רה''מ הולך על כל הקופה: תקציב ובחירות
גזרות 2013 מונחות בפני רה''מ, והוא מתלבט: תקציב או בחירות או אולי שניהם? ברקע איראן והחשש להתרסק פוליטית בדיוק כמו ב-2006
בכירי הליכוד ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ששילם אז בקלפי את מחיר ההחלטה לקצץ בקצבאות האוכלוסיות המוחלשות שהוביל כשר אוצר.
ביום שלישי יצאו מלשכתו זימונים לשלוש ישיבות תקציב מיוחדות בממשלה שיתקיימו בחודש הקרוב. האחרונה שבהן תיערך כמה ימים לפני ראש השנה במטרה לאשר את התקציב עד אז, ואחרי החגים לרוץ עם זה לכנסת.
אבל גם לנתניהו לא ברור עד הסוף אם זה מה שהוא רוצה, יכול וצריך לעשות.
למרות ניסיונותיו בימים האחרונים הוא עדיין לא הצליח להשיג תמיכה עקרונית מליברמן וש''ס, ואינו יודע בוודאות אם שותפותיו הטבעיות, שצעדו איתו בנאמנות שלוש שנים וחצי והעניקו לו יציבות שלטונית, יסכימו לעשות איתו גם את הצעד האחרון לפני שהכל מתפרק, וללכת איתו להרפתקת התקציב.
בש''ס ובישראל ביתנו אמנם מעוניינים בקיום הבחירות במועדן, אך לא מוכנים לתת יד מראש לגזרות שאין להם כרגע מושג מה היקפן ומי ישלם עליהן - ועוד בשנת בחירות. עם כל הרצון הטוב, ויש הרבה ממנו, גם להם יש קהל בוחרים, סקרים ושיקולים אלקטורליים.
המשמעות היא שנתניהו, גם אם יעביר את התקציב בממשלה, עשוי למצוא את עצמו מתרסק איתו בכנסת, בלי ליברמן או ש"ס, או בלי שניהם. הם לא יכולים להבטיח לו שילכו איתו עד הסוף.
בחוסר הוודאות הזה, כשברקע דילמת איראן שמתחדדת ככל שחולפים הימים, יצטרך ראש הממשלה לקבל את אחת ההחלטות הפוליטיות המשמעותיות בקדנציה שלו, המצויה כרגע בסוג של דשדוש. מי ששוחח עמו בימים האחרונים מעיד שראש הממשלה משדר בלבול. לא ברור אם הודעת שר האוצר מעל במת הכנסת על ההחלטה להעביר תקציב עד החגים אינה רק בלון ניסוי.
בשבוע האחרון הרחיב נתניהו את רדיוס ההתייעצויות שלו, וההתחבטות עדיין בעיצומה. יש מי שמאיץ בו ללכת בכל הכוח על התקציב, מתוך הנחה שעד הבחירות באוקטובר 2013 מי כבר יזכור את הגזרות והקיצוצים שבו, ושהוא זקוק לזמן הזה כדי להתחזק בסקרים.
מצד שני, יש מי שמזהיר אותו שזו תהיה התאבדות מפוארת - ללכת על תקציב קשה בשנת בחירות. אמנם המחאה החברתית נטשה את הרחובות, אבל היא נטועה עדיין עמוק בתוך הלבבות. לך עכשיו לבחירות, הם אומרים לו, כי מפה אתה יכול רק לרדת. גם אם תצלח את עניין התקציב, הם ממשיכים ואומרים לו, עדיין תמצא את עצמך בשנת בחירות, כלומר בתוך מערכת בחירות ארוכה שיכולה להיות מדממת.
ויש מי שמציע לו ללכת גם וגם. כלומר לנסות להעביר תקציב, וברגע האחרון להטיל גזרה על החרדים שלא יוכלו לחיות איתה, נניח קיצוץ בקצבאות, ועל הטיקט הזה ללכת לבחירות.
וכך נע לו על המטוטלת
ואיך אפשר בלי הכינוי הבלתי נשכח "קפיטליזם חזירי", שהצמיד לו יו"ר מפלגת העבודה דאז, שמעון פרס, ושנכנס מאז לפנתיאון.
שרי הליכוד, שחלקם היו אז חברי כנסת במפלגה על סף כליה ולא ידעו אם ישובו לכנסת, לא שוכחים את הזעם שהופנה כלפי הליכוד בסניפי המפלגה באותה מערכת בחירות, כשבאו לבקש את קולותיהם. לא עזרו אז גם כל התנצלויותיו של נתניהו על כך שפעל להצלת כלכלת המדינה והבעת הצער בתשדירי הבחירות על כי לא היה קשוב מספיק לחלשים.
את התבוסה הוא לא יכול היה למנוע, והליכוד שחטף מכה לאחר הקמת קדימה ניזוק עוד יותר בשל גזרותיו. את זה ראו במצודת זאב כשניתחו לעומק את המפלה בבחירות ההן. מאז יודע גם נתניהו שגזרות וקיצוצים הם הבטן הרכה שלו,שעליו להרחיק את עצמו מכל מה שנתפס קפיטליסטי, לא שוויוני ושרירותי.
אין זו יד המקרה שכראש ממשלה, בכל קיצוץ או גזרה הוא שולח לחזית הציבורית את שר האוצר שלו, שתמיד נכון למשימה להגן בחירוף נפש על עוד מהלך לא פופולרי של נתניהו עצמו. בדרך כלל הריטואל קבוע: יובל שטייניץ מסביר בידענות שאין ברירה וזו אחריותו הכלכלית, רק כדי לגלות אחרי שבוע (במקרה הטוב), יום או אפילו שעה מרגע שהתייצב באולפן טלוויזיה או על במת הכנסת - כי אין מאחוריו אף אחד. באיחור מביך הוא מבין שראש הממשלה כבר עשה פרסה, נכנע ללחץ הציבורי, ביטל או ריכך את הקיצוצים והמסים התורניים, ושר האוצר מתעשת תוך דקה ומסביר את המהלך החדש באותו הלהט.
אבל עכשיו נתניהו לגמרי לבדו עם ההחלטה הגורלית. הוא משחק כאן על כל הקופה, וביום שאחרי הבחירות שטייניץ כבר לא יוכל להושיעו.
באווירה הזו ביטל ראש הממשלה ביום שני השבוע, כמה שעות לפני ההצבעה בכנסת על תוכנית הקיצוצים, את ההחלטה להגדיל באחוז את מס ההכנסה למי שמשתכר מעל 8,861 שקל ולהטיל את הגזרה רק על מי שמשתכר מעל 14 אלף שקל. אגב, גם כאן פעלה אותה השיטה. שטייניץ נשלח עם הטקסט הקבוע של אין ברירה לחזית, ונתניהו ברגע האחרון ביטל את רוע הגזרה.
מי שהאיר את עיניו של נתניהו מפני נזק אלקטורלי מיותר היה ח"כ חיים כ"ץ, יו"ר ועדת העבודה בכנסת. כ"ץ הוא חבר כנסת אפרורי, אבל נחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר בליכוד. הוא בעל המפקד המאורגן הגדול ביותר במפלגה, מציג תפיסת עולם כלכלית-חברתית אמיתית ומכיר מקרוב את רחשי לב הליכוד. כ"ץ החליט לנסות לשכנע את נתניהו לבטל את הגזרה והצליח בקלות יחסית.
אתה עומד לפגוע שלא לצורך במעמד הביניים ומשפר את מצב העשירים, אמר לו. מי שמשתכרים 14 אלף שקל הם אנשים שלא מצליחים לגמור את החודש, הסביר לו. זה בסך הכל 90 מיליון שקל שאפשר לקחת ממקורות אחרים, מעודפי גבייה למשל, אבל הנזק שנחטוף מזה הוא עצום. לא למדנו כלום? לא יכול להיות ששכר הבכירים לא יוגבל ונטיל עוד מס הכנסה על מעמד הביניים.
כ"ץ מספר שראש הממשלה היה קשוב. "זו הייתה מראש טעות לפגוע במשכורות האלה. הליכוד כבר שילם את מחיר הגזרות והגיע ל-12 מנדטים . אנחנו חייבים ללמוד את הלקח", מתריע כ"ץ.
מביך היה לראות במוצאי שבת ברחבת מוזיאון תל אביב את יו"ר מפלגת יש עתיד, יאיר לפיד, נדחף להפגנה הכושלת של הפורום לשוויון בנטל וחלק מראשי המאבק החברתי, מנסה לגנוב מעט בולטות מסתיו שפיר, איציק שמולי ובועז נול.
מביך עוד יותר היה לקרוא במעריב את שפרסם השבוע יובל גורן, כי חלק מהפעילים של לפיד הגיעו לתל אביב מרהט, צוידו בחולצות ובשלטי "איפה הכסף" וקראו קריאות בהתאם, אך סירבו להשיב לשאלת גורן אם קיבלו שכר עבור ההשתתפות בהפגנה. אנשי לפיד טוענים בתוקף שלא ניתן כל שכר ושמדובר בפעילים בדואים שבאופן טבעי מזוהים עם לפיד, ומזכירים אפילו פעיל מרהט בשם אבו גאנם - שם מוכר היטב במיליה העסקני-פוליטי בכמה מפלגות.
