הסיפור המלא על העורף האסטרטגי שלנו
האם ארה"ב תפתח את שערי הזהב של ששת מחסני הענק בישראל ותשחרר את המטמון בשווי מיליארד דולר שחבוי שם במקרה עימות עם איראן?
•עקבו אחרינו גם בפייסבוק
הבסיסים, שעל פי פרסומים זרים נמצאים בהרצליה פיתוח, בנמל התעופה בן-גוריון ובבסיסי חיל האוויר עובדה ונבטים, גדושים בציוד יקר בסכום של למעלה ממיליארד דולר. "המחסנים האלה לא מהווים את השיקול המרכזי של מי שמחליט על יציאה למלחמה, אבל זה בהחלט נמצא במערכת השיקולים", אומר דוד עברי, שהיה מפקד חיל האוויר בתחילת המשא ומתן עם האמריקאים על הקמת המחסנים ומאוחר יותר מנכ"ל משרד הביטחון ושגריר ישראל בארצות הברית.
עשר שנים נמשך המשא ומתן בין ישראל לארצות הברית על הקמת מחסני החירום בישראל. הישראלים דרשו מחסני ענק מלאים בציוד כבד ובטנקים, האמריקאים הסכימו בהתחלה לאחסן בהם רק ציוד רפואי. בתחילת שנות התשעים התחילה ארצות הברית להקים את המחסנים, חלקם, על פי פרסומים זרים, בנויים כבונקרים תת קרקעיים.
גורמים ישראלים בכירים, כמו גם אמריקאים, מכירים היטב את בסיסי החירום ואת חשיבותם הרבה למערך הלחימה הישראלי. בהודעה מיוחדת לפני שלושה שבועות הזכיר הבית הלבן שוב את קיומם. "הכוחות הישראליים נהנים מגישה למחסני החירום האמריקאיים", נכתב בהודעה. שר הביטחון אהוד ברק אומר בשיחות פנימיות במשרד הביטחון שבשעת חירום ארצות הברית תיתן לישראל להשתמש בציוד ממחסני החירום.
"העובדה שיש לנו מחסנים כאלה בהחלט משפרת את תחושתנו", אומר דני יתום, שכיהן כראש אגף תכנון (אג"ת) במטכ"ל בתקופה שבה ארצות הברית החלה לבנות את המחסנים בישראל. "הייתי בעד המחסנים. התחושה שלי הייתה שזה רעיון טוב. המחסנים האלה נותנים לנו את ההרגשה שיש לנו יותר ציוד מאשר יש לנו באמת. המלאי שלנו אף פעם לא מספיק, מלחמה מתארכת יכולה להביא למחסור בפגזים, בפצצות ובציוד נוסף, אבל המלאי תמיד מקוצץ בתקציב הביטחון.
"כשהשאלה היא האם למלא את המחסנים או להעביר כסף לאימונים או לרכישת מזל"טים או טנקים, בדרך כלל המלאי נמצא במקום אחרון. המחסנים האמריקאיים מקלים על תכנון פעולות
בספר "שמות צופן", שיצא ב-2005, פירט החוקר הצבאי ויליאם ארקין, איש מודיעין בעברו, את המיקום של חלק מהבסיסים האמריקאיים בישראל, המכונים בספר "אתרים". ארקין כותב שהאתרים אינם מופיעים במפות, ומיקומם המדויק מסווג. חלקם נמצאים, על פי הספר, בנמל התעופה בן-גוריון, בנבטים, בבסיס עובדה ובהרצליה פיתוח. האתרים ממוספרים כ"אתר 51", "אתר 53", "אתר 54", "אתר 55" ו"אתר 56". חלקם מחסנים תת קרקעיים, אחרים בנויים כהאנגרים פתוחים. אתר 51, על פי ארקין, מכיל תחמושת וציוד במחסנים תת קרקעיים. אתר 53 נמצא בבסיסי חיל האוויר הישראלי, אתר 54 הוא בית חולים צבאי לשעת חירום ליד תל אביב, עם 500 מיטות. אתרים 55 ו-56 הם מחסני תחמושת.
"ישראל בהחלט יכולה לסמוך על מחסני החירום", אומר השבוע ארקין למוספשבת. "ישראל גם יכולה לסמוך על כך שארצות הברית תעשה את מה שעשתה בעבר. האינטרס האמריקאי הוא שלצעדים חד צדדיים ישראליים תהיה השפעה פוליטית מינימלית. אם איראן תתקוף את ישראל, ארצות הברית תמליץ על הבלגה, אם ישראל תתקוף ללא היוועצות בארצות הברית, הממשל הנוכחי ינסה למנוע הסלמה".
לפני שמונה שנים חשף "הצופה" את קיומו של בסיס נוסף בגבול השומרון, סמוך לעיר אלעד. הבסיס, על פי "הצופה", נבנה על ידי חברה גרמנית במימון אמריקאי מערבה מהקו הירוק. יתום זוכר היטב את עבודות התשתית שביצעו האמריקאים. "חיל ההנדסה האמריקאי בנה את הבסיסים, רוב הקבלנים היו אמריקאים. היו גם כמה ישראלים שהשתתפו בעבודות, אבל הבדיקות האמריקאיות היו כל כך קפדניות, שהישראלים הצטערו שהם לקחו עליהם את הפרויקט".
במסגרת ההסכמים בין ארצות הברית לישראל, הראשונה מממנת את תחזוקת הבסיסים ואת השמירה עליהם. חיילים ישראלים וחברות אבטחה ישראליות שומרים על המתקנים בעזרת אמצעי אבטחה מתוחכמים. קצינים אמריקאים ממטה יוקום בגרמניה מפקחים על התחזוקה.
על פי האתר של יוקום, 150 חיילים אמריקאים נמצאים בישראל "במשימות שונות". לטענת האתר אין בישראל בסיסים אמריקאיים, אולם שיתוף הפעולה בין ישראל לארצות הברית כולל ציוד צבאי במסגרת הסכם WRS: מחסני רזרבות צבאיות. אגב, בבדיקה שגרתית לפני חמש שנים התלוננו המפקחים האמריקאים על רשלנות בשמירה. על חלק מהדלתות לא היו מנעולים דיגיטליים, בחלק מהמתקנים לא היו מצלמות אבטחה וציוד נוסף. "הממצאים מטופלים", אמר אז דובר צה"ל בתגובה.
את הרעיון להקים מחסני חירום אמריקאיים בישראל הגה אריאל שרון, כשהיה שר הביטחון בתחילת שנות השמונים. לארצות הברית יש מחסנים דומים באירופה, בסעודיה ובמקומות נוספים. שרון הציע להקים מלאי חירום - המכונה "הצבה מראש" - של טנקים, נושאות מטוסים, תחמושת וציוד רפואי, שיהיה קרוב וזמין לצבא האמריקאי במקרה של עימות במפרץ הפרסי. בנוסף, אמר, בשעת חירום ישראל תוכל להשתמש בציוד החירום האמריקאי.
בשיחותיו עם האמריקאים שרון הדגיש שישראל מבקשת מחסני חירום אך מסרבת להצבה של חיילים אמריקאים על אדמתה מחשש "לאפקט פסיכולוגי מחליש ולתחושה של תלות לא בריאה בגורם זר להגנה על המדינה". שרון ראה בבסיסים גם הזדמנות כלכלית. הוא הציע שארצות הברית תממן את עלות אחזקתם ותרכוש חלק מהתחמושת בישראל. ראש הממשלה, מנחם בגין, תמך ברעיון. בגין, כמו שרים נוספים בממשלתו, סבר שבסיסי החירום יהיו למעשה הצהרה של מחויבות אמריקאית אמיתית לביטחון ישראל.
במפלגת העבודה התנגדו להקמת מחסני החירום בטענה שהדבר עלול לגרום לישראל להגן בעקיפין על ארצות הברית. מדינת ישראל מחויבת להגן על גבולות המדינה בלבד ולא על אינטרסים אמריקאיים, טענה האופוזיציה. חברי כנסת מהעבודה אף חששו שבסיסי החירום בישראל עלולים להיות מטרה לתקיפה סובייטית. גם האמריקאים לא התלהבו מהרעיון. שר ההגנה באותה תקופה, אלכסנדר הייג, סירב להתחייב אם כי הביע עניין בחלק מההצעות הישראליות. האמריקאים חששו שבסיסים כאלה יפגעו ביחסים של ארצות הברית עם העולם הערבי. מנגד, הם הבינו את חשיבותם הלוגיסטית של הבסיסים דווקא בישראל.
מומחה אמריקאי שביקר בישראל בתחילת שנות השמונים אמר ל"ניו יורק טיימס" שלא רק שישראל מפותחת יותר ממדינות ערב בנושאים טכנולוגיים, היא גם תוכל להציע שירותי אחזקה ורפואה טובים וזולים יותר אף מאלה של האמריקאים. מחקר של הפנטגון שפורסם ב"ניו יורק טיימס" באוקטובר81', מצא שציוד צבאי יוכל להגיע מישראל למערב אירופה ולמפרץ הפרסי במהירות. על פי המחקר, ארצות הברית תוכל להעביר מישראל לסעודיה 70 אלף טונות של ציוד בתוך 11 ימים.
העברה דומה מנמל ראס באנאס במצרים תארך עשרה ימים, שמונה ימים מעומאן, שבועיים מסומליה, 22 ימים מקניה, 27 ימים מדייגו גרסיה שעל חוף האוקיינוס ההודי ו-77 ימים מארצות הברית. המרחקים לאירופה קצרים יותר, אבל גם כאן לישראל יתרון משמעותי. העברת הציוד מישראל למינכן תימשך 11 ימים, ממצרים- 12 ימים, 20 ימים מעומאן ומסומליה ו-24 ימים מארצות הברית.
המשא ומתן עם האמריקאים על הקמת הבסיסים היה ארוך וזהיר. בראיון לתקשורת האמריקאית בספטמבר81' אמר יצחק שמיר, שהיה אז שר החוץ, שאין צורך לדבר על בסיסים. "המונח'בסיס אמריקאי' אינו ברור. אנשים מדברים על מתקנים". שלושה חודשים אחר כך אמר שרון בראיון ל"ניו יורק טיימס" שהוא דרש שבישראל יהיה מלאי גדול של טנקים וציוד כבד. על פי העיתון, האמריקאים דרשו הסכם הבנה כללי וניאותו לאחסן בישראל ציוד רפואי בלבד. בישראל סירבו. מלאי כזה יהפוך את ההסכמים בין ישראל לארצות הברית לבדיחה, אמרו גורמים ישראלים.
נתן שרוני, שהיה ראש אג"ת בתחילת המשא ומתן עם האמריקאים, אומר שביסוד הדיונים עמד הסכם השלום עם מצרים. "כשמתקדמים בתהליכים מדיניים, נוצרת מערכת יחסים שבה קורים גם דברים כאלה". במהלך המשא ומתן ישראל ביקשה, הוא מספר, שיוקמו כאן שלושה בתי חולים צבאיים. "אמרנו לאמריקאים שאם יקרה משהו במפרץ הפרסי, הם יוכלו לפנות פצועים לישראל במקום לגרמניה, ובשעת חירום גם אנחנו נוכל להשתמש בבתי החולים. האמריקאים לא הסכימו - לא מסיבות אסטרטגיות אלא בגלל הנפשות הפועלות".
יתום אומר שישראל ביקשה מהאמריקאים למלא את המחסנים בציוד צבאי שישראל זקוקה לו בשעת חירום. "ניסינו להשפיע על התכולה של המחסנים בהתאם לאינטרסים שלנו, אבל לא תמיד הצלחנו. הם לא הסכימו להכניס למחסנים פריטי תחמושת שהם סירבו לתת לנו לשימושנו. ביקשנו, למשל, טילי טומהוק, והם לא אישרו".
בתחילת שנות התשעים הסכימה ארצות הברית סוף סוף להקים בארץ מחסני חירום לשימוש צבאה, כשבמקרה הצורך, באישור, ישראל תוכל להשתמש בציוד הביטחוני. דוח של מחלקת המחקר של הקונגרס שפורסם באפריל השנה מצטט קצין ישראלי שאומר ש"באופן רשמי כל הציוד שייך לארצות הברית, אבל במקרה של קונפליקט, צה"ל יכול לבקש רשות להשתמש בחלק מהציוד". על פי הדוח, במלחמת לבנון השנייה ארצות הברית התירה לישראל גישה למחסני החירום.
בשנים הראשונות, על פי הדוח, שווי הציוד היה זניח, רק מאה מיליון דולר. בספרו כתב ארקין ששווי הציוד מגיע לחצי מיליארד דולר. בדצמבר 2006, זמן קצר אחרי מלחמת לבנון השנייה, אישרו הסנאט ובית הנבחרים את הגדלת כמות הציוד במחסני החירום. ב-2010, על פי הדוח, הגדילה ארצות הברית את המלאי לסכום של 800 מיליון דולר. החלטה של הקונגרס השנה התירה לנשיא להגדיל את המלאי ל-1.2 מיליארד דולר.
כמעט כל מי שהיה מעורב בתפעול הבסיסים ובניהולם סבור שמחסני המלאי האמריקאים הם סיוע שלא יסולא בפז. "אני הייתי בעד המחסנים האלה", אומר עוזי דיין שהיה סגן הרמטכ"ל וראש אג"ת. "זה דבר מצוין. קודם כל זו עזרה אזורית לאמריקאים וגם לנו. לאף צבא בעולם אין מספיק מלאי משל עצמו. למצרים, למשל, יש מלאי שמספיק רק לזמן קצר. יש מדינות שיש להן מלאי לשלושה שבועות של לחימה. אתה צריך לאזן בין המלאי לבין אורך המלחמה. מלאי הוא דבר יקר שמתיישן. נניח שהצבא מחליט להקים מלאי לתקופה של 40 ימים. די ברור שהמלאי הזה היה מקוצץ בתקציב הביטחון. הציוד האמריקאי זו עזרה ענקית. לא צריך לטפל בזה כל שבוע, הם באים לביקורת וזהו. זה גם מסייע לשיתוף הפעולה עם ארצות הברית".
דוד עברי מסכים. "הבסיסים האלה חשובים מאוד. במלחמת יום הכיפורים היה צריך לארגן הובלות מיוחדות של ציוד צבאי, ורוב הציוד הגיע אחרי המלחמה. כשיש לך מחסני חירום, אתה לא תלוי באספקה ימית כשאתה נלחם".
עו "ד ישראל חיות, שהיה קצין לוגיסטיקה ראשי כשהאמריקאים בנו את המחסנים, אומר ש"ככל שהמלאי גדול יותר, ככה אורך הנשימה שמדינת ישראל מקבלת בזמן חירום הוא טוב יותר. בשנים האחרונות המלחמות ארוכות, אין יותר זבנג וגמרנו כמו במלחמת ששת הימים, ולכן אתה צריך מלאי שמתאים לאורך המלחמה".
השאלה , מבהיר דני יתום, היא אם האמריקאים יתירו את השימוש בציוד במקרה של מלחמה עם איראן. "אני מניח שאם נתקוף את איראן בלי תיאום איתם, לא סביר שהם יאשרו לנו להשתמש במחסני החירום, אבל אם נותקף על ידי החיזבאללה, כנראה הם יאשרו. לאיראן יש רק כמה מאות טילים שיכולים להגיע אלינו, לחיזבאללה יש עשרות אלפי רקטות".
" במצב משברי, כשישראל תצטרך אספקה מחדש, כמו שקרה במלחמת יום הכיפורים, אני מניח שהאמריקאים יתירו את השימוש במחסנים", אומר איתמר רבינוביץ, שהיה שגריר ישראל בארצות הברית. נתן שרוני מציע לראות את הנושא מזווית אחרת. "ברור שמחסני החירום עוזרים לנו", הוא אומר, "אבל אורך הנשימה הוא פונקציה של יכולת העמידה של העורף יותר מאשר של כמות הטנקים.'הרוח ממלאת את הפרצות', אמר הקולונל דוד מרקוס במלחמת השחרור, ומהבחינה הזאת שום דבר לא השתנה. רוחו של העם והמורל הלאומי חשובים יותר ממחסני החירום האמריקאיים".
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם