
מדוע לא קמה בליכוד מחאה נגד האיחוד עם ליברמן?
הליכוד בשלטון, הניצחון שלו מובטח וגוש הימין כלל לא נתון בסכנה. למה בכל זאת החליט נתניהו לחבר לליכוד את אביגדור ליברמן ומפלגתו?
בבחירות 1996 התאחד הליכוד עם צומת של רפול ועם גשר של דוד לוי. החיבור הזה של שלוש מפלגות באופוזיציה, שאותו יזם אז אריאל שרון, הכניס רוח תזזית בימין. בעצרת המשותפת של שלוש המפלגות בבנייני האומה השתתפו אלפים. מאות נותרו בחוץ, החשמל זרם בפנים. איש לא העלה על דעתו להתנגד לאיחוד הזה. גם אם הוא עלה לליכוד במושבים רבים בכנסת שעליהם ויתרו לטובת השותפים החדשים, כולם הבינו כי איחוד כזה בימין חיוני ונחוץ, חצי שנה אחרי רצח רבין.
ביום שני בערב הגיעו חברי מרכז הליכוד לגני התערוכה כדי להצביע בעד איחוד אחר, שלא הלהיב אותם במיוחד. הליכוד היום בשלטון, הניצחון שלו בבחירות מובטח, גוש הימין לא נתון בסכנה, לנתניהו אין אלטרנטיבה, אבל בכל זאת הוא החליט לחבר לליכוד את אביגדור ליברמן ו"ישראל ביתנו", מה שעורר חששות כבדים אצל הפעילים. ליברמן מצטייר בעיני רבים כמי שבא לחסל את הצביון המסורתי של הליכוד, לגנוב להם את המושבים בכנסת ואת המקומות במועצות הערים בבחירות המוניציפאליות.

נתניהו הבין שיש לו בעיה, הוא הקים מטה פעולה שעבד בטירוף. ישבו שם ישראל כ"ץ ומשה כחלון, שני האנשים החזקים בליכוד, יחד עם ליברמן עצמו. הארבעה הפעילו לחץ לא מתון על כל ראשי הערים והפעילים המרכזיים ודיכאו כל התנגדות. הטיעון העיקרי היה שלא מדובר באיחוד מפלגות, אלא רק באיחוד כוחות קוניונקטוראלי, ולכן לא נשקפת סכנה לליכוד ונתניהו, לפי הבטחתו, עוד ינהיג שנים רבות. הסקרים של אתמול עשו לראש הממשלה ואנשיו את העבודה. הם הוכיחו כי האיחוד שווה מנדטים ושווה שלטון, וזה מה שחשוב.
למחאה נגד האיחוד עם ליברמן לא קם מנהיג בליכוד. השרים שהתבטאו ברמזים נגד האיחוד, סילבן שלום, גדעון סער או אפילו דן מרידור- לא
מה שנותר לנתניהו עכשיו זה לנסות ולהחזיר את משה כחלון. הוא חיבק אותו אתמול, שיבח אותו וקילס אותו מול הפעילים, אבל לא הציע לו את תיק האוצר. גם ליברמן, שמרגיש את עצמו כבר עמוק בליכוד, לא הפסיק לנדנד לו. לא עזר. עכשיו ליברמן יחפש מועמד מזרחי אטרקטיבי משלו לרשימה המשותפת. אולי אלי אוחנה.