משעשע בהקשר זה להיווכח שגם לפיד אשף הפייסבוק נכנע בסוף לשיטה הישנה, וכשהוא יוצא להפגנה הוא נזקק לפעילים של אבו גאנם מרהט כדי לארגן לעצמו נוכחות ודאית משמעותית, ולא ממש יכול לסמוך על כל אותם עשרות אלפי מתנדבים שגייס באמצעות הרשת שיטריחו את עצמם להפגנה בערב קיץ חם.
מילא ההתבזות בהפגנה שהסתיימה בפארסה, חלק מהמארגנים טוענים שלפיד פשוט הגזים. הוא הוזמן להפגנה כמשתתף, אך ביום שבת התברר להם שהוא מנכס לעצמו את ההפגנה. לפיד, שככל שהבחירות מתרחקות מצוי בבעיה של חוסר רלוונטיות, הניח כנראה שעם שמות חמים כמו שמולי ושפיר הוא יוכל לגזור בלי הרבה מאמץ קופון נאה. מה גם שבאמצע השבוע שעבר עוד היה נדמה שהמארגנים יצליחו לגייס שמות גדולים כמו גבי אשכנזי, יובל דיסקין או מאיר דגן, כך שההפגנה נראתה כמקום הכי נכון להיות בו.
מטה לפיד שלח הודעות מייל לאלפי תומכים, שהתרשמו מנוסח ההודעה כי מדובר בכלל בהפגנה שמארגן לפיד. בשבת, בניסיון נואש לעורר את השטח, עוד הופרחה על ידי מישהו מהמארגנים שמועה כאילו מנואל טרכטנברג, האיש והוועדה המזוהה עם המחאה, יהיה הנואם המרכזי. אבל עיתונאים שהתקשרו אליו לברר זאת נענו על ידי אנשיו בהכחשה גורפת. לפיד, שהיה בטוח שמדובר מבחינתו בקלף מנצח - להיות חלק מהשדרה המרכזית של המחאה החברתית בהפגנה מתוקשרת, מצא עצמו כחלק מהכישלון וספג במהלך ההפגנה קריאות גנאי מהמשתתפים שהאשימו אותו בהשתלטות. לא נעים.
למרות זאת, הניסיון להטיל על לפיד את האשמה בכישלון ההפגנה, משום שהפך אותה לפוליטית ופגע במסר, אינו הוגן. לפיד בסך הכל טעה בהבנת האירוע. אילו היה יורד לעומקם של דברים, היה מבין כבר באמצע השבוע שעבר שלהפגנה הזאת אין סיכוי להתרומם. שהמסר מפוזר מדי: גם שוויון בנטל וגם מאבק חברתי. רבים מאלה שמגדירים עצמם חברתיים הלכו להפגנה בטענה כי גיוס כפוי של ערבים וחרדים אינו המטרה שלהם, ששפיר, שמולי ונול הם בעיניהם כבר פוליטיקאים שמכוונים לכנסת, יאיר לפיד הוא בכלל מוקצה, וכמה עשרות בדואים מרהט שצועקים "איפה הכסף" לא באמת עושים להם את זה.
גדעון סער נוכח השבוע לראות כי החלטתו להאריך את כהונת יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה, פרופסור מנואל טרכטנברג, בשלוש שנים נוספות, חרף המחלוקת החריפה ביניהם בעניין האוניברסיטה באריאל, מוכיחה עצמה.
בעצם סער היה זה שמינה לפני שלוש שנים את טרכטנברג לתפקיד. הכימיה ביניהם הייתה מעולה, ויחד הובילו שורת רפורמות בהשכלה הגבוהה. אבל לפני כמה שבועות נפל דבר ביחסים בין השניים. בזמן שסער הוביל בכל הכוח את הפיכת מכללת אריאל לאוניברסיטה תוך שהוא חוטף ביקורת על כך שמניעיו פוליטיים, טרכטנברג הביע התנגדות נחרצת למהלך מטעמים של חוסר נחיצות. הקרע היה בלתי נמנע, אבל ברגע שהיה צריך לבחור בין שיקולי אגו למקצועיות, סער העדיף להניח בצד את הסכסוך ולבחור בממלכתיות. וזה כאמור השתלם לו.
השבוע, בעת דיוני התקציב, השניים התייצבו יחד כאיש אחד בחזית מול האוצר והצליחו למתן באופן ניכר את הקיצוץ בהשכלה הגבוהה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם