או מיי גוד: דת ומדינה, גרסת רומני המורמוני
מאז ימי קנדי, דתו של מועמד לנשיאות לא עוררה פולמוס, עד שהגיע המועמד מיט רומני שקשור בטבורו לכנסייה המורמונית השנויה במחלוקת
קנדי, נצר למשפחה קתולית בעלת שורשים שנטועים עמוק במסורת הפוליטית של ארצות הברית, יצא אז למסע לקירוב לבבות שנועד בעיקר לשבור את חומת הפחד שאיימה לעמוד בדרכו לבית הלבן.
"מכיוון שאני קתולי, ושום קתולי לא נבחר מעולם לנשיאות", אמר בנאומו המפורסם ביוסטון חמישה חודשים לאחר מכן, "חשוב לי להבהיר פעם נוספת לא באיזו כנסייה אני מאמין, כי זה צריך להיות חשוב רק לי, אלא באיזו אמריקה אני מאמין".
קנדי, חייל בחיל הים לשעבר בעל קריירה בבית הנבחרים ובסנאט האמריקאי, מצא את עצמו לפתע במעמד המוזר של מי שצריך להוכיח את נאמנותו למולדת. "אני לא מועמד קתולי לנשיאות", אמר באותו נאום מכונן. "אני מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, שבנוסף הוא גם קתולי. כשמדובר בעניינים ציבוריים, אני לא מדבר בשם הכנסייה והכנסייה איננה מדברת בשמי".
רומני , לפחות עד עכשיו, טרם נדרש לשאת נאום דומה, ולא משום שהחשדנות כלפי המורמונים מבעבעת על אש קטנה יותר מזו שהייתה ב-1960 כלפי הקתולים. יתר על כן, בניגוד לקתולים, שאיש לא חולק על שיוכם הנוצרי, במקרה של המורמונים הרי שעד היום רבים בארצות הברית רואים בהם יותר כת מאשר דת, יותר כופרים מאשר נוצרים. גם בעימות האחרון הנושא לא עלה, אפילו אובמה שתק.
מספיק להיזכר, בהקשר זה, בנסיבות חייהם המרתקות של בני משפחת רומני, שברחו בשנת 1885 מאימת השלטונות האמריקאיים למדבר צ'יוואווה שבצפון-מערב מקסיקו. מי שהיה אחראי להגירה הוא אבי סבו של רומני, מיילס פארק רומני, שכמו מורמונים רבים אחרים באותה תקופה נרדף על ידי השלטונות שסירבו להכיר באופי החיים הפוליגמי שהיה מקובל אז בקרב רבים מחברי הכנסייה המורמונית.
במקרה של מיילס, חשוב להדגיש, לא מדובר היה במאבק אידאולוגי בלבד אלא בדרך חיים הלכה למעשה. הוא היה נשוי לארבע נשים ואב ללא פחות מ-30 ילדים בסך הכל, אחד מהם הוא גאסקל, סבו של המועמד הרפובליקני הנוכחי לנשיאות. אם לא די בזה, הרי שעד היום נותרו מאותה נדידה דרומה למעלה מ-30 ספיחים לבני משפחת רומני שממשיכים להתגורר גם בימים אלה במקסיקו ושנושאים את שם משפחתו של המועמד השמרן.
זאת ועוד, בניגוד לקנדי, הקשר של רומני לכנסייה המורמונית הוא קשר הדוק שחורג הרבה מעבר לביקורי יום ראשון בכנסייה השכונתית. רומני הוא איש הכנסייה המורמונית בכל רמ"ח איבריו, וכל חייו הבוגרים התנהלו ברוח תפיסתו הדתית של מייסד הכנסייה,
כך למשל, בשנת 1966, כשהיה רק בן 19, יצא רומני לשליחות מיסיונרית בת שנתיים וחצי בצרפת, תקופה שבמהלכה התגבשה לעומק תפיסתו הדתית ושבמסגרתה הוטלה עליו המשימה להפיץ את בשורת הכנסייה ברבים ולצרף לשורותיה תושבים מקומיים רבים ככל האפשר.
במהלך אותה תקופה נהג רומני הצעיר בצייתנות דתית מוחלטת, וניהל את חייו לפי תפיסתה הסגפנית של הכנסייה, שאסרה על שליחיה הצעירים לשתות אלכוהול, לעשן ולנהל קשרים רומנטיים במהלך שהותם בצרפת.
כשחזר לארצות הברית שמר רומני ביתר שאת על הקשר שלו עם הכנסייה המורמונית, שנמשך בעצימות גבוהה עד להתמודדות הראשונה והלא מוצלחת שלו בבחירות לסנאט בשנת 1994. הוא היה אחד מראשי הכנסייה המורמונית במסצ'וסטס שעמד במשך שמונה שנים בראש המסדר הדתי של הכנסייה באזור בוסטון, שכלל למעלה מעשרה בתי תפילה וכ-4,000 מאמינים בסך הכל.
רומני, שניהל כבר אז קריירה עסקית מצליחה בקרן ההשקעות של ביין קפיטל, ראה בשליחותו הדתית הרבה מעבר לתפקיד סמלי, ולפי עדויות מקורבים לו באותה תקופה, הוא הקדיש לכנסייה המקומית קרוב ל-30 שעות בשבוע.
למעלה מ-14 מיליון מורמונים חיים היום בעולם, מחציתם בארצות הברית, ומרכזם הדתי המרכזי בסולט לייק, יוטה, שבה ריכוז המורמונים הגדול בעולם. הם חיים כמעט תמיד בקהילות סגורות, מקפידים לא להינשא לבני דתות אחרות ועל פי רוב חיים במשפחות מרובות ילדים.
לצד התנ"ך והברית החדשה ככתבי קודש, הם קיבלו על עצמם את "ספר המורמונים", שפורסם בשנת 1830. מייסד הדת, ג'וזף סמית, האמין שגילה לוחות זהב בשפה הידועה רק לו, ועליהם ביסס את עיקרי הדת.
הוא הטיף לאמונה שלפיה אלוהים הוא אדם שיכול להיות כל אחד, וטען שישו ביקר באמריקה אחרי שקם לתחייה. גם היום מקפידים רבים מאנשי הכנסייה לשמור על אורח החיים המסורתי, שבמרכזו משטר תזונה הכולל התנזרות מצריכת טבק, אלכוהול, קפה ותה.
בעבר נכתב מעל דפי עיתון זה על קרב הבלימה שמנהלים ראשי קמפיין הבחירות של רומני נגד כל ניסיון להפוך את שאלת אמונתו הדתית לנושא מרכזי במערכת הבחירות הקרובה. השיטה, כפי שנחשף אז, הייתה פשוטה.
"הייתם כותבים דברים דומים על מועמד יהודי", שאלה באחת ההזדמנויות דוברת הקמפיין של רומני, אנדריאה סול, את עורכי ה"וושינגטון פוסט" שרצו לפרסם כתבה על עברו הדתי. "תחליפו את המילה "מורמוני" במילה "יהודי" ותשאלו את עצמכם אם לא מדובר באנטישמיות", משיבים לא פעם יועציו של רומני לכל ניסיון לעסוק בדתו המורמונית.
רומני, מצדו, בלם גם הוא כל ניסיון להציף את הנושא מעל פני השטח. "אני מצטער, אבל אנחנו לא ננהל דיון בשאלת תפיסתי הדתית", השיב בחריפות לשאלה שהופנתה אליו בנוגע לאיסור הכנסייה לקבל לשורותיה אנשי דת שחורים.
סקר אחרון שערך מכון הסקרים "פיו" מצא כי מדובר באסטרטגיה שהוכיחה את עצמה, ולא פחות מ-81 אחוז מהנשאלים בסקר שהיו מודעים לכך שרומני הוא מורמוני, טענו כי הדבר איננו מפריע להם להצביע עבורו בבחירות לנשיאות. בכלי התקשורת האמריקאיים הדגישו כי מדובר בנתונים מעודדים במיוחד מבחינתו של רומני.
יועציו הפוליטיים, ניתן לשער, התעסקו דווקא באותם 19 אחוז שהביעו אי נחת מדתו המורמונית. ומצד שני, מהסקר שנערך בסוף חודש יולי עלה כי 41 אחוז מהנשאלים כלל לא ידעו כי הוא מורמוני. עדות לרמת המעורבות הנמוכה של חלקים גדולים בציבור האמריקאי במערכת הפוליטית, אך גם לקמפיין המוצלח שניהלו אנשיו של רומני בניסיון להרוג כל דיון בנושא כבר בשלביו הראשונים.
לשם השוואה, סקר קודם שערך בחודש דצמבר האחרון ה"סולט לייק טריביון", מצא כי 52 אחוז בלבד מהציבור האמריקאי מחשיבים את הדת המורמונית לחלק בלתי נפרד מהנצרות.
אלא שדווקא כעת נראה שיותר ויותר סדקים מתחילים להיפער בחומת השתיקה הדתית שמלווה את המרוץ לבחירות של רומני. בחלק מהמקרים מדובר במי שמבקשים להעלות את שאלת תפיסתו הדתית בניסיון לקעקע את דמותו הציבורית. במקרים אחרים, בשוחרי טובתו של המועמד הרפובליקני שרואים בעברו הדתי לא פחות מנכס פוליטי.
אחד מהם הוא הפרשן הפוליטי הבכיר וכותב הנאומים של הנשיא ג'ורג' בוש הבן, מייקל גרסון, שפרסם לאחרונה טור מיוחד שכותרתו "רומני לא צריך לחשוש להבליט את עברו הדתי". במאמר מסביר גרסון כי "הצורך הדחוף של רומני להזריק התלהבות, או לפחות מעט אישיות, לקמפיין שלו הוא הסיבה העיקרית מבחינתו לדבר על אמונתו הדתית".
גרסון מסביר למה הוא מתכוון. "הוא היה מיסיונר, מנחה רוחני, ערך טקסים דתיים, ייעץ לבני זוג ועבד עם מנהיגים מדתות אחרות", הוא ממשיך. "הדת המורמונית היא הסיבה ליושרה של רומני, ההסבר לאורח חייו הבריא והמפתח להבנת האישיות שלו. השתיקה של רומני בכל הנוגע לדתו משאירה חלל גדול בשאלת אישיותו ועברו".
מי שדאגו למלא את אותו חלל הם יריביו הפוליטיים של רומני. אחד מהם הוא מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, הארי ריד. כלב התקיפה של המפלגה הדמוקרטית, הפוליטיקאי ששום מכה איננה נמוכה מדי עבורו וחבר הכנסייה המורמונית בעצמו, שלפני פחות משבועיים עורר הדים רבים כשכינה את רומני לא פחות מ"כתם" על הדת המורמונית.
ריד, שאמר את הדברים במהלך שיחת ועידה עם עיתונאים מקומיים, ציטט בדבריו מאמר של ההיסטוריון המורמוני, גרגורי פרינס, שלפיהם "הוא, פרינס, מאוכזב מאוד מרומני מאחר ש"זאת דת טובה והוא מסתתר ממנה"".
גם מגזין "טיים" היוקרתי עסק בנושא זה. הוא הקדיש את כתבת השער של גיליונו האחרון לשאלת "הזהות המורמונית של רומני". בכתבה מנסה ג'ון מיצ'ם לנתח את דמותו של רומני על סמך ההקשר הדתי, ובין השאר הוא כותב כי "מה שפחות ראוי להערכה הוא תחושת המצור והטרגדיה של המאמינים המורמונים לאורך ההיסטוריה".
בעקבות כך, הוא מסביר, "רומני מצפה שהחיים יהיו קשים". כתבת השער של מיצ'ם התפרסמה שבוע בלבד אחרי כתבת הפרופיל של העיתונאי ניקולאס למן, מהמגזין "ניו יורקר", שבה הוא הציף את שאלת זהותו הדתית של רומני וקבע כי "אם ייבחר, רומני, צאצא למשפחה מורמונית ותיקה ומיוחסת (אבותיו קשורים קשר משפחתי ישיר למייסד הכנסייה ג'וזף סמית וליורשו, בריגהם יאנג), הוא יהיה ככל הנראה הנשיא הדתי הפעיל ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית".
את הפרשנות למסקנה הנחרצת שלו משאיר למן לקוראים, אך יחד עם זאת הוא מבקש להוסיף כי רומני "הושפע באופן עמוק מערכי הדת המורמונית של משמעת עצמית ופרקטיות עסקית.? רומני , הוא ממשיך, "רואה את עצמו כמושיע".
וכך גם העיתונאית סטייסי סולי, שפרסמה השבוע מאמר מיוחד ובו קראה למנחה העימות שנערך ביום רביעי האחרון "לשאול את מיט רומני אם הוא תומך בעמדת הכנסייה בנוגע לנשים". לאורך המאמר רחב היריעה, שוטחת סולי את התפיסה המפלה נגד נשים של הכנסייה המורמונית, המונהגת באופן כמעט בלעדי על ידי גברים לבנים ומייעדת לנשים תפקיד שולי בלבד.
כמו מיצ'ם ב"טיים" ולמן ב"ניו יורקר", סולי מבקשת במאמרה להדגיש את הקשר הגורדי שבין רומני לכנסייה, ומסבירה בין השאר כי "בניגוד לשאר נבחרי הציבור האמריקאים הדתיים, רומני היה לא רק חבר בכנסייה אלא מנהיג דתי שלא פעם עמד בראש המאמינים במסצ'וסטס והנהיג את החברים באזור. הוא לא רק ספג ויישם את ערכי הכנסייה בחייו האישיים, הוא אף הנחיל אותם לקהילה שלמה של מאמינים".
על רקע זה, היא מסבירה, חשוב שצופי העימות יבחנו אם רומני רואה בנשים כמי שנתונות למרותם של הגברים. בהמשך היא מסבירה כי "השאלה אם רומני מאמץ את תפיסת הדת המורמונית בנוגע לנשים צריכה להיות חשובה ביותר לבוחרים אם מביאים בחשבון את המעורבות הפוליטית של הכנסייה המורמונית, שהתנגדה בכל כוחה למאבק לשוויון זכויות ואף הרחיקה משורותיה חברים בכנסייה שחלקו על עמדתה". כל זה לא ממש עלה בעימות האחרון, ויש להניח כי יוסתר גם בשניים הבאים.
בניגוד לציפייה של סולי, הנושא המורמוני לא שיחק תפקיד בעימות הראשון לנשיאות שנערך בארצות הברית ביום רביעי. אנשיו של רומני, מהבחינה הזאת, יכולים לשאוב עידוד מכך שהצליחו להוריד את הנושא מסדר יומם של מרבית כלי התקשורת המקומיים, שבמקום לעסוק בעברו הדתי של רומני עסוקים בשבועות האחרונים בעיקר בדיווחים על פליטות הפה האינסופיות שלו. ומצד שני, אולי, כפי שמציע גרסון, עדיף שיתחיל לדבר יותר על עברו הדתי ופחות על זה הפוליטי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם