נאום הגרעין של בן גוריון משנת 56' נחשף
"כל עם מזדעזע כשהוא חש בסכנה של מלחמת עולם חדשה", אמר רה"מ בנאום סודי. "לא חייבים לעשות כל מה שאמריקה אומרת"
את המלים האלה לא אמר ראש הממשלה הנוכחי ביחס לגרעין האיראני אלא ראש ממשלה אחר - דוד בן גוריון, בשנת 1956, בנאום נדיר בפני בכירי צה"ל, שהותר לפרסום רק עתה על ידי משרד הביטחון, באמצעות ארכיון צה"ל ולבקשת מעריב.
את הנאום, שאורכו 11 עמודים, נשא בן גוריון לאחר "מבצע קדש" ובו הוא מספר על התחושות שמאחורי הקלעים של המבצע, על הלחצים, ועל חזונו לעתיד המדינה. הנאום היה סגור לתקשורת וסווג כסודי ביותר. בן גוריון עצמו דחה בקשה בכתב של עורך מעריב דאז אריה דיסנצ'יק לפרסמו כשנה לאחר מכן.
הנאום נישא בפני הקצינים, בהם הרמטכ"ל משה דיין, שלושה שבועות לאחר תום המלחמה שבה כבשה ישראל את חצי האי סיני בעידודה של צרפת, שהיתה ספקית הנשק המרכזית של ישראל באותם ימים. הדברים נאמרו לאחר שדיין שיבח את "עלילות הגבורה היהודית שיישמעו למשך הרבה שנים", כדבריו.
"אני עומד בחזית אחרת, שאינה זרועה מוקשים מתפוצצים אבל היא מלאה מוקשי תככים של מדיניות כוח וניגודים של אינטרסים עולמיים", אמר בן גוריון לקצינים. "היה ברור לנו שבשביעי בנובמבר 1949, כשנסתיימו הקרבות, לא תמה המלאכה בינינו לבין שכנינו. שהם לא ישלימו עם התבוסה, עם קיום מדינה יהודית בתוך אזור שהם חושבים שהוא ערבי זה מאות בשנים".
בן גוריון מפרט כי עם סיום הקרבות הוא עסק בשני נושאים מרכזיים: הכשרת צה"ל להתמודדות בפני
כל אחד מצבאות ערב בנפרד וכולם יחדיו, והימנעות מהתנגשות עם צבא לא ערבי. "ידענו שאסור לנו להסתבך בסכסוך צבאי עם מדינה זרה - אנגליה, רוסיה או אמריקה וכדומה, כי בנפשנו הדבר. אנו מוכרחים להיות כה חזקים שנוכל לעמוד מול כל צבאות ערב ודבר זה אינו קל..."
"אין אנו חושבים, ואני בטוח שכל המסובים אינם חושבים, שהמלחמה היא מטרה לעצמה. אפילו הניצחון במלחמה אינו מטרה לעצמו. מלחמה היא
בן גוריון ממשיך ומנתח את מיקומה של ישראל במזרח התיכון ובעולם: "במעגל של המזרח התיכון, אם לא נהיה די חזקים שנוכל להתמודד נגד כל הצבאות של שכנינו, אנו עלולים להימחות מעל האדמה. אבל אנו חיים גם במעגל העולם ואין דברים מוכרעים רק על ידי הכוחות במזרח התיכון".
המדינאי בן גוריון מפרט את השינויים המדיניים ברחבי העולם, את הגידול במספר מדינות ערב באו"ם, את הקמת המדינות הצעירות ברחבי אסיה והשתחררותן מ"האדם הלבן", ואת ההתקרבות בין ברה"מ לערבים. הוא חושף את הדרמה המדינית שמאחורי הקלעים של המבצע: "מעולם לא היו בידי האדם כוחות הרס כאלה שישנם עכשיו. כולם יודעים שמלחמת עולם עלולה להביא להשמדת האנושות ולכן פחד המלחמה העולמית גדול עכשיו כאשר לא היה ב-1914 וכאשר לא היה בשנת 1939".
הוא מתאר את הדרמה שנוצרה בשיחה עם גורמים שנטלו חלק בוועידה הסוציאליסטית האסיאתית עם תום מלחמת סיני. "כולם היו באמת אחוזי בהלה שעומדים ערב מלחמת עולם שלישית ורק בתשעה בנובמבר, בבוקר כשהגיע אליהם השידור שאני שידרתי לעם על תשובתי לאייזנהואר ונסיגתנו מסיני, הייתה רווחה וכולם ציינו כאילו ראש ממשלת ישראל הציל את העולם ממלחמת עולם שלישית", אמר.
"אני מספר את הדבר כדי להראות באיזו הרגשה חי עכשיו העולם. כל עם מזדעזע כשהוא מרגיש באפשרות או בסכנה של מלחמת עולם חדשה והפחד הוא מוצדק כי יודעים מה עלולה לחולל הפצצה המימנית".
הוא מספר על הקשיים בזירה המדינית ונותן דגש מיוחד לדעת הקהל האמריקאית. בדמיון מדהים לימינו אלה הוא מכיר בכוחו של נשיא ארה"ב כמי שמתנגד לפעולת ישראל אבל חש עידוד מיחס הקהל האמריקאי ומכך ש"רוב העיתונות האמריקאית עומדת לימין ישראל".
ועוד נושא דומה להפליא למתרחש היום: "אנו זקוקים לזמן למען יבין העולם שאמנם אין צה"ל צריך להישאר בסיני אלא שגם צבא מצרים לא צריך לחנות בסיני". הוא ממשיך ואומר דברים שיכולים לחזק את ראש הממשלה הנוכחי בוויכוח מול אובמה: "אנו עומדים במאבק לא רק עם אויבים אלא גם עם ידידים. אם יש עם בעולם אשר הוכיח למעשה את ידידותו לישראל זהו העם האמריקאי. אין זאת אומרת שלמען הידידות הזאת אני חייב לקבל כל מה שעושה ואומרת אמריקה. הנשיא האמריקאי אינו אויב לנו ואף על פי כן אין יודע מה הן הצרות הצפויות לנו מאמריקה".
חילופי מכתבים נדירים בין עורך מעריב בשנת 1957 אריה דיסנצ'יק, לבין ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון סביב הנאום הנדיר של בן גוריון שנה קודם לכן, מספקים הצצה למערכת יחסים מיוחדת בין המערכת הפוליטית לתקשורת בשנותיה הראשונות של המדינה.
המכתבים, שנמסרו לידי מעריב על ידי משרד הביטחון, נכתבו בספטמבר 1957, לקראת גיליון ראש השנה של העיתון והם מהווים הוכחה נוספת לתרומתו ולחלקו בהיסטוריה העשירה של המדינה.
דיסנצ'יק כותב ישירות לבן גוריון ופותח בהתנצלות כי בן גוריון שהה באותה עת בחופשה. הוא מבקש מראש הממשלה רשות לפרסם את דבריו, שנאמרו מול קציני צה"ל הבכירים בסיני. בן גוריון משיב לו במכתב קצר ומנומס, אבל דוחה את בקשתו. 55 שנה לאחר אותה חלופת מכתבים שחרר ארכיון צה"ל את המסמכים הללו, לבקשת מעריב, והיא יוצאת לאור ומתפרסמת היום, בשעתו הקשה ביותר של העיתון, בעת שעתידו לא ברור והוא מצוי בסכנת סגירה ממשית.
"ראשית כל יסלח לי על שאני מטרידו בחופשתו. בקשה לי אליו, ובגלל דחיפותה הנני פונה כעת אליו, על אף היותו בחופשה. רצוננו לתת בגיליון ערב ראש השנה חומר בעל משקל על מבצע סיני, שהיה המאורע המרכזי והמכריע של השנה... הוצע לי לפנות אל כבודו ולבקש רשות לפרסם נאומו על "המבצע העתיד"... אם אדוני יסכים למלא בקשתי, אודה לו אם יומצא לי הנוסח בהקדם".
"אני מבין את המניע של פנייתך אליי ופרסום דבריי היו משתיקים כמה מבקרים. אמנם קראתי קטעים אחדים מדבריי בממשלה בכנס סגל הפיקוד הבכיר בצה"ל אולם כנס זה היה סגור, ואם כי איני מתפלא על ידיעות שהגיעו לידיך מכנס זה, לא הגיעה עדיין השעה לפרסם גם הקטעים ההם - ואיתך הסליחה".
Ahikam77@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם