כבר חלפו השנים: כמה זמן אורך מאבק סביבתי?
מאבק לשיקום שטח מזוהם, לסגירת מתחם נפיץ או הזזת מפעל עם חומרים מסוכנים נמשך זמן רב. האם לתושבי מפרץ חיפה יש זמן?
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
עיון בהיסטוריה של המאבקים הסביבתיים בארץ מגלה, שהצהרות שרים, הן לא יותר מאשר אות לפתיחתו של מסע ארוך, מייגע וממושך, האורך לעיתים שנים ארוכות, שלא תמיד מסתיים בהשגת המטרה המיוחלת. עובדה שצריכה להדאיג מאוד את תושבי צפון הארץ לנוכח מסוכנותו של מיכל האמוניה ופוטנציאל ההרג העצום שלו במקרה של רעידת אדמה או פגיעת טיל.

אחת הדוגמאות שצריכה להדאיג מאוד את תושבי חיפה, הנמצאים בטווח פגיעת האמוניה, לקוחה מהשכנים בקריית אתא, המתמודדים מזה שנים עם חוות גז מסוכנת. המאבק הציבורי לסגירת חוות הגז החל ב-1988 בעקבות שריפה שפרצה במקום, שגרמה לפינויי של כ-3,000 תושבים.
ב-1994 פרצה שריפה נוספת, אך רק ב-2000 הודיע משרד התשתיות (כיום האנרגיה והמים) שהוא ממליץ להעתיק את החווה ממקומה. רק ב-2012, כ-12 שנה אחר כך, קבע בג"ץ שיש לפנות את החווה או להטמין את המיכלים. חשוב להדגיש, 24 שנים מאז השריפה ו-12 שנה מאז הודעת משרד התשתיות. החווה ממשיכה לפעול ללא הפרעה.
המאבק לסגירת מתחם פי גלילות, בו אוחסנו מאות אלפי טון של דלק וגז, החל אף הוא ב-1988 על ידי תושבי רמת השרון, שהתריעו כנגד הסכנה הגדולה הנובעת ממצבורי גז ודלק בסמוך לריכוזי אוכלוסיה הומים. ב-2002 הוצמד מטען חבלה לאחת המיכליות,

באותה שנה, ב-1988 נחשף הזיהום הקשה שגרמו מפעלי תעש למי התהום של רמת השרון, תל אביב, הרצלייה וירושלים. בדיקה שנערכה ברמת השרון העלתה שהזיהום פגע בכ-560 מיליון מ"ק מים וכי כתם הזיהום משתרע על פני כ-16 קמ"ר, עובדה שגרמה לסגירת בארות רמת השרון ולאובדן מים יקרים.
תושבי העיר יצאו למאבק, אך לפי שעה המאבק אינו נושא פרי. כ-24 שנה אחר כך, בינואר 2011 החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה להפקיד תוכני מתאר ובה 23אלף יחידות דיור על השטח המזוהם, הקרקע לא נוקתה עד היום.
ב-1998 פרסם המשרד להגנת הסביבה צווים המחייבים את מפעל "איתנית" (ישאסבסט) בנהריה, לפנות את האסבסט המסוכן, זאת לאחר שהתברר שסיבי האסבסט הם חומר מסרטן. ב-1999 המפעל נסגר, עיריית נהרייה הודיעה שתיקח על עצמה את הניקוי, אך בינתיים הניקוי מתנהל בעצלתיים. משמעות הדבר היא, שכמעט 15 שנה לאחר ההחלטה, תושבי נהריה והאזור כולו ממשיכים להיות חשופים לסיבי האסבסט ולסכן את חייהם.
המאבק לסגירת כלובי הדגים של החקלאות הימית במפרץ אילתהחל ב-1999, לאחר שצוללנים התריעו על הנזק הקשה שגורמים הכלובים לשונית האלמוגים. אחרי מאבק ציבורי עיקש החליטה הממשלה ב-2005 על הוצאת הכלובים מהים במשך שלוש שנים. הפרשה הגיעה לידי סיום ב-2008, כמעט 10 שנים לאחר תחילת המאבק.
ב-2003 פתחו תושבי הגליל המערבי במאבק לסגירת מפעלים אלקטרוכימיים בטענה שהמפעל פולט לסביבה חומרים מסוכנים ביניהם דיאוקסינים, כספית, חומרי הדברה ועוד ומסכן את חיי תושבי האזור. המפעל אמנם נסגר ב-2004, אך הקרקע טרם נוקתה עד היום. לאחרונה נמכר המפעל, ששטחו 430 דונם לקבוצת דלק, שהתחייבה לנקות את הקרקע. סופה של הפרשה אינו נראה באופק.
זה המקום לציין, שעבודות שפורסמו על ידי שורה ארוכה של מומחים קובעות, שפגיעת טיל במיכל האמוניה או באוניה המובילה את האמוניה למפרץ חיפה, תגרום למותם בייסורים של כ-17 אלף איש ולפציעתם של עשרות אלפים. הודעת המשרד להגנת הסביבה לפיה הוא פועל להקמת מפעל ליצור אמוניה בנגב היא צעד ראשון וקטן בלבד, כאשר הפתרון האמיתי הוא הודעה על סגירת המיכל לאלתר. לתושבי חיפה והצפון אין את הפריבילגיה להמתין ללא סוף לסגירת המיכל.