המפעל שלנו, המפעל שלכם
אני לא יודע מה יקרה ביום שהעובדים שלנו יקבלו מכתבי פיטורים. אנחנו 400 עובדים. ב"מעריב" יש 2,000. מי יכול לחגוג שנה חדשה במצב הזה?
חיים קטרי צילום: רלי אברהמי
בכל חג הייתי מזמין אנשים אלינו הביתה. ידענו לשמוח, לחגוג כמו שצריך. השנה היינו אמורים להזמין עשרה אנשים. האמת, אני לא יודע אם נעשה את זה. כשהמפעל שלך בסכנת סגירה, אתה חושב על הכל, סופר כל שקל בכיס.
יש לנו בעלי משפחות, אנשים שנתנו חיים שלמים למפעל, ופתאום מגלים יום אחד שמחר הם יכולים ללכת הביתה ושמקור הפרנסה שלהם נסגר. זו תחושה שאי אפשר לתאר אותה. אנשים שואלים אותי אם בראש השנה הבא נוכל לחגוג כמו שצריך. הלוואי שהייתי יודע לענות להם, אבל אני לא יודע מה יקרה אצלנו - לא בשנה הבאה ולא מחר, מחרתיים, בשבוע הבא.
האנשים במפעל חוששים מאוד ממה שצפוי להם ביום שיסגרו את המפעל. המרכזנית, המלזגן העובד ליד תנור הזכוכית - כולם חוששים. "מה אנשים רוצים, שאלך לגנוב? " שאל אותי אחד העובדים, שסביר להניח שלא יהיה לו פשוט למצוא עבודה אם יפוטר. אני לא יודע מה לענות לו. אני לא יודע מה יקרה ביום שהעובדים שלנו יקבלו מכתבי פיטורים. אנחנו 400 עובדים, ב"מעריב" יש 2,000. מי יכול לחגוג שנה חדשה במצב הזה?
בשבוע האחרון, למרות המאבק, בין הפגנה להפגנה, אנשים הגיעו לעבוד, וגם יצאו
לעשות קניות לכבוד החג. אבל השנה כולם קנו דברים סמליים; מי שנהג לקנות דגים, קנה אולי שניים, רק בשביל הטעם. כל אחד מאיתנו חושב כרגע על המחר.
עובדי ועובדות "מעריב", חשוב לי שתדעו שאני וכל עובדי פניציה מחזיקים לכם אצבעות וכואבים את כאבכם. אני מקווה ומתפלל שתצליחו כי אני יודע שאתם יוצאים למאבק קשה. אולי, מי יודע, יום אחדתגיעו לצלם את המפעל שלנו עובד ללא איום סגירה - לא של המפעל שלנו ולא של המפעל שלכם. שתהיה לכם ולנו, למרות הכל, שנה טובה.
הביא לדפוס: יובל גורן
עופר עיני בבית מעריב
צילום: אורי דוידוביץ', יוגב אטיאס
אקו"ם