
העליון: לפרסם נתונים של בחינות המיצ"ב
בית המשפט קיבל עתירה המבקשת לחשוף את הציונים שהיו חסויים עד כה בנימוק כי ביקורת ציבורית היא ראויה וכי אין להסתיר כישלונות

הרכב השופטים בראשות המשנה-לנשיא (בדימ') אליעזר ריבלין ובהשתתפות השופטים עדנה ארבל ויורם דנציגר, קבע כי לא התקיימו במקרה זה החריגים לחוק חופש המידע אשר מאפשרים למשרד החינוך להסתיר מידע שברשותו מעיני הציבור. על כן נפסק כי משרד החינוך יעביר את תוצאות הבחינות לידי המערערים תוך 30 יום.
בחינות המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית) בודקות את הישגי תלמידי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים בארבעה תחומי ידע: מתמטיקה, אנגלית, מדע וטכנולוגיה ושפת אם, ונערכות בכל בית ספר אחת לשנתיים.
נוכח פניות לפרסום תוצאות הבחינות, הקים משרד החינוך ועדה מקצועית לבחינת הנושא, וזו המליצה כי התוצאות יפורסמו בחלוקה לפי יישובים, אך לא בחתך בית-ספרי. מדיניות זו אומצה על ידי משרד החינוך, ובית המשפט המחוזי בירושלים דחה את עתירת המערערים.
שני הנימוקים המרכזיים שהציג משרד החינוך לחיסיון תוצאות הבחינות, ואשר אומצו על-ידי בית המשפט המחוזי הם החשש כי פרסום התוצאות יוביל את מנהלי בתי הספר לנקוט בדרכים לא לגיטימיות על מנת להעלות באופן מלאכותי את ציוני הבחינות והחשש מכך שמשפחות "חזקות" מבחינה סוציו-אקונומית יעבירו את ילדיהם לבתי-ספר שציוניהם גבוהים.

המשנה לנשיא ריבלין פסק כי נימוקי משרד החינוך אינם מצדיקים את מניעת חשיפת ציוני הבחינות. ראשית, קבע השופט ריבלין, אי האמון שהביע משרד החינוך בהתנהגות המורים והמנהלים לא היה מבוסס, וככל שקיימות תופעות שוליות של פגיעה בטוהר הבחינות, על משרד החינוך לנקוט באמצעים אחרים למגרן.
ככלל, קבע בית המשפט העליון, הטענה כי ביקורת ציבורית צפויה רק לרפות את ידי העוסקים במלאכה, אינה במקומה. ביקורת מטעם הציבור היא ביקורת ראויה ורצויה העומדת בליבת השיטה הדמוקרטית ואין
שנית, פסק השופט ריבלין, פרסום התוצאות אינו צפוי להגדיל את הפערים בין בתי הספר, שהרי אזורי הרישום לבתי ספר נקבעים על-פי מקום המגורים. נקבע כי סביר להניח שרק פלח קטן מהאוכלוסייה קובע את מקום מגוריו דווקא לפי ציוני המיצ"ב של בית הספר, וגם לגבי פלח זה, יתכן שפרסום הציונים יפריך סטריאוטיפים חברתיים מקובלים ויגלה כי איכות החינוך בשכונות וביישובים שנחשבים כ"חלשים" – דווקא גבוהה.
עוד ציין השופט ריבלין כי קביעת מקום המגורים היא החלטה אוטונומית של הפרט ואין משרד החינוך רשאי להתערב בה, על-ידי הסתרת מידע שצריך להיות גלוי לעיני הציבור. על-פי השופט ריבלין, רשות ציבורית רשאית להימנע מלחשוף מידע שברשותה לעיני הציבור רק כאשר מתקיימת ודאות קרובה לשיבוש ממשי בתפקודה.
כמו כן, היא אינה רשאית לעשות כן כאשר היא סבורה, באופן פטרנליסטי, שמוטב לציבור לא לדעת אותו. התלמידים והוריהם, כך קבע השופט ריבלין, הם אלה שיחליטו מהי ההחלטה הנכונה ביותר עבורם, ומשרד החינוך אינו רשאי להתערב בהחלטות אלה על-ידי חשיפה מבוקרת למידע שתוביל להחלטות שהוא רואה כראויות.
