החיים הסודיים של השופטת מרים בן פורת
כחודש וחצי אחרי מותה, בתה המאומצת של "הגברת ה-1 במשפט הישראלי" חושפת את הצלקות. "היא אסרה עליי לפגוש באחיותיי הביולוגיות"
"כל שנותיה היה לה את העיקרון של 'מי שלא רוצה אותי, אני לא רוצה אותו'. זה משהו שנשאר לה עד יומה האחרון. גם עם הנכדים שלה זה היה ככה. נכד שהיה במצב רוח רע ולא נתן לה יחס, השיטה הייתה ברוגז. זה חזר על עצמו עם כל אחד מהם. לילד אין מצב רוח והוא לא רוצה לתת לה היום נשיקה? היא הייתה נעלבת".
מנגד, רונית מתארת גם אהבה מורכבת, חונקת. "היא הייתה מאוהבת בי בצורה אבסולוטית עד גיל ההתבגרות". את שנות בית הספר היסודי מכנה רונית "התקופה המוסתרת". אמה המאמצת אסרה עליה לשמור על קשר עם אחיותיה הביולוגיות.
יום אחד החליטה רונית לנסוע בכל זאת לבקר את אחותה שחיה בקיבוץ. "הכל בסודי סודות,
"המתח הכי גדול בינינו", מספרת רונית, "היה בגיל ההתבגרות. הוא נבע משמחת החיים הבלתי פוסקת שלי ומהמקום שהיא לא הרשתה לעצמה אף פעם באמת לחיות".
בני הזוג מרים ויוסף בן פורת מעולם לא הצליחו להביא לעולם ילד. "היא מאוד רצתה שיהיה לה סוף-סוף ילד, ואבא שלי נורא רצה לרצות אותה. אני זוכרת אותנו מכינות לטקעס במטבח, ואבא יושב עצוב בסלון, כאילו לקחתי ממנו את חלקת האלוהים הקטנה שלו, מדוכא לחלוטין מזה שתפסתי לו את המקום ליד אמא. פתאום באה ילדה קטנה ולקחה לו את המקום".
כשהייתה בצבא הידרדר מצבו הנפשי של אביה המאמץ, יוסף. אמה שלחה לה גלויה וכתבה: "עדיף שלא תבואי הביתה כי אבא ב'קולפס'" (התמוטטות, ח.ק.ב). הפצעים נפתחו. בדיעבד התברר לה כי המחלה החלה עוד לפני בואה למשפחה.
"אני זוכרת את אמא מספרת לי בעצב נוראי איך היא יושבת ומחכה שהוא ייצא מטיפול במכות חשמל. הרבה פעמים היא טענה שהוא גרם לה נזק מבחינת החיים החברתיים, שהיא לא הייתה מקובלת על השופטים בעליון בגלל המצב של אבא".
בשנת 2010 יצאה האוטוביוגרפיה של בן פורת, "מבעד לגלימה". "אני מוזכרת בספר פעם אחת, במילה", מציינת רונית בכאב. "על זה התעמתתי איתה", היא מגלה. "התחשבנתי איתה עד היום האחרון על הדבר הזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם