בחירות

ברוכים הבאים לבירה הערבית של אמריקה

בעיר דירבורן שבמישיגן חי ריכוז האוכלוסייה הערבי הגדול בארה"ב. בינם לבין שני המועמדים לנשיאות קיימת התעלמות מוחלטת

צח יוקד, מישיגן | 3/9/2012 10:12 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מספרה, מאפייה, מכולת. מספרה, מאפייה, מכולת. כמו בסדרה חשבונית שחוזרת על עצמה, שדרות וורן שבדירבורן, מישיגן, הן עורק המסחר המרכזי של העיר בעלת ריכוז הערבים המוסלמים הגדול ביותר בארצות הברית. כ-100 אלף בני אדם מתגוררים בעיר, שליש מתוכם מוסלמים. מדי פעם שוברים חנות בגדים או דוכן נרגילות את תבנית הנוף הקבועה.

שום דבר בשדרות וורן לא מעיד על כך שמדובר ברחוב הראשי של העיר, בעורק החיים המסחרי והתרבותי של הקהילה הערבית המקומית. ערימות זבל מונחות בשולי הכביש, המדרכות סדוקות, גינות הבתים מוזנחות והחנויות מעוצבות בפשטות שעומדת בניגוד מוחלט לצעקנות המאפיינת את חלונות הראווה בשאר ארצות הברית.
 
צעירים ערבים בכנס לעידוד ההצבעה בדירבורן.
צעירים ערבים בכנס לעידוד ההצבעה בדירבורן. צילום :גטי אימג'ס
 
השלטים כמעט כולם בערבית, ולעתים ניתן לראות גם כיתוב מקביל באנגלית. חודשיים וחצי לפני הבחירות לנשיאות, ואין ברחוב הראשי שום זכר לסערה הפוליטית המתחוללת בארצות הברית בשבועות האחרונים. אקס-טריטוריה, מדינה בתוך מדינה.

במקרים מסוימים מדובר במדינה לצד מדינה: במאפיית "יסמין" המקומית תלויים שני דגלים בחלון הראווה. דגל לבנון, מדינת המוצא של מרבית התושבים המקומיים, ודגל ארצות הברית. הראשון היה שם מאז ומתמיד, השני נוסף רק לאחרונה.

"אנחנו אזרחים אמריקאים בדיוק כמו כולם", אומר אחד העובדים המקומיים, גבר בשנות ה-30 לחייו . "גם אנחנו משלמים מסים, גם אנחנו מצביעים בבחירות. זו המדינה שלנו כמו של כל אחד אחר". כמו כל אחד אחר באזור, גם הוא מסרב לחשוף את שמו.
"נתמוך במי שייבחר"

שתי המלחמות העיקריות של ארצות הברית בעשור האחרון, באפגניסטן ובעיראק, כמו גם חשיפת תאי הטרור האיסלאמיים מבית, גרמו לתושבים המקומיים לאמץ דפוס של מגננה. הם חיים בתחושה שיש מי שבוחנים אותם בזכוכית מגדלת כל העת. בשנים האחרונות לקוחות קבועים לא מוסלמים הגיעו פחות ופחות, אז עכשיו הם תלו גם את הדגל האמריקאי.

גם ב"מאפיית הזהב" נוקטים משנה זהירות. כשהם שומעים שאיש תקשורת ניצב מולם, פניהם מתכרכמות בחוסר נחת. כשהם נשאלים על הבחירות, הם נאלמים דום. השאלה התמימה לכאורה, למי הם יצביעו, מתפרשת אצלם כמבחן נאמנות. "נתמוך במי שייבחר", ממהר מנהל המקום, זייד ענאסבי, להדגיש בדיפלומטיות, על גבול ההתנצלות. "אין לנו בעיה עם אף אחד, נקבל את החלטת הרוב".

קשה שלא להתרשם מהתהום התרבותית והדתית העמוקה הפעורה בין תושביה המוסלמים של העיר ליתר ארצות הברית. רובם היגרו לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות לפני עשרות בודדות של שנים, והם בקושי מצליחים לחבר משפט

באנגלית. לא מעט מהם משכילים, אבל את ניו יורק הם מכירים רק מהטלוויזיה.

"לדיר יש כלכלה שמתקיימת בזכות עצמה", מסביר וויסאם באזי, מורה בן 36 מהמרכז האיסלאמי המקומי, בניין הדת הגדול במדינת מישיגן. "הקהילה המקומית פיתחה יכולת להישען על עצמה, וזה עובד לטוב ולרע בו זמנית: אנחנו מנותקים משאר ארצות הברית, אבל הכסף שלנו נשמר בתוך הקהילה, מה שהופך אותנו לפגיעים פחות במקרה של משבר כלכלי".

האדישות הגדולה שבה מתקבלות הבחירות הקרובות לנשיאות עומדת בניגוד מוחלט לעניין הרב שהן מעוררות בקרב שאר קבוצות המיעוט בחברה האמריקאית, בעיקר השחורים, היהודים וההיספנים.

חוסר העניין הוא הדדי: המוסלמים מקפידים לשמור על פרופיל נמוך, לא ליצור קבוצות לחץ, וגם המועמדים לא מפגינים עניין מיוחד בקולותיהם. ראשי הקהילה שלהם אינם מוזמנים לבית הלבן, כמו בקהילה היהודית, ומטות הבחירות של שתי המפלגות לא מפיקים תשדירים בערבית, כמו אלה המדברים ספרדית.

הצבעה שבטית, לא קבועה

ההתעלמות הגדולה מהקול המוסלמי והערבי עומדת בניגוד להיגיון הפוליטי במערכת בחירות צמודה כל כך: ההערכות הרווחות הן כי מספר המוסלמים בארצות הברית כולה נע בין שלושה לארבעה מיליון, בעוד ראשי הקהילה טוענים כי המספר גבוה בהרבה ועומד על קרוב לשבעה מיליון. מניין הערבים עומד על כ-2 מיליון. אלא שאם משווים לקהילה היהודית הגדולה כמעט פי שניים, הרי שדפוסי ההצבעה של המוסלמים הם אמנם שבטיים, אך לא קבועים.

בשתי מערכות הבחירות האחרונות העניקו המוסלמים לדמוקרטים 89 אחוז מקולותיהם, אך ב-2000, לפני פיגועי 11 בספטמבר והמלחמות באפגניסטן ובעיראק, זכה ג'ורג' בוש הבן ב-72 אחוז מקולות המוסלמים. אצל הקהילה הערבית בלבד הנתונים דומים.

תושבות דירבורן בפסטיבל הערבי המקומי
תושבות דירבורן בפסטיבל הערבי המקומי צילום: אי-פי

לטובתו של בוש שיחקו אז העמדות השמרניות שהציג, וגם הבטחת הבחירות שלו לבטל את "תקנת הראיה הסודית", שאפשרה לממשל לעצור אלפי מוסלמים בלי לתת להם לראות עורך דין או לדעת במה הם מואשמים. גם העובדה שאל גור סירב להופיע בפני ראשי הקהילה, והבחירה בג'ו ליברמן היהודי כסגנו, חיזקו את מעמדו של מושל טקסס דאז.

"אני חושב ששני המועמדים טועים כשהם מתעלמים באופן מופגן כל כך מהקול המוסלמי", אומר למעריב איברהים וופר מ"המועצה ליחסי אמריקה והאיסלאם". "במערכת בחירות צמודה כל כך, הקול המוסלמי יכול להיות זה שיכריע את הכף לכאן או לכאן, במיוחד במדינות מתנדנדות כמו פלורידה, אוהיו ומישיגן".

למוסלמים אין ציפיות ממיט רומני, אלא שגם הנשיא אובמה לא ממש סופר אותם, כפי שמודה וופר. "הדמוקרטים מתעלמים מאיתנו כמעט לחלוטין. אבל אני משער שזה עדיין יותר טוב מהרפובליקנים, שכל מה שהם אומרים על המוסלמים שלילי, אפילו שהם בעלי הברית הטבעיים שלנו, לפחות מבחינת העמדות החברתיות בתחומי הנישואים החד-מיניים וההפלות".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים