נציב הקבילות: "אני לא עלה התאנה של צה"ל"
אלוף במיל' יצחק בריק לוקח את הערכים שרכש במלחמת יום כיפור ומיישמם בתפקידו. "קצינים צריכים לטפח אמון כדי שילכו אחריהם בקרב"
39 שנים חלפו מאז פרוץ המלחמה ששינתה את פני מדינת ישראל, מלחמה שבריק הפך לאחד מסמליה. 19 ימי לחימה רצופים לחם שם כרב סרן צעיר מהשריון, בן 25 בלבד. 19 ימי לחימה שבהם נפצע פעמיים, איבד חברים רבים והחליף לא פחות משבעה טנקים שנפגעו בקרבות מול המצרים.
הוא היה אז מילואימניק, אחר כך גויס שוב לקבע והמשיך בקריירה מרשימה עד לדרגת אלוף, בזמן ש-19 הימים האלו ממשיכים להוות מופת ודרך שבה הוא מנווט בתפקידים השונים. בשלוש השנים וחצי האחרונות שבהן הוא משמש כנקח"ל, נחשב בריק לאחד המשפיעים ביותר בתולדות נציבות הקבילות, הוא משליך מניסיונו מאותם ימי לחימה לתפקידים, ערכים ונורמות שהוא מבקש להשריש בצבא היום.
בריק נולד בקיבוץ גלאון ליד קריית גת, קיבוץ שהוריו היו ממייסדיו. בשנת 1965 התגייס לשריון ולחם במלחמת ששת הימים. בשנת 1968 עוד הספיק להשתתף במבצע כראמה ולאחר מכן השתחרר ונשלח מטעם הקיבוץ ללמוד בטכניון. מלחמת יום כיפור תפסה אותו בזמן תנומת צהריים. אשתו העירה אותו וסיפרה שיש אווירונים בשמים. הוא הדליק את הרדיו, שמע את ססמת הגיוס ותפס טרמפ לבסיס.
כמ"פ בגדוד 113 היה בחוד החנית של אוגדה 162, ולא פחות משלושה מג"דים התחלפו מעליו עד סוף המלחמה. אחד נשבה, השני נהרג. הגדוד, שהחל את המלחמה עם 210 לוחמים, 144 טנקיסטים ב-36 טנקים ועוד 70 לוחמים בפלוגת החרמ"ש, סיים את הלחימה בעברה השני של תעלת סואץ, מכתר את הארמיה המצרית השלישית, אבל רק עם שבעה לוחמים מהגדוד המקורי. 84 לוחמים נהרגו, למעלה מ-140 נפצעו.
בריק עצמו נפצע בפניו מרשף של טיל שחלף ליד ראשו. חולצתו בערה, הוא קפץ לחול כדי לכבות את האש וכשקם גילה שפניו הפכו למסיכה שחורה כתוצאה מהכוויות. אז גם נפל לו ולחבריו האסימון שמה שהיה לא יהיה. "רק לאחר הקרב הזה אני מבין שתפסו אותנו עם המכנסיים למטה ואנחנו עומדים להילחם על עצם קיומה של מדינת ישראל", הוא אומר.
בריק היה אמור להתפנות לטיפול
לאחר המלחמה זכה בריק בעיטור העוז על אומץ לבו וכושר מנהיגותו. אז גם החל במסע קשה וביקר אצל כל משפחות חייליו שנהרגו. "כולנו פחדנו מאוד במלחמה, אבל הגיבורים האמיתיים הם אלה שיודעים להתגבר על הפחד. אני סיגלתי לעצמי את הדפוס הבא - דווקא ברגעים הכי קריטיים ומסוכנים הייתי נדרך כמו קפיץ, מוציא מראשי מחשבות על הורים, אחים וחברים, וכל כולי במשימה ובאחריות על החיילים. ברגעים האלה, הקריטיים, הייתי מנטרל את הפחד, אבל כמו שכובשים והשקט חוזר, הפחד חוזר גם כן מהקרבות הבאים. רוב מפקדי צה"ל וחייליו, דווקא במצבי קיצון של סיכון חיים, נהפכים לאריות, והודות לחבורה הנפלאה הזאת אנחנו מנצחים במלחמות".
וגם ננצח בעתיד?
"גם ננצח".
לדעתך מדינת ישראל יכולה להיות מופתעת שוב כמו אז, לפני 39 שנה?
"תראה, להגיד 'לא יחזור יותר' זאת אמירה מסוכנת. בעולם יש דברים שקשה לצפות. למשל, כל מה שקרה בעולם הערבי, מישהו צפה את זה? כשברית המועצות התרסקה מישהו צפה? כל מלחמות ישראל שעברנו באו בהפתעה. הפתעה מסוג כזה כמו כיפור לא צריכה לקרות. לא שלא יקרו הפתעות כאלה או אחרות, אבל לא ברמה האסטרטגית. זה לדעתי לא יקרה, אבל שוב, אי אפשר להגיד בצורה מוחלטת".
חטאנו אז ביהירות?
"הגענו ליום כיפור בשאננות שלא יעמדו בפנינו וזאת הייתה הפתעה נוראית. אבל אגיד לך משהו. המלחמה נתפסת ככישלון טוטאלי. ועדת אגרנט חקרה רק שלושה ימים בה. אחרי שלושה ימים הצבא התעשת, חצה את התעלה, ואני קורא לזה הניצחון היבשתי הגדול ביותר של צה"ל במלחמות ישראל. ממצב של כמעט תבוסה בשלושת הימים הראשונים למעבר של הצבא למצרים וכיתור הארמיה. על זה לא מדברים כמעט".
לפני שלוש שנים וחצי כאמור מונה בריק לתפקיד הרגיש של נציב קבילות חיילים במשרד הביטחון. אותם ערכים ונורמות שליוו אותו ב-19 ימי הלחימה של אז, הוא מנסה ליישם גם בתפקיד הזה. הוא חרש את מרבית יחידות צה"ל, שוחח עם אלפי חיילים ומפקדים והצליח לשנות מהותית מספר נושאים מערכתיים חשובים. כשהוא מדבר על התפקיד, נראה כאילו הוא מדבר על אותה מלחמה. הניסיון הרב שלו מאז מקנה לו את היכולת להבין את נפש החייל ומאידך את מהות תפקיד המפקד. אחד הדברים ששינה מהותית בתפקידו הוא אופן הטיפול בקבילת החייל. במקום לטפל בקבילה בודדת שמוגשת אליו הוא ניסה גם להבין מדוע חייל מגיש קבילה נגד מפקדו.
"הסיבה העיקרית שאני מוצא לכך היא אובדן האמון של החייל במפקד, ולכך יש השלכות קשות", הוא אומר, "זה החייל שהמוטיבציה שלו תרד, שינסה לעזוב את היחידה, לעתים יחפש את הקב"ן, אבל חמור מכך, חייל כזה לא ילך אחרי מפקדו במצבי סיכון חיים. חיילים לא מסכנים את חייהם בגלל הציונות, זה גבוה מדי. החייל מוכן לסכן את חייו בגלל מפקד שהוא מאמין בו ובגלל החברים. כלומר, רק מפקדים שיודעים ליצור בזמן שגרה מוטיבציה ודוגמה אישית בקרב חייליהם לצד המקצועיות, יזכו לכך שחייליהם ילכו אחריהם בקרב. מצאתי שבאותם מקומות שזה קורה בהם, זה כתוצאה מהתנהלות המפקד ולכך אני קורא פיקוד ומנהיגות.
"לכן החלטתי שאני מגיע ליחידות הצבא, נפגש עם כל מפקדי צה"ל ואומר להם שפיקוד ומנהיגות זה לא רק פקודות ומשימות, אלא אתה צריך לטפח את החיילים שלך ואת המוטיבציה והאמון שלהם. פה אני מוצא פער אצל חלק מהמפקדים וחוסר הבנה מה זה פיקוד ומנהיגות. לא מספיק פקודות ומשימות. טיפוח יחידה זה כשחייל שיש לו בעיה והוא פונה אליך, כמפקד תנסה להקשיב ולעזור לו. חייל שרק נותנים לו פקודות ולא מקשיבים לו מאבד מוטיבציה".
"לטפח חיילים זה להגיד להם מה הערך המוסף לתרומה שלהם ליחידה ולמדינה. תגידו לנהגים, תגידו לאנשי המנהלה מה התרומה והערך המוסף שלהם. לא רק 'תבוא' ו'תיקח' ו'תביא', אלא 'בלעדיך לא נוכל להסתדר'. לטפח זה להגיד לחיילים מילה טובה. לטפח זה לקרוא להם מדי תקופה ולשאול מה שלומך ומה המצב בבית. פתאום החייל מרגיש שלמפקד אכפת ממנו וחייל כזה יהיה מוכן לשכב על הכביש בשבילו.
"מורשת קרב זה חלק מהטיפול. רק מי שמכיר את המורשת של היחידה גאה להיות בה. לטפח זה לקחת את החיילים לסיור במדינה. יש חיילים שלא ביקרו בירושלים ולא יודעים אילו מדינות גובלות עם ישראל. על מה הוא נלחם אם הוא לא יודע מה המדינה שלו? לטפח חיילים זה מדי פעם לעשות ערב מפקד שבו לא מדברים רק על צבא אלא על מה שקורה במדינה".
"אני אומר למפקדים שגם כאשר יש אירוע ערכי חמור כמו עימות מילולי או פיזי של מפקד עם חיילים, אתה כמפקד בכיר תיקח את המפקדים הזוטרים ותלמד לקחים לפני כולם ותתקן. ביחידות שבהן לומדים את הלקחים זה כבר לא קורה. "עברתי מעל 450 יחידות. כשהם מבינים את הנושא אתה רואה שהקבילות יורדות והמוטיבציה עולה. אני יושב מול המפקדים ונותן להם מניסיוני מהמלחמה - מה גורם לחייל ללכת אחריך בשדה הקרב".
במהלך תפקידו הצליח בריק להשריש שינוי משמעותי נוסף באופן הטיפול בקבילה. הוא נותן למפקד הישיר של המפקד נשוא הקבילה את האחריות לבצע את התחקיר ולקבל החלטה. הוא גם עוקב אחריו. אם מצא שהתחקיר וההחלטה היו הוגנים ובוצעו לשביעת רצונו ורצון החייל הקובל, אזי הוא משאיר את הטיפול ביחידה. אם לא, הכדור חוזר אליו אבל אז כבר חוטף גם המפקד שלא טיפל כראוי בקבילה.
בתרבות הקריצה הישראלית, הדבר יצר לא פחות ממהפכה. במקום שמפקדים יחפפו בבדיקה, הם דווקא מחמירים. כך למשל, הגיעה לידיו בשנה האחרונה קבילה של לוחם שהתלונן כי מפקדו משפילו ומקללו בכל הזדמנות. החייל פנה למפקד ללא הועיל, והוא שקע בדיכאון עמוק. הוא הגיש קבילה, ובריק העבירה למפקד של מפקד החייל והמתין מהצד בדריכות. המג"ד לא התרשל לשמחת בריק. הוא ערך בירור מעמיק, הדיח את מפקד הצוות המקלל והרחיקו מהגדוד.
"מטבע הדברים, בעבר יצרו קבילות אנטגוניזם מצד המפקדים נגד הנציבות", אומר בריק, "ואת זה שיניתי מקצה לקצה. מפקד הוא מפקד. הוא לא רק נותן פקודות אלא גם מטפל בבעיות. לכן מה שאני עושה זה מעביר לו את הקבילה ואומר לו 'מפקד יקר, אתה תעשה את התחקיר ותחליט. אני לא אעשה את התחקיר במקומך, קח אחריות וגם קבל החלטה ללא משוא פנים. אם מצאת שהמפקד תחתיך עשה דבר לא ערכי - תדיח אותו'".
"אם אני מוצא שהמפקד עשה את התחקיר בצורה ראויה אני לא מתערב. כך האמון בין המפקד לחייל חוזר, ואתה לא יודע כמה חיילים מבטלים את הקבילות מהרגע שהמפקד מטפל. אבל אם אני מוצא שהמפקד טייח או שלא היה לו האומץ לקבל את ההחלטה, אז אני נכנס במקומו ואז הבעיה היא כבר שלו. אם אתה לא יודע לטפל בקבילה, אז כנראה אתה לא יודע לטפל גם בבעיות אחרות. היום מדיחים אותם מתפקידיהם כי מפקד לא יכול לדלג על הביקורת".
במסגרת הניסיון שלו לא לטפל רק בקבילה בודדת אלא לנסות ולזהות מגמות, הצליח בריק לשנות מהותית כמה נושאים, המפורסם שבהם הוא מערך התצפיתניות שחבות לו את השינוי באופן שירותן. "מצאתי מערך עם מוטיבציה קשה מאוד", הוא מתאר, "חיילות שאומרות לחברותיהן 'אל תבואו לכאן', חיילות שנופלות בין הכיסאות, לא יוצאות הביתה, לא יוצאות לשירותים, לא יכולות לראות קב"ן ולקבל טיפול רפואי ולא יכולות לאכול אוכל חם, כי הן 'אורחות' בבסיס. עברתי מוצב-מוצב וראיתי את הבלגן. הלכתי לרמטכ"ל לדיון, ולשמחתי הצבא לקחת את זה לתשומת לבו ודברים השתנו".
אילו תופעות נוספות מדאיגות אותך בצבא היום?
"יש פקודות ומשימות של צה"ל שלא מיושמות בשטח, וכשיש דבר כזה זו זילות של המערכת. אני אומר למערכת הצה"לית שאני לא עלה התאנה שלהם, אני לא אגיד לחיילים למה הם לא מבצעים את הפקודות לגביהם, אם המפקדים לא מסוגלים לבצע פקודות. אם הזמנים השתנו אז תתאימו את הפקודה לדבר החדש, כי אין דבר חמור יותר מאי ביצועה של פקודה. יש עשרות אם לא מאות פקודות שלא מעודכנות. אז אני עוסק בזה מול ראש אג"ת ומול גורמים אחרים, ואני מקווה שנצליח ליישר הרבה מאוד פקודות ששנים לא מיושרות".
תן לי דוגמה.
"למשל, נושא הרגילות. כשהגעתי לתפקיד מצאתי שלכל חייל מגיעים 20 ימי רגילה בשנה, אבל בפועל יש חיילים שלא מקבלים אפילו חמישה ימים, כלומר אין קשר בין הפקודות לבין מה שקורה בשטח. יצא מצב שפלוגות שלמות קבלו בפני נגד המ"פ והמג"ד בגין אי קבלת רגילה. עכשיו תבין, פלוגה שלמה שקבלה נגד מ"פ זאת פלוגה שאיבדה בו את האמון. היא לא תלך אחריו ויש לכך השלכות מאוד קשות".
מה גילית?
"שאלתי מג"דים למה הם לא מיישמים את הפקודות, והם ענו לי 'נכון שיש פקודה לתת 20 יום, אבל יש גם פקודה לעשות תעסוקה ואימונים ואיפה אני אמצא זמן לרגילות כשאני מחויב למשימות?'. באתי לצבא ואמרתי להם, אם אתם לא מסוגלים לתת 20 ימים אז תנו 15, אבל תיתנו. והנה זה עובד, ורגילות נכנסו לגרף האימונים. "עוד נושא שמרגיז אותי זה התשתיות. לפעמים אני מוצא בבסיסים מקלחות ושירותים שבורים, חמורים וגמלים מסתובבים בבסיס ואוהלים הרוסים. שלא יגידו לי שזה תקציב! אני אומר שלהוציא חמור או כלב עם קרציות או פגר חיות זה לא כסף אלא מודעות לכבוד החייל והאדם".
איך הפייסבוק והאינטרנט משפיעים על הצבא?
"אני קורא לזה פקודות שגר ושכח. מפקד נותן פקודה ולא מוודא שהיא מיושמת. בגלל שלפקודים יש עומס אדיר של פקודות והם רואים שלא מבקרים אותם, אז הם מחליטים איזו פקודה לבצע ואיזו לא. בשנים האחרונות זה נובע בעיקר מהדואר האלקטרוני. הרבה מאוד הנחיות יורדות דרך הדוא"ל. לא שלא צריך אותו, צריך אותו, אבל צריך לדעת איך להשתמש בו. הוא עלול לשבור את מדרג הפיקוד".
"גורם בכיר שרוצה להעביר החלטה מהירה שלו בקליק לכולם, גורם לדילוג על דרגי פיקוד, ואז מפקד לא יכול לדעת על הפקודה או אם היא יושמה. הדבר השני שקורה זה שברגע שאתה מוריד הנחיות בדוא"ל ומג"ד בשטח מקבל הנחיות מכל מיני מפקדים באותו יום מכל מיני כיוונים, שאין לזה בקרה ומעקב, הוא מתחיל לסנן הנחיות שבאות מעל. הוא פשוט הופך להיות צינור במקום מפקד, כי ברור שגם אלה מתחתיו מבצעים רק חלק מהפקודות".
צה "ל יכול להילחם בתופעות ותיקות וצעירות?
"כן, צה"ל יכול. אני אומר שמפקד שהיה אצלו זובור והוא לא ידע - מבחינתי הוא לא מפקד. מה זה לא ידעת? אם אתה מ"פ, אתה לא יודע שאירועים כאלה קורים אצלך? זה או שאתה משקר או שאתה בורח מלקיחת אחריות. זה מאוד חמור. אם כמפקד תעשה ראיונות לחיילים ותשאל מה שלומם אז זה יעלה. לך בלילה לעמדה ודבר עם החייל בצורה לא פורמלית ושאל מה שלומו".
"יש מפקדים מאוד מקצועיים שלא יודעים מה קורה אצל החיילים שלהם. אבל יש גם מפקדים שיודעים אבל שותקים, כי הם מפחדים שהדברים ייצאו והם לא יודעים איך להתמודד עם זה, ואז פתאום זה מתנפץ בקול תרועה רמה. מ"פ שיודע צריך לומר לחיילים שכל מי שיעשה את זה, לא יהיה פה. את כל הסמלים האלה כמו מקל פז"ם להעיף מהאוהלים, כי אלה דברים שרואים והחיילים לא מחביאים אותם".
"לפני שנה סיפרתי למח"ט כפיר על מושג שנקרא 'חישולית', וזה אותו סיפור שקרה באירוע האחרון שבו הוכה חייל בגדוד נחשון והשתמשו במילה 'חישולית'. כשסיפרתי למח"ט אמרתי לו אל תצא מהנחה שהכל בסדר - טפל בזה. והנה קרה המקרה ופתאום עלה המושג 'חישולית'. אז יש יחידות מצוינות שמטפלות ויש יחידות שמספרות סיפורים".
אתה יכול להבטיח לכל אם עברייה שהיא מפקידה את בניה בידי המפקדים הראויים לכך?
"תשמע, כמו בכל חברה, יש מפקדים ראויים ויש מפקדים פחות ראויים וכאלה שלא ראויים בכלל. יש גם בעיות עם מפקדים ולשמחתי הם לא הרבים".
לדעתך יש לנו חיילים של שוקולד?
"מי שמדבר על צבא מפונק לא יודע על מה הוא מדבר. אני רוצה להגיד לך שהמוטיבציה היום לא פחות גדולה מאשר בתקופה שלי. נכון, יש מאפיינים שונים, זה דור שבא מדוא"ל ופייסבוק. דור שבא מהתיכון, אבל הם מצוינים. הייתה עכשיו קבילה של חיילי 'כיפת ברזל' על התנאים וראיתי בטוקבקים אמירות שהם מפונקים. אני אומר, בואו נראה אתכם ותחליפו אותם ליום אחד. חייל שאין לו בית שימוש צריכים לפתור את זה. נקודה. מה שכן, נכון שהיום יש יותר מודעות לצרכים אישיים וזה בסדר גמור".
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם