בלעדי: מפקדי הצוללות מדברים על החיים המורכבים במצולות
בחשאיות מוחלטת, היא מתמקמת בחצר האחורית של האויב. ע"פ פרסומים זרים, היא מספקת לישראל את "המכה השנייה", היכולת להגיב אחרי מתקפה גרעינית. כשסביב נושבות רוחות המלחמה, עשויה הצוללת להיות זו שתכריע את המערכה. שיחה נדירה
זה מתחיל כבר באסוציאציה שהכלי הזה מעורר. לרוב בני האדם יש דעה על החיים בצוללת, גם אם לא ביקרו בה מעולם: צפוף, קלאוסטרופובי, מופרד במעטפת דקה מן הסביבה הפיזית הכי פחות מוכרת לאדם - מעמקי הים.
אחר כך, קיימות המשימות. עלומות, רחוקות, מעוררות את הדמיון. כמו שאומר רס"ן א', הנמצא בעיצומה של תקופת ההכשרה שלו לפיקוד על צוללת, זה כלי שלא דומה לשום כלי מלחמה אחר: "מה זה צוות צוללת? אנשים שמתכנסים לתוך קפסולה, שאותה שולחים לתוך הקרביים של היעד, והכל לבד: מה שלקחת זה מה שיש, בלי אפשרות לקבל סיוע מבחוץ.
"בשגרה אתה משפיע ממש בתוך הקרביים של היעד בלי שאיש יודע מזה, במלחמה אתה יחידת לחימה עוצמתית שכבר נמצאת בתוך המערך של האויב, והוא לא יודע שהיא שם עד שהיא פועלת. זה כלי שרואה את הלבן בעיניים של האויב".
צוללות קשורות בתודעה גם למה שמכונה בתקשורת "יכולת המכה השנייה". מסוג הדברים שכולם יודעים מה הם, אף על פי שאסור לומר אותם בקול. אז נאמר זאת כך: שאול חורב, פעם עוזר שר הביטחון לאמצעים מיוחדים והיום מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית, גדל בשייטת הצוללות של חיל הים ואף פיקד עליה.
לא הרבה אנשים זכו לפקד על צוללת. שנים היו בצה"ל שלוש צוללות בלבד. היום חיל הים בשלב הקליטה של צוללות נוספות מתוצרת גרמניה: עד סוף 2014 אמורות להיות חמש צוללות פעילות, ואחר כך גם תגיע שישית. זו חבורה קטנה של שותפי סוד, בתפקיד פיקודי שאין דומה לו.
שלושה מהם התכנסו לשיחה הזו. סא"ל נ', מפקד צוללת היום, הוא בן 38. הוא התגייס למסלול הסטי"לים (ספינות הטילים) בחיל הים, ופיקד על ספינת סיור מדגם דבורה ועל סטי"ל. אחרי תקופת לימודים החל את ההסבה לצוללות, ולא מדובר בעניין קצר או פשוט: סך הכל נמשכת תקופת ההסבה וההתמחות שלוש שנים. בסיומה, באמצע השנה שעברה, קיבל את הפיקוד על צוללת.
רס"ן א' נמצא בעיצומה של תקופת ההכשרה שלו לפיקוד על צוללת, תפקיד שאולי יקבל בשנה הבאה. הוא בן 30, ובניגוד ל-נ' עבר לשייטת הצוללות מיד לאחר קורס החובלים. הוא שירת עד תפקיד סגן מפקד צוללת, והחליט - לא בלי לבטים - להמשיך הלאה. מאז עבר הכשרה טכנית ולימודים אקדמיים, ויצא לקורס מפקדי צוללות בנאט"ו. בתום הקורס, שאורכו ארבעה חודשים, הוא כשיר לפקד על צוללת בנאט"ו, אבל חיל הים ממשיך להכשיר אותו בהמתנה לתפקיד.
ר' הוא בן 48. התגייס לצה"ל ב-1982 בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, ושירת בצוללות בכל התפקידים. אחרי תפקיד סגן מפקד צוללת השתחרר ויצא לטיול של שנה במזרח. אחר כך חזר לחיל, פיקד על סטי"ל ובסופו של דבר עשה שתי קדנציות כמפקד צוללת. אחרי לימודים של פסיכולוגיה וייעוץ ארגוני השתחרר ב-1999, ומאז הוא עובד בחברת היי-טק ידועה, שהיום הוא משמש בה בתפקיד סמנכ"ל.
כשמגייסים חיילים לצוללות, מהן התכונות הכי חשובות שאתם מחפשים?
נ': "קודם כל יכולת לעמוד בלחצים. הוא צריך גם לדעת ללמוד, וכמובן להיות מסוגל לעבודה בצוות עם אנשים לאורך זמן. אתה לא יכול שיגיעו לכאן אנשים שלא יכולים לתפקד יחד בתנאים לחוצים במשך כמה שבועות רצופים".
וקצינים?
א': "קצינים לצוללות נבחרים אחרי שנה וקצת בקורס חובלים, כך שלמעשה הם מתנדבים פעמיים - פעם לחובלים ופעם לצוללות. מי שמגלה עניין מוזמן להפלגת התרשמות בצוללת. מה שהוא לא יודע זה שעוקבים גם אחריו, ומעריכים את היכולת שלו לשרת בצוללת".
ר': "מאז ומעולם לשייטת הצוללות היה מנדט לבחור אנשים. זה מנותק ממערך המיון של חיל הים".
וכמה ביקוש יש?
א': "כבר בשלב הראשון של קורס החובלים היינו רבים מי יגיע לצוללות".
למה?
א': "זה האתגר הכי גדול, גם בפיקוד וגם במשימה. בפיקוד זה תחום ייחודי, לפקד על צוות כזה בתנאים המיוחדים מתחת למים, ובתחום המבצעי זה אומר לעשות את המשימות הכי מורכבות, הכי חודרות. כשאתה משרת בצוללת, כל מה שאתה רוצה הוא להיות מתחת למים".
הפיקוד עצמו, כשהגעתם אליו, הפתיע אתכם במשהו?
א': "מי שמסתכל מבחוץ רואה את הכלי, אבל בפנים העניין הוא הצוות. כשהתלבטתי אם להישאר בצבא כדי לקבל פיקוד על צוללת, התייעצתי עם ר'. הוא אמר לי "האינטנסיביות של מה שעובר בפיקוד כזה לא פחותה מפסיכואנליזה".
מה שנראה לי לא פחות קשה הוא העובדה שאין לך קשר פיזי עם העולם החיצון. כל תמונת העולם שלך היא דרך מכשירים.
ר': "זו שאלה של תפיסה. מתרגלים לזה. זה תפקיד שאין כמוהו. אתה הולך עם עשרות אנשים למקום שאיש לא יידע שהיית בו. אין דבר כזה".
בתנאים שאין כמוהם. אני, למשל, לא חושב שהייתי מחזיק מעמד בצוללת יותר משעה. אני צריך מרחב פיזי ונפשי לעצמי, ולא נראה לי שאפשר להשיג אותו בתנאים האלה.
ר': "זה מאוד נכון, במובן הזה שכל אחד צריך את המרחב שלו, וצריך לדעת לייצר את זה גם בתנאים הלא רגילים של הצוללת. יש תפיסה, אפילו כאן בשייטת, לפיה הצוללן האידאלי הוא האיש שמסתדר עם כולם, החברמן. אבל האמת היא שצוללן טוב הוא זה שיודע לכבד את המרחב של אחרים, כדי להשיג את המרחב שלו. זה מביא לכאן אנשים מיוחדים, כל מיני יצורים שאני לא בטוח איך היו מסתדרים במקומות אחרים בצבא. לי היה חייל שניגן בטובה בתוך הצוללת, אחד שקרא כל הזמן ספרי פילוסופיה.
א': "בפן המבצעי יש מתח בין הרצון של כל אחד לבלוט, לבין זה שאין שום משמעות לפעולה של היחיד אלא במסגרת של הצוות כולו. במצבים כאלה לא יכול להיות אגו".
ר': "באים לכאן אנשים עם איכויות, שמבינים שכדי להביא את עצמם לידי ביטוי צריך לכבד את האחר. צוללת היא מעבדת קצה לחקר עבודת הצוות. המשימות ארוכות, הן בתוך הים שמייצר לחץ בפני עצמו. עוד לפני שראית אויב כבר יש לחץ".
איך מפקדים בתנאים האלה?
נ': "כל מפקד בונה את הצוות אחרת, לפי התכונות שחשובות לו. בעיני, הדבר החשוב הוא שיש לי צוות עם יכולות וידע עצום. מפקד צוללת הוא מפקד מוחלט, שכולם מתיישרים לפיו. אבל עד שהוא מקבל החלטה מתבצעים הרבה תהליכים על ידי הצוות והקצינים, שמסייעים לו לקבל החלטה מיטבית. אתן לך דוגמה: נאמר שיש לי מטרה בים, שלא כל הזמן אני רואה אותה ולא ברור מה היא. הצוות והקצינים מאגדים את כל הסנסורים האפשריים, והעבודה שלהם היא שמאפשרת לי לקבל החלטה מה זה ואיך לפעול.
"ברמה התפעולית העבודה של הצוות הטכני יוצרת את התנאים להחלטה. נאמר שיש לי תקלה בגנרטור, שהצוללת זקוקה לו כדי להיטען בחשמל, לטהר אוויר ולשאר פעולות חיוניות. הצוות הטכני לא רק אומר לי מה התקלה ואיך אפשר לתקן אותה, אלא גם מה לעשות בינתיים: מכיוון שיש פחות חשמל נוצרות מגבלות, וצריך להחליט מה העדיפות ואיך להתמודד איתן".
ר': "אתה מכיר את הסרט "כוננות מיידית" עם ג'ין הקמן בתפקיד מפקד צוללת? שם יש סיטואציה כזו של ויכוח, לירות או לא לירות. זו באמת ההחלטה היחידה שהמפקד לוקח לבד, אם לשגר חימוש או לא. בהחלטות טכניות סביר שמה שהקצינים המקצועיים ימליצו הוא גם מה שיקרה".
במקומות אחרים אפשר להתייעץ ולקבל מידע מהמפקדה מאחור, בוודאי בצבא שבו יש אמצעים מאוד משוכללים של פיקוד ושליטה. זה קיים בצוללת?
ר': "כלום. מאפס. זה רגע שבו צריך להיות מהיר, חשאי, בלי קשר. היא לא יכולה לסייע בכלום".
ואתה מקבל החלטה בתנאים האלה. ברור לכולנו שניתן יהיה לערער אחר כך אם הייתה נכונה או לא; אבל האם מוטמעת בכם ובמפקדים שלכם העובדה, שזו אכן הסמכות שלך, לקבל החלטה בלי להתייעץ, אפילו עם דרג בכיר יותר?
נ': "בשבילנו זו שגרה. בכל משימה שלי אני עובד בלי סיוע. לכן אנשים עוברים כזה אימון. לסטי"ל יש קשר של חבל טבור למפקדה האחורית. אני מקבל החלטה לבד, ורק אחר כך אסביר אותה".
ר': "מעולם לא קרה שאמרו למפקד צוללת "קיבלת החלטה שלא היית רשאי לקבל". לפני שנים, במסגרת פו"מ, תחקרתי החלטה שקיבל מפקד צוללת שנים לפני כן. עמי אילון, שהיה אז מפקד חיל הים, אמר בסיכום "המפקד טעה, אבל עשה מה שהיה צריך לעשות"".
אם אפשר למצוא מקבילה לפיקוד על צוללת, הקרובה ביותר היא פיקוד על מבצע מודיעיני - ושלא במפתיע, גם מפקד מבצע כזה יכול לקבל החלטה גורלית, כולל לא לבצע, ואיש לא יערער על סמכותו לעשות זאת גם אם הפיקוד יגיע למסקנה מאוחרת יותר שטעה. אנלוגיה שנייה היא הצורך המכריע לשמור על חשאיות: מבצע מודיעיני עלול להיות כישלון בעצם העובדה שיודעים שהתבצע.
צוללת שמתגלה עלולה לא רק לסכן את עצמה, אלא גם להפוך את המשימה - שהכוונה היא שאיש לא יידע עליה - לנזק במקום לתועלת. זה שונה מהותית ממבצע באש, שבו ביצוע המשימה גובר לרוב על כל שיקול של חשאיות.
אם יש קונפליקט בין השלמת המשימה לבין התגלות לאויב, מה קודם?
א': "הדבר הכי חשוב הוא החשאיות, שאיש לא יידע שהיית שם. לפעמים זה אפילו מעל לביצוע המשימה. אולי, במצב קיצון, יוחלט שביצוע המשימה הוא מעל לחשאיות, אבל זה באמת מקרה קיצוני".
ר': "במלחמה, פגיעה בחשאיות יכולה להיות סוף דרכה של הצוללת. אני לא מכיר מקרה שבו אמרו למפקד צוללת "אתה מבצע אפילו אם החשאיות לא תישמר". אבל התגלות אפשרית היא רק מקרה חמור במיוחד של לקיחת סיכון: יכולה להיות גם קרבה לחוף, כשל טכני - אלה מצבים שרוב מפקדי הצוללות כבר התנסו בהם".
ההתגלות היא הסכנה העליונה, כי על כל השאר אפשר לחפות.
א': "יש כאלה שמדמים את הצוללת לצב: כל עוד הוא בשיחים הוא מוגן. אבל לצב אין טורפדו וטילים. נ? נשלח פעם למשימה שבה אמרו לו מראש "יש כללים של עשה ואל תעשה, אבל הפעם נמתח את הקו". זו המשמעות של פיקוד: להכיר את הצוות באופן כזה שמאפשר למתוח את המגבלות".
ר': "מאז ומתמיד היה לשייטת הצוללות מנדט לומר אם אפשר לבצע משהו או לא, כי אפילו מפקד חיל הים הוא לא מומחה לצוללות. עמי אילון אמר לי פעם: "כשאתה אומר לי שאפשר לבצע, אני הולך עם זה לרבין, על סמך המילה שלך"".
הצורך בחשאיות יוצר מתח מובנה נוסף, שגם הוא דומה לזה של מבצע מודיעיני: לא כולם יודעים הכל, ויכול להיות מצב שבו החיילים יודעים מעט מאוד. המשימות, כאמור, סודיות: הצוללת יכולה להוביל אורחים שלא ידוע לצוות מה מטרתם (כדוגמה אחת: על פי פרסומים שונים חולצו מחסלי מנהיג הג'יהאד האיסלאמי פתחי שקאקי, שישראל לא לקחה מעולם אחריות לחיסולו, על ידי לוחמי הקומנדו הימי לצוללת שחיכתה להם). לא קל לפקד, בתנאים פיזיים דחוסים, על אנשים שאינם יכולים אפילו לשאוב מוטיבציה מערכיות המשימה, כי אינם מכירים את פרטיה.
היה פעם משבר או מרד של צוות בים?
ר': "מעולם לא היה בים. היו משברונים, שבאו לידי ביטוי בחוף. היו כמובן מפקדים שהעריכו אותם יותר או פחות. אבל אף פעם לא היה משבר רציני בים. זה לא כמו בסרטים".
היה חייל שנשבר באמצע הפלגה והפסיק לתפקד?
ר': "גם לא. מי שיוצא להפלגה עבר דרך מאוד ארוכה עד אליה".
נ': "יש בעיות לפעמים".
ואתה לא יכול להגיד "צא החוצה עד שתירגע?"
ר': "היה פעם מפקד צוללת שהיה אומר "תגיד לו שייצא החוצה"".
איך נראית השגרה בשייטת?
נ': "כל השבוע בים, ובסוף השבוע חוזרים לנמל להתארגנות. יכולות גם להיות הפלגות ארוכות יותר, עד מספר שבועות. בים כל הזמן נמצאים מתחת למים, כל הזמן עובדים, ומנסים לנצל כל זמן אימון למקסימום, תוך שהצוות נח במשמרות. כשחוזרים לנמל הצוות עושה את עבודות התחזוקה".
שזה בעיני הרבה יותר גרוע.
נ': "הצוות שלי יסכים איתך".
כמה שעמום יש בשגרה?
נ': "יש הרבה חזרה, והיא חיונית. אירועים מסוימים בצוללת מוכרעים בשניות הראשונות, ולכן צריך לתרגל אותם מאות פעמים, כך שזה בוודאי הופך חדגוני. בניגוד ליבשה, גם הנוף לא משתנה. לכן כמפקד, אתה צריך לגרום לצוות להבין מה הוא עושה וליצור הזדהות, וכל הזמן לקשור את זה לפעילות המבצעית, שגם בה קורות שריפות ותקלות. בצוללת, רוב מה שאתה מתאמן עליו אכן יקרה במוקדם או במאוחר. והצוות שלי מבין שאם לא נהיה מקצוענים נטבע".
מצד שני, הוא לעתים קרובות לא יודע מה המשימה בדיוק.
ר': "כמפקד, אתה שם את זה על השולחן: "לא תמיד תדעו מה קורה פה". יש אנשים, האלחוטן למשל, שיודעים יותר, כי הוא יושב על הקשר, ואסור לו להדליף לאחרים מה שהוא יודע. אני הייתי ממלא את הפערים האלה בצבע: היינו מגיעים מול יעד והייתי מספר לצוות מה שמותר להגיד עליו. חשוב מאוד שלא יווצר מצב שבו בהפלגה של שבועיים אתה לא מדבר איתם. סגרתי גם עם מפקד השייטת שבמצבים מסוימים לא יהיה חייל שלא יוכל להציץ בפריסקופ מדי פעם".
א': "היום לא רק הקצינים אלא הצוות כולו נמצא בתדרוך האחרון של מפקד חיל הים. אנשים יודעים איפה הם נמצאים ומה הם עושים, גם אם לא אומרים להם את כל הפרטים. החייל גם מתקדם, מוסיף כשירויות וסמכויות, וזה נותן הרבה סיפוק".
נ': "יש בשייטת מערך פסיכולוגי רציני, החל מהמיון ודרך ליווי של פסיכולוגית ויועצת ארגונית. עושים גם מבחנים סוציומטריים".
בבית אתה מספר משהו ממה שעשית ואיפה היית?
נ': "שום דבר. אשתי יודעת, ורק היא, אם הייתי באימון או במבצע, אבל לא יודעת שום פרט על הפעילות עצמה".
וזה מעיק?
נ': "זו עובדה. לפעמים אני חוזר הביתה אחרי שבועות שלא הייתי, ולא יכול לספר שום דבר על מה שעשיתי. אבל אשתי גם אומרת שהיא לא בהכרח רוצה לדעת. זה רק מגביר את הדאגה".
א': "הערכיות שדיברנו עליה ביחס ללוחמים קיימת גם במשפחה. יש הכרה בחשיבות הגדולה של מה שאנחנו עושים".
ר': "מהיום הראשון החשאיות נטבעת בך. אתה אפילו לא רוצה לספר. ומכיוון שדברים לא מתפרסמים אחר כך בפומבי, לא נוצר צורך להגיד על משהו "כן, גם אני הייתי שם"".
מערך הצוללות נמצא בעיצומו של תהליך התרחבות. למרות הסיוע הגרמני, ישראל משקיעה סכומים אדירים ברכישה ובהטמעה של הצוללות החדשות. קצינים בכירים בחיל הים אף טוענים, שבתקציב הנוכחי של החיל יתקשו להפעיל באורח סדיר את המערך כולו, משיגיע לגודלו המלא. יש בכך, כמובן, גם הכרה בחשיבות וביכולות של כלי המלחמה הייחודי הזה.
יש קפיצת מדרגה ביכולות ובמבצעים בשנים האחרונות?
ר': "כל הציים בעולם לא ממצים עד הסוף את מה שאפשר לעשות עם צוללת. זה כלי כל כך משמעותי ביכולות שלו, שבכל שנה מגלים עוד ועוד דברים שאפשר לבצע בעזרתו. מה שאנחנו עשינו לפני 15 שנים הוא היום בסיסי. זה הכלי היחידי במלחמה שהיוזמה היא לגמרי בצד שלו, כי הוא חשאי. במלחמת לבנון הראשונה חיל הים מצא את עצמו בלי יכולת להשפיע. שייטת הצוללות באה ואמרה "אנחנו יכולים לעשות". בנו יש מאין יכולת לתצפית והכוונת אש. מישהו היה מאמין כשהגעתי לפה, והיו שלוש צוללות מדגם "גל" המיושן, שידברו היום על שש צוללות 'דולפין' מתקדמות"".
הייתה מהפכה טכנולוגית בצוללות, מהסוג שהיה בחיל האוויר?
ר': "לא. הצוללת היום יותר מתקדמת ומתוחכמת, אבל בסוף צוללת היא צוללת".
א': "הייתה התקדמות גדולה באמצעי הלחימה. אבל כל ביצוע מוצלח משכנע שאפשר לעשות עוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם