אחת מעשר: ההטרדות המיניות במקומות העבודה הפכו למגיפה
כל אישה עשירית מדווחת כי הוטרדה במקום העבודה על ידי קולגה או מנהל בכיר. רוב המוטרדות מועסקות בדרג הביניים בחברה, ורק בודדות מגישות בסופו של דבר תלונה נגד המטריד. נתונים חדשים חושפים תמונת מצב קשה
אבל השמחה הייתה מוקדמת מדי. במהירות מצאה עצמה אופירה נתונה תחת משטר מסוג שלא הכירה, שכלל רמיזות בעלות אופי מיני, מבטים חודרניים והערות "שאינן במקומן", כהגדרתה. "ככל שעבר הזמן והבוס הרגיש שהוא מתקרב אליי, הוא הרשה לעצמו יותר ויותר", היא מספרת. "הרגשתי שמרחב המחיה שלי מצטמצם. הייתי נבוכה וחשתי בושה. לרוב היה מדובר רק בדיבור מטריד, אבל לא רק. היו גם נגיעות מקריות לכאורה, והתחושה שלי הייתה שהוא לא נוגע בי בטעות ושזה לא מקרי".
בעלה ידע מה עובר עליה וייעץ לה לפנות אל המנהל ולומר לו בצורה חד-משמעית שהיא לא מוכנה שידבר אליה ככה או שיגע בה. "זה היה קשה אבל ידעתי שיש לי גיבוי מהבית", היא מספרת. "פניתי למנהל, דיברתי איתו בצורה נחרצת ומאז הוא הפסיק להטריד אותי ועבר להטריד אחרות".
כשאחת מהעובדות האלו הגישה לבסוף תלונה למשטרה, זומנה גם אופירה להעיד. "היה לי ברור שעליי להגיע", היא מספרת, "הרי דיון מהסוג הזה הוא מילה של המתלוננת נגד מילה של הבוס והיה לי חשוב לתת עדות שתומכת בה".
למה בחרת שלא להתלונן בעצמך?
"ידעתי שבמקרה כזה אצטרך להעיד, ואני יודעת שעורכי הדין כותשים את העדים ונכנסים למקומות לא נעימים. בתקופה שבה הכל קרה ידעתי שלא אוכל לעמוד בחקירות כאלה ובעמידה מולו, ובחרתי לשתוק".
למרות שעברו מאז שנים והבוס קודם בעבודה, לאופירה ברור שהוא מוסיף להטריד מינית. "דברים כאלו לא עוברים. אני בטוחה שהיום הוא כבר יותר מתוחכם ובוחר בחוכמה רבה יותר את קורבנותיו, אבל אין לי ספק שהוא ממשיך".
המקרה של אופירה הוא רק דוגמה קטנה להטרדות בעלות אופי מיני שמתקיימות במקומות עבודה רבים בישראל. נתונים שפירסם משרד התמ"ת מגלים כי מדובר בתופעה נפוצה וקשה: 165 אלף נשים, כ-11.4% מקרב כלל הנשים העובדות, דיווחו כי הוטרדו מינית רק בשנה האחרונה. יותר מ-40% מהנשים דיווחו כי הוטרדו מינית במקום עבודתן במהלך שנות עבודתן. יותר מ-11% מהנשאלות השיבו כי הן מכירות לכל הפחות עמיתה אחת שהוטרדה מינית.
על פי סקר נוסף שערך משרד התמ"ת בקרב אלף מהנשים שהוטרדו מינית, 35% מהנשים המתלוננות דיווחו שהמנהל הישיר הוא שהטריד אותן ו-26% מהן ציינו כי מדובר במטריד שאינו מנהל ישיר אך בדרגה בכירה. עוד עולה מהנתונים כי יותר מחמישית מהנשים שהוטרדו העריכו שהפיריון שלהן בעבודה ירד כתוצאה מההטרדה.
רוב הנשים המוטרדות, כך מתברר, נמצאות בתחתית הסולם התעסוקתי. כ-73% דיווחו שהן משתכרות עד עשרת אלפים שקלים, כמעט כולן שכירות ומחצית מהן עובדות 34–45 שעות בשבוע.
ובכל זאת, רשויות אכיפת החוק מטפלות בתלונות מועטות בגין הטרדה בעלת אופי מיני. כך למשל, בשנת 2009 נפתחו במשטרת ישראל רק 241 תיקים בגין הטרדה
"נשים לא מתלוננות כי הן חוששות שלא יאמינו להן, שישפטו אותן או שיחשבו שהן מתלוננות רק כי הן רוצות שייצא להן מזה משהו", אומרת אולגה סטאטלנד-וינטראוב, רכזת תחום חינוך והסברה במרכז לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב, "פעמים רבות מדי לאחר הגשת תלונה עולות שאלות כמו למה היא נזכרה להתלונן אחרי כל כך הרבה שנים?
לדבריה, "נשים מפחדות. הן מעדיפות לא להיחשב ל'טראבל-מייקר' של מקום העבודה ולשתוק. במקביל, גם החברה לא מתייחסת לנושא ההטרדה בחומרה כפי שמתייחסים לאונס. המסרים המועברים למוטרדת הם בסגנון: 'מה כבר קרה? אז הוא נגע, הוא זרק מילה, אז מה?"
לדברי עו"ד גלית סולומונוב-פוגל, מנהלת פורום זכויות נשים בפורטל 'מישפטי', נשים ממעטות להתלונן בראש ובראשונה כי הן חוששות לאבד את מקום העבודה. "בדרך כלל התלונה היא על המעביד, הממונה או אדם בעל מרות בחברה", אומרת סלומונוב-פוגל. "איש עם הרבה כוח שמנצל את חולשת העובדת".
מתי יודעים אם מדובר בחיבוק אבהי והתעניינות ידידותית, או שמדובר בהתנהגויות מטרידות?
"אפשר לזהות מתי מדובר בהתנהגות בעלת אופי מיני גם אם היא מאוד דומה להתעניינות חברית", פוסקת סולומונוב-פוגל, "כל מעביד שמוגשת נגדו תלונה כזאת יטען שהיה מדובר בחיבוק אבהי או שמערכת היחסים הייתה מרצון. מדובר בתשובה ידועה, אבל חוקית זה לא עובר. אתה המעביד והיא העובדת ויש לכך משמעות אדירה".
הבעיה היא הטשטוש: אונס הוא אונס ואי אפשר להתבלבל. הטרדה מינית היא על הגבול האפור והיא קצת מתעתעת. איך מבדילים?
"לפעמים אפילו לחיצת יד שנשארת רק עוד כמה שניות כלואה ביד של האחר היא סוג של הטרדה", אומרת יונינה פלנברג מהמרכז לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב, "זאת סיטואציה שלא ניתן לומר עליה כלום, אבל אישה מרגישה כשזה קורה, גם אם מדובר בניואנסים שכמעט אינם נראים למתבונן מבחוץ".
וכשלא לוחצים יד?
"צריך להבין שגם אישה דתייה שמגיעה למקום העבודה בלבוש מאוד צנוע יכולה להיות מוטרדת. ההטרדה יכולה לבוא לידי ביטוי רק בהערות על המראה שלה, או במקרה שהבוס מתחיל לחקור אותה על חייה האישיים, או מזמין אותה לכוס קפה לכאורה לצרכי עבודה והיא מרגישה שאין לה ברירה אלא להיענות".
מה עובר על אישה מוטרדת?
"אישה שמרגישה לא בנוח עם העובד שלצידה או הממונה עליה מנסה בדרך כלל להימנע ממפגש עם המטריד ולשמור על מרחק ממנו. כך, למעשה, מצטמצם המרחב האישי שלה".
הצורך להימנע מהמפגש עם המטריד במקום העבודה, כך עולה מהסקר המקיף שערך משרד התמ"ת, גורם להפסד ימי עבודה. שכן המוטרדות מנסות לצמצם את המגע כשהן לוקחות ימי מחלה או ימי חופשה. על פי הסקר, המשק הישראלי מפסיד מידי שנה כמיליארד שקלים כתוצאה מהפסד ימי עבודה בשל הצורך להימנע מהטרדה.
לפני כשנה פירסמה כתבת המשטרה של גלי צה"ל, הדס שטייף, כתבה שכותרתה הייתה "הגיע הזמן שנפסיק לשתוק". בכתבה חשפה שטייף סיפורים קשים של נשים שעובדות בגופי תקשורת בישראל, שעברו או עוברות הטרדות מיניות במקום עבודתן. לכאורה היה מצופה מנשות תקשורת, שתפקידן להאיר פינות חשוכות, להתמודד אחרת עם מקרי הטרדה בעבודה, אבל מתברר שגם נשים בעלות כוח בוחרות לשתוק כשמגיע המטריד.
"מפיקה אחת כמעט הגישה תלונה במשטרה נגד מטריד סדרתי, אבל ברגע האחרון היא החליטה לוותר", מספרת שטייף. "כך נותרנו עם עדויות רבות על הטרדות, אבל בלי אף תלונה אחת. ומה שמדהים בסיפור הוא שזה קורה דווקא בתחום שלנו. וזהו תחום לוחמני, רודף צדק ושקיפות, שבו נשים חושפות שחיתויות".
למה בעצם את מופתעת?
מרכזי הסיוע מדווחים על פער מאוד גדול בין שיעור המוטרדות לאחוז הנשים שמגישות בסופו של דבר תלונה.
"זה נכון, ויש לכך מספר סיבות. קודם כל, נשים לא מוכנות לעבור את דרך החתחתים שמצפה להן עם הגשת התלונה במשטרה ובבית המשפט. מדובר בהליך קשה מאוד. עו"ד רוני אלוני עומדת לתבוע את הפרקליטות והמשטרה בשמן של נשים שנאנסו, שהרגישו שבמסגרת החקירה עברו סוג של אונס פעם נוספת. סיבה נוספת היא החשיפה התקשורתית שמחכה להן. רבות מסתירות את האונס מבני המשפחה, אבל הן יכולות לעמוד במצב שבו עמדה הנאנסת מכיכר רבין (אונס שלווה בסיקור תקשורתי רועש, ח.ש). כל השכנים ידעו שהיא הנאנסת כי אנשי התקשורת ארבו לה מסביב לבית. מי שחשף אותה אלו אמצעי התקשורת שהיו צריכים לתת לה הגנה".
לשטייף ביקורת קשה על המציצנות התקשורתית שגובה מחיר יקר מהקורבנות, אבל היא לא חוסכת שבטה גם ממקומות העבודה: "גם היום נשים שמוטרדות מינית חוששות להתלונן כי הן חוששות שיתנכלו להן. אישה שמתלוננת חוששת שיתייחסו אליה כאילו היא הפוחזת. יש נטייה לא להאמין לאישה במאה אחוזים, לחשוב שאולי גם היא אשמה, כי היה משהו בהתנהגות או בלבוש שהוביל להטרדה. לי הכי עצוב שאנחנו, נשות התקשורת, לא הבאנו את הבשורה. למרות כל הקדמה, בתחום הזה לא חצינו את המשוכה. הנושא הזה עדיין נותר מאחור".
למרות האחוזים הנמוכים של הגשת התלונות, צריך להדגיש שהחוק למניעת הטרדה מינית שנחקק בשנת 1998 נחשב מתקדם למדי. על פי החוק, אפילו אמירות הנושאות אופי מיני במסגרת יחסי העבודה נחשבות להטרדה מינית, גם אם המוטרד או המוטרדת לא סירבו להצעות ולא דחו אותן במפורש.
כשמדובר ביחסי מרות, החוק מחמיר אף יותר ואוסר על בעל המרות ליצור או ליזום כל מצב העלול להיחשב כהצעה או התייחסות בעלת אופי מיני. יש להימנע, על פי החוק, גם מהתייחסות לא מילולית כמבטים, קריצות ובהיות, בין אם ישנם יחסי מרות בין העובדים ובין אם לא. החוק מפרט בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים מהי הטרדה ואוסר אותה חד-משמעית.
אבל המציאות מלמדת שחוקים לחוד ומעשים לחוד. לדברי שירית בן-ישראל, יועצת אסטרטגית בחברת STS, "החוק הוא טוב, אבל לא מהודק. יש בו הרבה פרצות. ראינו לא מעט מקרים בהם הקורבן הושתק ונמחק והפוגע הוקפץ בדרגה בעבודה, אז למה להגיש תלונה? צריך להיות טיפוס מאוד חזק ומוחצן, שמוכן ללכת על כל הקופה כדי לצאת למלחמה הזאת".
על פי החוק, במקום עבודה המעסיק יותר מ-25 עובדים חייב המעסיק לנסח תקנון שיובאו בו הוראות החוק למניעת הטרדה מינית והתנכלות במסגרת יחסי עבודה. וכן על המעסיק למנות אחראי או אחראית לנושא ההטרדה המינית שיקבלו את התלונות, יבררו אותן, ייעצו ויספקו מידע והדרכה.
למרות ההוראה הברורה, עו"ד סולומונוב-פוגל אומרת שעדיין קיים קושי אמיתי לברר את התלונות. "לא תמיד הבדיקות אובייקטיביות משום שבדרך כלל האנשים שמתלוננים עליהם הם עובדים בכירים או בעלי ותק ולא קל לפטר אותם או לוותר עליהם. לפעמים מדובר בעובד מצוין ולפעמים הממונים על הטיפול יעדיפו שלא להיכנס לעובי הקורה. כמובן שיש גם כאלה שבודקים לעומק ומשעים, אבל החשש של אישה להתלונן שמא תאבד את מקום העבודה אינו מופרך.
"לפעמים המעביד הוא זה שהטריד ואז לא רק שהעובדת עשויה להיות מפוטרת, הוא גם עשוי להכפיש את שמה מול מעסיקים פוטנציאליים אחרים. היא עלולה למצוא עצמה בבעיה בעת חיפוש עבודה חדשה".
כל הדברים הללו תקפים גם לגבי אנשים מסביב, שעדים להטרדה.
"בוודאי", אומרת סטאטלנד-וינטראוב, "ולכן פעמים רבות הגורמים מסביב מעדיפים לא להתערב מאותו חשש שמא יגידו שהם בעלי אינטרס או מחשש שגם להם יתנכלו".
עורכת הדין יפית כנעני-איצקוביץ', הממונה על תחום ההטרדות המיניות באגף המשמעת של שירות המדינה, מאמינה שבעשור האחרון נעשה שינוי משמעותי בתחום.
"תיקים מנוהלים היום אחרת", היא אומרת. "אם בעבר משרדים היו מעבירים את המתלוננת מתפקידה, כיום לא יכול לקרות דבר כזה ללא הסכמת האישה ולאחר ששוחחו איתה וקיבלו את דעתה. יש תיקים שבהם תוך כדי חקירה, המטריד מחליט לעזוב את תפקידו. אנחנו מתייחסים ברצינות גם לתלונות אנונימיות וגם כאשר ישנה טענה שמי שמסר עדות על הטרדה רצה בדרך זו לקבל את התפקיד של המטריד. אנחנו חוקרים כל תלונה כזו ברצינות".
"היה לנו מקרה של עובד שבמסגרת ההגנה הביא עדות של עובדות שסיפרו כי הוא נוהג לחבק בדרך אבהית וזה נחמד להן. הוא הורשע בהטרדה מינית סביבתית. מבחינתנו, אולי 20 נשים שהוא חיבק פירשו זאת כחיבוק אבהי, אבל לאישה ה-21 זה לא התאים ולכן זה לא עובד כך".
מאידך, מודה כנעני-איצקוביץ' יש גם תיקים רבים שנסגרים. "יש תיקים שבדקנו ומצאנו שהתיאורים שניתנו בהם לא היו מדויקים, בלשון המעטה. במקרים בודדים נשים מספקות מידע שקרי כדי לפגוע בבוס או בעמית שלהם.
"בנוסף, יש גם תלונות בהם מתברר שלא מדובר בעבירה ולפעמים התיק נסגר מחוסר ראיות. בבית הדין למשמעת אנחנו צריכים להוכיח אשמה מעל לכל ספק סביר וזה לא פשוט". כנעני-איצקוביץ' מסבירה שההקפדה נובעת מתוך ראיית החשוד שעובר גם הוא מסכת ייסורים ואם יורשע מדובר בכתם לכל המשך חייו.
בדיוק מהסיבות האלו מוטרדות או אנשים שנמצאים סביבם חוששים להעיד. התחושה היא שמדובר במאבק אבוד.
"אנחנו מנסים להילחם בתופעת הפחד על ידי כנסים והרצאות. חשוב לנו להבהיר שההתנהלות משתכללת עם הזמן. אנחנו מבינים את הפחדים והחששות ולכן אנחנו מגנים בחירוף נפש על המתלוננות.
"יש נשים שלאורך שנים נמנעו מלדבר על מה שהן עוברות וכשהגיעו אלינו הן הצטערו על שתיקתן הארוכה, כי הן חשו שהן מקבלות הגנה. אנחנו מספקים הגנה לעדים גם לאחר שסיימו למסור את עדותם. אם יש חשש שמנסים לפגוע בהם, אנחנו בתמונה".
את מציירת תמונה אידילית, אבל המציאות בשטח מציירת תמונה שונה לחלוטין.
"אם תקראי פסקי דין, תראי שיש דרך טובה לטפל בנושא. כשמגיעה מתלוננת עם תלונה על הטרדה, כל סוג של הטרדה, אנחנו מתייחסים לכך ברצינות המירבית. דברים השתפרו, אנחנו משתכללים ועושים הרבה כדי למצות את הדין עם הפוגע ולא פעם גם מצליחים בכך".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם