המדד החדש יבדוק: איזו חברה באמת ירוקה
כל חברה רוצה להיות ירוקה. יש כאלו שאפילו פועלות בכיוון הנכון. עד עכשיו לא היו לנו הכלים לבחון באופן אבסולוטי מי עושה יותר. מודל חדש מציע כלי מדידה אחיד. על פי המדד החברות הכי ירוקות הן פומה, נייק, נסטלה ויוניליוור. עסק ירוק
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
נכון שרשמנו התקדמות בלא מעט תחומים, אבל מבחינה מערכתית אנחנו די דורכים במקום. פאנלים סולאריים ומכוניות חשמליות הם לא יותר מפלסטרים, מסביר פול הוקן, אחד מההוגים היותר נחשבים בתחום הקיימות. מה שאנחנו צריכים זה שינוי טוטלי בחשיבה שלנו.
זה בדיוק גם מה שג'ון אלקינגטון חשב לעצמו. התוצאה הוא מטבע לשון חדש שהוא יצר, שמאחוריו עומדת הבטחה ליצירת השינוי המיוחל. ברוכים הבאים לעולם הזירונאוטס (Zeronauts).
נקודת המוצא של אלקינגטון היתה פשוטה – עדיין לא הצלחנו למצוא מודל כלכלי חלופי שייתן מענה לשאלה איך תשעה-עשרה מיליארד איש יכולים להתקיים על הכדור מבלי למתוח יתר על המידה את יכולתו לספק את צרכיהם. הוא לא רצה ליצור עוד דוח שיעלה אבק כמו עשרות או מאות לפניו או לחלופין להציע מודל, כמו אפס צמיחה לדוגמה, שרבים רואים בו את הפתרון אבל בפועל הוא לא מציאותי. הוא רצה ליצור שינוי מערכתי שמחד יציע חלופה ריאלית לשיטה הנוכחית ומאידך יכניס קצת סדר לכאוס הירוק שאנחנו פועלים בו.
אם תחשבו על כך, היום כל חברה משרטטת את מפת הדרכים שלה בניסיון להתקדם לעתיד בר קיימא, עם מטרות משלה ואסטרטגיה משלה. בתכל'ס קשה מאד, אם לא בלתי אפשרי, לומר מי עושה מספיק ומי לא, כי אין לנו שום מדד אחיד להשוואה שאנחנו יכולים לקחת כל חברה ולהשוות אותה אליו. התוצאה היא שאין לנו יכולת של ממש להעריך איפה אנחנו
המודל שהוא משרטט נשען על הרעיון של "צמיחה עם אפס השפעה", כלומר צמיחה כלכלית תוך הקטנת ההשפעות הסביבתיות והחברתיות לאפס. מכאן נגזר גם המונח זירונאוטס, שבו הוא משתמש לתאר אנשים וארגונים שפועלים ליצירת ערך תוך הקטנת ההשפעות הסביבתיות והחברתיות השליליות שלהם לאפס.
בספר חדש שהוא הוציא בחודש יוני (The Zeronauts – Breaking the Sustainability Barrier) אלקינגטון מרחיב את הדיון על המודל ומביא דוגמאות של חמישים אנשים וארגונים שונים שעונים להגדרה של זירונאוטס. במהלך העבודה על הספר אלקינגטון גם שיתף פעולה עם יחידה של דלויט בהולנד שעוסקת בחדשנות בתחום הקיימות (Deloitte Innovation Sustainability Services) והתוצר של שיתוף הפעולה הזה היה מדד הזירואנוטס, או the Zero Impact Growth Monitor.
המדד הזה היה אמור להוות יישום ראשון של הקונספט של אלקינגטון ולהראות איך מתרגמים את המניפסט שלו לשפת המציאות. הבסיס של דלויט היה מודל חמשת השלבים שאלקינגטון פיתח כחלק ממה שהוא קרא לו "המסלול לאפס", ואשר הציג למעשה את מסלול ההתפתחות התפיסתי בדרך להשגת היעד של צמיחה עם אפס השפעה.
השלבים היו: 1. גילוי – ראיית ההזדמנות. 2. התנסות – חקר הדרכים להתפתחות עסקית 3. יזמה – יצירת מודל עסקי. 4. מערכת אקולוגית – התחלה של שיתופי פעולה בין שווקים 5. כלכלה – שינוי במערכת הכלכלית על מנת להביא אותה למצב של קיימות.
דלויט הלכו צעד קדימה ויצקו לשלבים הללו אנלוגיות של מוכנות אסטרטגית של חברות להשתלבותן בעולם של צמיחה עם אפס השפעה:
גילוי – החברה מבינה את הרלוונטיות של פתרונות בני קיימא עבורה, אבל אין לה אסטרטגיה בנושא והיא אינה נוקטת צעדים של ממש.
התנסות – למרות שהחברה החלה בצעדים ראשונים ויוזמות בתחומים מסוימים וגם פיתחה אסטרטגיה ראשונית בנושא הקיימות, אין לה עדיין חזון של ממש בנושא או אבני דרך.
יזמה – החברה פיתחה אסטרטגיה לטווח הקצר וטווח ביניים (עד 2020) לתחומים ספציפים והציבה מטרות שניתן למדוד אותן. עם זאת אין לה מטרות לטווח הארוך והיא גם לא מתקשרת עם מחזיקי עניין לגבי החזון שלה.
מערכת אקולוגית – החברה מציבה מטרות שניתן למדוד לטווח הקצר והארוך (מעבר ל-2020), אך עם זאת עדיין לא אומצה גישה הוליסטית לגבי אפס השפעה, מה שמתבטא בתחום שיתופי הפעולה ובגישה הכוללת של החברה.
כלכלה – החברה אימצה באופן מלא את החזון של צמיחה עם אפס השפעה, כולל מטרות ואסטרטגיה לטווחי הזמן השונים.
השלב הבא היה יצירת המדד שיאפשר לנתח חברות ולהבין באיזה שלב הן נמצאות – דלויט בנתה את המדד הזה מ-18 אינדיקטורים בשלושה תחומים – חזון ושאפתנות אסטרטגית, אספקטים סביבתיים ואספקטים חברתיים.
ביחד, האינדיקטורים הללו אמורים לתת תמונת מצב כוללת על מצב החברה מנקודת הראות של מודל הצמיחה תוך אפס השפעה. החל מהשאלה אם יש לה אסטרטגיה בנושא ומה מידת האינטגרציה של המודל, דרך אלמנטים סביבתיים כמו צריכת אנרגיה ומים, פליטות גזי חממה ושימוש בחומרים וכלה באלמנטים יותר חברתיים כגון יחסים עם הקהילה, אתיקה, בטיחות ושוויון הזדמנויות.
כל אינדיקטור מקבל ציון בין אפס לחמש ובסופו של דבר הם משוקללים לציון כולל בין אפס לחמש, כאשר המרכיב של החזון והאסטרטגיה הוא 20% מהציון ושני המרכיבים האחרים (סביבה וחברה) מהווים 40% מהציון כל אחד.
את ניסוי הכלים הראשון עם המדד ערכה דלויט עם 65 חברות שכולן חברות ב-UNGC - UN Global Compact - וביוזמות נוספות של האו"ם, מה שאומר שלא מדובר באוסף רנדומלי של חברות בעולם, אלא בכאלו שאמורות להיות יותר פעילות ומתקדמות בתחום הירוק. הניתוח של החברות התבסס בעיקר על מידע ציבורי, כולל דוחות קיימות, מסמכים נוספים שחשופים לציבור, מידע באתר האינטרנט של החברות וכו'.
את התוצאות חשפה דלויט בסימפוזיון מיוחד שהיא קיימה בשיתוף עם אלקינגטון בחודש יוני בהולנד. מבין ה-65, חברה אחת בלבד, מנסור (Mansour) דורגה בשלב הראשון, הכי פחות מתקדם (גילוי) עם ציון כולל של 0.83.
13 חברות דורגו בשלב השני (התנסות), כולל BBVA, Grundfos, SK telecom, Banco Do Brazil ו-China Mobile. רוב החברות (45) דורגו בשלב השלישי (יזמה), כולל לגו, פפסיקו, פיליפס, סימנס, דאו, קוקה קולה, סאפ וגם דלויט.
בראש החבורה התמקמו בשלב הרביעי (מערכת אקולוגית) שש חברות בלבד – פומה (3.55), יוניליוור (3.69), נייק (3.25), נסטלה (3.42), Ricoh ו-Natura (עם ציונים של 3.12 ו-3.14 בהתאמה)
מלבד התוצאות המעניינות ברמת החברה, דלויט גם ניסתה לאתר בעיות ברמה יותר מערכתית ובדוח שלה המציג את המדד היא מזהה ארבע בעיות שכאלו: פערים השוואתיים – חוסר העקביות והשונות הרבה בהגדרות ובתיאורים שחברות משתמשים בהם בכדי לאפיין את הפעילויות שלהם מקשים על מדידה השוואתית של חברות.
פערים בביצוע – יש לא מעט חברות שמגדירות מטרות שמתבררות במבחן המעשה כשאפתניות מדי עבורן. פערים באיזון – חברות נוטות לתת משקל רב יותר להשפעות סביבתיות מאשר להשפעות חברתיות כי קל להן יותר לכמת מטרות סביבתיות ולהבין את התועלות הכספיות שנגזרות מהן.
פערים בין מגזרים – עורכי המדד מצאו פערים משמעותיים בין מגזרים תעשייתיים שונים – לדוגמה, מגזרי התרופות ומוצרי הצריכה קיבלו ציונים גבוהים בעוד מגזרי השירותים והאנרגיה קיבלו ציונים נמוכים יחסית. הפער הזה, לפי דלויט, נובע מרומת החדשנות ושיתופי הפעולה במגזרים הללו.
כל זה טוב ויפה ומראה שיש עוד הרבה עבודה לפנינו. אם הרוב המוחלט של חברות שאמורות להיות מתקדמות מבחינה סביבתית וחברתית ממוקם רק בשלב השלישי מתוך חמישה, אתם יכולים לתאר לעצמכם איפה ממוקמות מרבית החברות בעולם ומה זה אומר לגבי רמת המאמץ שנדרשת בכדי להגיע לשלבים מתקדמים יותר במימוש החזון של הצמיחה עם אפס השפעה.
עם זאת, המודל של אלקינגטון נראה בעל פוטנציאל לדחוף את העניינים קדימה. נכון שאין לו את כל התשובות, אבל לפחות הוא עושה קצת סדר במרחב שהיה עד היום כאוטי למדי. עכשיו לפחות יש לנו יכולת להבין היכן חברות עומדות באופן יחסי, לאן הן צריכות להגיע (במינימום – אפס השפעה הוא לא קו הסיום כאמור) ומה נדרש מהן כדי לעשות זאת.
עכשיו נשאר רק לראות מה מידת המוכנות של המגזר העסקי להסתכל על העתיד דרך המשקפיים של אלקינגטון. אם רובו ככולו יעשה זאת, המרחב יתמלא בזירונאוטים ואולי נצליח לפלס את הדרך לעתיד בר קיימא. אם לא, אז יהיה קצת יותר פקטט. הבחירה היא שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם