הפתרון החדש לחיסול העוני: הליפסטיק
נשים עניות בדרום אפריקה החלו למכור מוצרי קוסמטיקה של חברת אבון במסגרת מחקר המחפש פתרונות למיגור העוני. המסקנות: ההכנסות ממכירת המוצרים סייעו להעצמת הנשים והביאו להגדלת הביטחון ולשיפור מעמדן הכלכלי. עסק ירוק
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
עם זאת, עדיין לא נמצא נשק יום הדין שיקדם את המלחמה בעוני באופן משמעותי. מחקר חדש שמגיע מאוניברסיטת אוקספורד מציע רעיון חדש שאמור להיות נשק אפקטיבי, אולי אף יותר מכל מה שנמצא עכשיו בארסנל של האו"ם: ליפסטיק.
המחקר שנעשה על ידי ארבע חוקרות מבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת אוקספורד עקב במשך שלוש שנים אחרי נשים עניות בדרום אפריקה שמכרו מוצרי קוסמטיקה של חברת אבון (Avon) מדלת לדלת. בין היתר החוקרות מצאו כי ההכנסות ממכירת מוצרי קוסמטיקה כמו ליפסטיק ופודרה סייעו להעצמת הנשים והביאו לשיפור משמעותי במעמדן הכלכלי.
75 אחוזים מהמוכרות דיווחו כי מכירת מוצרי הקוסמטיקה סייעה להן להגיע לעצמאות כלכלית ותשע מתוך עשר מהמוכרות סיפרו היא הן פיתחו במהלך העבודה כישורים שהן יוכלו לעשות בהן שימוש גם בעבודות אחרות. הקונספט של אבון לא נשאר מוגבל רק לתחום הקוסמטיקה ומשמש השראה גם למכירת מוצרים אחרים בתחומים נוספים. איך זה בדיוק אמור לעזור למי שנמצא במעגלי העוני והאם באמת הסוד למיגור הבעיה טמון במארז של ליפסטיק אופנתי? על כך בכתבה הבאה. עסק ירוק.
עוד ב"עסק ירוק":
◄ההתקווה האחרונה של חברת הסוללות הירוקה
◄הטוויטר הוא עירום: הציוצים הכושלים של מקדונלד'ס
◄זה שיר פרידה: פומה מזמינה אתכם להיפרד מהנעליים הישנות
חברת אבון, שנוסדה ב-1886, שכללה את הקונספט של מכירת מוצרי קוסמטיקה מדלת לדלת לכדי אמנות. כיום היא חברת מוצרי הטיפוח החמישית בגודלה בעולם, עם מחזור מכירות שנתי של כ-11 מיליארד דולר ו-6.4 מיליון מוכרים שמוכרים באמצעות שיווק רשתי את מוצרי החברה בעולם.
במקור, דיוויד מקונל שהקים את החברה, ראה בנישה של מכירה ישירה של מוצרי קוסמטיקה פתרון תעסוקתי גמיש לעקרות בית שלא היו להן יותר מדי אפשרויות אחרות לייצר הכנסה. המחקר מראה שעיום אבון, שמחצית ממכירותיה עכשיו מגיעות ממדינות מתפתחות, הפכה למעשה את השיווק הישיר של מוצריה לפתרון תעסוקתי עבור נשים עניות
החוקרות עקבו במשך שלוש שנים (2007-2010) אחרי 300 נשים שחורות עניות בדרום אפריקה בכדי לקבוע האם עבודה כסוכנות מכירות של אבון תסייע להוציא אותן ממעגל העוני ולהעצים אותן באופן שאפשר להעריך אותו, כמו רכישת מיומניות עבודה, בניית היסטוריית אשראי או רכישת ביטחון עצמי.
המטרה שלהן היתה לא רק להתמקד באופן ספציפי בליפסיטק ופודרה כמכשירים למלחמה בעוני אלא לנסות ולהבין את הפוטנציאל של יזמות עבור נשים עניות, כפי שהוא משתקף ברשת המוכרות של אבון בדרום אפריקה.
מהממצאים של המחקר עולה כי ההכנסה הממוצעת של הנשים ממכירת מוצרי אבון עמדה על 900 ראנד (כ-110 דולר) לחודש. ההכנסה הזו כבר ממקמת אותן בחציון העליון של נשים שחורות בקהילות בהן הן מתגוררות, קרוב מאד להכנסה הממוצעת של גברים שחורים בקהילות הללו. נשים שעבדו כסוכנות של אבון במשך לפחות 16 חודשים הרוויחו כ-1400 ראנד (170 דולר), שזו כבר הכנסה שכבר מיקמה אותן קרוב מאד לרמות ההכנסה הממוצעות בדרום אפריקה.
החוקרות מציינות שהכנסה כזו מכסה לדוגמא חלק משמעותי ביותר בהוצאות החודשיות הממוצעות של משק בית שחור של 4 נפשות . מעבר לכך כ-75 אחוזים מהסוכנות שהשתתפו במחקר דיווחו כי מכירת מוצרי אבון העניקה להן עצמאות כלכלית וכ-90 אחוזים דיווחו כי ההדרכה שהן קיבלו מאבון לימדה אותן כישורים שהן יכולו להשתמש בהן בכדי להשיג עבודות אחרות. הנשים גם סיפרו בראיונות עימן כי העבודה הפכה אותן למודל לחיקוי לילדיהן ונתנה להן אפשרויות להגשים חלומות שהיו להן.
הן היו מאד גאות במיומנות החדשה שהן רכשו בתחום הטיפוח האישי והחוקרות אף מציינות שהן קיבלו לא מעט הערות וטיפים לגבי מצב העור שלהן והצעות לשיפור, במיוחד בתחום האיפור. בסיכום הראיונות שאלו החוקרות את הנשים מה המטרות שלהן לחמש השנים הקרובות וקיבלו מרבות מהן תשובות שהיו קשורות לגידול בהיקף העסקים שלהן. כשהחוקרות שאלו אותן איזה תשובה הן היו מקבלות אילו היו פוגשות את הנשים לפני חמש שנים, התשובה היתה בדרך כלל שאז לנשים לא היו כלל מטרות לטווח ארוך, מעבר למאבק הקיומי היום-יומי.
היבט מעניין נוסף שהיווה אינדיקציה לפיתוח הביטחון העצמי היה העובדה שבמקום שבו כמו בהרבה מדינות מתפתחות יש לנשים קושי לשלוט על הכסף שהן מרוויחות, כאן רק 1.6 אחוז מהמשתתפות דיווחו כי בין הזוג שלהן לקח מהן את הכסף, לעומת 96 אחוזים שדיווחו כי הן שולטות על הכסף שהן מרוויחות. ל-92 אחוזים מהן, מציינות החוקרות, היה חשבון בנק בבעלותן וזאת לעומת 38.4 אחוזים בממוצע אצל נשים שחורות בדרום אפריקה.
החוקרות סיכמו כי המערכת שאבון יצרה סייעה לנשים שחורות עניות לצאת ממעגל העוני ובנוסף נתנה להן השראה, ביטחון עצמי ותקווה. המערכת הזו כמובן לא מושלמת, אבל החוקרות רואות כאן מודל שינתן לאמץ במגוון של מקומות ושימושים, כמו מכירת מוצרי בריאות או אספקת שירותים שונים. הן מצביעות על מספר אלמנטים חשובים שהן זיהו כחשובים להצלחת הפעילות של מערכת שיווק ישיר שכזו.
ראשית, יצירת מנגנון של אספקת מימון שוטף לקניית סחורה שגדל בהדרגה ומאפשר גידול מבוקר של נפח הפעילות העסקית של הסוכנת תוך כדי שמירה על רמת סיכון נמוכה (לא לוקחים לדוגמה ריבית על האשראי שניתן לרכישת מוצרים). שנית, החוקרות מציינות שהעובדה שמדובר בנשים עוזרת לבנות מערכת הדרכה יעילה שמותאמת לצרכיהן. שלישית, התמקדות במוצרים קטנים שנעשה בהם שימוש יום יומי במקום מוצרים גדולים. האלמנט האחרון הוא התמיכה של החברה והנכונות שלה להקשיב ולהתאים את צורת העבודה לצרכים של הסוכנות.
ומה לגבי העובדה שמדובר כאן במוצרי קוסמטיקה, מוצר שלכל הדעות אינו מהווה מוצר חיוני במיוחד? אחת החוקרות, פרופ' לינדה סקוט מבית הספר למנהל עסקים באוקספורד, הסבירה כי אכן למרות היתרונות הברורים מבחינה חברתית וכלכלית של המודל, יש מי שיתהו לגבי התועלת שבמכירת מוצרי קוסמטיקה לאנשים עניים במדינות מתפתחות.
היא ציינה כי צריך להשתדל להמנע כאן ממבט שיפוטי שחושב שסוכנות שמוכרות בשיווק ישיר צריכות להגביל את עצמן למה שאנשים במדינות מפותחות תופסים כמוצרים שיש בהם צורך של ממש (מוצרי מזון לדוגמה). מי צריך להחליט עבור אנשים עניים מה הם צריכים או לא צריכים לקנות, היא שואלת ורומזת שהשיפוטיות המערבית היא לא בהכרח אבן הבוחן הנכונה כאן.
ומה לגבי השימוש במיקרו-קרדיט? האם הוא לא עדיף על שיווק ישיר בתור כלי למלחמה בעוני? המודל של מיקרו-קרדיט, או מתן הלוואות קטנות לאנשים עניים לפתיחת עסק קטן או עזרה בייצור מקור הכנסה כלשהו, אמנם הפך בשנים האחרונות ליותר ויותר פופולרי, אולם על אף ההשפעות החיוביות שיש לו על האנשים שמקבלים הלוואות עדיין אין הוכחות ברורות שהוא מספיק אפקטיבי בכדי להוציא כמות משמעותית של אנשים ממעגל העוני.
אחת הסיבות לכך, מסבירה אני דופלו, מנהלת הארגון Innovations for Poverty Action, היא שמיקרו-קרדיט משרת בסופו של דבר בעיקר אנשים שהם יותר יזמיים באופיים וסיכויי ההצלחה שלהם לצאת ממעגל העוני יחסית גבוהים מלכתחילה. הבעיה שרוב האנשים הם לא בהכרח כאלו.
פרפ' סקוט טוענת שמכירות ישירות נותנות לנשים יתרונות משמעותיים יותר ממיקרו-קרדיט, כולל עזרה ליצירת קו אשראי, בניית מנגנון תמיכה וסיוע ופיתוח מיומנויות עבודה. המחקר מציע שהגישה הזו עדיין חדש מדי מכדי למדוד את האפקטיביות שלה בחיסול העוני אבל סקוט מאמינה בפוטנציאל של המודל להביא תוצאות של ממש, באוכלוסיה עירונית וכפרית כאחד.
ימים יגידו אם היא צדקה. בהתחשב בגודל האתגר קשה לשמור על אופטימיות, אבל צריך לזכור שבמאבק בעוני צריך להיות קשובים לכל פתרון שנראה אפקטיבי וניתן ליישום בהיקפים משמעותיים, אפילו אם מדובר במשהו שמתחיל בסך הכל במארז של ליפסטיק אופנתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם