מנהיג השמאל
אהוד אולמרט אימץ זהות פוליטית חדשה ונשמע יותר כמו האגף השמאלי של מרצ מאשר מנהיג של מפלגת מרכז
אלא שגם פרשת השוחד הגדולה של הולילנד מצטיירת קצת אחרת לאור התחקיר על עד המדינה. והנה, לאחר השקיעה הגדולה יש הבלחות של שיבה. זה לא רק הזיכוי המשפטי החלקי. זה לא רק הוויתור על הקלון בעסקה תמוהה שריח רע נודף ממנה. אולמרט חזר לזירה הציבורית עוד לפני ובלי קשר לסיום המשפט. הוא היה אורח כבוד בבמות ציבוריות חשובות, נואם מרכזי בכינוסים לא רק של אנשי עסקים אלא גם בפורומים שמזוהים עם השמאל, או בעיקר עם השמאל - ג'יי סטריט למשל.
האם הוויתור על הקלון מסמל את השיבה לפוליטיקה? העובדה שהשאלה הזאת מצויה באוויר מעידה משהו על הפוליטיקה הישראלית. לפני שנה היה נדמה שבנימין נתניהו והגוש שלו לוקחים את הבחירות ללא צורך באגורה אחת על פרסום. המחאה החברתית, באופן מוזר משהו, עשתה לו טוב. כוחו רק התעצם. זה עוד פרדוקס, אחד מני רבים, של הפוליטיקה הישראלית.
אלא שזה נגמר. "הקוסם" הצליח למעוד ולטעות. ההתנהלות המצוינת שלו מול האיום האיראני משתבשת לנוכח העימות המיותר שלו עם הממשל האמריקאי והבית הלבן. סאגת השוויון בנטל הבהירה שנתניהו מעדיף את האינטרס הפוליטי הצר על פני האינטרס הממלכתי והלאומי. הכלכלה הנפלאה מקרטעת. כך שגם התוצאה מיהרה להגיע.
בכל סקר אפשרי הפערים בין הגושים הולכים ומצטמצמים. עדיין לא שוויון, אבל מתקרבים אליו. אלא שזה שוויון בעייתי משהו משום שהסיפור אצלנו הוא לא הגוש, אלא העומד בראשו. והנה, מול גוש הימין אין לגוש המרכז מועמד אמיתי.
שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד זוכים לאהדה, אבל גם המצביעים שלהם עדיין לא רואים בהם מועמדים ראויים לראשות ממשלה. לא בעוד שנה. כך שאנו מתקרבים למצב שבו לגוש המרכז, או מרכז-שמאל, יש סיכוי לנצח בבחירות. לא בחירות סרק אלא בחירות אמיתיות. כל זמן שהיה ברור שנתניהו הוא המועמד הבלעדי לניצחון שאלת המנהיגות במרכז לא הייתה רלוונטית. אלא שעכשיו יש בעיה. מי ינהיג את המחנה?
המצוקה העלתה את השמות הידועים. ציפי לבני, אהוד ברק ואהוד אולמרט. אלא שללבני אין אפילו מפלגה, ולברק כבר הייתה שיבה אחת - וזה היה קצת יותר מדי. נשארנו עם אולמרט. האיש מושחת, יאמרו מתנגדיו. הם צודקים. פסק הדין מבהיר שאין שום קשר בין הזיכוי בחלק מהעבירות
העניין הוא שאולמרט עבר בשנים הללו עוד שינוי. אפשר לקרוא לזה "תסמונת בורג", על שמו של אברום. אולמרט היה מנהיג המרכז. לא עוד. השנה האחרונה הוכיחה שהחברות עם בורג כנראה השפיעה עליו. התסמונת שלו קלה יותר. הוא לא הפך לאנטי-ציוני. הוא לא חושב שישראל היא כמעט נאצית, אבל הוא הפך, למשל, לסנגורו של אבו מאזן הסרבן. האיש שהציע לאבו מאזן הצעת שלום מרחיקת לכת - מאשים את ישראל בהכשלת השלום.
הוא נשמע יותר כמו האגף השמאלי של מרצ מאשר כמו מנהיג מפלגת מרכז. כך שאולמרט הצליח להתחמק, לפחות בינתיים, מהקלון המשפטי, אבל הוא אימץ זהות פוליטית חדשה. אולמרט יכול להיות מנהיג השמאל. הוא לא יכול לחזור לזירה על תקן של מועמד המרכז.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם