מי הפיק לקחים? עשור לפיגוע בהר הצופים
לפני עשר שנים בדיוק אירע באונ' העברית בי-ם פיגוע בו נהרגו 9 בני אדם. אך למרות כישלון האבטחה ודוח חמור, ספק אם משהו השתנה
שלושה ימים לפני הפיגוע, מוחמד עודה, שיפוצניק שהועסק על ידי האוניברסיטה בביצוע עבודות מזדמנות, נכנס לאוניברסיטה דרך פרצה בקטע גדר שהקיפה אותה. הוא התקדם לבית הספר למשפטים בבניין סינטרה, נכנס לקפטריה והניח מטען חבלה מתחת לדלפק. עודה התכוון להפעילו מרחוק באמצעות טלפון נייד, אולם המטען לא התפוצץ כתוצאה מתקלה טכנית.
משהבחין בכך, פירק את המטען והחזירו לחברי חוליית סילוואן של חמאס, שאליה השתייך. האחרונים תיקנו את התקלה, וביום הפיגוע החזיר עודה את המטען ל"מקומו" מתחת לדלפק הקפטריה.
בשעה 13:30 הרעיד פיצוץ עז את הקמפוס. הקפטריה נמחקה כמעט לחלוטין. "זה היה נורא", אומרת אמירה סופר, אחותה של לווינה שפירא, ששימשה כראש מנהל תלמידים ומתה בפיגוע. "לווינה הכינה למחבל קפה והוא ישב איתה ודיבר איתה ואחרי זה הוא הרג אותה".
מתביעה שהגישה משפחתה של רויטל בראשי, הרוגה אחרת בפיגוע, נגד האוניברסיטה העברית, על סך יותר מ-13 מיליון שקל, עולה שורת טענות קשות על מחדלי האבטחה שאפשרו לכאורה את הטמנת המטען.
בין היתר נטען בכתב התביעה, שעיקריו מתפרסמים כאן לראשונה, כי במסגרת מערך האבטחה באוניברסיטה לא בוצעה שגרת בדיקות ביטחוניות כנדרש ואף לא הוצבו אמצעי אבטחה הכרחיים, דוגמת מכשירים לגילוי מתכות.
כמו כן נטען שהגדר ההיקפית של המוסד הייתה נמוכה מדי ושלא הוצבו שומרים שתפקידם לתצפת על דרכי הכניסה לאוניברסיטה במטרה למנוע חדירה לא רצויה. בימים שלפני הפיגוע, נאמר בכתב התביעה, לא נבדק שטח הקמפוס כנדרש על ידי מאבטחים; הבדיקות שבכל זאת נעשו, נערכו בידי עובדים
רויטל בראשי עבדה בפקולטה למשפטים. שנתיים לפני הפיגוע היא אף זכתה בתואר עובדת מצטיינת מטעם האוניברסיטה. עו"ד רובין, המייצג את המשפחה בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים, מספר כי היא "עדיין חיה את האובדן יום יום, כאילו זה קרה אתמול".
"רויטל הייתה בת הזקונים והמוצלחת ביותר במשפחה", אמר. "ככל שאנחנו מתקדמים בהליכים המשפטיים, כך מתבררים עוד ועוד ליקויים שלא טופלו בזמן. היה ניתן למנוע את מותה של רויטל ואת מותם של האחרים".
הגשת תביעת הענק נגד האוניברסיטה היא בגדר תקדים, שכן במקרי עבר דומים תביעות כאלה הוגשו נגד המדינה או חברות הביטוח.
מקרה זה שונה היות שבעת הפיגוע המוסדות האקדמיים לא היו כפופים למשטרה בכל הקשור לאבטחתם, אלא ניהלו מערך עצמאי. בעקבות הפיגוע שונו הנהלים, וכיום המוסדות האקדמיים כפופים להנחיות המשטרה.
חלק מהטענות המוצגות בכתב התביעה כלפי כישלונות מערך האבטחה זכו לאישוש מסוים בפרסומים בכלי התקשורת בשבועות שלאחר הפיגוע. למרבה האבסורד, האנשים שהשמיעו אותן, ברוב המקרים, היו המאבטחים עצמם. כמה מאבטחים שעבדו אז במוסד סיפרו כי זיהו בגדר פרצות רבות, ועל עצמם העידו כי כמעט לא התאמנו בירי במסגרת התפקיד.
כמו כן טענו, שמלכתחילה דרישות הסף לקבלת המשרה היו "קלושות". מרגיזה במיוחד טענתם של המאבטחים כי התריעו על מחדלים אלו, אולם טענותיהם נדחו בזלזול. "כולם ידעו על הליקויים, אבל הייתה פה העלמת עין בעקבות רברבנות של בכירים במערכת", אמרו אז לכלי התקשורת. אחד המאבטחים אף טען שמנהל מחלקת הביטחון, יעקב רימר, אמר לו: "אף אחד לא ילמד אותי מה זה ביטחון".
רימר שימש בזמן הפיגוע כקצין הביטחון של קמפוס הר הצופים ונחשב ל"שריף" של האוניברסיטה. הוא החל את דרכו במוסד בשנת 1973 בתפקיד עוזר קב"ט, התקדם במעלה הדרגות, ו-17 שנה אחר כך מונה למנהל מחלקת הביטחון של האוניברסיטה.
על אף חלקו לכאורה בשרשרת המחדלים שקדמה לפיגוע, כקצין הביטחון של קמפוס הר הצופים רימר לא שילם בתפקידו. להפך. מעמדו במוסד אף התחזק. בשנת 2007 קודם לתפקיד ראש אגף הביטחון, האחראי למערכי האבטחה בכל ארבעת הקמפוסים של האוניברסיטה העברית (הר הצופים, גבעת רם, הדסה עין כרם והפקולטה לחקלאות ברחובות).
"היום, כשרימר הוא האדם הכי חזק בתחום האבטחה, איש לא יכול לערער על קביעותיו", מספר גורם במערך האבטחה של המוסד.
אגב, נוסף לתפקידו זה, רימר משמש גם כמתרים כספים עבור המוסד, בעיקר בחו"ל, עובדה המצוינת גם באתר האוניברסיטה העברית.
מאז הפיגוע רימר סירב להתראיין לכלי התקשורת סירוב מוחלט. החלטתו זו גובתה על ידי מחלקת הדוברות של האוניברסיטה, שבהזדמנויות שונות אף טענה כי היא זו שאינה מאפשרת לו להתראיין.
כך או כך, מצאנו אותו השבוע במוקד הביטחון בקמפוס הר הצופים. הוא סירב לשוחח עמנו ורק הצהיר בדרכו לרכבו: "אני ממהר לפגישה, אל תאמינו למה שאומרים לכם".
שנתיים לאחר הפיגוע החליט מבקר המדינה דאז אליעזר גולדברג לבחון את נוהלי האבטחה במוסדות האקדמיים בכלל ובאוניברסיטה העברית בפרט.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה העמיד לביקורת את נושא האבטחה באוניברסיטה העברית: כבר ב-99' פרסם דוח חריף שהתריע על ליקויים במערך האבטחה של המוסד.
נראה שלא הרבה נעשה מאז. בבדיקה הבאה שערך המבקר, ב-2004, קבע שסידורי הביטחון במוסד השתפרו מאז הפיגוע, אולם הוסיף בהתייחסו לדוח הקודם כי "מרבית ליקויי האבטחה האמורים לא תוקנו".
בהמשך אף ביקר את רימר באופן ישיר: "איש מבעלי התפקידים הבכירים באוניברסיטה, ובהם מנהל יחידת הביטחון, לא פנה למנהלי החברה והתריע בפניהם על התפקוד הלקוי של שומריה ועל ההפרות החוזרות והנשנות של ההסכם מצדה". לסיכום קבע המבקר: "עדיין קיימים ליקויים מהותיים בכל הקשור לאבטחה ולניהול האבטחה".
למרות הפיגוע הקשה ודוח המבקר שבא בעקבותיו, ספק אם באוניברסיטה העברית הפיקו לקחים. בשנים שעברו מאז התרחשו מספר אירועים חמורים אשר כמעט היתרגמו לאסונות נוספים; רק פעילות מונעת של יחידות המודיעין השונות הצליחה לסכלם פעם אחר פעם. יש לומר כי תפקודו של מערך האבטחה של האוניברסיטה בכל אחד ואחד מהמקרים מעורר שאלות קשות.
כך למשל, ביולי 2003 התקבל עומר שריף מהכפר שועפאט במזרח ירושלים לעבודה כפועל ניקיון בקמפוס, שלושה חודשים בלבד אחרי הפיגוע, עבר בהצלחה את הבדיקות הביטחוניות ואת תחקיר מחלקת הביטחון של האוניברסיטה, ותכנן לבצע פיגוע בגבעת רם. הוא נעצר על ידי כוחות הביטחון הודות למידע מוקדם.
בשנת 2008 התרחשו שני אירועים חמורים נוספים בין כותלי האוניברסיטה. חוליה שהשתייכה לארגון הטרור העולמי אלקאעידה, חלקם סטודנטים שלמדו בקמפוס גבעת רם, תכננה להטמין מטעני חבלה בתוך הקמפוס ולפגוע בפרחי טיס הלומדים באוניברסיטה.
לאחר שנתפסו על ידי השב"כ, סיפרו חברי החוליה כי נכנסו דרך השער הראשי ללא בדיקה של השומר. "השומר גם לא פתח את תא המטען של הרכב", סיפר אחד מחברי החוליה בעדותו. "אחרי שעברנו אותו התחלנו בשיחה על כמה קל לבצע במקום פיגוע".
מספר חודשים לאחר מכן התרחשה תקלה חמורה במערך האבטחה: כספת הביטחון של מוקד האבטחה נפרצה, ונגנבו מתוכה שמונה אקדחים. עד היום המשטרה לא שמה את ידה על המבצעים, וכלי הנשק לא נמצאו.
אינדיקציה נוספת לפריכות מערך האבטחה באוניברסיטה ניתן למצוא בעשרות תלונות של סטודנטיות בגין הטרדה מינית, ככל הנראה על ידי צעירים מהכפא הסמוך עיסאוויה, שנערמות בשנים האחרונות במשרדי המשטרה.
על אף ריבוי התלונות, ההטרדות נמשכות ומערך האבטחה אינו מצליח למגר תופעה זו, המתרחשת ברובה במרחב שבין מבנה האוניברסיטה למעונות הסטודנטים המרוחקים מאות מטרים ממנה.
מהאוניברסיטה נמסר בתגובה: "בדוח מבקר המדינה משנת 2005 לא הוטל שום דופי בהתנהלות האוניברסיטה וקצין הביטחון של האוניברסיטה באשר לפיגוע. האוניברסיטה סבורה כי יעקב רימר, ראש אגף הביטחון של האוניברסיטה, משרת את האוניברסיטה במשך שנים רבות באופן מקצועי, רציני ומסור. לפיכך במהלך עבודתו קודם בתפקיד".
עוד נמסר: "האוניברסיטה נקטה את מרב המאמצים לשמירה על הביטחון של הבאים בשעריה, אך לצערנו הרב, קשה מאוד היה למנוע פיגוע מסוג זה שנעשה על ידי מפגע ששימש עובד קבלן באוניברסיטה, בעל תעודת זהות ישראלית וללא רקע פלילי או ביטחוני. מאז הפיגוע נקטה האוניברסיטה צעדים רבים והשקיעה משאבים עצומים כדי לשפר את תשתיות הביטחון ופעילויות האבטחה בקמפוסים שלה".
"לעניין התביעה של משפחתה של רויטל בראשי זיכרונה לברכה, האוניברסיטה בהחלט מבינה את כאבה של המשפחה על האסון שפקד אותה אך סבורה כי לא ניתן להטיל עליה את האחריות לפיגוע. האוניברסיטה דאגה לסייע רבות למשפחות של כל קורבנות הפיגוע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם