץ פוליטי אישי ברק כשל וסיבך אותו, כמו בפרשת מינוי גלנט שבוטל, ובראש ובראשונה בתסבוכת הפוליטית שיצר כאחד מאדריכלי אחדות הבזק עם קדימה שביטלה את הקדמת הבחירות, והתבררה כשגיאה דרמטית.
נתניהו ריכז השבוע מאמצים במזעור נזקים. הסקרים שהוא מזמין מראים על שחיקה ברורה ומדאיגה של הליכוד, על צמצום הפער מול מפלגת העבודה. נתניהו נע בין חשש אמיתי לבין אמונה שאף אחד לא יוכל לו כראש ממשלה. הראיונות המיוחדים שהעניק לשלושת ערוצי הטלוויזיה נועדו להשכיח מהציבור את ריחו של התרגיל המסריח מלפני שבוע, הקיצוצים והמחאה ששוב תתרומם, ולהזכיר שיש כאן מבוגר אחראי, מדינאי בעל ניסיון מול כל השאר.
הנחמה היחידה של נתניהו בימים האלה היא הצלחתו בהעברת גזרות הקיץ ברוב גדול בממשלה. שוב הוא הוכיח לעצמו שהכי טוב עבורה זה להתנהל עם קואליציית בסיס ימין-חרדים מהודקת. ההצלחה הזו מפתה את נתניהו לנסות להעביר את תקציב 2013 עם ההרכב הקיים, שכמוהו לא נראה שש אלי קלפי.
למעשה ראש הממשלה מתחיל להתאהב ברעיון לקיים את הבחירות במועדן. סוף 2013. כך יוכל לשקם את מצבו ולייבש באופוזיציה את יחימוביץ? ואת קדימה המתפרקת. אם עד עכשיו כשנתניהו היה מדבר על בחירות במועדן הוא לא באמת התכוון לכך, כעת העניין הופך למשאת נפש.
"כנס הג'ובניקים? - כך מכנים בכירים מאוד בליכוד את הכנס הפוליטי הראשון שזימן לעצמו צחי הנגבי לקראת חזרתו לליכוד. לכנס, שאמור היה להתקיים אתמול בכפר המכביה, הוזמנו כמה עשרות פעילים מרכזיים בקדימה הנמנים עם פורשי הליכוד. הנגבי מתכוון להזמין אותם לחבור אליו ולהתפקד לליכוד. בכך הוא למעשה מקים מחדש את מחנהו במפלגה שאותה נטש לפני שש שנים. תנועת השיבה לליכוד בהנהגתו של הנגבי אינה מתקבלת באהבה גדולה במפלגת האם, והכינוי הלעגני "כנס הג?ובניקים? מציג את הקבוצה באור הרבה פחות רומנטי מזה שהנגבי מנסה לשוות לה - מחפשי סידור עבודה העוברים ממפלגה למפלגה בהתאם לכוחה באותו הזמן.
כלפי חוץ, בכירי הליכוד, השרים וחברי הכנסת, לא יגידו דבר, אבל בתוך הבית, בשיחות עם פעילים בכנסים קטנים, הם מלבים את הכעס כלפי הנגבי וחבורתו. הנגבי חוזר לליכוד אחר מזה שהכיר. רבים מראשי הסניפים התחלפו, שלא לדבר על הקבוצות האידאולוגיות בימין הקיצוני שהגדילו באופן משמעותי את כוחן, והנגבי, איש שרון וההתנתקות, הוא בבחינת מוקצה מבחינתם.
הנגבי חתם השבוע בשקט על טופס הצטרפות לליכוד. אחרי כישלון פילוג קדימה שדבק בו ופגם בחזרה המפוארת שתכנן לעצמו, הוא מעדיף לעשות את הדברים בשקט. במקום להביא את נדוניית הפילוג הוא ינסה לגייס לליכוד אלפים רבים, בהנחה שנתניהו כבר ידאג לקצר עבורם את תקופת ההכשרה ולאפשר להם לבחור בפריימריז לרשימת הליכוד לכנסת הבאה כדי לדלל את השפעת הפייגלינים והימין הקיצוני.
בקדימה אומרים שעד כה לא ניכר זרם פורשים מהמפלגה שהולכים אחר הנגבי או בכלל, וכי מדובר בעזיבות נקודתיות ומינוריות. ובעוד הנגבי מנסה לקחת נתח מפעילי קדימה לליכוד, נמשכים המגעים לפילוג המפלגה מצד שמאל.
לכאורה השטח רגוע, וכמה מחברי הכנסת המוזכרים כחלק משביעיית רמון-לבני כמו יואל חסון ונחמן שי נמצאים במשלחת מפלגתית בסין, אך גם משם מתנהלת תקשורת ענפה עם יתר חברי השביעייה שנותרו בארץ. למעשה, אומרים חברים בקבוצה, הכל מוכן לפילוג, כולל מכתב הבקשה שיימסר לוועדת הכנסת ברגע שתתקבל ההחלטה, וקיים רצון אמיתי להתפלג עוד לפני תחילת מושב החורף. יש אפילו שני קנדידטים לתפקיד יו"ר הסיעה - יואל חסון ושלמה מולה. העניין הוא שבינתיים, כמו במקרה ניסיון הנפל של הפילוג לליכוד, עד שאין שביעייה אין שביעייה.
הרחק מעין התקשורת מתנהל אחד מהמאבקים הפוליטיים המרתקים של השנים האחרונות על ראשות המפד"ל שנלחמת על קיומה. מול השר פרופ' דניאל הרשקוביץ' וחבר הכנסת המוערך זבולון אורלב, המייצגים במידה רבה עסקנות מפלגתית, מתמודד נפתלי בנט. איש צעיר בן 40, קצין בסיירת מטכ"ל, לשעבר ראש המטה של בנימין נתניהו בתקופת האופוזיציה שלו.
לבנט יש יכולת להפוך את המפד"ל למפלגה רלוונטית ומתחדשת, והוא ינסה לעשות את מה ששלי יחימוביץ? עשתה למפלגת העבודה כשהתגברה באמצעות הפייסבוק והאינטרנט על המפקדים העסקניים. בנט עכשיו הוא הדבר הכי נחשב בציונות הדתית ברשתות החברתיות. הוא פונה לקהל צעיר, כזה שלא היה סיכוי שיצביע עבור המפד?ל, ומשווק להם את המפלגה הנעלמת כדבר הכי נכון היום. לצד זה הוא ממשיך לפעול בכלים הישנים של סיורים וחוגי בית.
זה יהיה קרב מעניין, מעין מבחן נוסף לקיומה של פוליטיקה חדשה, דיגיטלית, שמתקשרת ישירות עם הציבור, מעל העסקנות הישנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם