האם הקרב על נשיאות ארצות הברית יוכרע בפנסילבניה?
אובמה היה בטוח שהמדינה בעלת המסורת הדמוקרטית בכיס שלו, אבל הסקרים המדאיגים גרמו לו לשגר אליה את הארטילריה הכי כבדה שלו: ביל קלינטון. רומני מצדו שלח את סגנו המיועד פול ריאן, והמדינה בה הוכרזה עצמאות ארה"ב הפכה לשון המאזניים
בבחירות הקודמות, הוא מספר, נשטפה העיר תחת נחשול ההערצה האדיר לאובמה ששטף חלקים גדולים מארצות הברית ומפנסילבניה, בה גבר אובמה על ג'ון מקיין בפער של עשרה אחוזים. "לפני ארבע שנים היה פה חשמל באוויר", הוא נזכר בערגה. "הפעם המצב שונה. אנשים שב-2008 ירדו מהגדר והצביעו עבור אובמה חזרו לשבת על הגדר. אני פוגש תושבים שחורים שלא מתכוונים להצביע ולא מאמין. הם לא מבינים שההורים שלנו היו מוכנים למות בשביל הזכות להצביע בבחירות".
ואולי הם יושבים על הגדר בגלל התחושה הרווחת בקרב שחורים רבים לפיה אובמה לא פעל מספיק כדי לעזור להם, אני שואל. "יש במדינה הזאת אנשים שמצפים שרק בגלל שיש נשיא שחור בבית הלבן אז הוא יעזור רק לשחורים", הוא מגיב בזעם. "מה שאובמה עשה זה לעזור לכולם, ועל ידי כך הוא עוזר ליהודים, ללבנים וגם לשחורים".
עד לפני שבוע, ביקור בפנסלבניה, קל וחומר בבית לחם, עיר פועלים טיפוסית ובה שמונים אלף
תושבים, היה מתקבל בעיקר בהרמת גבה.
פנסילבניה, הסכימו כולם, הייתה בכיס של אובמה. ראשית, המועמד האחרון לנשיאות מהמפלגה
הרפובליקנית שניצח במדינה היה ג'ורג' בוש האב בשנת 1988. שנית, סקרים מקומיים הצביעו
באופן עקבי על פער דו-ספרתי לטובתו של אובמה, שבעקבות כך העדיף להשקיע את מאות
מיליוני הדולרים של קמפיין הבחירות שלו במדינות המתנדנדות. רומני, מצדו, בחר שלא לקרוא
תיגר על התפיסה הרווחת.
עד שהגיעו התושבים המקומיים והחליטו לקחת את המרוץ לנשיאות לידיים. זה התחיל לפני
שבועיים עם סקר של Gravis Marketing שהצביע על פער של שלושה אחוזים בלבד לטובת אובמה.
לפני שבוע הגיע סקר נוסף, הפעם של Franklin & Marshall שנתן חיזוק לאותה מגמה, עם ארבעה
אחוזי יתרון לנשיא, והיה סקר מהימים האחרונים של הTribune Review- המקומי שהצביע על
שיוויון 47:47.
מבחינת המפלגה הרפובליקנית, שלא יודעת איפה לשרוף את הכסף ששוכב לה בבנק גם בימים
אלו, מדובר היה בהזדמנות פז. התחושה שהמומנטום נוטה באופן ברור לטובת רומני, לצד 20
האלקטורים שמציעה המדינה למנצח, הפכו את פנסילבניה למדינה שיכולה לגנוב עבורם את
הבחירות. מספיק, בהקשר זה, לציין כי אוהיו, שמתוארת במונחים של חיים ומוות עבור רומני,
מציעה למנצח בה שלל נאה של 18 אלקטורים, שניים פחות מפנסלבניה שהפכה עבור מיט רומני
לסוג של פוליסת ביטוח שלא יכולה להזיק.
במטה אובמה קראו את הסקרים, שמעו את הקולות והגיבו בגיחוך. התגובה שעלתה מדף המסרים היתה אחידה: ההחלטה של רומני היא לא סימן למומנטום אלא עדות לחולשה. "מדובר במהלך נואש של סוף הקמפיין", הגיב בביטול דיוויד פלאף, ראש מטה הבחירות של אובמה בראיון לרשת איי-בי-סי.
"האמת היא שהם מעלים כמה תשדירים לאוויר ורומני נוסע למדינה שאין לו שום סיכוי לנצח בה".
כך גם דובר הקמפיין של אובמה, דני קנר, שאמר ביום שבת האחרון כי "מיט רומני שלח את פול ריאן לפנסילבניה בניסיון נואש להגיע ל-270 אלקטורים, אחרי שהוא הבין ששאר המדינות שהקשיבו למסר שלו ושל ריאן לא קונים את מה שיש לו להציע". הגדיל לעשות יועצו הבכיר של אובמה, דיוויד אקסלרוד, שבראיון לרשת פוקס ניוז אמר כי "רומני וקמפיין הבחירות שלו משקיעים בשלוש מדינות שבהן הם פשוט לא הולכים לנצח: מישיגן, פנסילבניה ומינסוטה. אני כל כך בטוח בזה, שאני מוכן להתערב על השפם שלי".
אז אמר. כדי לקבל עדות ברורה לפאניקה הגדולה שאוחזת במחנה אובמה בכל הנוגע לפנסילבניה, מספיק ללמוד על ההחלטה שלהם לשגר לעברה את הארטילריה הכבדה ביותר, הנשיא לשעבר ביל קלינטון, שנשלח אתמול לקרב בלימה בניסיון לעצור את הסחף לטובתו של מיט רומני. בסך הכל התרוצץ אתמול קלינטון מקצה אחד של פנסילבניה לקצה השני, עם לא פחות מארבע עצרות בחירות במדינה שלמיט רומני אין שום סיכוי לנצח, לפי אנשי הנשיא.
רומני, מנגד, ערך בשטחה רק ביום ראשון האחרון עצרת בחירות מרשימה במיוחד בנוכחות שלושים אלף תומכים, ואילו יומיים קודם לכן היה זה פול ריאן שערך במקום עצרת בחירות.
"עד לפני חודש אף אחד לא ספר אותנו, כולם היו בטוחים שפנסילבניה הולכת עם הדמוקרטים", מספר סטיב, מהנדס בשנות החמישים לחייו שהעביר את הבוקר אתמול במטה הבחירות של רומני בבית לחם, שם עסקו בעיקר בשיחות טלפון אחרונות למאות מצביעים פוטנציאלים. "תושבים רבים שינו את דעתם אחרי העימות הראשון. אתה צריך להבין, בתור אוונגליסט גם לי היה קשה בהתחלה עם העובדה שמיט רומני הוא מורמוני. ולא רק לי. אני חושב שהרבה אנשים לא רצו להצביע לאובמה אבל עדיין לא היו מוכנים לתמוך ברומני, עד שהגיע העימות הראשון והיטה את הכף. אנשים הקשיבו לרומני והבינו שמדובר במועמד רציני עם רקורד כלכלי מוכח, וזה בדיוק מה שאנחנו זקוקים לו כעת".
שלושה קילומטרים מפרידים בין מטות הבחירות של רומני ואובמה בבית לחם. חנויות מוזנחות בלב מרכזים מסחריים שהומרו למרכזי פעולה זמניים. כמה עמדות טלפון במרכז החדר, קנקן קפה על שולחן בפינה. על שולחן אחר, חומרי תעמולה ולא הרבה מעבר.
אלא שככה בדיוק מתנהלת מערכת הבחירות בארצות הברית, לטוב ולרע. לא בערים הגדולות אלא במחוזות הקטנים של המדינות המתנדנדות. מדינות ששום עיירה בשטחן איננה נידחת מדי עבור שני המועמדים לנשיאות, ולא עבור ראש עיריית ניו יורק לשעבר, רודי ג'וליאני, שהגיע היום (ב') לאירוע בחירות מיוחד באותו מטה של המפלגה הרפובליקנית בבית לחם. כמה אנשים צפויים להגיע? אני תוהה. "אנחנו מעריכים שכמה עשרות, אולי אפילו חמישים", אומר לי אחד הפעילים במקום. לא הרבה, אבל מספיק, מתברר, כדי להביא למקום את מי שעד לפני כמה שנים נחשב לאחד הכוכבים הגדולים של הפוליטיקה האמריקנית.
למקום מגיעה משפחת אורנג' המקומית. האבא ג'יי, מנהל עבודה במפעל מקומי שפוטר מעבודתו לפני שנתיים. האמא, ג'קי, בעלת חנות לכלי בית, והילדה, גבריאל, סטודנטית לאומנות. הם הגיעו לאסוף שלטים ולברר איפה הילדה רשומה להצביע, בקלפי שלייד הבית או בקמפוס. את המשטמה שהם חשים כלפי אובמה הם עוטפים באידיאולוגיה מבית מדרשה של תנועת המחאה הקיצונית 'מסיבת התה'.
"האפשרות שאובמה ינצח מחר מפחידה אותי", מודה ג'קי. "אני רוצה שהילדים שלי יחיו בארצות הברית כפי שאני הכרתי אותה כל חיי ולא במדינה סוציאליסטית. אין לי ספק שאם אובמה ינצח הוא יפעל להפוך את ארצות הברית ממעצמת על לעוד מדינה על הגלובוס. מדובר במי שבאופן עקבי פעל למחיקת המסורת המפוארת של ארצות הברית ויצירת מסורת חדשה על בסיס המודל הסוציאליסטי של מזרח אירופה", היא מוסיפה.
אני מציע לצלם אותם. "אני מעדיף שלא" מגיב האב. "צריך להבין שיש לנו עסק עם ביריון", הוא מסביר. "לא רק הוא אלא גם האנשים סביבו שבעבר כבר ניסו להתנכל לי", הוא ממשיך. "גם עכשיו אתה רואה נשיא שבמקום לדבר על ארצות הברית מדבר בעיקר על עצמו. תשים לב כמה פעמים הוא אומר את המילה 'אני' במהלך הנאומים שלו. מדובר בנשיא אנטי קולוניאליסט, אנטי נוצרי ואנטי אמריקני שרוצה לשנות את פניה של ארצות הברית".
פחות מעשרים שעות לפתיחת הקלפיות, ובארצות הברית נערכים לאקורד הסיום של אחת ממערכות הבחירות הסוערות, ההפכפכות והצמודות ביותר בהיסטוריה. משחק שחמט מורט עצבים של חישובי מדינות וספירת אלקטורים שאף אחד לא מוכן להמר איך הוא הולך להסתיים. ההחלטה של רומני להמר על פנסילבניה יכולה בהקשר זה להתגלות כמהלך גאוני ששינה את תוצאות המשחק. או, כפי שטוענים הדמוקרטים, ניסיון נואש לקושש קולות. מחר נדע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם