אחרי 60 שנה: צדק היסטורי ליוצאי המזרח

באיחור ניכר, החלה המדינה לתעד את סיפורי היהודים שחיו במדינות ערב. מתנדבים יגבו את העדויות במטרה לשלבן בתוכניות הלימוד

יובל גורן | 10/9/2012 10:57 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
שלוש שנים לאחר החלטת הממשלה לעשות צדק עם יוצאי ארצות ערב ואיראן ולפעול לתיעוד המורשת, ההיסטוריה והרכוש שהשאירו אחריהם בארצות מוצאם, יוצא אל הפועל הפרויקט שיחשוף את קורותיהם של מאות אלפים שסיפור חייהם נותר עלום ויציגם ברחבי העולם.

דוד בן גוריון בבית הספר במעברת פרדיה
דוד בן גוריון בבית הספר במעברת פרדיה צילום ארכיון: אלדן דוד
את מלאכת התיעוד יוביל המשרד לאזרחים ותיקים, בראשות סגנית השר ד"ר לאה נס. "בימים הקרובים יתחילו מתנדבים לעבור מבית לבית", אומרת נס. "הם יפגשו את הפליטים שנאלצו לעזוב את בתיהם בארצות ערב ויתעדו את סיפוריהם האישיים ואת הרכוש אשר נושל מהם בעת שנאלצו לעזוב, לעתים בן לילה, לכדי מאגר ממוחשב שיכלול את העדויות והנתונים".

בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל התגוררו בארצות ערב ובאיראן כמיליון יהודים שהמשיכו מסורת של אלפי שנים שבמהלכן חיו בקרב אזרחי המדינות הערביות ביחסי שכנות טובים. הקהילות היהודיות היו חלק בלתי נפרד ממדינות כמו איראן, אלג'יריה, לוב, סוריה ומצרים.

אולם עם הקמת המדינה, ובמהלך שלושת העשורים הבאים, עזבו קהילות שלמות של יהודים את ארצות מוצאם ועלו לישראל, רבים מהם בחופזה, תחת איומים ופגיעה מצד השלטונות, ובמקרים מסוימים בעוד המדינה שבה חיו מנהלת מלחמה נגד ישראל. סיפור חייהם והעדויות על הרכוש הרב שהשאירו מאחור כמעט לא קיבלו מקום בספרי ההיסטוריה הממלכתיים.

בנוסף לתיעוד מתכוונת נס לפעול להקמת מרכז מורשת לאומי ליהודי ערב ואיראן, שבו ייערכו מחקרים בנושא, וכן לקדם בשיתוף משרד החינוך את שילוב סיפור הפליטים הללו בתוכנית הליבה במוסדות החינוך.

לאה נס.
לאה נס. צילום ארכיון: ראובן קסטרו
"לתיעוד ורישום העדויות והרכוש יש ערך מדיני רב, ובכוחו להשפיע על השיח הבינלאומי בסוגיית המזרח התיכון והפליטים באזור", אומרת נס. "קהילות אלו, שהיו גדולות ומפוארות, נמחקו כליל מהזיכרון הקולקטיבי, והגיעה העת לתקן את העיוות ההיסטורי".

במסגרת
הפרויקט תיפתח הערב בירושלים ועידת "צדק לפליטים היהודים יוצאי ארצות ערב", בשיתוף המשרד לאזרחים ותיקים, משרד החוץ והקונגרס היהודי העולמי. במהלך הוועידה יישמעו חלק מהעדויות ויועלו לדיון סוגיות לקידום הנושא.

הסיפורים שנשכחו

ציונה מרדו, ילידת חלב, סוריה:
לפני כמה חודשים נכנסו ילדיה של ציונה מרדו בת ה-70 לביתה ומצאו אותה דומעת. "ראיתי בטלוויזיה את ההפגזות של אסד בחלב שבה גדלתי והתחלתי לבכות", היא מספרת.
 

פחדנו מהצבא פחד מוות
פחדנו מהצבא פחד מוות צילום: מקס ילינסון
"פחדנו לבלוט בין הערבים", היא מספרת. "הרבה פעמים היינו בעוצר. פחדנו מהצבא פחד מוות. השלג היה אדום מרוב הדם שנשפך שם".

בשנת 1962 התארגנו בני משפחתה ויצאו למסע רגלי לגבול הטורקי בליווי של מבריח שגזל מהם באיומים את מעט הרכוש שהצליחו לשאת איתם. "התלבשנו כמו ערבים", היא משחזרת את ליל העזיבה. "אמא נעלה את הדלת של הבית, השאירה את המפתח ויצאנו דרך החלון. אחרי שבע שעות הליכה הגענו לגבול הטורקי, ומשם הבריחו אותנו פנימה עד שפגשנו אנשים מהסוכנות. אחרי שבועיים עלינו לארץ.

"אני לא יודעת למה עד היום הסיפורים האלו לא סופרו. זו הייתה קהילה גדולה מאוד שהשאירה מאחור רכוש גדול. אני לא יודעת אם יצליחו להשיב לנו משהו מהרכוש, אבל לפחות את ההיסטוריה צריך לדעת".

יוסף קרסו, טנטא, מצרים:
יוסף קרסו, בן 70, לא שוכח את 5 ביוני 1967, אף שעברו מאז 45 שנה. כשפרצה מלחמת ששת הימים, הופיעו קציני הביטחון בבית הוריו בטנטא שבין קהיר לאלכסנדריה והודיעו לו שהוא וגיסו נדרשים לחקירה קצרה.

"החזיקו אותנו כאסירים פוליטיים יותר משנתיים", הוא אומר. "עברנו עינויים, מכות, השפלות, ורק אחרי ששבתנו רעב שחררו אותנו. אחר כך העלו אותי על מטוס לצרפת, ואחרי שבועיים הגעתי לישראל".

אביו של קרסו עבד בחשמלאות, והוא עצמו למד בבית הספר אליאנס אצל מורים יהודים. בשנת 1952, אחרי מהפכת הקצינים, הכל התהפך. "כבר במלחמת 56' לקחו יהודים מהבתים, העלו על ספינות ושלחו אותם ממצרים", הוא מספר. "היינו כ-500 יהודים בקהילה. בסוף השארנו את הכל מאחור ויצאנו".

הוא לא יודע למה הסיפור שלו לא פורסם מעולם. "הפלסטינים אומרים כל הזמן שהיהודים גירשו אותם מאדמתם", הוא אומר. "זה בדיוק מה שעשו לנו".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים