שליח מעריב טס לבדוק: רפואה סינית עובדת?
שליח "סופשבוע" התנדב למסור את גופו לרפואה הסינית. המסקנה: למרות הדיקורים והמקלות הבוערים, לפעמים עדיף אספירין
כשאני לא מצלם, אני רוקד. 20 שנה לא הזזתי רגל, לא משנה באיזה אירוע מדובר - ממסיבות פרועות בהודו עד החתונות של האחים שלי. ופה, אחרי שלושה ימים של שיקויים שרקח לי ד"ר פאנג שיאנגחואה ודקירות באדיבותו של ד"ר ניז'יה ליאנג, אני רוקד על גגות ז'ואנגפנג.
אחרי כשבוע של אשפוז בחדר 501 בבית החולים הראשון על טהרת הרפואה הסינית, אין לי ברירה אלא להודות: המסורת העתיקה עובדת. זה היה אשפוז וולונטרי לגמרי. במקום להסתפק בראיונות של רופאים ומטפלים החלטתי לבדוק את נפלאות הרפואה הסינית באופן בלתי אמצעי ולתרום את הגוף הפרטי שלי למדע.
גיליתי שכל טיפול ברפואה הסינית מתחיל באבחון. ברפואה הקונבנציונלית אנחנו רגילים להגיע לרופא המשפחה, להתלונן על כאב או מצוקה בריאותית אחרת ולקבל מרשם. כאן החוקים הם אחרים. כבר בתחילת המפגש הראשוני בינינו הבהיר לי ד"ר פאנג שהוא לא מעוניין לשמוע ממני מה לא תקין אצלי; מספיק לו לבחון את הדופק והלשון שלי.
הגעתי לסין יחד עם משלחת בוגרי בית הספר "מזרח מערב", שאחרי ארבע שנות לימוד מאומצות רוצים לראות איך הרפואה הסינית עובדת במקום שבו היא נולדה. המשלחת כללה שמונה חברים, חלקם סיימו השנה ואחרים כבר מפעילים קליניקות.
ד"ר רוני ספיר, המנהל הבינלאומי של בית הספר, היה מעורב בהקמתו מהשלבים הראשוניים יחד עם המנהל ד"ר ז'ו מינג. ניכר שהוא נהנה ממוניטין מקצועיים חסרי תקדים בקרב הקולגות הסינים.
המפגש בין חברי המשלחת הישראלית והרופאים המקומיים לא פשוט. המטפלים הישראלים נחשפים במהלכו לטכניקות שאינן מוכרות להם, למשל בדיקור, ויחד עם זאת מגלים שהרפואה הסינית הטהורה הרבה פחות פופולרית בסין מאשר במערב, בגלל חוסר עידוד מצד הרשויות. זה קצת מזכיר את ההבדל בין מסעדות סיניות במערב ובשנחאי. המטפלים הישראלים מופתעים לגלות שבית החולים בחונאן הוא היחיד במדינה שמוקדש כולו לרפואה הסינית הטהורה.
בשנים האחרונות הרפואה הסינית הולכת ומתבררת כתשובה יעילה יותר מול מגוון שלם של מחלות, בעיקר כרוניות. המאה ה-21 הביאה איתה
מחלות כרוניות מתפתחות במשך זמן ארוך, וקשה לאתר אותן בשלבי ההתהוות שלהן באמצעים המודרניים הקיימים. גם כשמצליחים לגלות אותן בשלב מוקדם, לא ניתן להצביע על גורם אחד מסוים לתופעה, מה שמותיר סיכויים קלושים להחלמה מלאה.
התכלית העיקרית של הטיפול המערבי המקובל במחלות כאלה היא לשפר במידת האפשר את איכות החיים של החולה. במקרים אחרים תסתכם תרומת הרפואה המודרנית בניסיון להקל את סבלם של אלה שימיהם ספורים.
בנוסף, תופעות הלוואי מהשימוש בתרופות הניתנות לאלה שסובלים ממחלות כרוניות קשות לעתים יותר מהמחלה עצמה. המלומדים הסינים טוענים שהרפואה העתיקה שלהם מאופיינת באחוז זניח של תופעות לוואי. הביקור בסין הבהיר לי כמה מעט אנחנו יודעים על המסורת הרפואית העתיקה הזאת.
בלי הרבה הקדמות ביקש הרופא שאניח את ידי השמאלית על שתי כריות קטיפה אדומה מהוהות וניגש למה שעבורי נדמה כבדיקת דופק שגרתית. פאנג הניח על פרק היד שלי שלוש אצבעות, הרים עיניים מהורהרות לכיוון החלון ונאלם. האצבעות שלו תופפו עלי בקצב קבוע, נעות בין נקישות קלות לריחוף אוורירי.
מדי כמה שניות הוא עצר, כאילו כדי להקשיב לאיזה תו מסוים בקונצרט שהפיקו איברי הפנימיים, ואז המשיך הלאה - משירת הכליה דרך זעקת הטחול ועד אנחת הריאה הימנית.
כשהסתיים הקונצרט בחן הרופא את הלשון שלי, הנהן כמה הנהונים מדאיגים, ואז, בתום האבחון, פרש בפני את ההיסטוריה המלאה של הפתולוגיות הפיזיות והנפשיות שלי, כאילו מישהו עבר איתו באוזנייה נסתרת על כל התיק הרפואי שלי. הוא ידע, למשל, שכבר תקופה ארוכה אני מרגיש עייף, שהרגלי האכילה שלי לא מזהירים והוסיף שהוא חושב שבשלב מוקדם בחיי היו לי בעיות בטחול. הוא צדק; בגיל תשע עברתי ניתוח באיבר הזה.
"לא רק לאדם יש רגשות", אמר לי ד"ר פאנג לפני שניגש לכתיבת המרשם ולהמלצות על הטיפול. "גם למחלות יש רגש. ההכרה בכך מאפשרת למטפל להחליט על הגישה הנכונה לטיפול".
ד"ר פאנג המליץ על טיפול שנסב בעיקר על שימוש בתערובות צמחי מרפא ברמה הגבוהה. הסכמתי. לא מבזבזים כאן זמן. תוך דקות קיבלתי שיקוי חשוד למראה, מיצוי תערובת צמחי מרפא שיעשו לגוף שלי משהו שרק בשבוע הבא אוכל אולי להסביר. "תשתה מנה אחת עכשיו, ואת השנייה בעוד שש שעות", מצווים עלי.
המשקה התברר כמגעיל. בשיקוי שלי יש שתי מנות של 300 מ"ל כל אחת. שי שרעבי, אחד המתמחים בקבוצה הישראלית ובעל קליניקה באזור המרכז, עבד מספר שנים בבית מרקחת לתרופות סיניות. לדבריו, בארץ נהוג לתת מנות צנועות יותר-200-100 מ"ל, והתרופה שקיבלתי מרוכזת פי ארבעה מהמקובל בארץ.
חצי שעה עוברת בין הלגימה הראשונה לשנייה. סוכריית פירות שמצצתי בינתיים לא עזרה לי להשכיח את הטעם הבלתי נסבל. חן מגידוביץ', גם היא חברה בקבוצת המתמחים, קלטה את המצוקה שלי ושלפה חטיף מקומי: קרקרים מלוחים ממולאים בקרם קפה מתוק.
אחר הצהריים הגיע ד"ר פאנג מלווה בילדון ממושקף עם שתיים ורבע שערות על הסנטר וחלוק ענק שכמעט הטביע אותו. "תכיר את הרופא שלך, ד"ר ני ז'יה ליאנג, מומחה גדול בדיקור", אמר. הילד לא בזבז זמן. הוא השכיב אותי על מיטת הטיפולים והחל לאבחן אותי באמצעות המחטים. הוא נגע בנקודות, מישש, עיסה ולבסוף פנה לפאנג ומסר לו את חוות הדעת שלו.
כעבור חצי שעה התחיל ד"ר ני להוציא את המחטים. זהו תהליך מהיר, בקושי מורגש, אבל כשהגיע לבטן שלי, הרגשתי שהוא מתמהמה בהוצאת המחט. מושך ומושך באיטיות וזה לא נגמר. ואז עשיתי טעות והסתכלתי למטה. ראיתי עשרה סנטימטרים של מתכת סינית משובחת יוצאים לי מאזור הטבור. פחד אלוהים.
שמונה בבוקר. בעוד שעתיים יפתחו את בית המרקחת ואז אקבל מנה נוספת מהשיקוי של אתמול. עוד לפני זה הילד ני מגיע בלי ליווי של אבא פאנג וניגש מיד לעניינים: עיסוי חזק בעורף לאיתור הנקודות הבעייתיות ולאחריו החדרת מחט עמוק עמוק בין החוליות. התהליך לא כואב בכלל ובאופן לא מובן מייצר הרגשה של אינטימיות אופורית. ד"ר ני לא מסתפק בהחדרת המחט אלא גם מרעיד אותה בתנועות כמעט לא מורגשות ששולחות רטט נעים לעמוד השדרה שלי.
ד"ר ני סיים את הטיפול בהדלקת משהו שנראה כמו מקל קטורת ענק בקוטר 2 ס"מ. השם המקצועי הוא "מוקסה", והוא משמש ברפואה סינית לחימום, הנעה, חיזוק וגם הזנה. ביד יציבה הוא אחז במוקסה במשך פחות מחצי שעה במרחק שערה מהפופיק. מדי פעם הוא פלט את אחת משמונה המילים שהוא יודע באנגלית: "רילקס".
הקרבה של המקל הבוער לכרס שלי הולידה סדרת נשימות רדודות ומדודות, בקושי מורגשות, שסייעו לי לשמור על ערנות ועל תחושה מנחמת שהכל נתון בשליטה. וכך, בבוקר אחד נדקרתי, עושנתי, טולטלתי וגם למדתי להסתפק במועט.
"הרפואה הסינית יעילה מאוד בשימור איכות החיים ובמניעת מחלות", מסביר ד"ר רוני ספיר, המנהל האקדמי והמקצועי של רשת "מזרח מערב", שעומדת מאחורי נסיעת המשלחת לסין.
"הרפואה הסינית בישראל עברה כברת דרך ארוכה בזמן קצר יחסית. בשנות השבעים הגיעו ניצני הבשורה הסינית באמצעות כמה מטפלים שהוכשרו מחוץ לישראל. בתחילת שנות השמונים הוקם בית הספר לריפוי טבעי ובו המסלול הראשון בישראל ללימודי רפואה סינית. העניין המתגבר בתורות המזרח הוביל רבים ללמוד את רזי הרפואה העתיקה, אבל מסגרת הלימודים הייתה מצומצמת ולא שיקפה את העומק והרצינות של הרפואה הסינית כולה".
השינוי האמיתי, לדברי ד"ר ספיר, הגיע בתחילת שנות התשעים. "שיטות לימוד, חומר מקצועי ומערכי שיעור הועברו לישראל, בעיקר מאנגליה, והרמה המקצועית ורמת ההכשרה של מטפלים קיבלו תנופה עצומה. בעקבות זאת נבנה דור של מטפלים טובים שהקימו קליניקות פרטיות. הציבור החל להצביע ברגליים. בשלב הבא קופת חולים כללית פתחה את הסניף בתל אביב לטיפולים ברפואה סינית ומשלימה".
"אני עצמי נחשפתי לפני מספר שנים לתחום הרפואה הסינית", מספרת דליה קורקין, מנכ"לית קבוצת "עמל סיעודית" שבמסגרתה פועלת רשת "מזרח מערב". "במשך שנים סבלתי מכאבי ראש מטרידים שפגעו באיכות החיים שלי. רק מחטי הדיקור הצליחו לפתור את הבעיה ולפטור אותי מהכאב המטריד.
ככלל, יש הרבה התאמה בין תחום הסיעוד לבין הרפואה שמגיעה מסין. היום הציבור מגדיר את הרפואה הזאת כ'משלימה', לא כ' אלטרנטיבית'. הממסד הרפואי הקונבנציונלי כבר חובק את תחומי הטיפול האלה על מנת לתת מענה לציבור שמעוניין בהם".
אני יושב במרפסת בקומה החמישית, רוח קלילה מגיעה מהר שמשקיף עלינו ממזרח, וערימה קטנה של סוכריות "סקיטלס" הופכת את הלגימות מהשיקוי היומי למשהו כמעט נסבל. בארבע אחר הצהריים מגיע ד"ר ני עם מגש המתכת הקטן שלו, מחייך חיוך גדול. אני נשכב על המיטה בלי לשאול שאלות, סומך לגמרי על הרופא שלי. בחושי העל שלו הוא קולט את נכונותי לספוג כל סוג של טיפול שימצא לנכון וקוטע את האופוריה שלי בצמד מילים נוסף מהלקסיקון המצומצם שלו: "Today Pain" ("היום יכאב").
הוא לא התבדח. על פי תורת הדיקור יש ארבעה שערים לגוף - ארבע נקודות דיקור שמגבירות את הזרימה בגוף ומאיצות תהליכים. רק שהנקודות האלו כואבות. לא הדקירה עצמה, כמו החפירות הקטנות שאחריה. לפעמים התהליך לא נגמר בהחדרת המחט לנקודה ומחייב להניע אותה בתוך נקודת הדיקור בתנועות סיבוביות, עדינות אך מורגשות היטב. מדי כמה דקות ד"ר ני עושה סבב רענון שעיקרו פליק קטן שהוא נותן לראש המחט ושולח רטט שנמשך כמה שניות לנקודות הדקורות.
החלטתי לצלם את הטיפול בקלוז אפ וביקשתי מהד"ר להביא לי את המצלמה. כשהתקשה להבין מה אני רוצה ממנו, הרמתי את היד כדי להצביע על הציוד שהיה מונח על השידה הסמוכה. טעות חמורה. הכאב החד שפילח את גופי היה משתק לגמרי. הכאב הזה הוליד חרדה נוספת לרשימה: מה יקרה אם משהו יסיח את דעתו של הרופא בדיוק שהוא אוחז במקל הבוער מעל הבטן שלי, או שישכח להיפטר מהאפר הלוהט שמצטבר בראשו, מילימטרים ספורים מהעור הרגיש שלי? גם רופאים הם בני אדם. לא סתם מישהו המציא את הצירוף "רשלנות רפואית".
ביום הרביעי והחמישי חזר הטיפול על עצמו: השיקויים המרים, המפגש הדוקרני עם ארבעת השערים לאושר גופני והגבעול הבוער מעל הפופיק שלי. האם יכול להיות שהתחלתי ליהנות או שפשוט התרגלתי?
ד"ר ספיר אומר שתהליך ההחדרה של שיטות הטיפול הסיניות למיינסטרים של הרפואה בישראל עדיין לא הסתיים.
"אנחנו עדיין פועלים להכרה ממסדית של התחום, שואפים לנטרל שרלטנות ומנסים להעצים את תדמית הרפואה הסינית בציבור. במקביל אנחנו עובדים על העמקת הקשר עם הממסד הסיני. אחת התוצאות המבורכות של זה היא שיתופי פעולה עם בתי חולים בסין בהכשרות מתקדמות ובהפניית מטופלים מהארץ לבתי חולים מקצועיים שם. כיום הרפואה הסינית בישראל היא מהמתקדמות בעולם. אנחנו מוצאים רפואה סינית בכל מקום ובכל מוסד רפואי המכבד את עצמו בישראל. אין ויכוח על כך שהרפואה הסינית הפכה לשיטת טיפול רווחת".
המחטים במקומן, אני רגוע, עוצם עיניים, שומע את הגפרור שהצית להבה, יודע מה מותר ומה אסור וחושב על היום שאחרי. שתי דקות אחר כך אני מרגיש חום חריג בטבור ופוקח עיניים: אני רואה שם ארבע מוקסות.
נראה שד"ר ני החליט לחגוג לי מסיבת סיום עם זיקוקים על הבטן. שלוש מוקסות מונחות בתוך מתקן על הכרס שלי ועוד אחת מפתחת היכרות חמה ואינטימית עם שאר חלקי גופי בידיו האמונות של הד"ר. הרבה עשן יצא מהמפגש הזה.
בשיחת הסיכום עם פאנג, מינג וני שאלתי איך ממשיכים מכאן, כי ברור לי שמשהו טוב יצא מהטיפול הזה ואני רוצה עוד. ד"ר פאנג, בעל התארים והניסיון, צחקק כמו ילד קטן שקיבל מתנה. הוא הציע לי להישאר בבית החולים לפחות חודש נוסף אם אני רוצה להגיע לתוצאות משמעותיות יותר ולהרגיש שינוי מהותי באיכות החיים שלי. כשהאופציה הזו ירדה מהפרק, הוחלט שכשאחזור לארץ אגש לאבחון נוסף ואמשיך בדיקור ובשתיית תמצית הצמחים שהוא רשם לי.
"אם לא תמצא את הצמחים המתאימים בישראל, אני ממליץ לשתות הרבה מרק עוף, זה עובד מצוין". בשביל תרופת הסבתא הזאת לא הייתי צריך להרחיק עד היאנג צה.
שאלתי את מינג מה הפתרון שלו לכאבי הראש שתוקפים אותי בבוקר אחרי לילה ארוך של עבודה. התשובה שלו הייתה קצרה וחד משמעית: אספירין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם