יוחנן דנינו: "יש בדידות בתפקיד המפכ"ל"
מפכ"ל המשטרה מספר בראיון ל"סופשבוע" על הקשיים בתפקיד, על רצח גדי ויכמן, ההכרות עם שושן ברבי ופרשת ניסו שחם
"רצח גדי ויכמן היה האירוע הכי קשה בתקופתי כמפכ"ל", אומר דנינו. "נורא לקחתי ללב, כי עד אז הכל דפק פיקס ופתאום אדם שרק רוצה להשכיב תינוקת לישון יוצא החוצה להשקיט כמה נערים ונרצח על מפתן ביתו. זה לא נתפס. שבוע אחריו היה לנו את האונס בגן העיר, ומה זה חגגו עלינו".
"עוד לפני כן התחלנו לבצע סקר שבודק את אמון הציבור במשטרה, וכשקרה מה שקרה אמרתי, חבר'ה, עזבו את הסקר, הרי כבר הרגו אותנו. מי יגיד עכשיו שהוא נותן אמון במשטרה? אבל באוניברסיטה אמרו שלא מפסיקים סקר אקדמי באמצע העבודה וסיימו אותו, ואז התברר שלפני הרצח של ויכמן הייתה עלייה דרמטית ברמת אמון הציבור במשטרה ואחריו ירידה תלולה".
הביקורת הציבורית לא התמקדה באירועים אלא בהתנהלות הבעייתית של המשטרה מולם.
"בפרשת גדי ויכמן אף אחד לא ידע שהשוטרת שיקרה. קיבלנו ממנה דיווח שהיא ושוטר נוסף הגיעו למקום, ראו שאין רעש והמשיכו הלאה. יכולנו לקבל את הגרסה שלה ולהמשיך לחקור את הרוצחים. אף אחד לא ישב לנו על הזנב. אבל אנחנו חשדנו בה, ולכן יזמנו את החקירה כי משהו לא הסתדר. בדקנו את תפקוד השוטרת כאילו היה מדובר בתיק החקירה החמור ביותר במדינת ישראל, וכשהתבררו הנתונים היא הושעתה מיד".
איך בכלל קורה דבר כזה?
"גם אני שואל את עצמי לפעמים מאיפה זה בא בכלל. מה הרווחת מזה? מה יוצא לך מזה? בדרך כלל אין לי תשובות טובות. אני רק יודע שאם היה מדובר בתופעה, הייתי צריך לשאול את עצמי שאלות יותר קשות. במקרה הבודד הזה, המשטרה הציפה את הסיפור וחקרה אותו למרות שידעה שברגע שהוא יתפרסם כולם יתנפלו עליה".
רצף החשדות נגד ניסו שחם אינו מקרה בודד.
"החקירה של ניסו שחם נפלה עלי בהפתעה גמורה. באמת. זה כל כך הפתיע אותי. אני הרי מכיר אותו היטב, אני מיניתי אותו לתפקיד מפקד המחוז. עבדתי איתו, היו לנו יחסי מפקד-פקוד מצוינים ואני גם חושב שהוא עשה עבודה טובה מאוד בירושלים. אבל העבירות שמיוחסות לו הן חמורות ולכן הדבר הראשון שעשינו, בתיאום עם מח"ש, היה להוציא את ניסו לחופשה".
וברמה האישית?
"ברמה האישית זה כואב, כי אנחנו מדברים על אחד המפקדים הכי קרובים אלי שעומדים בראש הארגון. כשזה התפרסם, זה לא היה נראה לי סביר אפילו. רק כשהחקירה התמשכה, פניתי אליו וביקשתי שיפנה את מקומו למפקד מחוז חדש. והוא גילה ממלכתיות. אם היה רוצה, היה זכאי לשימוע ולתהליך משפטי מסורבל, אבל הוא ויתר על כל זה וגילה הבנה. זה לא מובן מאליו בסיטואציות כאלה.
"כבר שמעתי את כל האמירות שאנחנו גיבורים על חלשים
פרשת ניסו שחם התפוצצה במשמרת שלך.
"אני יושב לפעמים עם מפכ"לים ממדינות אחרות, כדי ללמוד איך דברים מתנהלים שם. באנגליה למשל, כשיש אירועים בעלי השפעה מאוד גדולה על דעת הקהל, גם אם הם לא תמיד בשליטה או שאין פרופורציות בין המקרה לחשיפה והחשדות לא תמיד משקפים את המציאות, מגדירים אותם "אירוע קריטי". באנגליה טוענים שכל משטרה בעולם צריכה לצפות לאירוע קריטי אחת לתקופה, אבל אסור שהווליום סביבו ישפיע על דרך הטיפול בו".
המקרה של ניסו שחם הוא אירוע קריטי?
"גדי ויכמן זה אירוע קריטי. ניסו? אני לא יודע אם הייתי מגדיר אותו כאירוע קריטי, אבל בפירוש הייתי רואה בו אירוע שפוגע באמון הציבור במשטרה. בהגדרה שלי, כל אירוע שאין לך שליטה עליו הוא פדיחה והתפקיד שלי הוא להתבונן, להפיק לקחים ולנסות למנוע את הישנותו".
אילו לקחים הפקת מהסרטון המפורסם שהועלה לפייסבוק ובו נראים ארבעה שוטרים בועטים, מכים ויורים באקדח טייזר בעבריין השוכב על הרצפה?
"השוטרים לא השתמשו בטייזר נכון. ארבעה שוטרים צריכים להשתלט על עבריין אחד עם הרבה פחות שימוש בשוקר והרבה יותר עבודה מקצועית. להגנתם צריך להגיד שהודיעו להם בקשר שהעבריין חולה שחפת ועוד פרטים שאני לא יכול להיכנס אליהם כי הפרשה עדיין בחקירה".
כששוטרים מפרשים לרעה סמכות וכוח, המשמעות היא שהאחראים עליהם כשלו בהעברת המסרים.
"בדיוק בגלל אירועים כאלה התחלתי את המהפכה הגדולה במשטרה. שמנו את האזרח שומר החוק במרכז הקשב הארגוני, ובמקביל הרתעת העבריין ורווחת השוטר. בחרתי ביעדים האלה כדי להעביר מסר לשוטרים שהכוח בידם לא נועד לאזרח שומר החוק אלא כדי להרתיע את העבריין, וששוטר חייב להבין שאת רוב זמנו הוא מבלה דווקא מול אזרחים שומרי חוק. להיות אדיב כלפי האזרח שומר החוק וחסר פשרות כלפי העבריין, זו כל התורה על רגל אחת".
תפקוד המשטרה במעשה הלינץ' שבוצע בנער ערבי במרכז ירושלים משדר בדיוק ההפך.
"נוצר סלט שלם משני אירועים שהתנהלו שם במקביל. ולמרות שלא היה פה תיק מח"ש, מינינו מיד צוות שיבדוק את התנהלות המשטרה בפרשה. זה אירוע מקומם. בזוי, אבל עם כל הכבוד למגרש המשטרתי, צריך לשאול פה שאלות הרבה יותר רחבות, כמו איך מגיעים בכלל לעוצמות שנאה כאלה, ואיך זה קשור לתרבות בילוי של צעירים. בטח לא תיפלי מהכיסא אם אגלה לך שבאירוע הלינץ' היה מעורב גם אלכוהול.
"היום האלכוהול הוא חלק בלתי נפרד מכל קבוצת נערים בגינות ציבוריות בשעות הלילה. אז נכון שאנחנו מטפלים במכירת אלכוהול ביד קשה, שופכים אותו בשטח, ויש גם עלייה גדולה בסגירת פיצוציות שמוכרות אלכוהול לקטינים, אבל זה לא מה שיפתור את הבעיה. חוכמה מאוד קטנה היא להטיל את האחריות ללינץ' על המשטרה, מערכת החינוך או המרקם הפוליטי.
"דברים מתחילים בבית. היום הנוער קלט שאנחנו שופכים לו את האלכוהול, אז הוא מתדלק את עצמו לפני שהוא יוצא מהבית. זה משהו שאני לא יכול לאכוף. לאחרונה יש להם פטנט חדש, פנטסטי. הם מזמינים אלכוהול בטלפון כשההורים לא בבית ומזדהים בשם ההורים, שבסך הכל יצאו לטיול קצר בחו"ל. במקרה כזה אף אחד לא עובר עבירה, כי המוכר מביא הזמנה למשפחה והילדים חוגגים".
לכל אורך שנתו הראשונה העמיד מפכ"ל המשטרה יעדים יצירתיים שלא בהכרח עמדו בראש סדרי העדיפויות של קודמיו. מדיניותו החדשה, למשל, רואה את עבודת המשטרה בעיניים כלכליות. דנינו שכר יועץ כספים לארגון, "שכבר בחודשים הראשונים הצדיק את משכורתו לעשר השנים הבאות", והגדיר לו יעד חיסכון והתייעלות דו ספרתי. במיליונים.
"יש איזו בדידות בתפקיד מפכ"ל", הוא מודה בגילוי לב. "אפילו כשהייתי ניצב, מפקד מחוז או ראש אגף, תמיד כשהתעוררה בעיה תקציבית גלגלתי אותה אל המפכ"ל. הייתי רץ אליו ואומר, "נגמר הכסף לחופשות", "אין לנו כסף לדלק", והוא זה שהיה שובר את הראש. היום האחריות המוחלטת בכל הנושאים היא עלי ובמובנים מסוימים זו הפתעה גדולה, כי חשבתי שהגעתי די מוכן.
אני זוכר שמפכ"לים קודמים היו אומרים לי, "חכה, חכה עד שתגיע למקום שלנו", ואני לא התווכחתי איתם, אבל אמרתי לעצמי שאני מוכן הרבה יותר ממה שהם חושבים. רק כשהתחלתי לרוץ, הבנתי למה הם התכוונו. פתאום האחריות גדולה, כבדה כל כך על הכתפיים. פתאום זו ההבנה שלכל החלטה שלך יש משמעות לארגון שלם, לכל דיון יש השלכות על הציבור ולכל אמירה יש הד אדיר".
בחודש הראשון לכהונתו כמפכ"ל, שוטר חיפאי קנס שתי קשישות, יהודייה וערבייה, על שעברו את הכביש שלא במעבר חצייה. כשהעזו להתלונן, כבל את האחת באזיקי ברזל ואת השנייה בפלסטיק והוביל אותן לתחנת המשטרה. ארבע שעות תמימות בילו שם עד ששוחררו לביתן.
לדנינו נודע הדבר מידיעה קטנה שהתפרסמה למחרת בעיתון. "על אירועים בסדר גודל כזה לא מדווחים למפכ"ל", הוא מתנצל. "התקשרתי למפקד המחוז ושאלתי איך שתי אזרחיות בלי עבר פלילי מוצאות את עצמן באזיקים. אמר לי, 'אבדוק ואחזור אליך תוך כמה ימים'. אמרתי לו, 'תבדוק תוך שעה'. חזר אלי ואמר, 'השוטר באמת התפרע קצת'. אמרתי, 'אל תקרא לו שוטר ותפטר אותו לאלתר'.
אירוע מזעזע צריך להגיע לעיתון כדי שיטופל?
"לא כל אירוע מגיע לעיתון, ולכן קבעתי שתלונה נגד שוטר מורידה ציון למפקד התחנה ושיחידות משטרה נמדדות גם במספר התלונות על שימוש לא הוגן בכוח. זה לא היה פשוט כל כך. מפקדים אמרו לי, "תספור לפחות רק את התלונות שנבדקו ונמצאו מוצדקות". אבל אני התעקשתי על הכל וצדקתי, כי בתוך זמן קצר החלה מגמת ירידה. היום מפקדים יעשו הכל כדי להרחיק שוטרים בעייתיים מהתחנה שלהם".
אתה נמצא במשטרה שנים רבות, שמונה מתוכן בתפקידי פיקוד בכירים, מהי דעתך הכנה על הארגון שאתה עומד בראשו?
"משטרת ישראל היא ספינה גדולה ומורכבת. רציתי לקרוא לה משחתת, אבל אמרו לי, מה פתאום משחתת, המשטרה היא נושאת מטוסים. אני לא חושב שאנחנו משטרה אלימה, גרועה או לא יעילה. אנחנו פותרים תיקי פשע מורכבים, שמים יד על עבריינים בפרק זמן קצר וממליצים על הגשת כתבי אישום ללא מורא וללא חשש".
אני גם חושב שיש לנו מנגנונים מאוד מפותחים לאיתור מקרים שבהם היו מעידות פנימיות ולטיפול בהם בחומרה. אבל צריך לזכור שאת הטיפול המקצועי והמסור אף אחד לא טורח לפרסם. בסוף שבוע אחד אנחנו מטפלים ב-8,000 אירועים בממוצע. ארבע דוגמאות רעות שתופסות את העין לא מייצגות אפילו את השוליים. אני לא מתכוון להשלים איתן, חלילה. אין פשרות ברמת הטיפול. אבל כמה מקרים בגוף כל כך גדול לא מלמדים על שיטה, ובוודאי שלא על נורמות".
"גילינו דבר מדהים, שאזרח שבאמת יצא לו לבוא במגע עם המשטרה, מכפיל את האמון שלו בארגון לעומת האחרים שלא באו במגע עם המשטרה אבל קראו עליה סיפורי אימה בעיתון. וזה כל כך מתסכל. כי בחלק מהמקרים אנחנו באמת מתקדמים, ואז אני חוטף בומבה שמחזירה אותי רוורס".
בחודש הראשון לקדנציה שלי, כשהחלטתי להציב את נושא אמון הציבור במשטרה במרכז, ישבתי עם מפכ"לים לשעבר ועם מפכ"לים מחו"ל וסיפרתי להם על סדרי העדיפויות שלי. אני זוכר שאמרו לי 'תגיד, אתה בסדר? אתה בכלל מבין על איזה יעד קשה עד בלתי אפשרי אתה מפנטז'? אבל אני אמרתי שאחטא לעצמי אם לא אשים אותו בלב כל העשייה, כי בעיני, אמון הציבור במשטרה זה יעד דמוקרטי וגם כי הבנתי שככל שרמת האמון בנו תעלה, נוכל לתת שירות הרבה יותר אפקטיבי".
ובכל זאת, בשנה האחרונה עלתה לאוויר סדרה על אלימות המשטרה בישראל.
"בעקבות הסדרה הוזמנתי לפאנל. ישב שם דב גילהר ולא הפסיק לדבר על האלימות ברחובות ובכבישים ועל המשטרה שצריכה לבדוק את עצמה. אמרתי לו, 'אם בבית הספר של הבן שלך שיש בו, נניח, 500 תלמידים, אחד היה משתולל ומכה תלמיד אחר, היית אומר שבית הספר הזה אלים'? אמר לי, תלמיד אחד, נו באמת.. אמרתי, 'אם תיקח את כל תיקי מח"ש שנפתחו נגד שוטרי ישראל, תגיע לתלמיד אחד ביחס לארגון כולו. בעצם, גם זה לא'".
אנשים כמו דנינו (52) טובים למשטרה הרבה יותר משהמשטרה טובה להם. בארגון המסורבל והנפיץ הזה בולט המפכ"ל בבהירות השיחה, בסקרנותו הטבעית, בלבביותו המופלגת. נימוקיו אמינים, אנושיים. "כמעט כל מה שמתרחש במרחב הציבורי מגיע איכשהו למשטרה", הוא אומר. "קל לראות את זה במצבי קיצון כשמד"א ומכבי האש בשטח והמשטרה מפקחת על כולם.
רק שבשגרה הנוכחות המשטרתית קיימת פי שבעה. בטיול וירטואלי ברחוב יש למשטרה קשר לעובדה ששכן עושה רעש, שחנות השליכה ארגזים על המדרכה, שעומדת להתרחש תאונה, שאכן הייתה תאונה, שהסתובבו פה טיפוסים חשודים, שפרצה קטטה, שגילו מטען חשוד. המשטרה קשורה כמעט לכל דבר בחיי היומיום, אבל בסופו של דבר מעט מאוד שוטרים צריכים לעשות הכל. והם עושים עבודת קודש. באמת. לא פחות. אני מסתכל עליהם מהצד ושואל את עצמי איך ייתכן שכששוטר מסייע לאזרח זה נתפס כלא טבעי, אבל כשחייל יוצא לשרת את הציבור כולם מתמוגגים ממנו".
חייל תורם זמן ולפעמים חיים, שוטר עובד בשכר וגם רושם לך דוח.
"תלמיד אחד ברהט אמר לי, "למה כשהלכתי עם אמא שלי לבאר שבע ראיתי שוטר עוזר לילדים לחצות את הכביש ואצלנו אין דבר כזה?". שאלה כל כך תמימה וכל כך צודקת. מה יכולתי להשיב? סידרתי לו אחד כזה. וזה בדיוק שירותי המשטרה שאני מדבר עליהם. כשנתקעים בכביש עם פנצ'ר ובאה ניידת ועוצרת את התנועה. כשמישהו נתקע בלי דלק, הוא חייג 100, היה בטוח שיעיפו אותו אבל שלחנו ניידת".
זה התפקיד של המשטרה, להחליף גלגל?
"בין היתר. למי תתקשר עם פנצ'ר באמצע הלילה?".
לחברת הגרירה שלך?
"כשאנשים בפאניקה, הם מתקשרים 100. הרי השוטר ממילא באזור, על הדרך. לתת שירות, על זה אני מדבר כל הזמן עם השוטרים. לפני שאתה הולך לטפל באלימות ובפשיעה, תזכור גם את ההסברה והייעוץ והמניעה. לדפוק על הדלת ולהגיד, 'תדעי גברת, שבבית שלך יש סיכוי גבוה לפריצה', זה מידע שקיים אצל השוטרים. למה שלא תקבלי אותו?".
"עד לפני חמש שנים רק 30 אחוז מהמגזר הערבי רצה משטרה בתוך היישובים. לפני שנה זה קפץ ל-60 אחוז . הם מבינים שחשוב לקבל את כל הסל, לא רק אכיפה, גם אבטחה בבתי הספר, גם ניידות תנועה, גם תחנות משטרה גדולות. המשוואה הרי פשוטה כל כך, יותר נוכחות שוטרים, הרבה פחות פשיעה. לא מזמן הם יצאו להפגין מול תחנת המשטרה באום אלפאחם. רצו יותר שוטרים. אמרתי להם, אני מוכן להפגין ביחד איתכם. גם אני רוצה".
"במחאה החברתית האחרונה שמחתי כל כך שהצעירים ביקשו יותר דירות, יותר מורים, יותר רופאים ויותר שוטרים ברחובות. מאוד חיובי בעיני שאזרחים רוצים שוטרים. אני לא חושב שאני יכול להיות פופולרי. אם המשטרה עושה את תפקידה נאמנה היא לא יכולה להיות פופולרית. אני כן רוצה שהמשטרה תשדר אמון. שהאזרח יגיד, 'יש לי משטרה מקצועית, הגונה, אדיבה' זה לא סותר נחישות.
כל כך הייתי רוצה שוטרים כמו בניו יורק, אלה עם ה'יס סר, יס סר', שבשנייה שאתה מתחצף אליהם, או מוציא משהו שנראה להם כמו אקדח, הסיכוי שלך להישאר מחוץ לחדר המעצר נמוך מאוד, אבל כשפונים אליהם או מבקשים את עזרתם, אין אדיבים מהם. לפני כמה חודשים מצאתי בארכיון מכתב מ-1948 של מפקד המחוז הראשון של תל אביב, ובו הוא מבקש מהשוטרים להתייחס באדיבות ובנימוס, וכשמישהו פונה אל השוטר, לענות לו ב'שלום וברכה', אני אומר, לא צריך להמציא. רק לחזור למקורות".
דנינו נשוי ואב לארבעה, בן למשפחת רבנים ובוגר ישיבת 'אור עציון', הוא הצטרף לשורות המשטרה ב-1982 כתובע משפטי במרחב שרון. עשור לאחר מכן מונה לראש לשכת תביעות וקודם לדרגת סגן ניצב. בתקופה זו הביא לפענוחן של פרשיות פשיעה מורכבות. ב-1998 הועלה לדרגת ניצב משנה. ב-2002 התמנה למפקד היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות (היאחב"ל) ושימש כראש צוות החקירה של המעילה בבנק למסחר.
באותה עת קידם את מודל ה'תקיפה הכלכלית', שרואה בפן הכלכלי נדבך מרכזי במאבק בפשיעה. ב-2004 התמנה לראש המטה המבצעי של המשרד לביטחון פנים והועלה לדרגת ניצב. ב-2006 מונה לראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה.
במסגרת המאבק בשחיתות הציבורית פיקח דנינו על החקירות נגד נשיא המדינה לשעבר משה קצב, ראש הממשלה לשעבר אהוב אולמרט והשרים אברהם הירשזון וחיים רמון. "אבל התיק הראשון שלי נגד בכירים היה של עזר ויצמן בפרש סרוסי", מחדד דנינו.
"הייתי סגן מפקד יחידת אתגר שטיפלה בגניבות רכב, ויום בהיר אחד אומרים לי, המפכ"ל מינה אותך לראש צוות בדיקה האם לפתוח בחקירה פלילית נגד הנשיא לשעבר. ארבעה ימים לקח לי להגיע להחלטה לפתוח בחקירה פלילית. ויצמן טען שלא היה בינו לבין סרוסי שום הסכם, אבל אנחנו הצלחנו להגיע לחוזה החתום דקה לפני שגרסו אותו במשרד רואה החשבון".
מה מקומו של היועץ המשפטי לממשלה בהחלטה על הגשת כתב אישום נגד בכירים?
"היועץ הוא קצה הפירמידה אבל איסוף החומר, החקירות והמסקנות הם עבודת משטרה נטו של החוקרים".
לאורך שנים עלתה הטענה שאנשי משטרה להוטים מדי לחקור בכירים פוליטיים ולהגיש נגדם כתבי אישום.
"לא מזמן קיבלתי שאילתה מעיתון גדול, איך ייתכן ששנה שלמה אני מפכ"ל ועוד לא נחקר אף שר. בלי להתבייש הגישו לי אותה. אין להיטות יתר. יש עבודה מקצועית. אף אחד לא מקבל בונוס על פתיחת תיק כזה או אחר. אם היינו שמים את חומר הראיות במשפט אולמרט מול כל משפטן מתחיל, הוא היה ממליץ מיד להגיש כתב אישום. הרי אפילו בית המשפט קיבל את התשתית העובדתית. הזיכוי התקבל על היסוד הנפשי".
אני חושב שצריך לראות תעודת כבוד גדולה למשטרה ולפרקליטות בעובדה שנאספות ראיות נגד בכירים כשיש בהן יסוד סביר להניח שהתבצעה עבירה ושמוגש כתב אישום. חובתה של משטרה להמליץ וחובתו של היועץ המשפטי להמליץ וחובתו של בית המשפט, אם הוא מרגיש שיש ספק, לזכות. להגיד בסוף שאם לא היה מדובר בראש הממשלה אהוד אולמרט לא היו מגישים כתב אישום, זה פשוט מקומם".
מה כל כך מקומם באדם שהוגש נגדו כתב אישום וזוכה והוא קובל על הכיסא שוויתר עליו ועל ייסורי הדין?
"זה בדיוק מה שאסור לשוטר לעשות. נניח שהייתי רואה שלא אולמרט, אלא פלוני אלמוני, העביר סכומי כסף לבנק ואין על זה הסבר מניח את הדעת. נניח שהייתי יודע שהועברו מעטפות כסף במזומן, הרי ברור שהייתי חוקר ובודק וממליץ להגיש כתב אישום. האם הייתי צריך להגיד, בגלל שמדובר בראש ממשלה מכהן לא אחקור ואבדוק? אני גדלתי על פרשת שופט התעבורה ששילם בקריירה שלו בגלל שלושה דגי קרפיון שקיבל כשוחד. אני אפילו לא רוצה להגיד לך כמה שווים שלושה קרפיונים בדולרים".
פיקחת על תיק קצב.
"תיק קצב התחיל בתלונה שלו על סחיטה והחקירה התפתחה. החקירה אפילו לא הייתה ארוכה מדי, ובסופה המלצנו מה שהמלצנו. זו הייתה תחושה קשה מאוד. לא פשוטה בכלל. הרי מדובר באנשי ציבור בתפקידים בכירים מאוד, אנשים שיצא לי להכיר פה ושם, יצא לי לפגוש, ללחוץ את היד. וכשאתה מוצא את עצמך ממליץ על הגשת כתב אישום נגדם, אתה חוטף מין בומבה כזו לבטן. אתה מבין לעומק את כל המשמעויות".
מצד אחד, אתה מבין שחובתך לעשות הכל כדי שהמקרים האלה יתמעטו, אבל ללא ספק ברמה האישית התחושה מטלטלת. במקרים רבים הגיעו אלי חשדות נגד בכירים ביותר שבדקתי וחקרתי והם נמצאו לא מבוססים, ואז אתה מרגיש הרבה יותר נוח, הקלה גדולה, כי בבסיס כל העניין, אתה הרי משתוקק שמנהיגי הציבור שלך יימצאו נקיים וראויים".
ברוב המקרים, אגב, מתברר שאין יסוד סביר ושההאשמות מופרכות. נורא קל להאשים, בפרט כשזה מגיע לקטע של פוליטיקה. במיוחד בפוליטיקה המוניציפלית, כל אופוזיציה מעבירה למשטרה תלי תלים של חשדות שנחקרים כולם ברצינות וברגישות, רק כדי לגלות שברובן אין כלום, לא מני ולא מקצתי".
איך הרגשת בפרשת קצב?
"חשבתי שהוא בעל משפחה, שצריך לשמור על כבודו ולהבין את הסיטואציה שהוא הגיע אליה. אפשר להשתלח, לשפוט לפני השופטים, אבל אני חשבתי על האדם הזה שנפל ממרומי גדולתו לבור עמוק ואמרתי לעצמי שלא סתם אמרו שאין לתפוס אדם בשעת צערו. גם אם המלצתי להגיש נגדו כתב אישום, לא עשיתי את זה מתוך שמחה לאיד או הרגשת סיפוק. ממש לא. הייתי מאוד ענייני. אפילו חשתי סימפטיה מסוימת כלפיו. כאב לי עליו. הוא הרי היה חלק מההוויה הישראלית. אי אפשר היה שלא להתחבר, במובנים מסוימים, לצער המשפחה".
חיים רמון?
"התיק שלו היה מאוד קצר. נחקרתי בחקירה נגדית ואמרתי שם באופן חד משמעי שאני חושב שרמון צודק בטענה שחומרי החקירה שלא הגיעו אליו, היו צריכים להגיע אליו".
נטען שההוראות שלך להאזנות הסתר שבוצעו לו היו לא חוקיות.
"מבקר המדינה קבע חד משמעית שהכל היה חוקי ולגיטימי. תיק רמון נתפס בעיני הציבור כלהיטות יתר של המשטרה והפרקליטות. אני לא חושב שזה נכון. התיק הרי הגיע לבית המשפט והסתיים בהרשעה. אפילו ערעור על ההרשעה לא היה כא".
גם עם גאידמק לא היה לך קל. האיש פרסם נגדך מודעות ענק בעיתונות שמאשימות אותך ברדיפה ובבזבוז כספי ציבור.
"גאידמק גם אמר שבמלחמת לבנון אכלתי במסעדה בצרפת כשהוא נאלץ לטפל בפצועים, משהו כזה. ואת כל ההאשמות האלה הוא שלף כשכבר הייתי ראש אגף חקירות ותיק גאידמק הפך מבחינתי להיסטוריה. ואז בוקר אחד השתלחות פרועה בכל העיתונים, עמודי ענק, פעם ועוד פעם. זה היה נורא".
"את יודעת מה הכי כאב לי? שהעיתונות לא עמדה בפיתוי הכלכלי ופרסמה את המודעות. עם כל הכבוד, מותר לפרסם הכל בלי להתחשב בתוכן? הרי ברור שהתירוץ שהם נתנו, שמדובר במודעת פרסום, מכסה במקרה שלי על השמצה זולה של נושא בתפקיד ציבורי.
"השתדלתי לא להפוך את הסיפור הזה לאישי. נורא קל לעשות את זה. להגיד, הוא עשה לי ככה, אני אעשה לו ככה. בפרט כשמגיעים לרמות בכירות ולחקירות של אנשים עם הרבה מאוד כוח, ששוכרים לעצמם משרד יחסי ציבור ולך הרי אסור להגיד שום דבר. צריך מאוד מאוד להיזהר לא להגיד שום דבר אישי, לעמוד מאחורי האישומים ולא להיעלב. נורא קל, כמעט אנושי להיעלב. אבל אין לך את הפריבילגיה הזו. יש המון שיטות לשמור על עצמך שלא תיפול למלכודת הזו, כי בשנייה שתיפול, כבר לא תהיה מקצועי".
בדצמבר 2008 נכנס דנינו לתפקידו כמפקד המחוז הדרומי, מינוי שהוקדם על רקע מבצע עופרת יצוקה והעימות בין השר אבי דיכטר למפקד המחוז היוצא אורי בר-לב. בינואר 2011 המליץ השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' על דנינו כמפכ"ל המשטרה הבא אחרי רנ"צ דודי כהן.
במאי אשתקד נכנס דנינו לתפקידו. הוא נחשב למפקד מקצועי וחדשן, נוח ונטול אגו שאינו חושש ליזום ועם זאת דעתן וקר רוח במצבי לחץ. במהלך השנה בהנהגתו עלתה המשטרה ב-50 אחוז בהיקף כוח האדם המיומן לטיפול בהפרות סדר.
יש תחושה, לפחות במקרי תאונות פגע וברח, שהמשטרה מצליחה ללכוד את העבריינים וממליצה למצות איתם את הדין, אבל בית המשפט מקל בעונשם.
"קל לבקר את מערכת המשפט. יש טרנד כזה אפילו. אני לא ממהר לשם כי אני מכיר את המורכבות מתפקידי הראשונים כתובע משטרתי. צריך להבין שגם לבתי המשפט יש אילוצים, ובתיקים מסוימים שגררו ביקורת חריפה על ענישה מקילה הכרתי את הנסיבות והייתה שם חולשה ראייתית, או נימוקים שאי אפשר בכלל לחשוף לציבור. אבל באופן כללי, בנושא תאונות דרכים קטלניות, צריך לדעתי להעלות את רף הענישה".
הצלחתם לשים יד על שושן ברבי שדרס למוות, על פי החשד, שלוש נשים. "אני מכיר את שושן ברבי כשעוד היה עבריין נוער ואני הייתי התובע נגדו בנתניה. כשהתברר שהוא חשוד, מיד צצו אצלי זיכרונות נתניה הוותיקים, כי אני אישית טיפלתי בתיק שלו. עורכת הדין שלו רויטל סויד אמרה לי אחרי שלכדנו אותו, 'כמה תיקים יש בכלל שבהם מפכ"ל מכיר אישית את החשוד?. אמרתי לה, 'נדיר, אבל קורה'.
"ראיתי את ברבי והחברים שלו לפני 25 שנה. ראיתי איך הנערים האלה גדלים לתוך עולם הפשע. איך הם מתחילים כעבריין קטן בשוק, ואחר כך גונבים אופניים ואחר כך מתעצמים ומצטרפים לכל מיני משפחות פשע והופכים לעבריינים קשים ואלימים. אני אומר שהיכולת שלנו כמדינה להשפיע על העבריינים היא רק בשלב המכריע הזה, כשהם קטינים עדיין.
כל תחנת משטרה צריכה להרים קבוצה, להציע לצעירים שנפתח להם תיק פלילי אחד או שניים להיכנס לתוכנית שיזמנו, שהיא סוג של התנדבות למען הציבור, ובמהלכה יש גם סדנאות וטיפול בכעסים, ובסיום התוכנית אנחנו סוגרים להם את התיקים הפליליים ומחזירים אותם לקהילה. יש לנו כבר אלף בני נוער בתוכנית הזו ו-50 אחוזי הצלחה. חלק מהם התגייסו בעצמם למשטרה".
דנינו עובד שעות ארוכות במסגרת תובענית ומשלם מחיר אישי ומשפחתי יקר. אפילו במהלך הראיון ניסה נואשות לתמרן בין הודעות בנייד מהרעיה ("אופס, השבתי לה אחרי שעתיים"), והילדה ("הבת שלי שואלת אם מותר לה לקחת את הכסף שנתתי לה לקרטיב ולקנות בו משהו אחר"). "גם אם לא משלימים לעולם עם המחיר, לפחות מתרגלים אליו", הוא אומר בצער.
"לפני כמה שבועות יצאתי בכוונה מוקדם מאירועי הר הבית בסיום צום הרמדאן, כדי להספיק לקונצרט של הבת הקטנה שלי. אני זוכר את עצמי מרים טלפון בדרך, מסתכל על השעון ואומר, 'וואללה, הפעם יש סיכוי שאגיע בול. אפילו לא אאחר'. בדיוק אשתי הייתה עם הילדה באוטו כשהודעתי שאני בא. ואז שמעתי את התדהמה בקול של הקטנה מהמושב האחורי, 'מה, אבא מגיע לקונצרט? באמת באמת?'".
"אי אפשר לתאר מה זה עשה לי, הקול המופתע הזה. קיבלתי בוקס בבטן. כאילו ברור לה כל כך שאני לא מגיע. שאני מפסיד. שהילדים שלי גדלים, קצת, בלעדי. ושזה בלתי הפיך".
בסופו של דבר זו בחירה שלך.
"אני לא עושה משהו בעיניים עצומות. אני מתקדם לסוג התפקידים שאני מרגיש שהם חזקים ממני, שזו שליחות גדולה, ושגם המחיר הוא מסר, סוג של חינוך. במבחן המציאות אני מקריב. חוטף בומבות קטנות. מתוסכל לעתים. אני גם יודע שאם הייתי נשאר במסלול שקבעתי לעצמי כקצין צנחנים צעיר שהשתחרר מהצבא ורצה להיות עורך דין, הייתי מגיע בסוף למקומות מאוד טובים בלי להקריב כל כך הרבה. אבל מה לעשות, התהליך חזק ממך.
אתה מנסה להילחם בו, לכופף את הזמן שלך, להראות לו מה זה ובסוף נכנע ופשוט מרחף מעליו. עד המפכ"לות לא פספסתי אסיפות הורים של הילדים אפילו פעם אחת. זה היה העוגן. לפחות עליו השתדלתי להקפיד. כשהתמניתי למפכ"ל ונסחפתי לתוך העשייה אמרתי לאשתי, את לא קובעת שום אסיפת הורים בלעדי. והיא ניסתה פעם אחת ושנייה ושלישית. בסוף היא הלכה לבד".
אקו"ם