לשקם את האמון
הקקופוניה בין הממשל הישראלי והממשל האמריקאי גורמת נזקים דיפלומטיים שעוד עלולים לפגוע בסיכול תכנית הגרעין האיראני
מי שמצוי בסדרי העבודה בארה"ב מבין היטב שהתבטאות זו התאפשרה אך ורק באישור הממשל, ואולי אף באישורו של אובמה עצמו.
מעבר למשמעויות המיידיות, דברי דמפסי מצביעים על אי-אמון הולך וגובר בין ארה"ב לישראל ועל כישלון הדיפלומטיה הבילטרלית. יכולים שני הצדדים לטעון בפומבי על נפלאות היחסים בין שתי המדינות. ברם, אין כל אפשרות להסתיר את המצב לאשורו. אי-האמון בין שני המנהיגים מגביר מאוד את חילוקי הדעות בנושא האיראני.
מבחינתו של נתניהו, פרסום הדוח האחרון של הסוכנות לאנרגיה אטומית מהווה הוכחה ניצחת לצדקת מדיניותו, כולל הדחיפות בפעולה צבאית. האמריקאים נותרים אדישים גם לאחר הפרסום, לדידה של ישראל, ביחס לפעולה צבאית מיידית לעצירת תוכנית הגרעין האיראנית.
הקקופוניה בין שני הממשלים, הישראלי והאמריקאי, גורמת נזקים דיפלומטיים איומים העלולים לפגוע בסיכול התוכניות האיראניות. מתוך הבנתם של מנהיגי איראן את הפלונטר הגדול ואת חילוקי הדעות, הם מגבירים את פעילותם.
האיראנים, למגינת לבנו, מצליחים לנהל מדיניות חוץ ראויה לשמה ולתעתע בכולם. לעניות דעתי, משבר האמון בין ארה"ב לישראל מקרין בצורה מכרעת על התנהלות האיראנים. אין מנוס ממסקנה אחת: אם היחסים בין ישראל לארה"ב לא יעברו שינוי רדיקלי, אנו עלולים להימצא במצב בלתי הפיך באיראן.
המשבר הנוכחי בין ישראל לארה"ב אינו אלא המשך המשבר שפרץ מאז עליית ממשל אובמה לנוכח עמדותיה של ממשלת ישראל הנוכחית ביחס לסוגיה הפלסטינית. צריך לומר בגילוי לב ובלי למצמץ: אין אמון בין אובמה לבין ראש הממשלה, ואף ייתכן שקיים כעס על עמדותיו של ראש הממשלה ביחס לפלסטינים.
שממשלת נתניהו כן ביצעה "מהלכים בוני אמון"
מנגד, חייבים לומר ביושר שממשלת נתניהו כן ביצעה "מהלכים בוני אמון", דוגמת נאום בר-אילן, שבו הכיר ראש ממשלה מהליכוד בזכות הפלסטינים להקמת מדינה משלהם ולהקפאת הבנייה בשטחים למשך חודשים רבים. אף על פי כן, ממשלת נתניהו סופגת ביקורת קשה הן בארה"ב והן באירופה, ולא תמיד מסיבות אובייקטיביות.
דיפלומטיה אינה מבוססת אלא על שמירת האינטרסים החיוניים של כל צד. מכאן שישנן שתי אופציות: מאמצים לתחזוקת היחסים הטובים תוך ויתורים כאלה ואחרים או שמא משבר אמון. אחת הסיבות המרכזיות לחילוקי הדעות הקשים בין ארה"ב לישראל היא הערכות מודיעיניות המתפרשות בצורה שונה. ישראל משוכנעת, על פי המודיעין הנמצא ברשותה, שאיראן קרובה ביותר לייצור פצצת האטום הראשונה. ארה"ב איננה משוכנעת בכך.
ההפך הוא הנכון: ארה"ב מעריכה שהסנקציות על איראן פועלות די טוב, אם כי יש
מקום להחריפן. ישנם מערכים בארה"ב הטוענים שהסתרת המידע מהסוכנות לאנרגיה אטומית נועדה למנוע מידע ממשי על הקשיים בהתקדמות בתוכנית הגרעין בגלל אותן סנקציות.
כינוס נציגי המדינות הבלתי מזדהות בטהרן הקפיץ את ראש הממשלה, ובצדק. גם השתתפותו של מזכ"ל האו"ם באן קי-מון בוועידה הרגיזה את ירושלים. גם אם נתניהו צודק, הרי שזו תוצאה של משבר האמון בינו לבין ארה"ב ואירופה.
סביר להניח שאם אובמה היה מתאמץ קצת, הדברים היו נראים אחרת. גם במדינאות חשוב לזכור את האמרה שלפעמים מוטב להיות חכם ולא צודק. תחושת ממשל אובמה שישראל מתעלמת מכל בקשותיו, למרות העזרה העצומה שישראל קיבלה בתחום הצבאי באישור ממשל זה, גורמת נזקים כבדים ביותר לביטחון הלאומי של ישראל. עדיין לא מאוחר לערוך רוויזיה ביחסים למען הצלחת המהלך של סיכול תוכנית הגרעין האיראנית.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם