הפרופורציות התגנבו לדוח
הטיוטה הסופית של דוח הרפז מעדנת את הביקורת הקשה על אשכנזי בטיוטה הקודמת. זה לא שהוא נוקה: התנהלותו לא הייתה תקינה
אנחנו נתונים תחת מגבלות חוק מבקר המדינה ואין לנו אפשרות לנקוב בממצאים המפורשים, אז אסתפק בדברים האלה: כמעט כל מה שהפיצו אנשיו של אהוד ברק, במערכת הביטחון ובעיקר בתקשורת, בעניין גבי אשכנזי, הוכח כיציר הדמיון החולני.
על פי מבקר המדינה אשכנזי לא פעל לקבל שנה חמישית, אשכנזי לא היה מעורב בהכנת מסמך הרפז או בהדלפתו, לא היה לאשכנזי קשר עסקי עם הרפז, אשכנזי או אנשיו לא עסקו בפוטש (אני נזכר במאמרים המלומדים על הפוטש ועל "מרד הקולונלים" בעיתון לאנשים פתאים), אפילו נושא ה"גימוד", לפיו אשכנזי ניסה לגמד את הקשר שלו עם הרפז, גומד בעצמו בטיוטה הנוכחית.
אשכנזי גם לא היה מעורב במינוי הרמטכ"ל גלנט, כפי שמספרים לנו כל הדוברים מטעם. ובניגוד למה שמנסים גורמים רבים בתקשורת לפמפם בזמן האחרון, לא היה לאשכנזי, לא הייתה לפרשת הרפז, שום השפעה שבעולם על מה שקרה ליואב גלנט. להיפך. פרסום מסמך הרפז, לפני שנתיים וחודש, גרם לגלנט נזק שנמשך שלושה ימים, עד שהתברר שהלוגו שעל המסמך מזויף (אם כי המסמך היה נכון לגמרי), וכעבור שבועיים הזדרז אהוד ברק להקדים את מינויו של גלנט לרמטכ"ל והממשלה אישרה את המינוי ברוב קולות.
גלנט היה הרמטכ"ל, למי ששכח. המינוי שלו בוטל בטרם הספיק להיכנס לתפקיד בגלל בחור בשם קלמן ליבסקינד, שערך שני תחקירים מצמררים על מעלליו של האלוף במושב עמיקם, ועשה את זה שנתיים לפני שהפרשה הזו חישבה להיוולד. כך שלאשכנזי, או רעייתו, לא יכול היה להיות שום קשר בעולם להפצת "החומר" על גלנט, בניגוד למה שערוץ טלויזיה מסויים ניסה לפמפם למוחותינו בשנתיים האחרונות.
מה שקרה זה שבמקביל להתפתחות הפרשה עתרה התנועה הירוקה לבג"ץ נגד המינוי של גלנט, בהסתמכה על התחקירים של ליבסקינד. בג"ץ למד את החומר והשופטים החלו לשאול שאלות קשות. השר החרוץ מיקי איתן ירד לעמיקם, אימת את ממצאיו של ליבסקינד, הלך למבקר המדינה, שירד גם הוא לעמיקם, ועיניו חשכו. כשהמבקר העביר את החומרים ליועץ המשפטי לממשלה, אמר לו יהודה ויינשטיין שהתקשה לעצום עין בלילה אחרי שקרא אותם.
בדו"ח המבקר ההוא על הקרקעות של גלנט נמנו תשע נקודות, לדברי המבקר, שפוסלות את גלנט מלכהן כרמטכ"ל. את הכתם הזה מרח גלנט על עצמו, בכוחות עצמו, בזכות יהירותו הבלתי נתפסת, התנשאותו, סירובו העיקש לדבר עם העיתונאי או למסור לו תגובה, ועצות האחיתופל של עורכי דינו ומקורביו
גלנט, בהשראת אהוד ברק ויוני קורן, האמין שהכל יעבור, גם הוא יעבור, כי המינוי שלו נסגר הרבה קודם. ובכן, הוא טעה. מבקר המדינה הקודם, לינדנשטראוס, קובע את הדברים האלה במפורש.
הטיוטה הנוכחית מעדנת ומקלה את הביקורת הקשה שנמתחה על התנהלותו של אשכנזי בטיוטה הקודמת. זה לא שהוא נוקה: התנהלותו של הרמטכ"ל בכל הקשור ליחסיו עם הרפז ואחזקת המסמך מבלי לעשות איתו שום דבר אמיתי לא הייתה תקינה. מצד שני, לטיוטה הנכונה הוכנסו, סוף סוף, עניינים רבים נוספים, וננקבו, סוף סוף, שמות מוכרים וטובים (כמו שמו של יוני קורן, למשל).
הפרופורציות התגנבו בחזרה אל הדו"ח, על אף שהוא עדיין רחוק מאוד, לעניות דעתי, מלשקף את מה שהתרחש בקריה בין השנים 2009 ל-2011: את המאמץ האדיר שהשקיע שר ביטחון כדי להדיח רמטכ"ל מכהן ואת מסכת ההתעללויות שהעביר השר את הרמטכ"ל שלו במסע של נקמנות שטרם היה כמותו בדרגים כאלה בצה"ל. עוד רבות יסופר על כך בהמשך.
מה נזכור מהפרשה הזו? את האנרגיה העצומה, המשחיתה, שהופעלה על ידי שר ביטחון בישראל כדי ללכלך רמטכ"ל ולסכסך מטכ"ל שלם איש ברעהו. ואת הסיכול הממוקד האכזרי והמיותר שעשו המבקר ופקידיו בקצין מסור ונאמן בדרגת אלוף משנה, ארז וינר שמו, שחטאו היה שדיבר בטלפון עם בועז הרפז והקשיב למידע שזה מסר לו.
אני חושב, וכך אחשוב עד יומי האחרון, שהשימוש בקלטות מלשכת הרמטכ"ל על ידי מבקר המדינה היה פסול מעיקרו. הוא גרם נזק אסטרטגי להליכי העבודה בלשכה והוא הפך את משרד מבקר המדינה למשטרת מחשבות דרקונית.
וינר לא עשה מאומה. הוא רק דיבר בטלפון, וזוהי זכותו הבסיסית כמי שמופקד על ההגנה על גבו של הרמטכ"ל שלו מהתקפותיו החוזרות ונשנות של שר הביטחון המנסה להדיחו באמצע הכהונה כדי להמליך את יואב גלנט תחתיו.
נו, ומה יצא לברק בסוף מכל זה? שום דבר לא יצא לו. אשכנזי יספוג נזק מקומי חולף ויתאושש. צריך לקוות שיפיק את הלקח הנדרש. אז חיסלנו את ארז וינר. וואלה. אחרי כל הטררם, המלחמה, הנאומים והחרחורים, בסוף הצליח ברק להפיל את וינר. בואו נקווה שעם איראן הוא יצליח יותר. אכן, היה שווה.
אקו"ם