מז'בוטינסקי דרך ויצמן: מרגישים בחירות באוויר
מועד רשמי לבחירות טרם נקבע, אבל הפוליטיקאים כבר משחיזים לשונות. האימרות ההיסטוריות שמוכיחות כי הדרך לקלפי מתקצרת
את האות לכך נתן שלשום שר האוצר, יובל שטייניץ, שעל פי הדיווחים במהלך פגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו הזהיר אותו מפני שר הביטחון אהוד ברק ואמר: "תיזהר מברק, הוא עלול לעקוץ אותנו בעניין התקציב".
נתניהו, כך אומרים הדיווחים, רק חיזק את דברי שטייניץ ואמר: "לא רק בעניין התקציב. אתה יודע מה הוא עשה בעניין המדיני? הוא נסע לארצות-הברית כדי ללבות את הסכסוך בינינו לבין אובמה, כדי להצטייר כ"מושיע" ומתון המפשר בין הצדדים".
מקרובי ברק יצאו אתמול למתקפת נגד. השר שלום שמחון תקף בחריפות את שטייניץ וכינה אותו "הפודל של ביבי". ח"כ דני דנון (ליכוד) מיהר בתגובה לכנות את ברק "חתרן".
ירידה לפסים אישיים ושימוש בביטויים מעליבים אינה המצאה של שטייניץ או של שמחון. כינויי גנאי מלווים את השיח הפוליטי הישראלי מאז הקמת המדינה ועוד בטרם הקמתה. כך למשל זאב ז'בוטינסקי, מייסד ומנהיג התנוע הרוויזיוניסטית, כינה את תנועת הפועלים בא"י, יריבתו ההיסטורית, "סרטן בגוף האומה".
ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, נהג מצדו להתעלם מקיומו של יריבו הפוליטי המר, מנחם בגין, ובכל פעם שהתייחס אליו בנאומיו בכנסת כינה אותו "האיש שיושב מימינו של בדר". ד"ר יוחנן בדר היה ח"כ ומראשי תנועת החרות וישב באולם המליאה לצדו של בגין.
עזר ויצמן, הנשיא השביעי שהיה בעברו יו"ר תנועת החרות, הסתכסך לימים עם מנחם בגין, ועם פרישתו של זה מהחיים הפוליטיים הצמיד לו את הכינוי "המנוח". גם מנהיגת השמאל שולמית אלוני חטפה מויצמן שכינה אותה באחת ההזדמנויות"זקנה בלה".
אסיפות בחירות שימשו בעבר כר פורה להתבטאויות שערורייתיות. הידועה מכולן היא זו של דודו טופז שכינה באסיפת בחירות של העבודה, לקראת בחירות 1981, את תומכי הליכוד "צ'חצ'חים". השחקנית תיקי דיין כינתה את תומכי הליכוד, בכנס בחירות של אהוד ברק ב- 1999, בכינוי "אספספוף מהשוק". בתגובה חילק הליכוד סטיקרים עם הכתובת "אני אספסוף גאה".
התואר "פודל" הודבק לראשונה ליוסי ביילין על ידי יצחק רבין שכינה אותו "הפודל של פרס". היה זה ב- 1990 בעקבות חלקו של ביילין במה שכונה "התרגיל המסריח". רבין גם חתום על הכינוי "חתרן בלתי נלאה" אותו הצמיד ליריבו ההיסטורי שמעון פרס, בספרו האוטוביוגרפי משנת 1979, "פנקס שירות".
וכך כתב: "היה ברור לי, כי מנוי וגמור עם שמעון פרס, כי הוא וראשות הממשלה בישראל ראויים זה לזה ואין להפריד. הנחת היסוד
מפלגת "צומת" בראשות רפאל איתן (רפול), שקיבלה במפתיע בבחירות לכנסת ה- 13 שמונה מנדטים זכתה מפי יריביה לכינוי המזלזל "רפול ושבעת הגמדים". יו"ר שינוי, טומי לפיד, שהיה ידוע בלשונו המשתלחת, עורר פעם סערה כשאמר על ח"כ זהבה גלאון (מרצ): "איני רוצה לומר לכם מה אני חושב על המקצוע של גלאון".
אריה לובה אליאב כינה פעם בעיצומו של עימות סוער במליאת הכנסת את ח"כ שמואל פלאטו שרון בתואר "גנב", וחזר על כך גם ביידיש כדי שפלאטו שרון יבין. חלק נכבד ברפטואר הגידופים הפוליטיים שמור למנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף. פעם הוא כינה את בנימין נתניהו "עיזה עיוורת" ובהזדמנות אחרת כינה את יוסי שריד "המן הרשע".
ועוד על שריד: רשע מרושע. . . הוא סיטרא אחרא. שטן. יימח שמו. למחות את זכרו כזכר עמלק. צריך לעקור אותו מהעולם. . . לתלות אותו על עץ גבוה חמישים אמה". על שולמית אלוני הוא אמר, ש"ביום שהיא תמות צריך לעשות משתה".
ואלה רק תזכורות על קצה המזלג מבלי להזכיר את כל אוצר המילים שבו עושים חברי הכנסת כדי לנגח איש את רעהו, כמו למשל: "בוגד", רשע", "נבלה", "סוכן זר", "מושחת", "תולעת", "מדוזה", אוטיסט, אוויל משריש, אידיוט, אמבה, אפס מאופס, בלון נפוח, בריון, ג'ובניק, גמד, דפוק בשכל, דרעק, חולה רוח, חוצפן, חמור, כלב, חרא מגעילה, מופקר, מוצצי דם, מושחת, מזיל ריר, מחבל, מטומטם בריבוע, מכוער, מסית ומדיח, משוגע, משתמט, סמרטוט, עבד נרצע, עלוב נפש, עוכר ישראל, פושע מלחמה, פשיסט, צבוע, קוץ בתחת, שקרן, רמאי ושוטה הכפר. כל הדוגמאות לקוחות הישר מפרוטוקול הכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם