חוכמת הפשט
כל זב חוטם שאמו מכבסת לו את התחתונים, הרשה לעצמו להתגולל על ראש הממשלה. מה אני אגיד לכם, קצת ענווה וצניעות לא הזיקו לאף אחד. אפשר להגיד על נתניהו הרבה דברים, מטומטם הוא לא
לשימוש בתמונתו, שמו וחתימתו של הסופר הדגול. המוצר הראשון שאישרה החברה היה רובה המינגווי, העתק של רובה הציד האנגלי כפול הקנה שפאפא דחף לפה ושלח את עצמו לעולם שכולו ציד פילים שמימי. זמן קצר לאחר מכן העניקו הבנים רישוי למהדורה מוגבלת של העטים הנובעים "ארנסט המינגווי" מטעם חברת היוקרה "מונט בלאנק". 600 דולר לחתיכה. המינגוויי תמיד כתב בעיפרון.
מיהם האנשים שקנו את המותג היוקרתי? ודאי לא מעריצים אמיתיים של המאסטר. אלו יודעים שהמינגווי כתב בעיפרון על נייר מכונת כתיבה. בכתב יד נטול שגיאות שעם השנים הפך לגדול וילדותי יותר. אם כך, מיהם הרוכשים? בראש ובראשונה, אספני עטים, טיפוסים הלהוטים אחר כל דגם חדש שיוצא ונמלאים חדוות ציד גברית מטומטמת. קונים נוספים, אני משער, הם חובבי ספר נובורישים המבקשים להותיר רושם כשהם שולפים מונט בלאנק המינגווי מכיס החליפה.
המינגווי קשישא ודאי היה תוקע בהם מבט משועשע ונוחר בבוז. כשפוקנר אמר עליו שמעולם לא השתמש במילה שהקורא נאלץ לחפש את פירושה במילון, המינגווי נד לו, "פוקנר המסכן, הוא באמת חושב שרגשות גדולים באים ממילים גדולות. הוא חושב שאני לא מכיר מילים של עשרה דולר? אני מכיר אותן היטב. אבל יש מילים ותיקות, פשוטות וטובות יותר, בהן אני משתמש".
מה היה בנאום נתניהו באו"ם? מילים ותיקות, פשוטות וטובות יותר וציור שנחרת בזיכרון הקולקטיבי. בשורה התחתונה, הנאום השיג את שלו. חבר שלי, קצין מוערך במודיעין, טען בפני שהנאום היה מבריק. הוא דיבר על נתניהו בהקשר של פרופסור טפטי. טפטי מי?
פרופ' אדוארד טפטי הוא מומחה למדעי המדינה, סטטיסטיקה ומחשבים מאוניברסיטת ייל. אולם הוא ידוע בעיקר כמי שמוביל מסע צלב נגד מצגות פאוור פוינט, המגפה של המאה ה-21. מן המוסכמות הוא שכולם עושים שימוש במצגות - חברות היי-טק, גופי ביטחון, תלמידים בכיתה ג'.
לטענת טפטי, המצגות שינו את הדרך שבה האנושות מעבירה ידע. שינוי לרעה. העברת ידע הפכה למסורבלת, מסובכת, נפוחה ופומפוזית שלא לצורך. מידע פשוט אובד בפירוטכניקה וירטואלית מטופשת. אחת הדוגמאות של טפטי לכשל המצגות כרוכה באסון התרסקות מעבורת החלל קולומביה. כזכור, בהמראה נפגעו אריחי הכיסוי. בעקבות הפגיעה, הכינה חברת בואינג מצגת להבהיר את הנזק שנגרם. בכירי נאס"א ישבו מול מצגת שבלבלה אותם. החומר החיוני הוגלה לתחתית רמת החשיבות במתווה המצגת. במקום שימוש במונחים ברורים ובשפה פשוטה ונהירה, המצגת עשתה שימוש יתר בראשי תיבות, שפה טכנית מסובכת והערות שוליים מבולבלות. הבעיה המקורית הוסוותה היטב, ובכירי נאס"א לא
החבר במודיעין הנחה אותי לבדוק אתרים העוסקים באיקונוגרפיה (מחקר סמלים גרפיים) טכנולוגית. הקביעה הייתה חד משמעית: נתניהו דיבר בשפה של טפטי. ברור, נהיר ופשוט. אפשר ומותר להתווכח על מהות הקו האדום ומשמעותו, אולם ברור לחלוטין, מג'קרטה עד ליסבון, שיש קו אדום. התוצאה בשטח, אם לא שמתם לב, המשטר האיראני בלחץ.
נתניהו לא סיבן ולא מרח, לא בחר במסר מעורבל ומסורבל, לכאורה מורכב, אלא בחר לדבר פשוט וברור. היטלר, שנות השלושים, המערב הרופס, קנדי ומשבר הטילים, אורניום, קו אדום, פצצת אטום. אמנם עיתונאים ופרשנים לעגו לנאום, שהרי הם בקיאים מנתניהו ברטוריקה, חכמים ואחראים ממנו. ברשת החברתית כל זב חוטם שאמו מכבסת לו את התחתונים הצואים, הרשה לעצמו להתגולל על ראש הממשלה. מה אני אגיד לכם, קצת ענווה וצניעות לא הזיקו לאף אחד. אפשר להגיד על נתניהו הרבה דברים, להתווכח על דרכו, אופיו, והתנהלותו, מותר גם לשנוא אותו, מטומטם הוא לא.
אנו קרבים לבחירות, וכשהבחירות קרבות הפסיכוזה אוחזת. השסע השבטי-מגזרי הופך לתהום, וכמו שאמר החבר איצ'ה לא מומלץ להתבונן לתוך התהום. הבנאדם לא צריך להיות מחבק עצים מקצועי, טבעוני המסתבן בסבון אצות שחור וניזון מעלי סלק וחוקן נבט חיטה, כדי להרגיש את האנרגיות השליליות שעפות פה.
מה עושים? ברשותכם, הרשו לי לשתף אתכם בהרהורים שעלו בי בעקבות קריאת מאמר של העיתונאי יאיר שלג בגיליון סוף השבוע של "מקור ראשון". תחת הכותרת "אנחנו ואפסנו עוד", שלג מרים מסך על דמותו של חיים חפר המנוח כסמן של דור. דור הפלמ"ח, דור מייסדי המדינה שאיבד את המושכות בגלל המהפך הפוליטי-דמוגרפי. את קו השבר מסמן שלג, בצדק, לא ב-67' אלא עשר שנים מאוחר יותר, במהפך 77'. דור הפלמ"ח, פאר השבט הלבן, חש כי גנבו לו את המדינה (ע"ע יצחק בן-אהרון). ישראל השנייה נכנסה לזירה עם נוקאאוט. סיפור הכיבוש, המתנחלים, נולדו בעקבות אובדן ההגמוניה. שלג מבכה את השסע השבטי וקורא לדיון פוליטי ענייני, ומזכיר בהקשר זה את מאמרו המכונן של דוד בן-גוריון "ממעמד לעם".
ננסה לחדד את הדברים. המהלך האידאולוגי החשוב של בן-גוריון, אבי האומה החדשה (סבא שלי מתהפך בקברו כשאני כותב את הדברים, אבל זו האמת), היה המעבר מתפיסות מעמדיות סוציאליסטיות לראייה ממלכתית. כמתבקש ממנהיג בסדר גודל תנ"כי, בן-גוריון בחר בתפיסת עולם המעדיפה את החזון הלאומי והאינטרס הלאומי על פני האינטרס המעמדי.
אולם מאז עברו הרבה מים בקישון, ממעמד הפכנו לעם, ומעם חזרנו למעמד, שבט ומגזר. וכעת, בשעת דחק ביטחונית, מדינית וכלכלית, בזמן של משבר זהות וערכים, הקריאה של בן-גוריון קריטית לעתידנו. והדברים נכונים לכולנו. חילונים, דתיים וחרדים. ימין, שמאל ומרכז. אם לא נהיה מסוגלים להניח את האינטרסים השבטיים מתחת לאינטרס הלאומי, לא נשרוד.
נכון עשתה יו"ר האופוזיציה ח"כ שלי יחימוביץ' כשהצהירה השבוע שהיא אינה שוללת ישיבה משותפת בממשלה עם נתניהו והליכוד. ולו ברמת ההצהרה. אנו זקוקים לאחדות שאינה אחידות, לשיתוף פעולה ולהורדת מפלס השנאה. אני יודע, המילים נשמעות פתטיות כמו פעולה בצופים, אבל אני משוכנע שאם לא נתעלה ממעמד לעם, לא נהיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם