אמריקה החדשה: אובמה ניצח בגלל הניתוק של הרפובליקנים
הניצחון של אובמה משקף את אמריקה 2012 - רב גונית, רב גזעית, מתקשה - אבל מלאת תקווה. מהמטה של רומני נשקפה ארצות הברית לבנה, מבוגרת יותר, מנסה לשמור על עולם הולך ונעלם. האם בארבע השנים האחרונות ישראל חיה בהכחשה? פרשנות
בחירות בארה"ב:
- אכזבה לרומני: רוב היהודים בחרו באובמה
- פורטו ריקו דורשת להיות המדינה ה-51
- מריחואנה ונישואים חד מיניים אושרו בחלק מהמדינות
התמונה הראשונה שודרה משיקגו ב,23:30- שעון מזרח ארה"ב. חמש רשתות הטלוויזיה ו"הניו יורק טיימס" הודיעו רבע שעה קודם לכן כי על פי הערכתם הנשיא אובמה זכה במדינת אוהיו. הבחירות הוכרעו.
למעשה, הן הוכרעו כבר ב-21:00, כאשר אובמה זכה בוויסקונסין ובניו המפשייר, והדפוס והכיוון התבררו, אבל כולם חיכו לאוהיו או וירג'יניה או פלורידה. אובמה חצה את קו 270 האלקטורים. באולם הענק שבו התכנסו תומכי אובמה השתחררה צעקה עצומה, וברקע נשמע שירה של ארתה פרנקלין "רספקט". כבוד.
התמונה השנייה שודרה ב-23:40, שעון מזרח ארה"ב. מבוסטון, מסצ'וסטס, האולם הגדול במטה של מיט רומני. בתמונה הראשונה, זו משיקגו, רואים את אמריקה 2012 רב-גונית, רב-תרבותית, רב-גזעית, רב-מינית, רב-דורית. מתקשה ומתייסרת, אבל מלאת תקווה, אופטימית, שמחה.
התמונה השנייה, זו מבוסטון, הייתה צילום מהעבר. ארצות הברית, 1955. לבנה, מבוגרת יותר, חמוצת פנים וחמורת סבר, נרגנת, כעוסה, מנסה לשמור על עולם שהולך ונעלם.
שתי תמונות שמקרינות לא רק את הקואליציה הדמוקרטית החדשה, אלא גם מדגישות את הנתק, הקרע, חוסר התקשורת בין המפלגה הרפובליקנית לאמריקה.
ניוט גינגריץ', בבואו להסביר את הערכותיו המוטעות לחלוטין 325 (אלקטורים וחמישה אחוזים פער לטובת רומני בספירה הכללית), הסביר: "רבים מאיתנו נדבקו לדפוסי הצבעה ומתארי מערכות בחירות והצבעה היסטוריים. חשבנו שמה שקרה עם ההיספנים והשחורים והלבנים המשכילים ב-2008 היה חד-פעמי. טעינו. הפוליטיקה האמריקאית השתנתה".
באיחור ניכר הודה גינגריץ' בקיומן של מגמות שהיו ברורות כבר עשור ובאו לידי ביטוי חד בבחירות שבהן ניצח אובמה ב-2008, זו אמריקה אחרת משהרפובליקנים מכירים, טורחים לנסות להכיר או סובלניים כלפיה. היא לא טובה יותר, לא רעה יותר. היא פשוט שונה. משכילה
מי שמחפש את הזווית הישראלית, מי שיחסי ארה"ב-ישראל והברית האסטרטגית ביניהן חשובים לו ומבין כי זהו גדול נכסיה של מדינת ישראל מאז הקמתה, טוב שישאל עצמו: האם בארבע שנים האחרונות עשתה ישראל מאמץ להתחבר, לתקשר, להבין ולנהל דיאלוג עם אמריקה 2012 או האם ישראל בארבע השנים האחרונות חיה בהכחשה, ניזונה מהקצוות התמהוניים של אמריקה, נהגה ביוהרה של מי שהבנתם נעצרה בשנות ה-80 ומתערבת בגסות ובחוסר שכל במערכת בחירות נשיאותית, והכל כדי להמשיך קשר עם אמריקה שאיננה עוד שלטת באמריקה?
הניצחון של אובמה גדול מהסקרים, ממוצעי הסקרים והמודלים הסטטיסטיים שהעריכו, בצדק, כי ינצח. אובמה זכה ב-303 קולות אלקטורים (332 אם ינצח, כצפוי, בתום הספירה בפלורידה) ובקרוב למיליון קולות יתרון במניין הכללי. הוא איבד רק שתי מדינות שבהן זכה ב-2008: צפון קרוליינה ואינדיאנה, שתיהן מדינות עם נטייה רפובליקנית מובהקת בלאו הכי. בכל המדינות ה"מתנדנדות" זכה: אוהיו, וירג'יניה, וויסקונסין, איווה, נוואדה, קולורדו.
שני נתונים מעניינים: הרפובליקנים הפסידו בשתי מדינות הבית של המועמד לנשיא ולסגן נשיא: מסצ'וסטס (רומני) וויסקונסין (פול ריאן). אובמה היה לנשיא הדמוקרטי הראשון מאז רוזוולט שזוכה ל-50 אחוז ומעלה מסך הקולות. הסיבה היא הדמוגרפיה המשתנה של ארה"ב והפיכת הדמוקרטים למפלגת רוב טבעי, כפי שהיו עשרות שנים עד רונלד רייגן בשנות ה-80.
הניצחון מיוחס למגוון סיבות: התגייסות דמוקרטית נגד קמפיין רפובליקני שהושתת על שקרים, חצאי אמיתות, עיוות נתונים, שנאה כלפי אובמה וגזענות לשמה. עוצמת האנרגיה, כמות הכסף הגדול, היקף וארסיות ההסתה שהתנהלה נגד אובמה, נגד הסקרים ונגד כל מדיניות שביקש לקדם הייתה חסרת תקדים. ולמרות זאת, הכלכלה שאמורה הייתה לפעול נגד סיכויי בחירתו של אובמה פעלה בסופו של דבר לטובתו.
רוב גדול של מצביעים אמרו בצאתם מהקלפיות כי הם רואים בממשל ג'ורג' בוש הרפובליקני אחראי וכי הם מעניקים אשראי בדיעבד על חילוץ תעשיית הרכב, על הגדלת ההוצאה הממשלתית, ומעניקים אשראי לעתיד לאובמה על ניסיונו לטפל בכלכלה בכלים המוגבלים שיש לו ומול בית נבחרים רפובליקני עוין וסרבן כל שיתוף פעולה.
שנית, הקמפיין הטכנולוגי והמדעי שמשלב בין ישן לחדש ומדעי: שיטות איתור וסינון מצביעים פוטנציאליים באמצעות חיתוכים ואלגוריתמים שונים מצד אחד, ואז שיגור בני אדם לדפוק על הדלת, לעודד, לשכנע, להסיע. הקמפיין של אובמה הדגיש את "משחק המספרים": במקומות שבהם קיבלנו 75 אחוז מהקולות "שלנו", צריך עכשיו לקבל 90-85 אחוז כדי לקזז את המחוזות במדינה שבהם רומני ינצח או שנקבל בהם פחות.
המשחק הזה הוא שגרם למצג השווא של "שוויון בסקרים הלאומיים". בשיטת "המנצח לוקח הכל" לא חשוב אם הפסדת מדינה בפער של חצי מיליון או 850 אלף קולות. הפסדת. במניין הקולות נרשמו עוד 350 אלף קולות ליריב. לכאורה, הוא מצמצם את הפער ומכאן שהכותרות זועקות "שוויון". בפועל, כל עוד לא הפסדת את המדינות ה"מתנדנדות", כלומר החצויות, אתה מנצח. מכאן היתרון המובהק של אובמה בסקרי המדינות לאורך החודשיים האחרונים שהוביל לפרשנויות הסקרים שלפיהן הוא ינצח.
התנאים שצריכים להתקיים כדי שנשיא מכהן ייבחר מחדש מוחזקים כקבועים: לפחות 50 אחוז מהנשאלים בסקרים מחזיקים בדעה ש"המדינה צועדת בכיוון הנכון"; שיעור שביעות רצון מהמועמד של 50 אחוז לפחות; אבטלה נמוכה משמונה אחוזים (המהדרין קבעו תקדים של 7.5 אחוזים כגבול שלמעלה ממנו נשיא מכהן לא יוכל להיבחר שוב); היעדר משבר כלכלי מתמשך או לחלופין קיומו של משבר - ביטחון לאומי - מתמשך שבעטיו האמריקאים מתלכדים מאחורי הנשיא.
אלו תנאים שהתקיימו בכל הפעמים במאה השנים האחרונות שבהן נבחר נשיא לכהונה שנייה. כך ג'ורג' וו.בוש בבחירות 2004, ביל קלינטון ב-1996, רונלד רייגן ב-1984, ריצ'רד ניקסון ב-1972, דווייט אייזנהאור ב-1956, ופרנקלין רוזוולט לפניו בשנות ה-30 וה-40.
התנאים האלו לא התקיימו, ובזכות הנתק בין הרפובליקנים לאמריקה והחיבה הבסיסית שיש לקצת יותר ממחצית האמריקאים לאובמה - הוא נבחר מחדש למרות כהונה ראשונה בינונית. עתה יעמוד מול משבר כלכלי מתמשך, בית נבחרים עוין ומריר בשליטה רפובליקנית, אמריקה שסועה תרבותית ופוליטית בין קואליציית 2012 לקואליציית 1955.
יוג'ין רובינסון, זוכה פוליצר ובעל טור ב"וושינגטון פוסט", סיכם ואמר כי החדשות הטובות לאובמה הן כי זכה בניצחון גדול. הרעות הן כי יצטרך להיות נשיא עוד ארבע שנים. וכאן אפשר רק לחזור על הבדיחה של העיתון הסאטירי "אוניון" (בצל) לאחר בחירות 2008: מה הפלא שאת העבודה הכי מחורבנת באמריקה נתנו לגבר שחור?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם