חגיגת הוועידות יצרה מהומה על לא מאומה
גם בתקופה של משבר כלכלי, הוציאו שתי המפלגות הון על ועידות ראוותניות שלא שינו את המרוץ לנשיאות, אשר יוכרע רק ביום הבחירות
- אחרי הוועידות: הכסף האמיתי מגיע לטלוויזיה
- אובמה קיבל רשמית את מועמדות הדמוקרטים
- מטה רומני: אובמה לא קיים את ההבטחות
אך ישראל אינה במרכזו של סדר היום האמריקאי, גם לא איראן, ואפילו לא ירושלים שהבליחה כאורחת לרגע בוועידה הדמוקרטית כעילה למשברון; תקלה בשיקול הדעת שאולי תעלה לאובמה בכמה קולות של יהודים בפלורידה, אבל אפילו זה לא בטוח.
כך או כך, הוועידה הרפובליקנית לפני שבועיים הביאה את רומני עד כדי שוויון עם הנשיא. הוועידה הדמוקרטית הקפיצה את הנשיא בחזרה למעלה, ליתרון בסקרים של בין אחוז לשלושה.
המצב הכלכלי, שהוא הגורם המכריע בהעדפה הפוליטית של הבוחרים השנה על פי כל ממד מוכר, לא הניא את הצדדים מכינוס של הקרקס המפואר המכונה ועידה מפלגתית. הרבה ממון נשפך על הוועידות האלה, אך רק תועלת מועטה תצמח מהן כנראה. מי שנכנס לוועידה הרפובליקנית כתומכו של רומני נשאר נאמן לרומני, מי שנטה להצביע בעד אובמה קיבל חיזוק חיובי מביל קלינטון. אבל המתנדנדים עדיין מתנדנדים.
אין הרבה כאלה השנה, הרוב כבר החליט ולא מתכוון לשנות את דעתו. בטח שלא הקרקס ישכנע אותו. ובכל זאת, מי שיוצאים מרוצים במשך יותר משבועיים של ועידות. במה נכנס אליהן ביתרון קל, החשש מהפתעה היה בעיקר שלו.
אך הפתעה לא הייתה: לרפובליקנים הייתה ועידה סבירה, לדמוקרטים ועידה טובה יותר. אין ליריב נואם מסוגו של ביל קלינטון, ובקרב הרעיות מישל אובמה ודאי לא הייתה פחות טובה. תקלת המצע - ירושלים ואלוהים שנשלפו ממנו בלי הסבר מניח את הדעת - הייתה
אובמה יצא לטיול בפלורידה בעקבות הוועידה, ואחריו יבוא גם "הכלב הגדול" קלינטון. על פי ממוצעי הסקרים האחרונים, הוא מוביל בה כרגע בכחצי אחוז, מה שיכול להסביר את ההתעקשות על תיקון הסעיף הפגום במצע המפלגה.
אם יש משהו שבטח מוציא לאובמה את החשק למרוץ הזה, ולכהונה שנייה, זו הנזקקות המופגנת כל כך, נואשת כמעט, למי שעד היום מטיל עליו צל גדול. נואם מוצלח יותר, פוליטיקאי מוצלח יותר, וגם, כנראה, מי שקיבל במתנה את התכונה החשובה כל כך: מזל גדול יותר.
קלינטון היה נשיא של שגשוג כלכלי, לא של דשדוש כלכלי, ולכן במרוץ מול יריב רפובליקני שמזכיר בהיעדר הכריזמה שלו את רומני (בוב דול), הוא ניצח עם יד קשורה מאחורי הגב, בלי קרב כמעט. ובלי טובות מאף אחד. אובמה, אם ינצח, יהיה חייב לקלינטון. חוב מהסוג המעיק, גם אם אף פעם לא צריך להחזיר.
קלינטון, כמובן, בזבז את הקדנציה השנייה שלו - על פרשת לוינסקי, למי שהספיק לשכוח - מה שאובמה מבטיח כעת לבוחרים שלא יעשה. אבל בינתיים, ועוד הרבה לפני שיתכנן קדנציה שנייה, יש לו שלושה שבועות של פעילות לתכנן.
זו עונת ההתרוצצות שבין הוועידות - שיא של כלום - לבין העימותים - שיא של מתח. אובמה מול רומני יהיה עימות מעניין בין שני מועמדים זהירים מאוד וממושמעים מאוד. העימות המעניין יותר יהיה זה שבין סגני הנשיא המיועדים. בין לשונו המשוחררת של ג'ו ביידן לבין הדבקות האידיאולוגית של פול ריאן.
אבל אלה ייערכו כשיגיע הזמן - באוקטובר. מה שנשאר מספטמבר יוקדש למסע דילוגים אינסופי בין תשע מדינות לערך. פלורידה, אוהיו, וירג'יניה, ויסקונסין, איווה, נבדה, ניו המפשייר, קולורדו וצפון קרוליינה. שלושת הסקרים האחרונים באוהיו העלו את התוצאות הבאות: פלוס שלושה אחוזים לאובמה, שוויון, פלוס שלושה לרומני. המרוץ צמוד מאוד, דומה לזה שנערך בין ג'ורג' בוש לבין ג'ון קרי ב-2004 - מרוץ שהוכרע באוהיו באחוזים בודדים.
בלי אוהיו אין לרומני מה לחפש במרוץ הזה. לכן מי שזקוק לרומני באופן דחוף בחודש הקרוב לא צריך לחשוב הרבה היכן לחפש את המועמד. הבוקר הוא יהיה במנספילד, בצפון המדינה, כאשר בדרומה, באזור סינסינטי, ביידן בדיוק משלים סיבוב של סופשבוע.
אף אחד לא מצפה לפריצת דרך ממשית בשבועות הללו עד העימותים. הטיעונים כבר מוכרים, המחנות מסודרים, המועמדים עוד רגע נמאסים. מערכת הבחירות של 2012 חשובה כקודמותיה, אך מדכדכת מהן. אין להט בשני הצדדים, אין התפעמות. ב-2004 הדמוקרטים רתחו - והפסידו.
ב-2008 הדמוקרטים חלמו - וניצחו. מה יהיה על 2012? דשדוש מייגע עד הכרעה ביום הבחירות עצמו, או עימות משכנע, שיסיט קולות לצד זה או אחר, או אירוע דרמטי, כלכלי יותר ממדיני. כך או כך, הוועידות היו החגיגה האחרונה של מערכת הבחירות הזאת. אפשר לאפסן את החיוכים, את החצוצרות ואת הבלונים. מדובר בבחירות עגמומיות.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם