קרוב יותר למציאות

דווקא העימות הראשון בין רומני לאובמה היה החריג. העימות השני שהתקיים הלילה צפוי להיות זה זה שאמור להיתפס בתודעת האזרחים האמריקאים כמייצג יותר את יחסי הכוחות האמיתיים בין המועמדים

אופיר צומן | 17/10/2012 17:17

תגיות: בחירות 2012,ברק אובמה,מיט רומני

יש דמיון מסוים בין מיט רומני לבין נבחרת ישראל בכדורגל. עד לא מזמן אף אחד לא נתן להם סיכוי להצליח, אבל אז הגיעה נקודת מפנה מפתיעה שאמורה היתה לשנות את התמונה כולה. אצל הנבחרת היו אלה שני הניצחונות על לוקסמבורג שהעלו אותה למקום השני הריאלי בטבלת הבית המוקדם. אצל רומני היה זה העימות הראשון מול אובמה, שבו התעלה רומני מעל לכל הציפיות ופתח מחדש את המירוץ לנשיאות.

ברק אובמה ומיט רומני בעימות השני .

לטעמי, מה שהוגדר כ"אירוע המפנה" בשני המקרים, הוא למעשה הפתעה חריגה ונקודתית שלא תשפיע בהכרח על המציאות הרגילה והמוכרת שקדמה לאירוע הזה. במקרה של הנבחרת - סביר שבמשחק הבא שיתקיים במרס נגד פורטוגל החזקה, נראה את הנבחרת חוזרת למעמדה המקצועי האמיתי. הניצחון המוחץ על לוקסמבורג החלשה הוא נעים, אבל הוא לא שינוי גנטי של המציאות.

במקרה של רומני – העימות הראשון היה החריג. העימות השני שהתקיים הלילה היה קרוב יותר למציאות, ולכן אני מניח שהוא גם אמור להיתפס בתודעת האזרחים האמריקאים כמייצג יותר את יחסי הכוחות האמיתיים בין שני המועמדים. סביר שהאזרח האמריקני אמר לעצמו בסיום העימות: "או, זה אובמה שאני מכיר. יאללה, חזרה לשיגרה!".

אנרגיה

אובמה למד את הלקח מהעימות הראשון והגיע לעימות השני נמרץ ואסרטיבי. הרגישו את זה באינטונציית הקול שלו, בווליום, בתנועות הידיים ובמסר המילולי. מעניין לציין שבעימות הראשון ענב רומני עניבה אדומה ואובמה עניבה כחולה. בעימות הלילה התהפכו הצבעים. אולי יש משהו בעניבות האדומות שמזריק טבסקו לווריד של המועמדים.

מנגד גם רומני הגיע עם אנרגיה ברסלבית והיה שוטף ונינוח. כל אחד מהמועמדים הרבה יחסית להיכנס לדברי המועמד השני ולהתערב למנחה בניהול הדיון. אם מנטרלים את פערי הציפיות ביחס לעימות הראשון, התוצאה כרגע: יתרון קל לאובמה.

כלכלה

המגרש הכלכלי הוא המגרש הביתי של רומני. גם כי נתוני הכלכלה האובייקטיביים בארה"ב לא מזהירים (בלי קשר ל"אשמתו" של ממשל אובמה בכך), וגם כי רומני נתפס בצדק כבעל ניסיון כלכלי מוצלח ברמה האישית וכמושל.

מכיוון שחלק גדול מהעימות השני עסק בנושאים כלכליים, נראה היה שרומני זוכה ליתרון "מובנה" מסוים על פני אובמה. רומני הרבה להציג נתונים מספריים ונראה כמי ששולט היטב בחומר. המשפט: "אם תבחרו את אובמה, תקבלו את אותן ארבע שנים" היה משפט קליט ואפקטיבי, והזכיר את שאלתו המפורסמת והמוצלחת של רייגן לעם האמריקאי בעימות מול קרטר ב-1980: "האם מצבכם טוב יותר היום מאשר לפני ארבע שנים?"

מנגד תקף אובמה את רומני שוב ושוב על כך שהוא מציג תמונת מצב שאינה אמיתית. הייתה כאן כוונה אסטרטגית של קמפיין אובמה להמשיך ולהציג את רומני כ"מיט-גשפט". אובמה גם הרבה לשדר מסרים של ראיה אסטרטגית רחבה לטווח ארוך, מה ששיווה לתוכן דבריו - למי שהקשיב היטב למילים - מעמד ממלכתי ונשיאותי יותר מול "נתוני הוויקיפדיה" האקראיים של רומני, שלא תמיד הסתכמו לכדי תמונת מדיניות ברורה.

אובמה היה יותר מפורט בנוגע לדרך יישום המדיניות האסטרטגית שלו. הוא חזר ותקף את רומני על כך שהוא רק

מצהיר באופן כללי על מדיניות, אבל לא מסביר איך בדיוק יישם אותה. כמו בעימות הראשון, המשיך אובמה להדגיש את ההבדלים בין האג'נדות שלו ושל רומני ועשה את זה טוב יותר מרומני.

מעניין היה לראות את רומני מנסה להחזיר את הדיון למגרש הכלכלי הנוח לו, גם כשהשאלות שנשאל היו בנושאים אחרים: שוויון לנשים וצמצום הנשק האוטומטי בידי האזרחים. זה הזכיר את אמירתו של החוקר הידוע אברהם מאסלו: "אם הכלי היחיד שיש לך ביד הוא פטיש, כל בעיה נראית לך מסמר".

לכל אורך העימות שלח אובמה עקיצות לעבר רומני. כשדובר על האיום שמהווה סין לכלכלה האמריקאית, הזכיר אובמה שרומני משקיע בחברות שבחרו לקיים את פעילותן העסקית בסין, ולכן "הוא לא האדם שיילחם בסינים". רומני ניסה להשיב שגם הפנסיה של הנשיא מושקעת בסין, ושאל את אובמה אם הוא הסתכל לאחרונה בפנסיה שלו. בתגובה שלף אובמה: "הפנסיה שלי בטוח לא גבוהה כמו שלך" לקול צחוקו של הקהל.

בדברי הסיום שלו הזכיר אובמה את "נאום הטפילים" של רומני, וציין שאותם 47 אחוז מהאוכלוסייה שאליהם התייחס רומני כמי שמהווים נטל על המדינה, הם האנשים שדווקא מחזיקים את המדינה, ועבורם הוא רוצה להילחם עוד ארבע שנים. תוצאת ביניים: עדיין יתרון לאובמה.

חוץ וביטחון

נושאי חוץ וביטחון תפסו רק חלק קטן בעימות, אולם ניכר היה שזה המגרש הביתי של אובמה. רק לו יש ניסיון בנושאים אלה, ונראה היה שרק לו יש אג'נדה מגובשת ופרקטית באותם נושאים. אובמה הזכיר כי הוא זה שהוציא את החיילים מעיראק, וכי הוא זה שהביא לחיסולו של בין לאדן. בשאלה על הפיגוע בלוב שבו נהרגו ארבעה דיפלומטים אמריקאים, תיקנה המנחה את רומני על דברים לא מדויקים שאמר, לקול מחיאות הכפיים של הקהל. תוצאה סופית: ניצחון בנקודות לאובמה.

העימות השלישי צפוי להיות המסקרן ביותר, הן מכיוון שהוא מהווה מעין "שובר שוויון" שאליו מגיעים שני המועמדים עם ציפיות דומות, והן מכיוון שבעימות הזה ידברו אובמה ורומני על הסוגיה האירנית ועל נאום נתניהו באו"ם. מה שבטוח – יהיה פצצה.