הקצין שהופקד להגן על השמיים של ישראל
כמפקד מערך הנ"מ, היה תא"ל דורון גביש אחראי בין היתר על "כיפת ברזל" והחץ. בריאיון פרישה הוא מבטיח: "זו ההגנה הטובה בעולם"
גביש מתאר את המהפך הזה במיומנות ובהתלהבות מוצדקת בהחלט. גם הוא יודע שלא היה מתרחש אלמלא צמד מילים אחד: "כיפת ברזל". פרויקט הטילים נגד רקטות וטילים קצרי טווח, שנכפה על מערכת הביטחון הר כגיגית, הפך לאחת ההצלחות התודעתיות הגדולות ביותר שלה בעשור האחרון. על הדרך הפך הנ"מ, חיל אפור שהיווה בעיקר רקע לבדיחות עדתיות מסוג ההוא שעף מקורס טיס, והלך לשם כי "אם אני לא טס, אף אחד לא יטוס" - לחיל מבוקש ויוקרתי. מאז ההצלחה המבצעית הראשונה של "כיפת ברזל" הפכו הסוללות שלו ליעד תקשורתי מבוקש יותר מתרגילים חטיבתיים של הצנחנים, ואיתן באו גם המתנדבים, ותחושת ההישג וההצלחה.
זה סיפור מרתק על הדרך שבה משתנים דברים במערכת הביטחון הישראלית: זה שני עשורים, מאז מלחמת המפרץ הראשונה, מדברים אצלנו על היעלמותה של המלחמה הקונבציונלית-סימטרית, ועל כך שהאויב לסוגיו מכוון לא לכיבוש שטחים באמצעות אוגדות תמרון, אלא לאש מן העורף שלו אל העורף שלנו.
ועדה שבראשה עמד דן מרידור, שבחנה את תפיסת הביטחון עוד בסוף שנות התשעים, המליצה להוסיף את ההתגוננות כאחד ממרכיבי היסוד של התפיסה, בצד המשולש הקלאסי של הרתעה, התרעה והכרעה, שאיבד מתוקפו ככל שהאויבים הפכו ממדינות עם צבא סדיר לארגוני טרור היושבים בתוך מדינות כושלות. אבל ההצעה של מרידור לא התקבלה רשמית עד היום, וצה"ל המשיך להיות צבא ההתקפה לישראל. התקציבים הגדולים עדיין מופנים למטוסי קרב מאוישים, התוכניות עדיין עוסקות בצד הרחוק של הגבול.
ויחד איתה, כנהוג אצלנו, יש חשש מיוהרה מוגזמת. גביש, ששיחק כדורסל בנעוריו ("עד שהגובה נהיה פקטור", כדבריו) והוא עדיין חובב ספורט מושבע, מתמודד היום גם מולה. הוא ממהר להזכיר שבהגנה לא מנצחים, מזכיר שגם ההגנה המעולה ביותר תיחדר, יודע שמדובר רק במרכיב אחד. אבל קל לזהות אצלו את הגאווה של מי שהיה שותף לשינוי שהוא לא רק טכנולוגי-מבצעי, אלא מקדם את ישראל לקראת מענה לאתגרים האמיתיים שעומדים בפניה, ולא להתכוננות למלחמה הקודמת.
גביש, בחודש הבא בן 49, עשה את כל שירותו בנ"מ. ב-1991 כבר היה קצין בקרה בסוללת פטריוט אמריקאית שהוצבה בישראל, ובמלחמת לבנון השנייה היה מפקד אגד ההגנה האקטיבית, שלא עשתה הרבה מול רקטות החיזבאללה כי לא היו בידיה הכלים שיש לישראל היום. מעטים מסוגלים כמוהו לתאר מה שהיה, מה שקיים ואולי את מה שיהיה.
תאר לי את המפה הנוכחית של ההגנה האווירית. מה יש לנו, ואיך אנחנו משתמשים בו.
"להגנה האווירית (הגנ"א) יש שלוש משימות מרכזיות: קודם כל התפקיד הקלאסי של הגנה על שמי המדינה ממטוסים. זה פרט לא כל כך ידוע, אבל שישית מההפלות של חיל האוויר, 93.5 אם לנקוב במספר המדויק, הן של כוחות הנ"מ.
"בעשר השנים האחרונות נכנסה ההגנה מטילים, המורכבת משכבה עליונה ותחתונה, מיירוט טילים טקטיים ועד להגנה מול טילים שנושאים מטען שיש לו משמעות
ל"כיפת ברזל" יש, מבחינת הטווח, ביצועים טובים יותר ממה שצפיתם בתחילה. למה אם כך לייצר עוד מערכת, במקום להוסיף כיפות וחצים?
"זה לא רק עניין של טווח.'שרביט קסמים' תהיה טובה נגד איומים איכותיים (כוונתו של גביש היא לכך שבליסטית, "כיפת ברזל" אינה מסוגלת ליירט טילי שיוט, ע"ש). היא גם תחסוך ירי של 'חץ' על איומים מסוימים. כדי להשלים את תמונת ההגנה האווירית, נגד מטוסים יש לנו מערך עם יכולת יירוט בטווחים ארוכים, כולל מערכות שיש להן חתימת מכ"מ נמוכה.
"בשנים האחרונות נוסף עוד תפקיד - גילוי והתראה. אנחנו אחראים למערך שמגלה איפה טיל ייפול, ומחליט מה צריך לעשות נגדו. בנינו מרכז שיש בו מערכת אחת, שאליה מחוברים כל הסנסורים שיש לצה"ל, והיא עצמה מחוברת לפיקוד העורף. זה ממש לא טריוויאלי שהיום, כשאנחנו מזהים טיל, אנחנו גם יכולים להגיד איפה הוא ייפול. ברגע שאנחנו יודעים לומר בדיוק גדול לאן טיל מכוון, אפילו לגבי שיהאב שמשוגר מטווח גדול, אנחנו יכולים להחליט אם כדאי ליירט אותו. לכן גם כל החישובים של כמה עולה טיל מיירט לעומת כמה עולה טיל תוקף לא רלוונטיים, כי גם במערך ה' חץ' וגם ב' כיפת ברזל' אנחנו לא רצים אחרי כל טיל.
"אנחנו מקפידים להגיד שההגנה הכי טובה אף פעם לא תבטיח מאה אחוזי הצלחה, אבל זו ההגנה הכי טובה שיש בעולם. בשתי ההסלמות האחרונות בדרום היו יירוטים מוצלחים, כולל מטח של כמה רקטות שכוון למרכז אשקלון ויורט. אנחנו מראים ללוחמים לאחר מעשה איפה הרקטות האלה היו נופלות אלמלא היירוט, ובפעם הזו זה היה קורה בלב היישוב ממש".
ובעוד חמש שנים? מה התמונה הסופית שאתם מכוונים אליה?
"כרגע אנחנו עם שמיכה לא שלמה, שצריך למשוך אותה בין המרחבים השונים. בעתיד הקרוב יהיה יותר מהכל, ויותר משוכלל: ל'חץ' בבלוק 3 יהיו יכולות מול איומים מטווחים מאוד רחוקים; תוכנס מערכת 'שרביט קסמים', ויהיו עוד סוללות של 'כיפת ברזל'. צריך לזכור שאנחנו חלק ממערך שלם, שמשלב הגנה עם התקפה.
"בשנתיים האחרונות צה"ל כתב תפיסה חדשה, שיש לה יכולות התקפיות, הרתעה, התראה, הגנה אקטיבית ופסיבית. זה לא פשוט שהמדינה לקחה תפיסה אסטרטגית, שבמידה זו או אחרת נגזרה מהאמירה של ועדת מרידור על זה שההתגוננות צריכה להפוך לעוד מרכיב יסוד של תפיסת הביטחון, השקיעה בזה משאבים גדולים, חיל האוויר עיצב את זה מקצועית ובסוף זה יושם ברמה הטקטית בשטח, באפקטיביות מרשימה".
זה נשמע נהדר עכשיו. אבל בוא נזכיר שחיל האוויר התנגד ל"כיפת ברזל", ולמעשה כל התהליך שאתה מתאר נכפה על המערכת, על ידי שר ביטחון אזרח. צה"ל תמיד העדיף, וגם היום, להיות צבא ההתקפה לישראל ולא צבא ההגנה.
"אתה צודק. אני חי כל חיי המקצועיים בתוך השניות הזו, של מערכת ששמה דגש על ההתקפה. אבל צריך להעריך גם אנשים שמכירים בזה שמישהו אחר צדק. אלוף פיקוד הדרום הנוכחי, טל רוסו, אומר בפירוש'אני התנגדתי ל"כיפת ברזל", והיום - כשאני רואה מה היא משיגה ומה היא מאפשרת לנו - אני מוכן לאכול את הכובע'. אני מעריך אותו, ולא רוצה שיאכל את הכובע, אבל זה הישג מרשים".
השאלה היא לא אם הוא מרשים, אלא אם הוא מספיק. איך זה עומד מול מה שיש לאויב? כשראש אמ"ן מדבר על 200 אלף ראשי נפץ שמכוונים לישראל, זה לא טיפה בים?
"לא. המערך הזה יאפשר גמישות בהחלטה על מה מגינים, ועל מה שנחליט נגן היטב. גם להם יהיו מגבלות: חיל האוויר שלנו יתקוף, יהיו פעולות אחרות, לחלק גדול מהאמצעים שלהם יש רמת דיוק מוגבלת. כמו שאמרתי, זה הכל מערך אחד".
התחושה היא שהעדיפות תהיה למערכים אסטרטגיים וליכולת של הצבא לפעול. בהפשטה מסוימת, תעדיפו להגן על בסיס של חיל האוויר מאשר על היישוב שסמוך אליו.
"כשאתה מגן על דברים אסטרטגיים, אתה מגן גם על היישובים שקרובים אליהם. בגודל של ישראל, הגנה על נכסים במפרץ חיפה מגינה גם על חיפה ויושבי המפרץ. הכל יהיה כפוף להערכת המצב, והיישובים המרכזיים בכל מקום יקבלו הגנה. צריך לזכור שאנחנו מתמודדים, בוודאי בשלב הזה שבו המערך נבנה, עם הרבה מאוד צרכים. זו מערכת חדשה, לא רק אצלנו אלא גם בעולם כולו.
"מה שקרה אצלנו קורה בכל העולם, רק בזמן הרבה יותר ארוך ובעלות גדולה פי חמש לפחות. האמריקאים היו עושים ב'כיפת ברזל' שנים של ניסויים בשטח סטרילי. אנחנו הכנסנו אותה לשימוש תוך כדי לחימה. במרס 2011 עמדתי עם עיתונאים על גבעה ליד באר שבע והסברתי להם שאנחנו פורשים את'כיפת ברזל' עוד לפני שעשינו הערכת ביצועים אמיתית. בפועל, עשינו את ההערכה בזמן אמת, מול ירי אמיתי מעזה, ויש בזה גם יתרון וגם חסרון.
"הדבר היפה בעיני זה שמדובר בתהליך שבו המחשבה קדמה למעשה. שנה לפני ש'כיפת ברזל' נכנסה לפעולה, במרס 2010, עשינו סדנה סגורה של יומיים למערך. הזמנתי לשם שישה מפקדי עבר של כוחות הנ"מ ומומחים אחרים. קבענו שם לאן המערך צריך ללכת, החלטנו על ייעוד ותפקידים. במערכות מורכבות כמו בצבא, צריך להגיד דברים בקול כדי שהם יקרו - מי אחראי לתמונה הבליסטית בצה"ל, איך מפעילים את הכוח. מדובר בתפיסות הפעלה שלא עודכנו מאז מלחמת יום הכיפורים.
אחרי יום הכיפורים החליטו להצמיד אגד נ"מ לכל פיקוד, וכך זה היה עד לאחרונה - תפיסה מרחבית שנשענה על מיקום גיאוגרפי וצמידות לכוח המתמרן. עכשיו החלטנו לשנות הכל: המערך מאורגן בכנפות, בדומה לחיל האוויר, שנשענות על תפיסה ארצית - כל המדינה היא מערך אחד.
הכנפות הן משימתיות, כל אחת מתמחה בתחום של הפעולה, ולא גיאוגרפיות. נכנסו עמוק לתוך חיל האוויר, שפעם התייחס לנ"מ כאל בן חורג. כתבנו מילון חדש של כל מושגי ההגנה האווירית, כדי שכולם ידברו אותה שפה ולא יהיו דברים לא ברורים. החלטתי להשיק את הכל ב-1.1.11, שתהיה הרגשה של התחלה חדשה. במידה מסוימת אנחנו ממציאים פה את הגלגל, וזה נותן לנו גם עוצמה בשת"פ האסטרטגי עם ארצות הברית".
עד כמה באמת אנחנו תלויים בסיוע? במלחמת המפרץ הראשונה ההתרעה מטילים הייתה אמריקאית. עד כמה היום ההגנה בפועל על אזרח ישראלי תלויה בדברים שנקבל בשעת חירום מהאמריקאים?
"השת"פ האסטרטגי הוא משימה מאוד משמעותית עבורנו. הוא מאפשר לנו להתחדד מבצעית ומקצועית, וברור שגם מימון המערך מכסף סיוע הוא חיוני. בהגנה בפועל הם יעצימו את היכולות שיש לנו, אבל אין שום מרכיב של ההגנה שאין לנו באופן עצמאי. הם יכולים לתת לנו טווח יותר גדול, יותר הזדמנויות העסקה של אותה מטרה, ויש לזה גם עוצמה בהרתעה. השת"פ עם ארצות הברית מחזק אותנו ונותן לנו יותר מסה, אבל את ההגנה הדרושה לאזרח אנחנו יודעים לתת לבד".
התשובות של גביש נחרצות, המצב בשטח מעט יותר מעומעם. המספר הסופי של סוללות "כיפת ברזל", שבו הוא מסרב לנקוב, יהיה מעט יותר מעשר. הן עמדו אמנם גם במבחן של מטחים של מספר רקטות מעזה, אבל זה לא ממש דומה למה שעלול חיזבאללה לשגר על ישראל במקרה של עימות. והדיבורים אצלנו על כך שהפעם זו לא תהיה התכתשות של יותר מחודש, עם מדרגות הסלמה ותקופות דשדוש, משתקת גם בצד השני: כשצה"ל אומר שיפעל במלוא העוצמה מהרגע הראשון, באש ואולי גם בתמרון, גם חסן נסראללה מבין שהפעם הוא צריך להפעיל את כל מה שיש לו בימים הראשונים, כי אחר כך לא תהיה הזדמנות.
"לא. אחד הדברים שהשתנו מ-2006 הוא שאנחנו יודעים למקד את ההתראה. מספר האזרחים שיצטרכו להיות במרחב מוגן בזמן נתון יהיה קטן יותר. זמן התגובה של האזרח יהיה יותר גדול, והוא גם יראה מעליו הרבה יותר מיירטים. זה ייראה כמעט כמו בסרטים על מלחמות העתיד".
אבל צה"ל ממילא מדבר על קיצור משך הלחימה כיעד מרכזי שלו. למה לא להגיד פשוט "שבו במקלט כמה ימים", ובכך להימנע גם מנפגעים וגם מהצורך בהסלמה?
"המשימה שלנו היא שבמצב לחימה החיים ישובשו כמה שפחות. אם אזרח ידע ויאמין שבמקרה הצורך הוא יכול להגיע בזמן למרחב מוגן, הוא יוכל להמשיך ככל האפשר בחייו גם במצב של עימות".
ואולי מחכה לנו הפתעה? המל"ט של חיזבאללה שחדר לישראל הפתיע אתכם?
"זה עדיין בתחקיר, ואני לא רוצה לומר יותר מדי. אני יכול להגיד שכל יחידות הבקרה שלנו זיהו אותו בזמן, טילי קרקע-אוויר היו נעולים עליו עוד כשהיה בים, חיל האוויר הוזנק. מאותו רגע הכל היה תחת ניהול מרכזי, וההחלטה מתי ואיפה ליירט נקבעה בפיקוד המרכזי, כמו שזה קורה בחיל האוויר. אני יכול גם להגיד שהאירוע הזה, של שיגור מל"ט במאפיינים האלה, לא הפתיע אותנו".
המשימות החדשות והיוקרה של "כיפת ברזל" הביאו, כאמור, לעלייה משמעותית ביוקרה של מערך ההגנה האווירית. יחד איתו, ועם תשומת הלב התקשורתית, באו גם ביקורת ועיסוק שפעם היו שמורים ליחידות החי"ר או השריון. "זו התמודדות משמעותית", אומר גביש.
ועם התקשורת באים גם סיפורים פחות נעימים, כמו הפרסום על תנאים ירודים בסוללות "כיפת ברזל".
" זו יחידת שדה, שנעה בין אתרים שונים כל הזמן. אנשים שמשרתים בה לא חיים ולא יחיו בתנאי קבע, אלא בתנאים של מגורים ארעיים. הם גם נפרשים בתוך שטח אזרחי: כשאנחנו פורשים סוללה בתוך שדה של חקלאי, אנחנו משתדלים שהמחיה שלו תיפגע באופן מינימלי, ולהצטמצם בשטח. החיילים מבינים את זה, מכירים את התנאים, ואני יכול להגיד שרובם מאוד לא מרוצים מהדרך שבה השירות שלהם השתקף בדברים שפורסמו. בכל ארגון יש אנשים לא מרוצים, וזה לא מעיד על המצב האמיתי".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם