ע' תחת עין: סיפורו של ראש פרויקט כיפת ברזל
ע' נקרא לדגל כדי להשתתף במשימה להגן על הדרום ממטר הקסאמים. לאחר שהצליח, השבוע הוא קיבל את פרס ביטחון ישראל
במהלך הטיול קיבל ע' טלפון ממשרדי רפא"ל. ניסו לשכנע אותו לעמוד בראש פרויקט ערטילאי, איזשהו טיל שפוגע בטיל אחר. ע' הביט בילדיו ובבת זוגו, אחר כך הביט בחביות העץ ביקב שבו שהה ונדלק מחדש. שבוע לאחר מכן חזר ארצה לעמוד בראשות מערך הפיתוח של "כיפת ברזל", הפרויקט שזיכה אותו השבוע בפרס ביטחון ישראל. "מקום של שמש טובה ויין טוב", אומרת ססמת הפרסומת של העיר מנדוזה, אבל הראש של ע' (בניגוד לחבריו שקיבלו גם הם את פרס ביטחון ישראל, שמו לא הותר לפרסום) כבר לא היה בכרמים הארגנטינאיים.
"בערך אחרי שבוע הגעתי לארץ", הוא שחזר השבוע בראיון מיוחד ל"מוספשבת", "דיברנו פנים אל פנים והובהר לי מהו הפרויקט הזה ומהו האתגר המבצעי והטכנולוגי וכמובן מהי התרומה של הפרויקט לביטחון המדינה. מאחר שהנושא מאוד נראה לי, לא היה קשה לשכנע אותי, ופה נסתם הגולל מבחינתי: התחייבתי לפרויקט וקיבלתי את ההובלה".
את ההחלטה על פיתוח המערכת קיבל משרד הביטחון באמצעות מפא"ת (המנהל למחקר, פיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית), לאחר ביצוע מחקר השוואתי מול חלופות אחרות. מרגע קבלת ההחלטה החלו ע' וצוותו, בשיתוף גופים נוספים, בפיתוחה של מערכת הגנה חדשנית וייחודית, גם במונחים בינלאומיים. המערכת, שרבים הטילו ספק ביכולתה לבצע את המצופה ממנה, הפכה להצלחה ושינתה את כללי המשחק האזוריים.
היא הצליחה ליירט עד היום למעלה ממאה רקטות ומנעה פעם אחר פעם פגיעה בנפש בקרב ישראלים. המשמעות מרחיקת לכת. אילו גראד היה פוגע בגן ילדים בבאר שבע, סביר להניח שישראל הייתה יוצאת למבצע מקיף ברצועה. ניתן לומר שמערכת "כיפת ברזל" אפשרה לדרג המדיני לחשוב מהראש ולא מהבטן.
לא לחינם יו"ר רפא"ל, האלוף (מיל') אילן בירן, כתב השבוע באיגרת לזוכים: "השכלתם לתכנן ולהציב פתרון מערכתי כולל ברמה האופרטיבית ובעל השלכות אסטרטגיות למדינה. זהו הישג עולמי וראשוני בכל קנה מידה והוא שייך לכם".
ע' והצוות כבר זכו בפרסים בינלאומיים על הפיתוח, אבל הפרס שניתן להם ביום שני האחרון בבית הנשיא, היה המשמעותי שבהם. "אין ספק שזה הפרס האולטימטיבי. אנחנו קומץ שקיבל את הפרס, אבל מייצגים חבורה של אנשים מעולים שהגיעה ביחד להישג חסר התקדים הזה. לא קיימת בעולם מערכת כזאת שיודעת ליירט איומים כאלה באוויר. היא הראשונה בעולם. זה בהיבט המקצועי. אבל ההישג היה גם להגיע ליכולות האלה בפרק זמן שאין לו אח ורע בעולם - שלוש שנים מרגע החתימה על ההזמנה. כל מרכיב של המערכת הזאת הוא פרויקט בפני עצמו שבדרך כלל לוקח לפתח בין 10 ל-12 שנים . כאן עשינו את הכל בשלוש שנים".
מה היה יוצא דופן בתהליך העבודה על "כיפת הברזל"?
"תראה, בדרך כלל לא שומעים על העבודה שלנו ברפא"ל. גם אני הייתי מוגן לאורך השנים תחת המעטה הזה, והיה לי לא רע. כאן זאת הפעם הראשונה שהפרויקט - וגם אני ברמה האישית - נחשפנו לתקשורת, והאמת היא שלא בטוח שאני אוהב את זה )הוא צוחק (. עבדנו בצורה כזאת שהתקשורת הייתה חשופה לכל דבר. פתאום אתה מגיע הביתה והאישה והילדים אומרים:'מה, יש לך עוד חודש ניסוי? למה אתה לא אומר?'.
"ופתאום
היה רגע שבו חשבת שלא תצליח?
"האמת היא שהחשש הזה עומד לנגד עיניך כל הזמן. לדוגמה, כשעשינו ניסוי די גדול באחד משדות הפיתוח שלא כל כך הצליח. תהינו מה קרה, תיקנו ואחר כך ביצענו עוד אחד, וגם הוא לא הלך. ואז היינו ברגע של משבר: מה עושים? חוזרים הביתה לשרטוטים? ממשיכים ומנסים לפתור את הבעיה במקום? אבל היינו נחושים, קיבלנו החלטה מושכלת להמשיך ואין ספק שהיא הוכיחה את עצמה".
לאותה הנחישות התייחס השבוע מנכ"ל רפא"ל, אלוף ידידיה יערי, באיגרת שכתב לזוכי הפרס: "קשה לתאר במילים את רמת המסירות, המחויבות, הכישרון והמאמץ הרב שהשקעתם בתכנון, בפיתוח ובייצור המערכת ובלוח זמנים אתגרי ביותר".
ע', שהוביל את הפרויקט החשוב ביותר של ישראל בשנים האחרונות, לא עשה זאת לבד, כמובן. עמד לצדו צוות גדול, מגובש מאוד, שעשה כאמור לילות כימים במשרדים ובאתרי הניסויים. במהלך התקופה נשמעה לא מעט ביקורת על הפרויקט-בעיקר על עצם היתכנותו - בין השאר גם מבכירים בצה"ל. "הנחיתי את הצוות לא להסתכל ימינה ושמאלה", אומר ע'. "יש לנו מטרה, ואנחנו מסתערים. לא התייחסנו לביקורות האלה משום שבוא נגיד שהן לא שיקפו את המציאות".
אחד הנושאים המורכבים בפרויקט כמו זה הוא תזמון נכון של הניסויים, וביתר שאת בפרויקט "כיפת ברזל", שלוח הזמנים הדחוק שלו זימן ניסויים בתדירות חסרת תקדים. "כל ניסוי כזה נועד להקטין את הסיכונים, מספר ע'. " ביצענו לא מעט כאלה, וכל ניסוי כלל לא מעט שיגורים, וכל שיגור נועד לדמות תרחיש שהאמנו שעשוי לקרות. באחת משנות העבודה על הפרויקט היו לנו לא פחות מארבעה ניסויים גדולים, ארבעה וחצי אפילו, וזה אומר שלושה-ארבעה חודשים בין ניסוי לניסוי. בדרך כלל נהוג לעשות ניסוי פעם בשנה, שנה וחצי.
"בניסוי עצמו אתה עובד 24 שעות ביום לאורך שבוע. יום עבודה כזה מתחיל בסביבות 05:00 בבוקר ולמעשה על הבוקר אתה מבצע תרחיש, אוסף את המידע הנדרש, ממפה את הנתונים מאמצעי האיסוף שיש לך ומעביר לצוותים שנמצאים באתר הניסויים. עד הצהריים אוספים נתונים נוספים ועורכים הפקת לקחים. אם מגלים כי נדרש לעשות שינוי, יושבים בוועדת שינויים כדי להחליט אילו שינויים עושים וכיצד. בשעות הערב והלילה מכינים גרסה חדשה ובודקים אותה בשנייםשלושה אתרים, ולמחרת יש לך בשש בבוקר גרסת מערכת חדשה. כך אתה מקצר את לוח הזמנים של פיתוח בצורה מהירה, חוסך זמן וכסף".
מה היה הרגע שבו הבנת שזהו, שזה יעבוד?
"הגענו לרמת סמך טובה כבר בניסוי'רות', באמצע 2009. אז כבר אמרנו שיש לנו משהו ביד. מפה והלאה הייתה כמובן המון עבודה ויכולות נוספות שבלעדיהן אי אפשר למבצע את המערכת. אבל באמצע 2009 הייתה רמת היתכנות טכנולוגית".
מאז אותו הניסוי המתינה כל מערכת הביטחון במתח. ההתפתחות המשמעותית הבאה הייתה הצבתה של סוללה בודדה בדרום באפריל 2011, למשך מספר ימים. ארבעה ימים לפני כן, במתקן קרטינג בחיפה, השתעשעו ע' וצוותו במסלולים ביום גיבוש צוותי. תוך כדי נסיעה ראו לפתע כמה מהם את אחת העובדות קופצת ומנופפת, ידיה מסמנות וי. "יצאנו אליה", מתאר ע', "והיא צעקה 'יש יש לנו אלפא
' (יירוט מוצלח, אמ"ד). זאת הייתה ה' אלפא' הראשונה שלנו, וההתרגשות הייתה גדולה. חגגנו במסלול עם בקבוק יין והשמחה והששון היו גדולים. קשה לתאר את המעמד הזה, אבל כל אחד שהיה שותף בו לא ישכח אותו לעולם".
מאז ועד היום היו כבר יותר ממאה יירוטים, באחוזי הצלחה מרשימים. האמנת שההצלחה תהיה כל כך גדולה?
"אין ספק שהמציאות הוכיחה שהביצועים האלה הם מעל ומעבר ביחס לכל מערכת אחרת שפותחה בפרק זמן של 12-10 שנים . ויותר מכך, בפועל הם הרבה יותר טובים גם מכל מה שאנחנו חשבנו שיהיו, ועל זה אנחנו גאים. אגב, אחרי שהמערכת כבר פעלה בשטח ויירטה, הייתה איזושהי נקודה שאמרנו:'לא יכול להיות שיש לנו כאלה ביצועים מעולים'. ואז, בסבב ההסלמה בחודש אוגוסט 2011(אחרי הפיגוע בכביש 12, אמ"ד), התגלו קצת בעיות ואמרנו שמשהו פה לא בסדר. כלומר אחרי ביצועים של קרוב למאה אחוז הסבב באוגוסט החזיר אותנו חזרה לקרקע. התגלו כל מיני בעיות, טיפלנו בהן, ונכון לעכשיו המערכת הרבה יותר טובה מהשנה שעברה".
עוברת לך לפעמים בראש המחשבה שאם לא היית מוציא את הדבר הזה תחת ידיך, אנשים היו משלמים בחייהם?
"אני מסכים איתך לחלוטין, אבל אנחנו לא חושבים על זה. אנחנו מבינים שהמערכת הזאת מצילת חיים, חד משמעית, וההוכחה המבצעית עומדת לנגד עינינו כל הזמן, אבל זה לא בשוטף שלנו. אתה לא יכול להגיד לעצמך כל הזמן אני טוב. כשיש הסלמה ואתה מקבל'אלפא', אין ספק שזה מקפיץ את האדרנלין, אבל חצי שעה לאחר מכן אתה חוזר לשגרת העבודה, ויש מה לעשות. יש מה לעשות כדי להמשיך לשפר כל הזמן".
אתם מתכוננים לרגע שבו ינסו לעקוף את "כיפת ברזל" ?
" כן, חושבים על זה, זה תהליך טבעי בפיתוח של כל מערכת נשק שבה הצד השני ממציא את האנטי. אנחנו בהחלט מנסים לחשוב שני צעדים קדימה, וממשיכים להשביח את המערכת כל הזמן".
אתם מקבלים תגובות גם מחו"ל?
"כן, אם בארצות הברית ואם במדינות נוספות שמהללות את הביצועים של המערכת כמצילת חיים. נחמד לשמוע, נחמד לקבל פרסים גם במקומות אחרים, אבל אין ספק שפרס ביטחון ישראל הוא הכי מרגש וחשוב. אין לזה אח ורע, גולת הכותרת של כל אחד בתעשייה הביטחונית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם