הניאו נאצים צועדים בראש מורם בארה"ב
הטבח שביצע צעיר מקומי שהיה חלק מחבורת גלוחי ראש במקדש סיקי במילווקי הזכיר כי בארה"ב פועלת תנועה ניאו נאצית יציבה
אולם ביום שבת, 5 באוגוסט, כאשר החלו לזרום הידיעות על אירוע ירי המוני נוסף שהתרחש ליד מילווקי, היה ברור שהפעם מדובר במשהו שונה: אלמוני נכנס למקדש סיקי בפרברי העיר, פתח באש, הרג שישה מתפללים ופצע עשרות בטרם נורה למוות על ידי כוחות המשטרה שהגיעו למקום. הפעם לא היה ספק כי מדובר בפיגוע על רקע גזעני.
זמן קצר לאחר מכן, כשחשפה המשטרה את זהותו של מבצע הטבח, התברר כי מדובר בווייד פייג', צעיר מקומי שהשתייך ללהקת רוק שחבריה גלוחי הראש נהגו לבצע "יצירות" אנטישמיות וגזעניות כשמאחוריהם מתנוססים דגלים מעוטרים בצלבי קרס.
הגילוי הזה מיקד מחדש את הזרקור התקשורתי על תופעה שבארה"ב מעדיפים רוב הזמן להדחיק - קיומה של תנועה ניאו-נאצית אמריקאית, שאף שמספר חבריה ותומכיה הפעילים אינו עולה על כמה אלפים בודדים לכל היותר, היא ממשיכה בעקשנות "לשמור על הגחלת" של אבותיה האידיאולוגיים מגרמניה של הרייך השלישי.
פעילי התנועה מאוגדים בכמה ארגונים שונים, אך לא מדובר בסתם ערב רב של קבוצות גזעניות המפיצות משנה בלתי סדורה של שנאת זרים וכל מי שאינו לבן; מדובר כאן בניאו-נאצים של ממש, אשר מתעמקים בכתבי היטלר ומקיימים ברצינות תהומית דיונים אידיאולוגיים ארוכים במסגרת מפגשים קבוצתיים. מי שייקלע לאחד המפגשים הללו, הנערכים בחדרים הגדושים בצלבי קרס ובגברים קצוצי שיער במדים חומים, ירגיש בוודאי כאילו נקלע לסט צילומים של סרט הוליוודי על תקופת השואה.
למעשה, בעיית התנועה הנאצית הפועלת באין מפריע בארה"ב עלתה לכותרות גם לפני כשנה וחצי, לאחר הרצח של ג'ף הול. בניגוד למבצע הטבח במילווקי, שהיה חבר זוטר בהתארגנות מקומית, הול היה אחד ממנהיגי ה-National Socialist Movement) NSM) - הארגון הניאו-נאצי הגדול ביותר בארה"ב.
לילה אחד, בשעה ארבע אחר חצות, ירד בנו בן ה-10 של ג'ף, ג'וזף, לסלון הבית, שם ישן אביו על הספה. הוא נעמד מולו, שלף את אקדחו של האב שאותו סחב מהארון בלי לספר לאיש, וירה בראשו. ג'ף מת במקום, ובנו עלה לחדרו ונכנס מתחת לשמיכה, שם מצאו אותו השוטרים שהזעיקה האם אשר התעוררה מקול הירייה.
לאחרונה, לאחר שהשלימה המשטרה את חקירת הרצח, התברר כי הול נהג להכות את אשתו ואת בנו, שאותו גם לימד להשתמש בכלי הנשק שאגר בבית כחלק מהחינוך הנאצי שהעניק לו. השילוב הנפיץ הזה הסתיים במותו האלים ובמעצרו של הילד, שמפאת גילו הצעיר צפוי להשתחרר מהכלא לכל המאוחר בגיל 25 (דינו טרם נגזר, אך זה העונש המקסימלי שקטין בגילו יכול לקבל במדינת קליפורניה).
אולם הפרטים החשובים יותר שהתגלו במהלך החקירה נגעו לקורותיו של ג'ף הול בשנים האחרונות לחייו ולנסיבות שהובילו אותו להפוך
ב-2008, לאחר התפוצצות בועת הנדל"ן האמריקאית ותחילתו של המשבר הכלכלי, החל הול, שעד אז התפרנס כשרברב, להתקשות יותר ויותר למצוא עבודה. ריברסייד, העיר שבה התגורר, היא חלק ממה שמכונה ה'אינלד אמפייר' (Inland Empire) - אזור מטרופוליטיני שמאכלס כמיליון וחצי תושבים ושוכן בחבל ארץ מדברי למחצה מזרחית ללוס אנג'לס. עד למשבר נהנה האזור מתנופת בנייה שסיפקה לג'ף פרנסה בשפע. ואז, כמעט בן לילה, הפך ג'ף למובטל, ולא הצליח לפרנס את משפחתו.
מפגש הנסיבות בין הזמן הפנוי הרב שעמד לרשותו לרגשות המרמור שהחלו להצטבר בתוכו הוביל לתוצאה הרסנית. הוא החל להפנות את זעמו כלפי ההיספנים, היהודים והשחורים, והאשים אותם בצרותיו הכלכליות ובגזילת מקור הפרנסה שלו. בשעות הארוכות שבהן רבץ בביתו החל לקרוא כתבים נאציים כגון ספרו המפורסם של היטלר, "מיין קאמפף".
בתוך זמן קצר התוודע דרך האינטרנט לפעילות ה-NSM, והחל להשתתף במפגשי הסניף המקומי של התנועה. שם מצא לעצמו שותפים רבים שתלו את הקטסטרופה הכלכלית שניחתה על אמריקה בקבוצות המיעוט הלא לבנות שחיות בה.
אף שהנאציזם התחזק במידת מה בעקבות המשבר הכלכלי, הוא איננו תופעה חדשה בארה"ב. למעשה הוא ותיק כמעט כמו גרסת המקור שלו מגרמניה. "החברה החופשית של טווטוניה", ההתארגנות הנאצית הראשונה באמריקה, נוסדה על ידי מהגרים ממוצא גרמני ב-1924 - ארבע שנים בלבד לאחר ייסוד "מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית", שאותה עתיד היה אדולף היטלר להוביל לשלטון במולדת הישנה. במשך השנים קמו והתפרקו כמה וכמה קבוצות ומפלגות ניאו-נאציות אמריקאיות, שפעלו בהגנת התיקון הראשון לחוקה, אשר מבטיח חופש ביטוי כמעט מוחלט לכל אזרח או קבוצה פוליטית או דתית.
ב-1977, אירעה אחת הפרשות הידועות ביותר בהקשר לחופש הביטוי של הניאו-נאצים בארה"ב - "המפלגה הנאצית האמריקאית" ביקשה לערוך מצעד מתגרה דווקא בפרבר סקוקי (Skokie) שליד שיקגו. קרוב למחצית מכ-70 אלף תושבי סקוקי באותה תקופה היו יהודים, וכ-6,000 מהם היו ניצולי שואה וקרוביהם. בתום סאגה משפטית ארוכה, שעברה כמה ערכאות ובשלב מסוים אף הגיעה לבית המשפט העליון של ארה"ב, נקבע כי הניאו נאצים יוכלו לצעוד בסקוקי מתוקף כוחו של התיקון הראשון לחוקה.
למרבה האבסורד, במהלך הדיונים וביניהם, נעזרה המפלגה הנאצית האמריקאית רבות בסיוע משפטי של האגודה האמריקאית לזכויות אזרחיות (ACLU) - גוף ליברלי בעל אג'נדה שמאלנית שרבים מפעיליו היו אז (והינם גם היום) יהודים.
הם הגנו בלהט על זכותם החוקתית של הנאצים לבטא את השקפותיהם הפוליטיות בכל מקום, ויהיה הביטוי הזה מתגרה ופוגעני ככל שיהיה. לבסוף בוטל המצעד ביוזמת מארגניו שלושה ימים לפני שהיה אמור להיערך - הם טענו כי רק ביקשו לעמוד על זכותם העקרונית לצעוד ולהביא את עניינם לתודעת הציבור. בכך, אין ספק, נחלו הצלחה אדירה.
למרות מה שזכה מאז לכינוי "פרשת סקוקי", ואף על פי שאין בכך נחמה של ממש, יש לציין כי בניגוד לנהוג בנאציזם המסורתי, היהודים אינם המטרה העיקרית שכלפיה מופנה זעמם של הנאצים האמריקאים. רובם מעדיפים לפרוק את תסכוליהם קודם כל על השחורים, ובשנים האחרונות, במידה הולכת וגוברת, גם על ההיספנים, שמספרם באמריקה גדל משנה לשנה.
"הניאו-נאצים מקווים לגייס פעילים חדשים בעקבות המשבר הכלכלי, בעיקר על ידי הפיכת המהגרים לשעירים לעזאזל", הסבירה יולנדה אלאניס, פעילת שמאל ממוצא היספני שהיתה מעורבת בארגון הפגנה נגד ה-NSM מול בניין עיריית לוס אנג'לס.
אף על פי שמספרם של הנאצים באמריקה קטן, עורך הדין ג'יימס לאפטרי, שותפה לפעילות של אלאניס, מודאג מהתגברות התופעה: "ההיסטוריה מראה בבירור שכשאנשים טובים אינם מתייחסים ברצינות לתנועות נאציות, הן גדלות עוד ועוד לצד תנועות ניאו-פאשיסטיות אחרות. רק תגובה מהירה להתארגנויות הללו יכולה להבטיח את תבוסתן".
אתר האינטרנט של ה-NSM מכריז על כוונתה של התנועה "לתבוע מחדש את דרום מערב ארה"ב", שנכבש כביכול על ידי מהגרים ממוצא היספני. אם התיקון הראשון לחוקה האמריקאית מבטיח לניאו-נאצים את האפשרות להתאגד ולבטא את עצמם, התיקון השני, המתייחס לזכות לרכוש ולשאת נשק, סייע להם להפוך למיליציה של ממש. פעילי המפלגה, עטויים במדי צבא וחמושים ברובים אוטומטיים, מסיירים לאורך גבולה הדרום מערבי של ארה"ב עם מקסיקו, במטרה לתפוס מהגרים לא חוקיים שמנסים להסתנן למדינה.
בסיוריהם מלווים אותם כלבי גישוש ותקיפה, אשר מזכירים באופן מצמרר את הכלבים המאולפים והמאיימים שליוו במקרים רבים את אנשי הוורמאכט והאס.אס. "אנו משתמשים בבחורים ששירתו במלחמות עבר ובמלחמות נוכחיות על מנת שיאמנו אותנו", אמר הול לקתרין קונאנט, כתבת המגזין ניוזוויק, שראיינה אותו זמן קצר לפני שנרצח על ידי בנו. "יש לנו בחור אחד שהיה בעיראק, ואחר ששירת כצלף. אנו לוקחים את האימונים מאוד ברצינות".
הוא הוסיף כי רבים מהפעילים שהצטרפו לאחרונה לארגון הם "אנשים שמתוסכלים מגל ההגירה ומאובדן מקומות העבודה, וחלק מהם גם מודאגים מבחירתו של אפרו-אמריקאי לנשיאות". ואכן , אתר האינטרנט של ה-NSM מצהיר בגלוי כי מטרת התנועה היא להפוך את אמריקה למדינה על טהרת הגזע הלבן, שתהיה "חופשייה" ממהגרים, מיהודים, מהומוסקסואלים ו"מאיגודים פרו-מרקסיסטיים".
אבל אחת הבעיות עם הניאו-נאצים המודרנים של ארה"ב היא שמעבר להצהרות המאיימות הללו, כלפי חוץ רבים מהם נראים כמעט בדיוק כמו אנשים רגילים. האנגלית האמריקאית השוטפת שבפיהם והחזות הסטנדרטית של רובם פשוט אינן מתיישבות עם הדימוי שיש לנו על פעילים ניאו-פאשיסטים. כשהם לא לוקחים חלק באחת ההתכנסויות שלהם ואינם לבושים מדי צבא חומים ומוקפים בדגלים אדומים המעוטרים בצלבי קרס, הם לא מותירים רושם שונה במיוחד מזה שמותיר כל אדם אחר.
עובדה זו עוזרת להם לרכך במקצת את תדמיתם ולשדר פן אנושי יותר, כביכול, כלפי העולם שבחוץ. כתבת ניוזוויק שראיינה את הול שמה לב לניגוד הזה. היא ציינה כי בהשוואה לפעילים של קבוצות אחרות מהימין קיצוני שאיתם יצא לה לבלות, "היה זה מוזר באופן מרענן, וכלל לא מטריד, לשוחח עם "שונא" חביב כל כך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם