הלך לעולמו הפזמונאי והפובליציסט חיים חפר
חפר, חתן פרס ישראל ופרס סוקולוב לעיתונות הלך לעולמו בגיל 87 בבית החולים איכילוב בתל-אביב לאחר מאבק ממושך במחלה. חפר ליווה את חיי ישראל וכתב למעלה מ-1000 שירים ופזמונים וכן לתיאטרון, סרטים ולהקות צבאיות
חיים פיינר נולד בשנת 1925 בעיירה סוסנוביץ שבפולין. אביו, יששכר, היה סוכן של שוקולד, ואמו, רבקה, הייתה עקרת בית. כאשר היה בן 11 עלתה משפחתו לארץ והוא הצטרף לתנועת הנוער מחנות העולים, שם החל לכתוב את פזמוניו.
בגיל 17.5 עזב את בית הספר וויתר על בחינות הבגרות לטובת היעד הנכסף של תנועת הנוער, גיוס לפלמ"ח. הוא היה גאה במיוחד על תרומתו המבצעית, בעיקר בהעלאת יהודי ערב לארץ ישראל, ועל כך כתב את שירו הראשון, "בין הגבולות" ולאחר מכן את "שושנה שושנה". אולם במהרה בלטה תרומתו התרבותית, על ידי כתיבת שירים על המלחמה עצמה, כמיהת החיילים והוואי הלוחמים, כמו בשיר "הפינג'אן".
חפר היה ממייסדי הלהקה הצבאית הראשונה, הצ'יזבטרון, לה כתב את השיר "הקרב האחרון". בשנת 1956 חבר לדן בן אמוץ, שהי בעצמו לוחם פלמ"ח והשניים פרסמו את הספר "ילקוט הכזבים", שכלל סיפורים וצ'יזבטים מתקופת הפלמ"ח. במסגרת שיתוף הפעולה בין השניים, הוקם מועדון החמאם ביפו, שסיפק הזדמנות ראשונה למשוררים ואמנים, הועלתה ההצגה המוסיקלית "תל אביב הקטנה" ועוד.
חפר כתב שירים ללהקת התרנגולים ולהרכבים החלונות הגבוהים ושלישיית גשר הירקון, למלחין סשה ארגוב כתב כמאה שירים, ועוד עשרות רבות למשוררים דובי זלצר ומשה וילנסקי. הזמרים אריק לביא, יהורם גאון, שושנה דמארי ויפה ירקוני זימרו את שיריו. כמו כן, הוא כתב שירים ותסריט ל"קזבלן" ושירים ל"סלאח שבתי", ואף תרגם מחזות זמר כמו טרטיף של מולייר לתיאטרון.
בראיון למעריב קבע כי בעיניו השיר "הן אפשר" הוא הגדול ביותר שכתב, ולאחריו "היו זמנים", "הפלמ"חניק מחפש את המחר" ו"הסלע האדום". בין שיריו המפורסמים היו גם "דודו", "הוא לא ידע את שמה", "שיר השכונה", "דינה ברזילי" ו"רבותי ההיסטוריה חוזרת".
שירו של חפר, "הסלע האדום", עורר מהומה בזמנו ונאסר לשידור כדי שלא יעודד צעירים לעבור את הגבול לפטרה שבירדן כדי להביט במראה המרהיב של הסלע האדום. הוא היה ציוני גאה שהעריץ את הצבא וכתב טקסטים כמו משיחיים, אך גם שנא את הממסד הדתי. כך, יחד עם נתן זך, רכש חלקת קבר בקיבוץ עינת, כדי לא להיקבר על ידי חברא קדישא.
הוא גם קבע כי על הקבר יהיה סמל הפלמ"ח, יישמע השיר "השמלה הסגולה" שכתב ובנו של סשה ארגוב ינגן בחצוצרה. הוא אף ערך לעצמו תפילת אשכבה ייחודית מקדימה. בתחילת שנות התשעים הבטיח כי יתאבד בגיל 75, אולם כאשר הגיע לגיל זה אמר כי הוא עסוק מדי כדי לעמוד בהבטחתו.
עד שנת 2003
הוא גיוון בין עיסוק במלחמות לבין שירי סאטירה, העריץ את שייקה אופיר ואת אורי זוהר. הוא היה איש מפא"י בעמדותיו הפוליטיות ומקורב לראש הממשלה המנוח יצחק רבין, את פרס תיעב. הוא ציין בראיונות שהוא מתגעגע לערך העבודה והביע סלידה מפערי השכר הגדלים במשק.
לפני עשור עורר סערה ציבורית לאחר שבראיון שאמר על עולי מרוקו כי הם הביאו "תרבות של מופלטות וכמה קברים", ועל המוסיקה המזרחית "החבר'ה האלה לא מדברים עברית נכונה, זה לא רק עוני של השפה, זה עוני של רגשות". על דברים אלו התנצל. הוא התגורר כשלושים שנה בתל אביב, היה שותה ויסקי על בסיס יומי ועישן סיגרים.
בשנת 1969 זכה בפרס סוקולוב לעיתונות ובשנת 1983 בפרס ישראל לזמר העברי. כמו כן, זכה לתואר יקיר העיר תל אביב. לחפר בת אחת, מימי, מגרושתו רותי, לה היה נשוי 18 שנה. הוא נפטר אתמול, מוצאי ראש השנה, בגיל 87.
שרת התרבות לימור לבנת ספדה הערב לחפר: ״פזמוניו של חיים חפר ז״ל מראשית קום המדינה מלווים את ישראל לאורך כל שנותיה, והפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי. מותו הוא אבידה למוסיקה ולתרבות הישראלית״.
שר החינוך, גדעון סער, הביע הערב צער עמוק על פטירתו של חפר: "חפר, חתן פרס ישראל לזמר עברי, בטא בשיריו את רוח תש"ח את מאבקה של ישראל על עצמאותה את גבורת לוחמיה, כמו גם את הכמיהה לשלום. קשה לדמיין את התרבות הישראלית ללא שיריו של חפר שהפכו לנכסי צאן ברזל שלה".
השר סער הנחה את משרדו להתייחס לדמות וליצירתו של הפזמונאי בשיעורי ספרות וחינוך.
יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' הביעה צער על מותו ואמרה כי "יצירתו עשירה, מגוונת וחיה באופן כה חריג ועוצמתי, עד שגם בלכתו יוסיף להטביע חותם עמוק על מדינת ישראל, שפתה, תרבותה וההומור שלה, ולכן ישאר אתנו תמיד".
ח״כ יואל חסון ספד: ״עם ישראל נפרד הערב בצער מאחד מאבני היסוד של התרבות העברית הישראלית. שיריו של חיים חפר, שמספרים את סיפורה של המדינה העברית מראשיתה, הם ללא ספק פרק מכובד בהיסטוריה של המדינה הזאת, שאותה כ״כ אהב, ושרבים מאיתנו גדלנו עליהם - והם ימשיכו להתנגן ולהיות אבני דרך של התרבות העברית לעד. יהי זכרו ברוך״.
השר משה (בוגי) יעלון ספד: "יצירתו המגוונת של חיים חפר ז"ל, כמו גם חייו המרתקים, שזורים כחוט השני בחייה של מדינת ישראל טרם הקמתה וב-64 שנות קיומה. חפר נלחם למען הקמתה של מדינת ישראל ולמען העלאתם של מעפילים ארצה, וביטא ביד אמן מדויקת את קורותיו וקורותיהם של חבריו וחברותיו לוחמי הפלמ"ח.
"חיים חפר היה שייך לדור הנפילים של עמנו, דור תש"ח אשר בנה את המדינה, אהב אותה בכל נימי נפשו והיה גם למייצגו בתרבות הישראלית על רבדיה השונים, בפזמונים שכתב, בתוכניות ובתסריטים שחיבר ובמקאמות שפרסם. במובן זה יש ליצירותיו לא רק משמעות תרבותית חשובה מאין כמותה, אלא גם ערך היסטורי. הוא היה ברבות השנים לאחד מענקי התרבות של ישראל שהשפעתו בל תשוער, ויצירתו תלווה אותנו עוד שנים רבות. יהי זכרו ברוך".
אקו"ם