סיפור כיסוי: שמיכה כימית תמנע אידוי מים
המדען משה אלמרו לא יכול היה לשבת בשקט לנוכח הידלדלות כמויות המים בעולם. לכן הוא פיתח טכנולוגיה מיוחדת שתמנע את היעלמותם של מקווי המים: פריסת שכבה דקיקה של חומר כימי מעל המים תמנע מהם להתאדות. עתיד הכנרת נראה כחול מתמיד
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
המדענים סבורים שכבר ב-2025 צפויות מחצית ממדינות תבל להרגיש במיעוט המים הטריים. נכון, מדובר בהערכות, אבל אלה הופכות למחמירות יותר ויותר. בפורום הכלכלי העולמי, למשל, צפו לאחרונה שהפער בין דרישה למים שמישים לעולם ובין יכולת האספקה שלהם יגדל ב-40 אחוז עד שנת 2030.
◄בין שמים לארץ: העולם הולך ומצטופף
◄בצורת? איך ישראל הפכה מעצמה להתפלת מים
◄הדשא של השכן: בקפריסין מנצלים את מי הגשם
◄שטחים תמורת מזון: מלחמת האוכל הגדולה כבר החלה
הבעיה מתחילה להתבטא כבר עכשיו אפילו בארה"ב, שלא נחשבת למדינה שסובלת ממחסור במים. השנה פקדה בצורת כבדה חלקים נרחבים משטחיה, בייחוד החקלאיים. זאת כנראה אחת התוצאות של התחממות כדור הארץ. ההשלכות: מחירי המזון הולכים ומאמירים. מנגד יש מדינות עשירות במים, למשל קנדה, שמזהות אפשרויות חדשות מבחינתן: בשנת 2002 צוין בדוח קנדי ששוק המים העולמי יגיע לשווי של טריליון
בעקבות המצב, מחפשים במקומות רבים פתרונות טכנולוגיים לבעיה: החל מהפעלת מתקנים להתפלת מי הים (כמו בישראל ובעוד מדינות מדבריות) או טיהור מי שפכים בכמויות גדולות כדי להשתמש בהם. בארה"ב חישבו וגילו כי כמויות מי השפכים גדלות בקצב של 15 אחוז בשנה - ושניתן לטפל במים אלה כדי להחזירם לשימוש ראוי.
אבל לא הכל אבוד. המהנדס הישראלי משה אלמרו מצא דרך לבלום התאדות מים במאגרים פתוחים (ואפילו באגמים). אלמרו, כיום מהנדס מחקר בכיר במחלקה למדעים פלנטריים וחקר כדור הארץ והאטמוספרה במכון הטכנולוגי מסצ'וסטס (MIT), הוא מומחה לאווירונאוטיקה, לתרמודינמיקה ולאינטראקציה בין האוויר לים. הוא גדל במושבה מגדיאל שבשרון, למד בטכניון, שירת בחיל הים כקצין פרויקטים ואחר כך עבד בתעשייה האווירית.
לפני ארבע שנים הציג אלמרו למקבלי החלטות בוושינגטון רעיונות טכנולוגיים פורצי דרך למלחמה בהוריקנים ההרסניים והראה להם כיצד לייער במהירות אזורים מדבריים או לשקם אזורי יער שניזוקו - באמצעות הטלת שתילי עצים ארוזים במכלים מתכלים ובהם דשן ממטוסים. רק סיבות כלכליות מנעו את ניסוי הפרויקטים שהציע.
עכשיו הוא הגיע למסקנה שכמות המים שמקורם במאגרים הפתוחים (בעיקר במערב ארה"ב) אינה גדולה יותר מהכמות ההולכת לאיבוד עקב ההתאדות. למעשה, כמות המים שאובדים בעקבות התאדות קצת גדולה מכמות המים השמישים. כדי לתקן את המצב המעוות, הבין אלמרו שיש לבלום את ההתאדות וכך לשמר כמויות מים נוספות במאגרים. "פתרון זה יעלה הרבה פחות כסף מאשר בניית מאגרים חדשים", אמר אלמרו לניו יורק טיימס.
לצורך זה הוקמה חברת MoreAqua (יותר מים), ובמיזם משתתפים לצד אלמרו עוד חמישה פרופסורים ידועי שם בתחומיהם מMIT ומאוניברסיטת טאפט. על פי אלמרו, יש לכסות את מאגרי המים ב"שמיכה" דקיקה שעובייה בערך 2 מיליוניות המילימטר - כעובי מולקולה. השמיכה תהיה עשויה מתערובת של שמנים צמחיים כגון שמן דקלים ושמן אגוזי קוקוס ומרכיבים כימיים, שהם סוד התערובת. על פי חישובים שערכו המדענים, באמצעות שמונה ליטרים של התערובת ניתן לכסות שטח של כ-2.6 קמ "ר ולהפחית את ההתאדות ב-75 אחוז. כל המים שמתאדים למעשה יישמרו ויהיה ניתן להשתמש בהם.
"הרעיון לא חדש", מודה אלמרו. "כבר בשנות החמישים והשישים נבדק הנושא, למשל באגם הפנר ליד אוקלהומה סיטי. אז חשבו לכסות את האגם בחומר כימי בשם הקסאדקאנול, אבל רוח חזקה סחפה את ה' שמיכה' הזאת. ב-1966 נערך מחקר רציני בעניין, אך התגלה שסירה שנעה באגם קרעה את הכיסוי. אז לא ידעו על חומרים שמשתקמים מעצמם".
במיזם של אלמרו תערובת הכיסוי מתוחכמת. "בניסויים שנעשו בעזרת החומר המכסה הושגו תוצאות מרשימות", אומר אלמרו. החומר נתגלה במעבדה של פרופ' רוברט לנגר בMIT. מדובר בחומר מתכלה שמסוגל להשתקם במהירות כשהוא נפגע. גם מבחני רוח שנעשו הוכיחו שהכיסוי אינו נסחף או נקרע. הכיסוי עמד גם ברוח של 45 קמ"ש.
"אנחנו מדברים על פיזור החומר מעל פני מאגר המים או האגם", מסביר אלמרו. "הדבר ייעשה באמצעות מערכת צינורות סביב מאגר המים, שתקיף אותו במעגל סגור, וממנה החומר יומטר ויתפזר על פני המים. מל"ט או בלון ענקי יפקח על הביצוע ויקיים את הניטור השוטף. ההשגחה והבקרה על מצבה של ה' שמיכה' החד-שכבתית הזאת ייעשו באמצעות מכ"ם. במקרה של פגיעה החומר משתקם מעצמו בתוך דקות. חדר בקרה אחד יחלוש על כמה מאגרי מים גדולים. מובן שמפעם לפעם יש צורך בחידוש'המטרת החו מר' מעל פני המים".
אלמרו מדגיש כי החומר אינו מזיק. "אין לו ריח, אין לו טעם, הוא אינו נראה והוא מכיל נוגדי חמצון ואפילו ויטמין A", הוא אומר. "המגע עמו בטוח. חלק מהרכיבים הגולמיים של התערובת נכללים בשמפו ובשמנים לעור שמוכרים בתעשייה. נדרשים שלושה גרם מהתערובת כדי לכסות מאגר או בריכה בגודל של דונם (1,000 מ"ר). אני משוכנע שהחומר יעמוד בכל ביקורת קפדנית של גורמי הסביבה. בשלב זה אני מציע את התקנת ה' שמיכה' על פני מאגר מים שאיננו מיועד לשתייה, אבל המים מתאימים לכל השימושים הביתיים האחרים". החומר הכימי גם לא ימנע מעבר חמצן מהאוויר למים לצורכי הדגים או הציפורים המשתמשים במאגר. על פי חישוביו של אלמרו, אפשר בדרך זו לחסוך 3.8 מיליארד מ"ק ברחבי העולם בכל שנה. "פוטנציאל השוק אדיר, בעיקר במדינות חמות ויבשות שבהן יש אגמים גדולים".
ומה באשר לישראל? "חישבנו שאם הכנרת תכוסה בשכבת הפילם הדקיקה, נחסוך 200 מיליון מ"ק מים בשנה, שהם 6 אחוז מכמות המים שבה", מספר אלמרו. "רוב המים שנצרכים בישראל מקורם במי תהום כך שהטכנולוגיה שלנו לא תהיה משמעותית לישראל וגם לא למדינה בסדר גודל שלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם