זו הדמוקרטיה שבסכנה
את "מעריב" אסור לסגור לא בגלל עברו אלא למען עתיד ילדינו. 2,000 עובדיו הם חלק מהמרקם האנושי של ישראל ועל הממשלה להיחלץ לעזרתם
סגירתו של עיתון "מעריב" היא מכה אנושה לדמוקרטיה הישראלית. את עיתון "מעריב" צריך להמשיך ולקיים לא בגלל עברו, אלא למען עתידנו ועתיד ילדינו. סגירתם של אמצעי תקשורת בישראל מהווה סכנה למרקם החברת והביטחוני של ישראל. העיתונאים הם אלו שעומדים בשער, מאירים נקודות מחלוקת, גם אם לעתים לא קל לקבלן, אך הם חיוניים לדיון הציבורי ולהשגחה על מעשיהם של מי שמכהנים במוסדות השלטון ועומדים בראשם.
במדינות מתוקנות מבינים היטב שהשתקת פיות מזינה את הדיכוי ואת ההחלשה, כלומר את לחם חוקם של משטרים מסוגים שאנחנו לא רוצים לחיות על פיהם. למרות זאת, התקשורת הפרטית בישראל אינה זוכה להתייחסות של איש מאנשי הממשלה, אותה ממשלה המתפרנסת מקולות בוחריה ואזרחיה. כפי שנוכחנו לא פעם, סופה של כוחנות בהתרסקות, וכוחה של מדינה חזקה בפתיחות, בחילופי דעות ובשקיפות.
כל אלה נעלמים מן הדיון הציבורי בתקופה האחרונה, כשכלי תקשורת עומדים בזה אחר זה בפני סכנת סגירה אמיתית ומוחשית המרחפת מעל ראשי כולנו, ודומה שיש בזה אף משהו מהשמחה לאיד.
אני קורא לחבריי בצמרת הפוליטית של ישראל: אל תתנו לעיתון "מעריב" רב הזכויות להיסגר. זה בל יעלה על הדעת. סגירת כלי תקשורת תוכיח חולשה הן בפנים והן כלפי חוץ. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה חולשה פנימית. החוסן שלנו, כפי שראינו בעבר, הוא רק במחויבות ההדדית, בביחד, ובשמירה על הנכסים התרבותיים. כשהתפזרנו - נגמרנו.
לקראת יום הכיפורים, הגיע הזמן לעשות משהו שהוא מעבר לחשבון נפש פרטי או חשבון בנק פרטי ולחשוב על גורל העם ועל הצורך להיחשף לגוונים שונים של דעות. העם היהודי היה תמיד עם חושב. לא צריך לפחד מזה. עם אינו רק מקשה שלמה של היסטוריה, פולקלור ושירי גבורה. עם נבחן גם ביחסו אל הפרט, ובמקרה של "מעריב", ביחסו אל 2,000 פרטים ובני משפחותיהם שעשו את עבודתם במסירות וביושר כפיים במשך עשרות שנים.
עובדי "מעריב" הם חלק אורגני ובלתי נפרד מן המהות הפנימית
אני קורא לחבריי ולידידיי נבחרי הציבור להרים את הכפפה ולפעול למען המשך קיומו של "מעריב" לפני שיהיה מאוחר מדי. החרטה על סגירת העיתון כבר כתובה על הקיר. אל תתנו לזה לקרות.
פתחתי בציטוט ממגילת העצמאות הישראלית, ואסיים בציטוט של מחבר מגילת העצמאות האמריקאית, תומאס ג'פרסון. לעתים נדמה כי ממשלת ישראל נוהה אחרי כל סממן אמריקאי, ולכן ראוי לסיים במשפט מכונן שאמר פעם נשיאה השלישי של ארצות הברית: "לו הייתי נאלץ לבחור בין מדינה שיש בה ממשלה ואין בה עיתונות, לבין מדינה שיש בה עיתונות ואין בה ממשלה הייתי בוחר באפשרות השנייה".
המסקנה ברורה: גם אם נביחותיו לא תמיד נעימות לאוזנו של השומע, כלב השמירה של הדמוקרטיה מוכרח להמשיך לנבוח.
אקו"ם