אנשי נאס"א מגלים: כך כבשנו את מאדים
הצעד של רכב החלל במאדים הוא צעד גדול לאנושות וגם לסוכנות החלל בארה"ב שבה תכננו את המשימה המורכבת. ראיון בלעדי עם אנשי נאס"א
הוא בעל דוקטורט בחקר כוכבי הלכת ומועסק כחוקר בכיר במרכז לחקר החלל של סוכנות החלל האמריקנית, נאס"א, בלוס אנג'לס (JPL). הוא גם נחשב לאחד המדענים המובילים בצוות ששלח לפני תשעה חודשים את הגישושית "סקרנות" למאדים.
• צפו בתמונה הפנורמית המדהימה של רכב החלל מפני השטח במאדים
כבר שמונה שנים וחצי שוסוואדה חי ונושם מאדים. הוא עומד בראש צוות מחקר בינלאומי של 400 מדענים מכל העולם ונושא על כתפיו חלק גדול מהצלחתה של המשימה שתוארה בשבועיים האחרונים כאחת הפסגות המדעיות הגדולות ביותר שאליהן הגיע המין האנושי. מאות מומחים עבדו בשמונה השנים האחרונות על שיגור "סקרנות".
כל אחד ותחום אחריותו, לכל אחד חלק בהיסטוריה. וסוואדה אחראי לרגע שאחרי הנחיתה. ברחבי העולם הביטו אמנם בנשימה עצורה בצילומי הווידאו של נחיתת "סקרנות" על קרקע המאדים, אלא שהחלק החשוב באמת, כפי שהתברר, מתחיל דווקא ברגע שאחרי.
באלפי המשימות והניסויים שתבצע הגישושית על בסיס יומי ובהתאם לפקודות הפעולה שתקבל מדי בוקר מצוות המדענים בנאס"א. וסוואדה אחראי לאותן הנחיות. האיש שיקבע איזה ניסוי יתבצע ומתי. איזה סלע יישלף ממקומו ואיזו פיסת אדמה תילקח לבדיקה. שמונה שנים וחצי הוא נערך ליום הזה, מודע היטב לאפשרות שכל כך הרבה דברים עלולים להשתבש - מרגע השיגור, דרך המסע שנמשך שמונה חודשים וחצי, הכניסה לאטמוספירה בחום של אלפי מעלות ועד לנחיתה הרכה שרק לפני שבועיים הסעירה מיליארדי אנשים מכל העולם.
"אף אחד לא מכין אותך לאפשרות שהכל יעבור חלק", הוא אומר בראיון בלעדי לסופשבוע. "במקום זה אתה כל הזמן נערך לאפשרות שמשהו ישתבש, שתקרה תקלה בלתי צפויה. זה מתח בלתי רגיל, רכבת הרים של רגשות שנעה בקיצוניות מהקלה לחרדות. אתה יכול לבצע מאות ניסויים והדמיות, אבל אתה אף פעם לא יכול להיערך ללא נודע".
אז כדי לנקות את הראש לוקחים את האוטו ונוסעים מפעם לפעם לחופשה קצרה בווגאס. כשהביט השבוע לראשונה בתמונות עוצרות הנשימה שצילמה "סקרנות" בימים שלאחר נחיתתה במכתש גייל שבמאדים, קשה היה לו להימנע מהתחושה שהוא כבר ראה את התמונות האלה בעבר.
"אתה מסתכל על הצילומים ממכתש גייל ורואה נתוני שטח שנראים כל כך מוכרים לכל מי שגר אי פעם בדרום קליפורניה", הוא מספר בהתרגשות. "אני מדבר איתך על תוואי שטח שמזכיר באופן מדהים את הנסיעה מלוס אנג'לס לווגאס, כשאתה עובר דרך מדבר מוהבי. זה נראה בדיוק אותו דבר. זה מדהים. אני לא מדבר איתך על עולם אקזוטי שאתה רואה בסרטי מדע בדיוני, אלא על תוואי שטח שהרבה יותר דומה לכדור הארץ.
"ואם אנחנו חוזרים כמה מיליארדי שנים אחורה, עם כל המים שהיו שם, האוקיינוסים, אזורי השיטפונות וערוצי הנחלים, אז זה עוד יותר דומה. כך שמה שמדהים מבחינתי הוא שיש לך מקום שמזכיר כל כך את כדור הארץ, מעבר לפינה, באופן יחסי לכוכבי לכת אחרים, וכשאתה מסתכל על התמונות ממכתש גייל הן נראות בדיוק כמו מדבר מוהבי - למעט הלטאות שרצות על החול, הצמחייה והציפורים בשמים.
"וזה מה שכל כך בלתי נתפס בעיני: איך יש מקום שכל כך דומה לכדור הארץ ואין בו שום סימן לחיים. מה הופך את כדור הארץ למיוחד כל כך, שרק בו הצליחו להתקיים חיים".
תחושת הבטן של וסוואדה ברורה. אם היו מבקשים ממנו להמר, הוא היה שם את הכסף בצד שקובע שלפחות בעבר היו לנו שכנים בכוכב הסמוך. אלא שוסוואדה הוא מדען שיודע שגם עם דוקטורט בחקר החלל ועשר שנות עבודה בתפקיד בכיר בנאס"א, אין שום משמעות לתחושת הבטן שלו בהעדר עדויות בשטח. וכאלה עדיין אין. "סקרנות", מהבחינה הזאת, אמורה לקרב אותנו עוד צעד אחד לתשובה. אלא שבנאס"א מדגישים כי גם כלי המחקר המורכב ביותר שדרך אי פעם במאדים לא אמור להיות זה שיספק את התשובה לכך.
• עקבו אחרינו גם בפייסבוק
"משימת המחקר האחרונה שלנו תבחן אם ניתן למצוא עדויות לכך שבמכתש גייל היו בעבר או בהווה תנאים ראויים לקיום יצורים חיים", מסבירים בנאס"א. "המשימה אמורה להעריך אם באזור המחקר של "סקרנות" היה אי פעם פוטנציאל לקיום חיים. אם היו חיים או לא זו שאלה פתוחה. המשימה הנוכחית לא אמורה לספק את התשובה עליה.
"סקרנות" לא תוכננה כך שהיא תוכל לבצע את הניסויים שיוכלו לגלות תהליכים פעילים של מטבוליזם ביולוגי. יחד עם זאת, אם המשימה הנוכחית תגלה כי באזור מכתש גייל קיימים תנאים הדרושים לקיום חיים במאדים, הממצאים הללו יוכלו לסייע לתכנן משימות עתידיות שיביאו לארץ דגימות שייבדקו בניסיון לגלות סימני חיים.
יום ראשון בשבוע שעבר, 1:25 לפנות בוקר שעון ניו יורק, שלוש אחר הצהריים זמן מאדים. בחדר הבקרה של מתקן נאס"א בלוס אנג'לס ממתינים מאות מדענים בנשימה עצורה. כמה שניות לאחר מכן אמורה "סקרנות" להיכנס לאטמוספירה של מאדים. אלפי מדעני החלל בכל העולם שעוקבים אחר האירוע, יודעים שמדובר ברגע שבו שמונה שנים וחצי של הכנות עלולות לרדת לטמיון. שבע דקות בסך הכל ייארך השלב האחרון והמכריע מהכניסה לאטמוספירה ועד לנחיתה בשעה 1:32, דקה אחת לאחר התכנון המקורי בעת השיגור.
לאטמוספירה מגיעה "סקרנות" במהירות בלתי נתפסת של 12,800 קילומטר בשעה. כשרכב החלל חוצה את השכבה העליונה של האטמוספירה הוא נשאב על ידי כוח המשיכה שמביא את מהירות הכניסה של "סקרנות" לשיא של 21,100 קילומטר בשעה. המהירות הגבוהה, לצד הטמפרטורה שמגיעה באותה נקודה לשיא של 2,100 מעלות צלזיוס, הופכות את הכניסה לאטמוספירה לאחד הרגעים הרגישים והנפיצים ביותר בכל המסע, שהחל שמונה חודשים וחצי קודם לכן, במתקן השיגור מספר 41 בבסיס חיל האוויר האמריקני קייפ קנאוורל שבפלורידה. שמונה חודשים וחצי שבמהלכם עברה "סקרנות" מרחק של 550 מיליון קילומטר בסך הכל.
רגע לפני הכניסה לאטמוספירה מפעילה "סקרנות" את מגן החום. בחדר הבקרה מתעדכנים בזמן אמת על תנועת הגישושית על סמך נתוני אמת בנוגע למהירות הרובוט. כשהמהירות עולה באופן דרסטי הם יודעים ש"סקרנות" חצתה את האטמוספירה.
כשהמהירות מתחילה לרדת הם יודעים שהיא נערכת לנחיתה. יש לה שבע דקות לעבור מטיסה של 21 אלף קמ"ש לנחיתה רכה במהירות של 2.5 קמ"ש. כדי לעשות את זה, מפעילה "סקרנות" את המצנחים שמאיטים את מהירותה ל-1,500 קמ"ש בשעה. במרחק של קילומטר וחצי מהקרקע היא משגרת שמונה רקטות שמאיטות באופן משמעותי את מהירות הגישושית, שעוברת למצב של כמעט דאייה באוויר. בשלב האחרון, 60 מטר מעל הקרקע, משחרר העגורן שנושא את "סקרנות" שלושה כבלים שמנחיתים אותה במהירות הנדרשת, 2.5 קמ"ש.
באותו רגע עומד המרחק בין מאדים לבין כדור הארץ - שמשתנה כל העת בהתאם לתנועתם במסלולם - על 258 מיליון קילומטר. לשם השוואה, המרחק בין כדור הארץ לירח עומד על קצת פחות מ-400 אלף קילומטר. רגע לאחר השלמת הנחיתה ממריא העגורן ומתרסק לרסיסים בנקודה רחוקה. "סקרנות" מעבירה שדר ראשון שנקלט על ידי רכב החלל "אודיסאה", שמקיף את מאדים, ומשם משודר לכדור הארץ ונקלט על ידי טלסקופ מיוחד באוסטרליה.
משם עובר השדר הראשון למרכז המחקר בלוס אנג'לס. 6,780 קילומטר הוא קוטרו של כוכב מאדים, כחצי מקוטר כדור הארץ ופי שניים מקוטרו של הירח. זהו כוכב הלכת הרביעי במערכת השמש והקרוב ביותר לכדור הארץ. אתר הנחיתה שנבחר ל"סקרנות" לא היה מקרי.
מכתש גייל נוצר לפני 3.8 מיליארד שנים. קוטרו 154 קילומטר ונקודת הנוף הבולטת שלו היא הר שארפ, אחד מיעדי המחקר המרכזיים של "סקרנות" והפסגה הגבוהה ביותר במכתש )5.5 קילומטר (. זהו הר מרשים במונחים של כדור הארץ, אבל לא יותר מגבעה קטנה במאדים, שידוע בתוואי השטח הקיצוניים שבו: זהו המקום שבו שוכנים ההרים הגבוהים, הקניונים העמוקים והרי הגעש האדירים ביותר שנראו אי פעם. כך, למשל, הר הגעש אולימפוס מתנשא לגובה של 27 קילומטר, כמעט פי ארבעה מהאוורסט.
"סקרנות" צפויה לשהות במאדים לפחות שנתיים, ובמהלך התקופה הזו עליה לבצע מאות ניסויים שונים. אם לשפוט מניסיון העבר, "סקרנות" צפויה לפעול פרק זמן ארוך בהרבה מהתכנון הרשמי. רובוט המחקר "ספיריט" נחת על אדמת מאדים ב-2004, ובניגוד להערכות המוקדמות, שצפו לו פעילות של כשנתיים-שלוש, פעל עד 2011. " אופורטיוניטי", ששוגר פחות מחודש לאחר מכן, נחת גם הוא בראשית 2004 ועדיין פועל על אדמת מאדים.
שלושה מטרים אורכה של גישושית המחקר "סקרנות" 2.8 מטר רוחבה, 2.1 גובהה. משקלה קצת יותר מ-900 קילוגרם . מדובר בכלי רכב גדול יותר, מורכב יותר וכבד יותר מכל רובוט אחר שנחת אי פעם על מאדים. "ספיריט" ו"אופורטיוניטי", לשם השוואה, שקלו 180 קילוגרם בלבד. בנאס"א מתארים את "סקרנות" כמעבדה על גלגלים.
17 מצלמות ועשרה כלי מחקר שמאפשרים לבצע ניסויים ברמת תחכום גדולה לאין שעור ממה שהיה זמין עד היום. לא רק מישוש וגירוד פני השטח כפי שהיה מקובל עד כה, אלא גם כף לגריפת סלעים וחלקי אדמה, מקדחה לפירוק אבנים וסלעים לגורמים, והכי חשוב, אקדח לייזר שמאפשר לבדוק ממרחק את התרכובות הכימיות של הסלעים השונים. והכל במעבדה הניידת ש"סקרנות" נושאת על גבה.
לא מעט דובר על התחכום של "סקרנות". מהי רמת השליטה של שאר המהנדסים על הגישושית בזמן אמת ועד כמה היא מתוכנתת לפעול באופן עצמאי?
"ל'סקרנות' יש יכולת להמשיך לשמור על עצמה במצב פעיל ובטמפרטורה חמה גם ללא פקודה ישירה מאיתנו", מסבירה דברה באס, מהנדסת תוכנה במשימות חקר המאדים של נאס"א ומי שעבדה בשנים האחרונות על פיתוח "סקרנות".
"עם זאת, אין לה שום יכולת לנוע, לגעת בקרקע, להרים משהו או לבצע שום ניסוי ללא הנחיה ברורה של חדר הפיקוד מכדור הארץ, כך שיש לנו שליטה מלאה על כל פעולה שלה. אבל מאחר שעוברות בין שבע ל-20 דקות בין שליחת הוראת הפעולה לקבלתה במאדים, ואותו דבר בכיוון ההפוך, צפוי להיווצר עיכוב גדול ולכן לא שולחים פקודה אחת כל פעם אלא קובץ הנחיות ליום פעולה שלם. לאחר ש'סקרנות' מבצעת את כל הניסויים, היא שולחת את כל המידע מאותו יום בחזרה לכדור הארץ.
"אנחנו מנתחים את המידע הזה על הקרקע, עוברים על המידע החדש, מוודאים שהגישושית במצב תקין להמשך המשימה, ואז מחליטים על הנחיות ליום הבא, ממירים את זה להנחיות ממוחשבות שהגישושית תוכל להבין, וכל זה אורך בערך 16 שעות. אלא שבגלל הבדלי השעות, העבודה הזאת מתבצעת כשבמאדים חשוך, מה שאומר שסקרנות מקבלת את קובץ ההנחיות החדש עם עלות השחר".
מה יעד המחקר העיקרי של "סקרנות"?
"האסטרטגיה הרובוטית של נאס"א בנוגע לחקר מאדים היא חיפוש אחר עדות לחיים שהתקיימו על כוכב הלכת בעבר או בהווה. שני הדברים שאתה צריך על מנת לקיים חיים הם מים ומולקולות אורגניות. בשלב הזה של המחקר, התפיסה הרווחת היא שבעבר היו כמויות אדירות של מים זורמים במאדים, כפי שהוכח בניסויי עבר של נאס"א. ולכן השלב הבא הוא לאתר מולקולות אורגניות לצד מים, והפעם באתר מחקר נקודתי, מכתש גייל. המטרה של נאס"א היא לא להגיע למאדים כדי להגיד שהיינו שם, אלא מדובר בחלק מקמפיין שמטרתו לנסות לאתר סימני חיים".
מה הסיכוי, אם בכלל, שקיימים היום חיים על המאדים?
"ההנחה היא שתנאי הסביבה במאדים היום אינם מאפשרים קיום חיים. אלא שאנחנו יודעים שבעבר כן התקיימו תנאים טובים יותר לקיום חיים - יש לנו עדויות למים זורמים בשטחים גדולים של מאדים. בנוסף, אנחנו יודעים שמדובר בזרימה שוטפת של מים שהתרחשה לפני 3.8 מיליארד שנים, שזה הזמן המקביל פחות או יותר לתקופה שבה נוצרו לראשונה חיים על פני כדור הארץ.
"אנחנו מאמינים שבאותה תקופת זמן פחות או יותר התקיימו גם בכדור הארץ וגם במאדים תנאים הראויים לקיום יצורים חיים. בנוסף, אנחנו רואים היום עדויות למים זורמים בערוצים ובנקיקים בחלקים מסוימים של מאדים, אבל אנחנו עדיין לא יודעים מה מקור אותם ערוצי מים ואם הם נמצאים שם מספיק זמן ובאופן עקבי שעשוי לתמוך בקיום יצורים חיים".
כשבאס מדברת על עדויות למים על מאדים היא מתכוונת בין השאר לממצאים שגילו "ספיריט" ו"אופורטיוניטי", שגירדו את פני השטח ואיתרו מגוון רחב של מינרלים שנמצאים בדרך כלל רק בסביבת מים, בהם גבס, סידן גופרתי ומינרל בשם המטיט (סוג של תחמוצת ברזל). אך לא רק זאת.
תצפיות שביצעה בעבר סיירת מאדים MRO, חשפו צילומים נדירים של כתמי מים שמופיעים על בסיס עונתי במורד כמה מהמדרונות במאדים. הטמפרטורה הנמוכה בכוכב הביאה את החוקרים למסקנה כי הסיכוי לכך שמדובר בכתמי מים טהורים נמוך עד אפסי, מה שמגביר את האפשרות כי מדובר במים מלוחים, שקופאים בטמפרטורה נמוכה יותר.
בנוסף, עוד קודם לכן התקבלו עדויות למרבצי מלח שהיו קיימים באזורים שונים על פני מאדים, זאת לצד הידיעה כי גם כיום קיימת בשני הקטבים של הכוכב, הצפוני והדרומי, שכבת קרח גדולה מתחת לפני השטח. מחקרים שבוצעו בעבר הצביעו על הימצאות מימן בכמות גדולה שיכולה להתקיים רק במולקולות של מים.
מדוע אנחנו רואים תוואי נוף קיצוני כל כך של ביחס לכדור הארץ, ואדיות עמוקות יותר מבכל כוכב אחר והרי געש בקנה מידה שלא מוכר לנו?
"משום שכוח המשיכה במאדים הוא ברמה של 38 אחוז מזה שבכדור הארץ ולכן תוואי השטח נע בקיצוניות וכמעט איננו שטוח. הרים יכולים להיות גבוהים יותר, כי הם לא נמשכים למטה, והוואדיות עמוקים יותר כי הם לא נמשכים למעלה. לכוח המשיכה יש אפקט משטיח שקיים במידה פחותה במאדים מאשר בכדור הארץ".
ממה שאנחנו יודעים עד עכשיו, מה האתגר הגדול ביותר בדרך לחיים על המאדים?
"הבעיה הכי גדולה היא שמאחר שעוביה של האטמוספירה קטן בחצי מזה של האטמוספירה של כדור הארץ, רמת הקרינה האולטרה סגולה גבוהה מאוד ובעלת אפקט מסרטן חזק מאוד. עם זאת, אנחנו יודעים שמדובר בקרינה שלא עוברת דרך האדמה, ולכן אחת האפשרויות היא ללבוש חליפת מגן מיוחדת או לשים את היצורים החיים במערות שיגנו עליהם מהקרינה".
מהי הטמפרטורה במאדים?
"בקו המשווה הטמפטרטורה היא הגבוהה ביותר, 24 מעלות בשיא, ואילו בקטבים היא צונחת למינוס 115 מעלות".
בימים האחרונים היו בארצות הברית מי שהשוו בין המשימה הנוכחית במאדים לבין הנחתת האדם הראשון על הירח. מצד אחד, כפי שברור לכולם, ביצוע של משימה מאוישת מורכבת ומסוכנת לאין שיעור משליחת רובוט מחקר. מצד שני, המרחק האדיר ממאדים הופך את המשימה הנוכחית לקשה ומסעירה במיוחד.
מבחינת נאס"א מדובר בהישג שעיתויו לא היה יכול להיות טוב יותר: 13 חודשים לאחר שבסוכנות החלל האמריקנית הוציאו תעודת פטירה לפרויקט מעבורות החלל המפורסם. 30 שנה בדיוק חלפו מאז שיגור הקולומביה ועד לשיגור הפרידה של האטלנטיס בשנה שעברה. בין לבין היו 135 שיגורים בסך הכל, שבמהלכם שהו אסטרונאוטים אמריקנים בחלל קרוב ל-1,400 ימים.
ההחלטה לפני שנה עוררה לא מעט כעס. בארץ שבה כבר עשרות שנים מהווה נאס"א מרכיב מרכזי בגאווה הלאומית, הפקרת חקר החלל לידיים רוסיות וסיניות עוררה לא מעט ביקורת. בנאס"א הבהירו מנגד כי על אף שיפסיקו לשגר מעבורות אמריקאיות, תמשיך הסוכנות להוביל את חקר החלל בדרכים אחרות. "עם הפסקת פעילות המעבורות נחדל להוביל ברמת התחבורה וכלי הטיס, אבל נמשיך להוביל מכל בחינה אחרת", הדגישו אז בסוכנות.
אלא שהתחושה בקרב כל מי שעוקב מקרוב אחר פעילות סוכנות החלל האמריקנית לא הייתה של הובלה אלא של כניעה ואובדן דרך - שנבעו במידה לא מבוטלת מתכתיבי הבית הלבן והקונגרס האמריקני שפעם אחר פעם קיצצו לנאס"א את הכנפיים. הדוגמה הבולטת ביותר קשורה לפרויקט החזרה לירח שעליו הכריז הנשיא בוש בשנת 2004. הימים היו ימי טרום בחירות, כשארצות הברית הייתה שקועה עמוק בבוץ העיראקי ובמדבריות המוות של אפגניסטן, והציבור הרחב נזקק לזריקת מורל נשיאותית.
"ב-30 השנים האחרונות אף אדם לא הגיע למרחק גדול יותר מ-620 קילומטר (המרחק מכדור הארץ לתחנת החלל הבינלאומית), הכריז אז הנשיא בוש, והוסיף כי "מדובר במרחק זהה פחות או יותר לזה שבין וושינגטון לבוסטון. "הגיע הזמן שארצות הברית תנקוט את הצעד הבא. המטרה היא להגיע לירח עד 2020, כנקודת מוצא למשימות מעבר. אנחנו נוציא משימות מורחבות לירח החל מ-2015, והמטרה היא לחיות ולעבוד שם תקופות ארוכות ככל האפשר".
החזרה לירח שעליה הכריז בוש יכלה להתפרש דווקא כצעד אחורה. מאות מיליוני דולרים שיושקעו בחזרה במקום שבו דרכו בהצלחה שש חלליות מאוישות בין 1969 ל-1972. אלא שדווקא בקרב החוקרים רווחה אז התחושה שהגיע הזמן לפתוח מחדש את פרק הירח. שמה שניתן לגלות בשנת 2015 לא ניתן היה לגלות באמצעות הפשוטים יחסית שהיו זמינים לחוקרים ב-1972.
המחשב, האינטרנט, כלי המחקר החדשים שפותחו ב-40 השנים האחרונות, כל אלה עמדו אז במרכז טיעוניהם של מי שצידדו בפרויקט החדש. זאת ועוד, מדעני החלל הסבירו אז כי הקמת תחנת חלל קבועה על הירח, כפי שהציע הנשיא בוש, תקל באופן משמעותי על שיגור משימות לכוכבים נוספים, זאת על רקע העובדה כי למעלה מ-90 אחוז מהאנרגיה בשיגור רכב חלל מושקעת ביציאה מהאטמוספירה, אנרגיה שתיחסך על ידי שיגור מעבורת מהירח.
אלא שאז הגיע הנשיא אובמה והודיע לפני שלוש שנים על ביטול הפרויקט. "היינו שם בעבר", הסביר הנשיא. "יש עוד הרבה דברים לחקור בחלל", הוסיף , וסימן את נחיתת האדם הראשון במאדים כמטרה הבאה של נאס"א. "אני מתכוון להיות בסביבה כשזה יקרה", אמר , כשהוא מציב יעד של לא יותר מ-50 שנה עד להשלמת המשימה.
ביטול פרויקט החזרה לירח עורר אז לא מעט תגובות נזעמות, כולל מאמר מדובר שפרסם ניל ארמסטרונג, האדם הראשון שדרך על הירח, בו כתב בין השאר כי "יועציו של אובמה חיפשו פרויקט חדש שיוכל להיות מזוהה עם הנשיא והתעלמו לגמרי מחזונו של הנשיא קנדי ומרצון העם האמריקאי".
את המאמר סיים ארמסטרונג בציטוטו המפורסם של קנדי, שתיאר את פרויקט החלל כ"אוקיינוס חדש" שבו "ארצות הברית חייבת להפליג כשהיא שנייה רק לעצמה". כעת , הוסיף, "על רקע המטרות החדשות של אובמה, ההפלגה הגיעה לקצה".
עם השלמת הנחיתה המוצלחת של "סקרנות", מיהר הנשיא אובמה לברך את נאס"א, ובדומה לקודמיו בבית הלבן, לא חסך בפאתוס שנלווה כמעט תמיד להישגי חלל דומים. "הלילה, על מאדים, ארצות הברית עשתה היסטוריה", כתב אובמה בהודעה מיוחדת. "היום הוכח שגם הסיכויים הקלושים ביותר אינם יכולים לשילוב הנדיר של תושייה ונחישות. אני מברך ומודה לכל הגברים והנשים בנאס"א שהפכו את ההישג המדהים הזה למציאות".
מהם ההבדלים העיקריים מבחינת תנאי הסביבה והשטח בין מאדים לירח?
וסוואדה: "בירח אין שום סימנים למים, שזה הבדל משמעותי. בנוסף, לירח, בניגוד לכדור הארץ ולמאדים, אין אטמוספירה, ולכן גם הקרינה בו חזקה בצורה בלתי רגילה. מבחינת תוואי השטח, הגורם החשוב והמשמעותי ביותר בעיצוב השטח הם המים שיוצרים אוקיינוסים, איים, ערוצים, קרחונים וכו", דברים שלא קיימים בירח. בנוסף, מאחר שאין אטמוספירה, גם אין גשם, אין רוחות, אין סחף של הקרקע, אין את כל הגורמים שמעצבים את השטח, ולכן, מאחר שהאוויר עומד, טביעות הנעליים של האסטרונאוטים שנחתו בו יישארו שם עוד מיליוני שנים".
מדוע אנחנו מתמקדים במאדים, כשידוע שהוא לא המקום היחיד במערכת השמש שיש בו מים?
"אנחנו יודעים שיש מאגר אדיר של מים זורמים גם מתחת לשכבת קרח בירח אירופה (הירח השישי של כוכב הלכת צדק - צ"י), כך שמאדים הוא לא היחיד במערכת השמש שיש בו מים, אבל מה שמייחד את מאדים הוא קרבתו הגדולה אלינו. נדרשים לנו שמונה חודשים להגיע מכדור הארץ למאדים, אבל יידרשו לנו כמה שנים להגיע לירח אירופה. בנוסף, הוא יותר מוכר לנו. פני השטח שלו מזכירים את כדור הארץ. שטחו אמנם קטן בחצי מכדור הארץ, אבל יש לך שם אטמוספירה, אנחנו מזהים הרים וקניונים והרי געש והיסטוריה של מים שזרמו בו בעבר. התחושה שזה מוכר לנו מספיקה כדי שנדע איך לגשת לזה".
מדוע, אם כך, אנחנו לא רואים עוד מים זורמים במאדים?
"החשיבות הגדולה של הימצאות מים במאדים היא שהם יכולים ללמד אותנו על תנאי האקלים, וידוע שמים זורמים קיימים רק במקום שבו הטמפרטורה נעה בין אפס למאה מעלות. כך שאנחנו יכולים לשער שבעבר נעו הטמפרטורות במאדים בתחום הזה שבין אפס למאה, בניגוד למצב היום, שבו הטמפרטורה ברוב מאדים היא הרבה מתחת לאפס. אחת הסיבות לדעתנו שבעבר הטמפרטורה הייתה גבוהה יותר היא שהאטמוספירה הייתה עבה יותר אז".
מבחינה סטטיסטית, מה היו סיכוי ההצלחה של הנחתת "סקרנות" בשלום?
"יש לנו סטטיסטיקה שמורכבת ממאות הדמיות וניסויים מוקדמים, אבל קיים גם הגורם החשוב של הדברים הלא ידועים. כלומר, לא משנה כמה בדיקות והדמיות נעשה, דברים תמיד יכולים להשתבש במהלך המסע, אם זה חלק שלא יפעל כמו שצריך או נתוני שטח במאדים שלא נערכנו אליהם מראש, או פקודת מחשב שתיכשל בזמן אמת. כך שזה נכון שעל הנייר אנחנו מדברים על 95 אחוז הצלחה, אבל בפועל, באופן מעשי, רק 50 אחוז מהמשימות למאדים עברו בהצלחה".
ועם 50 אחוזי הצלחה למשימה בלתי מאוישת, אתה באמת מאמין שיהיה אסטרונאוט שיסכים לצאת למסע בן 550 אלף קילומטר, סגור במשך תשעה חודשים בתוך מעבורת חלל. לא מדובר בחצי התאבדות?
"יש היום הרבה מאוד אנשים בנאס"א שיסכימו לעלות מחר על טיסה למאדים. אני בטוח שזה היה נראה מטורף לשלוח אנשים לירח לפני פחות מ-50 שנה, ועשינו את זה. אנשים הסכימו לצאת למשימה הזאת. אין לי ספק שנגיע למאדים, אני רק מקווה שאהיה עדיין בחיים כשזה יקרה. אנחנו 30 שנה לפני שזה יקרה, לדעתי, כך שספק אם אני אספיק לראות את זה, אבל אין לי ספק שהילדים שלנו יחזו בנחיתת האדם על המאדים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם