המתנחלים, האופנוענים והטיול בשבת

חברי מועדון הארלי דייווידסון תכננו את טיול השבת שלהם ונתקלו במכשול: המסלול עבר דרך ההתנחלות טלמון. זה נגמר דווקא בצחוק ובחיוכים

עמיחי אתאלי | 23/10/2012 16:00

תגיות: טלמון,הארלי דוידסון,התנחלויות

כשחושבים על המפלצת האמריקאית האימתנית שנקראת הארלי דיווידסון, האסוציאציות שעולה תחילה הן וסטים מלאי ציוד, בריונים בבנדנות מיוזעות וזרועות ענק מלאות קעקועים. הדבר האחרון שמתחבר לדימוי הזה הוא קידוש בשבת, קוגל ודרשה תורנית מפי רב בהתנחלות.

הרוכב גיל טנג'יר בטלמון צילום: אורית רצ'קובסקי-סגל וגיל טנג'יר

לפני שבוע וחצי החלו ארנון אהרונסון ואליעזר שטרן, ממובילי מועדון רוכבי הארלי דייווידסון הישראלי, לתכנן את הטיול שלהם לסוף השבוע הקרוב. הקבוצה שפועלת כבר מספר שנים מלכדת את כל המשוגעים האמיתיים לאופנוע הכסוף-שחור שחיים בארץ, וכמעט בכל שבת הם יוצאים יחד לטיול באזור אחר בארץ.

הפעם החליטו אהרונסון ושטרן להוביל את הרוכבים לאזור שאליו הם כמעט לא מגיעים: בנימין והשומרון. השניים החלו לתכנן את המסלול וראו שאם יעברו דרך ההתנחלות טלמון, הם יוכלו לעשות מסלול מרהיב שיחצה את חבל בנימין ממערב למזרח.

שני הרוכבים יצאו, כמקובל, לסיור מקדים בשטח. אלא שכאשר הגיעו לשער הכניסה לטלמון התגלתה בפניהם בעיה שאמורה הייתה לשבש את כל התוכניות: שער הכניסה, המשותף לטלמון וליישוב הסמוך נחליאל.

מכיוון שכל תושבי ההתנחלויות הם שומרי שבת, השער סגור בסוף השבוע ואין כניסת כלי רכב למתחם היישובים ביום הקדוש. אהרונסון החליט לנסות בכל זאת. הוא פנה ליעקב דולב, תושב טלמון שעובד במחלקת הביטחון של מועצת בנימין. דולב הוא גם חובב רכיבה על אופנועים בעצמו, אך רק בימי חול.

כשהגיעה הפנייה החריגה החליט דולב לנסות לחבר בין שני הצדדים. הוא פנה לרב של טלמון, רמי ברכיהו, ושאל אם ניתן להכניס את הרוכבים, משום שהם לא מגיעים במיוחד לטלמון וגם ככה מחללים את השבת. דולב הציע לאפשר לאופנוענים חוויה שהם לא היו מגיעים אליה בדרך אחרת. הרב ברכיהו נתן את הסכמתו, ובכך נסללה הדרך לקידוש הראשון אי פעם שנערך במיוחד עבור 60 רוכבי הארלי דייווידסון.

הסתפקו ב"שבת שלום"

בשבת האחרונה נפגשו 40 בעלי ההארלי דייווידסון במרכז הארץ. על מחצית מהאופנועים ישב גם נוסע מאחורי הנהג. השיירה הרעשנית יצאה לדרך, וכשהגיעה לשער של טלמון פתחו מוביליה את השער באופן ידני ונכנסו פנימה. מכיוון שלא ניתן היה לתקשר עם דולב בשבת, הוא הציב עבורם סימן שיוביל אותם לנקודת המפגש עם אנשי טלמון והרב ברכיהו, בסככת הביטחון של היישוב.

כשירדו מהאופנועים המתינה לרוכבים קבלת הפנים שהכינו להם תושבי טלמון: שולחנות ערוכים, יין לקידוש וצלחות עמוסות בקוגל ובהרינג - הדג המלוח ששום קידוש אינו מושלם בלעדיו. תחילה עשה הרב ברכיהו קידוש, אחר כך טעמו כולם מהיין, ובעת שטעמו מהתקרובת המסורתית נשא הרב דרשה תורנית על פרשת נח.

דולב הגיע למפגש עם אשתו וילדיו. כשבנו בן החמש וחצי

ראה את רוכבי האופנועים לבושים בגופיות, הוא ניגש לאביו ושאל בלחש: "אבא, למה הם לא לובשים חולצות של שבת?". אבל מרגע שדו ממו המנועים, נשברה הזרות ההדדית בתוך שניות. לחיצות ידיים חמות וברכת "שבת שלום" החליפו את רעש האופנועים הכבדים.

בסיום, לפני שיצאה השיירה לדרכה, פנו כמה תושבים לרב. "מותר להגיד להם נסיעה טובה?", שאלו בלחש. "נסתפק בשבת שלום", ענה הרב בחיוך.

לאחר כשעה וחצי של מפגש המשיכו הרוכבים לדרכם והשלימו את טיול השבת שלהם בשומרון.
"הרוכבים שלנו, שרובם לא ידעו מראש על העצירה הזו, פשוט התרגשו עד דמעות מהחום והשמחה שבהם התקבלנו", סיפר אהרונסון. "התושבים שם דיברו איתנו על ההדדיות ועל לקבל את האחר. במעשה שלהם הם פשוט לימדו אותנו מה זו אהבת חינם".