אחמדינג'אד מככב בעצומת קציני מילואים
העצומה הקוראת לטייסים לסרב אם יידרשו לתקוף באיראן גוררת קמפיין נגדי של קציני מילואים שדורשים לשפוט החותמים על הסתה
המכתב נוקב, מפורט ומנומק, והכותבים הבהירו כי אם היועץ המשפטי ישיב את פניהם ריקם, הם יפנו לבג"ץ. נדמה לי שלקטטה הזו יש פוטנציאל להיות הוויכוח הבא שילהיט את השיח הציבורי בזמן הקרוב.
"קונצנזוס" היא עמותה של קציני מילואים שהוקמה ב-2011 במאמץ להוציא את צה"ל ולוחמיו מהוויכוח הפוליטי. יש בה מאות קצינים במערך הלוחם של צה"ל, מדרגת תא"ל ודרומה, וראשיה עושים מאמץ להבהיר שלא מדובר בעמותת ימין או בחבורת חובשי כיפות מהשטחים שהתחפשה לעמותת מיינסטרים, אלא בקבוצה אותנטית שיש בה ייצוג לכל קבוצות האוכלוסייה בארץ.
בדף שלהם בפייסבוק מופיעים ארבעה ממייסדי העמותה המתגוררים ברמת גן, ברמת השרון, בגבעת שמואל ובמזכרת בתיה.
לטעמי, יש לחברי "קונצנזוס" קייס מוצק. תפיסתם היא שהסרבנות מנסרת את היסודות שעליהם מונחת מדינת ישראל. זה נכון. אפשר למחות נגד מדיניות הממשלה, אפשר להפגין, אפשר לכתוב ולהתארגן ולהצביע, אבל במשטר דמוקרטי הדרג הנבחר הוא הדרג המחליט, והמונח "מקבלי ההחלטות" אינו מטבע לשון אלא מציאות הכרחית.
בלעדיה, אין לנו מה לחפש כאן. על הרקע הזה בולטת צביעותו של השמאל הקיצוני, דובריו ופעיליו. הם לא מבינים שסרבנות היא סרבנות היא סרבנות. אי אפשר לצאת נגד סרבנות של חיילים חובשי כיפה לפנות יישובים בשטחים, אבל לעודד סרבנות במקרה שממשלה נבחרת מגיעה להכרעה היסטורית ומשגרת מטוסים לאיראן.
שני קצותיו של המקל מרוחקים במקרה שלנו מרחק רב האחד מהשני, ואין בעולם תרגיל לולייני שיאפשר
דעתי על איכות הניהול, קבלת ההחלטות והמדיניות האסטרטגית של ממשלת נתניהו-ברק - שגורמת לדעתי נזק מצטבר, אולי בלתי הפיך, למעמדה של ישראל בעולם, לביטחון הלאומי המצטבר שלה ולנכסים האסטרטגיים המתמעטים שלה - ידועה היטב לקוראי העיתון הזה. ואחרי כל זה, זוהי הממשלה הנבחרת וזכותה לשגות כאוות נפשה. הדמוקרטיה היא לא תוכנית כבקשתך. עם ישראל בחר בממשלה הזו, ואם היא תמיט עליו אסון, הוא ישלח אותה הביתה.
ממשלה לא נבחרת רק כדי להעלות מע"מ או לעשות רפורמת מרפסות; ממשלה נבחרת גם כדי לקבל החלטות גורליות מהסוג של ההחלטה בנושא איראן. הסרבנות היחידה שקיבלה בישראל סוג של הכשר משפטי היא סירוב לבצע פקודה ש"דגל שחור של אי-חוקיות" מתנוסס מעליה.
מה זה דגל שחור של אי-חוקיות? כשהמפקד שלך דורש ממך לירות בילדה פלסטינית חפה מפשע שהולכת ברחוב. אבל כשדרג נבחר מקיים דיונים במשך שלוש שנים וחצי בעניין פרויקט הגרעין האיראני, ובסיום התהליך, בהצבעה דמוקרטית בגוף הסטטוטורי הרלוונטי מתקבלת החלטה - אין מצב לסרב לה. כן, זוהי מרידה.
שום עצומה שעליה חותמת רשימה מפוארת של פרופסורים, סופרים ופעילים לא יכולה לטהר את השרץ הזה. עד שהשמאל הקיצוני לא יבין את העיקרון הפשוט הזה, אין לו סיכוי לחזור למתחם הרלוונטיות בציבוריות הישראלית.
באותה מידה שטייסי האף-15 שיצאו לתקוף את הכור בעיראק, ערב הבחירות בישראל, נטרלו את עצמם מההוויה הישראלית, התעלמו מרעשי הרקע והמריאו לעבר המטרה, כך צריכים לעשות טייסי הדור הנוכחי, אם וכאשר (למי שבאמת דואג: הסיכוי שאחרי כל המהומה הזו יורה נתניהו לטייסים להמריא אינו גבוה. ברק? האיש ניסה למנוע את ההפצצה הפשוטה של הכור בסוריה, אז אתם באמת מאמינים שיטוס לאיראן?) ישוגרו מתישהו לאנשהו.
אקו"ם