נשות הדממה של השב"כ נחשפות לראשונה
השעות הבלתי אפשריות, הלחץ להוכיח את עצמן, הבדיחות הסקסיסטיות, הפעילות המבצעית הסיזיפית, הניסיון לתמרן בין המשפחה לעבודה, הנשים של השב"כ נחשפות לראשונה ומספרות על הדיסוננס בין ארגון שקידם נשים לתפקידים בכירים הרבה לפני צה"ל לכך שאין (כמעט) סיכוי שאישה תעמוד בראש הארגון החשאי
בציבור בכלל ובארגוני הנשים בפרט התמוגגו מהמהלך ההיסטורי, אך בשירות הביטחון הכללי קיבלו את הידיעה המשמחת בשלוות נפש, מה שלא ממש מפתיע בהתחשב בכך שמה שבצה"ל היה לא פחות ממהפכה תפיסתית אצלם כבר הפך מזמן לנורמה מקובלת. רבים לא יודעים זאת, אך שנים רבות לפני מינויה של ברביבאי כיהנה אישה בדרגה המקבילה לאלוף במטה שירות הביטחון הכללי.
בניגוד לצה"ל, המרבה ליחצן ולפרסם ברבים את שילובן של נשים בתפקידים שנחשבים ללא שגרתיים ואת הדרך הארוכה והמרשימה שעשה למען קידום נשים בשורותיו, ובניגוד ל"מוסד לתפקידים מיוחדים," אשר נהנה מהילה אילמת של דמויות נשיות המבליחות לרגע כסוכנות מסתוריות, ניצב השב"כ דומם בשער. זאת אף שבפועל היו לא מעט נשים בין דור מייסדיו, ולמעשה כמעט 50 אחוז מכוח האדם בשירות הביטחון הכללי הם נשים. מלבד תפקידי מטה, אבטחה ומחקר מודיעיני, משרתות כיום נשים בשב"כ בתפקידי שטח מגוונים, והן מהוות חלק אינטגרלי מצוותים מבצעיים לוחמים, גם באזורי סיכון.
ככלל, "שירות הביטחון הכללי" אוסר על עובדיו להתראיין לתקשורת, ו"חוק שירות ביטחון כללי, התשס"ב "2002 - אוסר על עובדים לשעבר להתראיין לעיתונות בעניין זה ללא אישור מקדים מטעמו. הדרך לפרסום תחקיר זה לא הייתה קלה. קרוב לשנה ניצבה הבקשה על שולחן קברניטי הדוברות בשב"כ, ומסכת האישורים הביורוקרטיים ותדרוכי ביטחון השדה למרואיינות בכתבה ארכה זמן רב, כמו גם הזמן שלקח לשכנע את הדוברים והדוברות בכתבה בעוצמת החשיבות בפרסום הדברים. זו הפעם הראשונה שעובדות שב"כ לשעבר מעידות באופן פומבי על עבודתן בשורות הארגון, ומדובר בהצצה נדירה, וככל הנראה חד-פעמית, אל עולמן החשאי.
אפרת (38), המתגוררת כיום בצפון אמריקה ועוסקת בתפקיד הסברתי באחת הקהילות היהודיות, התגייסה לשירות הביטחון הכללי אחרי שהייתה קצינה בצה"ל. היא שירתה בשב"כ כשמונה שנים וחצי, והייתה למפקדת הראשונה בארגון אשר שירתה בתפקיד מבצעי בשטח עם רמות סיכון שונות.
"הייתי מפקדת ביחידה ש-85 אחוז ממנה היו גברים. מבחינת המנהלים שלי בשירות, הרגשתי שרוצים לדחוף בנות קדימה, אבל אני חושבת שהייתה להם קצת בעיה איך לאכול אותי."
מה הכוונה?
"הייתי מעין שפן ניסויים כזה. עוד לא היה ברור מה מותר ומה אסור, רמת האבטחה שלי הייתה נמוכה כי בתקופתי קורס "אחיד" (קורס הלוחמים של השב"כ - ט.ל) עוד לא היה פתוח לנשים. פיקדתי על גברים, והרגשתי שאני כל הזמן נלחמת. כל הזמן הייתי צריכה לדחוף ולהוכיח את עצמי - למה לא הציבו אותי שם אלא פה. היו אומרים לי 'זה מסוכן מדי.' אני זוכרת שפעם אחד המנהלים שלי אמר לי: 'אם חלילה יקרה משהו לגבר, יהיה לי יותר קל להצדיק את זה מאשר אם יקרה משהו לאישה."'
איך היה היחס אלייך כאישה מבצעית בסביבה גברית כל כך?
"הרגשתי שכל הזמן שומרים עליי. אני לא חושבת שהם חשבו שאני לא מסוגלת או פחות טובה, אבל היה יחס מאוד מגונן כלפיי. אני זוכרת שפעם אחת היינו במשימה מבצעית בשטח במזרח ירושלים, ובחור ערבי מקומי התחיל איתי. מדי פעם קורה שמתחילים איתי גברים, ולי זה ממש לא הפריע, ידעתי להתמודד
הרגשת שהסביבה הגברית הזו משפיעה עלייך?
"כן, היה שלב שבו הרגשתי שאני הופכת לגברית. תמיד תפסתי עצמי כמאוד נשית, גם מבחינה התנהגותית וגם בהופעה החיצונית. פתאום התחלתי להגיע לעבודה עם חולצות גדולות כאלו, דגמ"חים ונעלי עבודה. אני זוכרת שיום אחד ישבנו בארוחת צהריים, ואחד הגברים עשה גרעפס קולני כזה. מצאתי את עצמי אומרת 'לבריאות' וחוזרת לאכול. רק בשנתיים האחרונות שלי הבנתי שאני עדיין יכולה להתחרות בתפקידים של גברים ולהיראות אישה, להגיע לעבודה בחצאית ולהחליף לבגדי עבודה."
גם ד,' בת 35 מתל אביב, הייתה בעבר קצינה פיקודית בצה"ל ושירתה בתפקיד מבצעי בשב"כ במשך חמש שנים וחצי. כיום היא עוסקת בתחום החינוך.
"אני זוכרת שהמשפט הראשון ששמעתי בשירות, עוד בקורס כשהייתי הבחורה היחידה בין גברים, היה שבתור אישה אני צריכה לתת 200 ולא מאה אחוז."
קצת מלחיץ, לא?
"זה לא הלחיץ אותי. הגעתי מלכתחילה ממקום של מסוגלות. לא היה בי צורך להוכיח שום דבר לאף אחד אלא לעצמי. לא הגעתי למסגרת הזו כדי להיות נשית, הגעתי לשם כי זה המקום שראיתי את עצמי תורמת בו. לא התייחסתי לייחוד שלי כאישה, אולי אפילו מתוך נאיביות וצעירות. הקבוצה של הבנים הייתה מגובשת כבר מקורס הלוחמים, אבל הם קיבלו אותי מיד וחלקם חברים טובים שלי עד היום."
הרגשת שהנשיות שלך משרתת אותך בתפקיד או מפריעה לך?
"בזמנו לא התייחסתי לייחוד שלי כאישה. דווקא אחת המפקדות שלי האירה את עיניי, שלעתים אני נעזרת בנשיות שלי לפתרון בעיות בשטח. היא התכוונה לכך בהיבט חיובי, אבל אני זוכרת שזה מאוד הכעיס אותי בשעתו. היום ברור לי שהיא צדקה. יש כוח נשי מאוד משמעותי בעבודת המודיעין, והכוונה אינה בתחום המיני-פתייני. בתפקיד הספציפי שלי הייתי צריכה להצטיין בחלק החשאי של העבודה, ולא בהכרח בזה הפיזי."
איך ההרגשה כבחורה יחידה בסביבה מבצעית שרובה גברים?
"אני חושבת שהלוחמים ששירתו איתי הבינו את החשיבות ואת התרומה הייחודית שלי כאישה ביחידה. ההשתלבות שלי הייתה מוצלחת והרגשתי מאוד שייכת. אבל - וזה אבל חשוב - מאוד שמרתי על עצמי. מראש הצהרתי שאני לא יוצאת עם אף אחד מהשירות ולא ניהלתי אף מערכת יחסים רומנטית. לא הייתי חלק מהרכילות המערכתית שמאוד נפוצה בשירות. אני אדם שמאוד שומר על עצמו."
להיותך אישה מבצעית בשב"כ הייתה השפעה על חייך הפרטיים?
"הסביבה הקרובה שלי ידעה שאני בשב"כ, אבל הם לא יכלו אפילו לנחש מה אני עושה. אני מניחה שרובם חשבו שאני פקידה. את לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד. אני זוכרת שיום אחד אחי הקטן ראה את האקדח שלי ושאל את אמא שלי מה אני עושה. סיפור משעשע אחר היה שיצאתי לדייט עם בחור אחד, שכמובן לא עבד בשירות, ונכנסנו לאיזה בר בתל אביב. למרות שניסיתי להסוות את זה טוב, המאבטח במקום עלה על זה שאני עם אקדח. הוא שאל אותי אם אני שוטרת ועניתי שכן. הבחור היה בהלם. זו הייתה תקופה רגישה מבחינה ביטחונית, וההנחיה הייתה שכולנו חייבים לשאת עלינו נשק. זו, למשל, הייתה הגבלה מרגיזה: גם מחוץ לעבודה אני לא יכולה תמיד להתלבש כמו שאני רוצה ולהתנהג כמו שאני רוצה."
"ההתייחסות אל נשים וגברים בשירות היא שווה, גם בתפקידים מבצעיים," אומר יעקב פרי, מי שכיהן כראש השב"כ בין השנים 1995-1988. בתקופת כהונתו מונתה לראשונה אישה לדרגה המקבילה לאלוף במטה השב"כ. "בתקופתי, נשים רבות התקדמו והגיעו לעמדות ניהול בכירות בתפקידים רבים, וגם בתחום העיבוד המודיעיני. יש תפקידים רבים שנשים יכולות לעשות בדיוק כמו גברים, אם לא יותר טוב," הוא טוען.
"בהתחלה הייתה התנגדות. היו שאמרו שנשים לא מתאימות," נזכר אבי דיכטר, השר להגנת העורף ומי שעמד בראשות הארגון בין השנים 2005-2000. בתפקידו כראש אגף האבטחה בשירות אחרי רצח רבין פתח לראשונה את קורס הלוחמים היוקרתי - קורס "אחיד" - בפני נשים.
"הבהרתי מפורשות שיהיו נשים בקורס. אמרתי שנגדיר ונתאים את הדרישות הפיזיות לגברים ונשים. לא ייתכן שבימינו נמנע מראש את כניסתן של נשים לקורס. מי שמתאים ייכנס, ומי שלא יימצא מתאים במהלך הקורס לא יגמור אותו. ובאמת סיימו את הקורס לוחמות מצוינות."
בשנת 1997 סיימו את הקורס מ' וש,' אשר עדיין משרתות בשב"כ והיו ללוחמות הראשונות בתולדותיו. עם סיום הקורס הן השתלבו במערך האבטחה, ביחידה לאבטחת אישים (יחידת).
"הארגון עבר שינוי תודעתי. זה מזכיר את מה שעבר על צה"ל בעקבות בג"צ אליס מילר. אני זוכר שאחד המפקדים ביחידה אמר לי: 'משהו קורה לנו. כבר אי אפשר פתאום לקלל ברכב.' אנשים הבינו והרגישו את השינוי מתרחש," מסביר דיכטר.
כאשר מונה לראש השירות בשנת 2000, השר להגנת העורף דהיום פתח גם את אגף החקירות בשב"כ לנשים, ואלו החלו להשתלב גם בתחום הנחשב הזה. ר', שעדיין עובדת בשירות המדינה, הייתה הראשונה שסיימה את מסלול החוקרים בשירות, זאת בזמן ששירתה בשב"כ בתפקיד אחר. היום יכולות נשים להתמיין לתפקיד חוקרות טרם גיוסן לארגון. "כאישה, לחקור גבר ערבי זה מאוד מורכב. זה מבלבל, ולפעמים לא ברור למי יותר. אבל הן חוקרות מצוינות בכל הפרמטרים, ויש להן את האפקט המיוחד שלהן," מוסיף דיכטר.
"כאשר החלו המחקרים על נשים ולחימה, אחד הטיעונים הראשונים היה על החשש מנפילת נשים בשבי," מספרת ד"ר אורנה ששון-לוי מהמחלקה לסוציולוגיה והתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, החוקרת את התחום של נשים וביטחון. "הרי היו נשים מרגלות במודיעין הרבה לפני שהיו נשים לוחמות, ואחד הדברים המעניינים בהיבט של נשים ומודיעין-ריגול הוא שבשבי נשים וגברים מגיבים אותו הדבר. זאת אומרת, החשש שנשים יישברו יותר מהר ויספרו יותר דברים אינו נכון. נשים מחזיקות מעמד כמו גברים."
כפי שצוין, עוד הרבה לפני צה"ל כיהנה במטה השב"כ אישה בדרגה המקבילה לאלוף. בראשית שנות ה-90 הייתה זו תמר (תמי) ריבה (אמו של איש התקשורת גיל ריבה), שמונתה בתפקידה האחרון לראש מטה הדרכה בשב"כ, אך פרשה מהתפקיד מרצונה כעבור כמה שבועות, אחרי קריירה מפוארת וארוכת שנים בשירות. כיום מתגוררת ריבה (65) ברעננה עם משפחתה ועוסקת בין היתר באמנות.
לפני שנה וחצי לערך פרשה מהארגון נורית מנדלוביץ, מי ששירתה במשך שנים כסגנית ראש אגף משאבי אנוש וכן כראש מטה הדרכה של השב"כ. מנדלוביץ הייתה לאישה אשר כיהנה בתפקיד הבכיר ביותר בשירות הביטחון הכללי במשך קדנציה מלאה. כאנשי שב"כ רבים, אשר אינם מורגלים לתקשורת ואינם חובבי ראיונות עיתונאיים, הסכימה מנדלוביץ לנדב לצורכי הכתבה רק מילים ספורות.
"כל חיי עשיתי למען נשים, גם בתוך השירות וגם מחוצה לו. אני יכולה לומר רק כי כל ארגון אשר מזניח את הנשים בתוכו עושה טעות גדולה."
את חושבת שנזכה בעתיד לראות עוד נשים בתפקידים בכירים בצמרת השב"כ?
"בהחלט. אין סיבה שזה לא יקרה."
עם פרישתה של מנדלוביץ, הדרגה הניהולית הגבוהה ביותר שבה מכהנת אישה בשב"כ הינה רח"ט - ראש חטיבה, תפקיד שאותו מאיישות שתי נשים. ניתן למצוא מספר מצומצם של נשים גם בתפקידי רמ"ח - ראש מחלקה, וכן נשים בתפקיד ניהולי כרע"ניות - ראשי ענף (דרגה ניהולית המקבילה לסגן אלוף בצה"ל).
אך למרות הדימוי של ארגון שוויוני, הפועל לשילוב ולקידום נשים בקרבו, התמונה עדיין רחוקה מלהיות מושלמת.
"המערכת עשתה צעדים משמעותיים והבינה שיש לה מאגר איכותי של נשים שהיא צריכה לנצל, אך עדיין החשיבה הארגונית היא גברית, כי הרוב הוא גברי," טוענת ד'. "הדיבור הוא גברי וגם ההומור גברי. אני זוכרת שהיינו באיזה דיון שהנושא שלו היה תאונות דרכים. בחדר היו 60-50 גברים, ואני. ישבתי בצד, ודמות גברית מאוד בכירה בשירות קמה לדבר, ובסוף הדברים אותו האיש סיפר בדיחה: 'מדוע נשים אינן יודעות לחנות כמו שצריך? כי שנים אנחנו מלמדים אותן שזה (הוא עשה תנועה עם שתי הידיים שמצביעה על אורכו של איבר המין הגברי) שווה 30 ס"מ.' הוא בעצם התכוון לומר שאין לנשים אומדן מרחק. כולם בחדר צחקו, ואני לא יכולתי לשתוק. קמתי ואמרתי שבתור האישה היחידה בחדר אני גם היחידה שלא עשתה תאונת דרכים בעבודה. כולם קמו ומחאו לי כפיים. כמובן ששבוע אחרי זה עשיתי תאונה עם רכב משרד."
הרגשת שיש זלזול בנשים באיזשהו אופן, אפילו לא במודע?
"בפירוש לא. הכל מתנהל ברוח טובה, כמו חבורה עליזה של גברים מילואימניקים. הכל בסדר ואת מבינה את ההומור, רק את לא רוצה שהוא יהיה על חשבונך. ברוב המקרים, בחברה גברית וכשיש אווירה פתוחה, זה מאוד טוב שמרגישים נוח וחופשי, אבל פחות טוב כשמרגישים עד כדי כך נוח ופתוח ששוכחים את הקיום הנשי שלך. אבל את נמצאת שם כדי להזכיר זאת. הרגשתי שהבסיס הערכי הוא טוב, אינו מזלזל ולא פוגעני. להפך, הוא מעריך ומכבד מאוד."
מצדה, אפרת בטוחה שלא נראה בקרוב אישה שתעמוד בראש הארגון. "עם כל הקדמה, לדעתי זה לא יקרה," היא אומרת. "כמו שלא נראה אישה בתפקיד הרמטכ"ל, ככה גם לא בשירות. זה עדיין גוף מאוד גברי, גם באופי העבודה וגם באופן שהוא חושב ומתנהל."
ד' לא מסכימה איתה. "בעיניי זה אפשרי וזה עניין של החלטה. זו שאלה של איזה כיוון בקריירה את בוחרת ואיזו אמא את רוצה להיות. כשתהיה מישהי שמוכנה לבצע ויתורים אישיים גדולים מאוד ותעמוד בכל הפרמטריים המקצועיים כמובן, היא תוכל להגיע למקום כזה."
אילו ויתורים?
"אם את בוחרת להיות אמא ואת לא רוצה לוותר על האמהות, אז באופן טבעי לא תרצי להעמיד עצמך בסכנת חיים, ואת מוציאה את עצמך מהמעגל שממנו נבנית שדרת הפיקוד המבצעי, אשר ממנה מתגבשים בסופו של דבר תפקידי הליבה הבכירים. זו גם הסיבה שכאשר יש כבר נשים בדרגה בכירה מאוד בשב"כ ובצה"ל, הן באות מרקע של הדרכה או שלישות."
מעבר לעובדה שככל שמטפסים בפירמידת הפיקוד בשב"כ ניתן למצוא פחות ופחות נשים בתפקידי מפתח בכירים, נשים רבות המועסקות כיום בארגון טוענות בשיחות פנימיות כי העובדה שהן אמהות לילדים מקשה עליהן מאוד להתקדם בהיררכיה, ולטענתן עדיין מסתכלים באיזו שעה כבה האור בחלון המשרד. כביתר שירות המדינה, גם בשב"כ מתקיים הסטטוס התעסוקתי של "משרת אם." על פי הסדר זה, אמהות עובדות בשעות "סטנדרטיות," אשר אמורות לאפשר להן לנהל חיי משפחה תקינים.
בפועל, אמהות רבות בשירות מעידות כי השעות הללו כמעט אינן עומדות במבחן המציאות וכי המערכת עצמה אינה מתעקשת - בלשון המעטה - לדייק בזכויותיהן. "נשים רבות בעלות משפחה, אשר רואות את עצמן מתקדמות למשרות ניהוליות בשירות, נאלצות לוותר באופן משמעותי, והמחיר הוא בין היתר שעות עבודה רבות על חשבון הבית והחיים האישיים," אומר גורם ביטחוני בכיר, המכיר את המערכת הפנימית. "המערכת שואבת את העובדים, וזה נכון לגבי גברים ונשים כאחד."
"אסור לשכוח שהשירות הוא עדיין גוף 'ערביסטי' במהותו. מדובר בארגון מאוד גברי בבסיס שלו, אבל מאוד מעריך ומקדם נשים בתוכו. אין כמעט דבר שהן אינן יכולות לעשות. הן מבצעיות, מאבטחות, חוקרות ויורות בנשק סיגינטי," אומר דיכטר.
"קשה מאוד לנשים להתקדם למעלה בפירמידה. הבעיה אינה האיכות - הנשים שהתקדמו והגיעו למעלה הן באמת תותחיות וחכמות ותענוג לעבוד איתן. נשים נותנות גיוון בחשיבה, בהסתכלות אחרת על הדברים; אך העבודה בשב"כ היא קשה ותובענית. שעות העבודה הן רבות, ויש הקפצות. לא קל, ואפילו קשה מאוד להתמיד. כאשר מגיעים לרמות הגבוהות, שמהן בונים את תפקידי המטה בשירות, אז הסטטיסטיקה עושה את שלה גם לגבי נשים. לא רוצים לקדם מישהי רק משום שהיא אישה, צריך שתהיה גם מצוינות. כאשר יש פחות נשים באופן כללי בתפקידים ניהוליים, אז מראש יש פחות סיכוי להתקדם."
יעקב פרי: "הקידום של נשים בשב"כ תלוי יותר בהן מאשר בארגון. הגישה לגבי נשים בשב"כ מאוד ליברלית, ואני יכול לומר בפה מלא שנשים זוכות ליחס שווה."
תגובות
דוברות נציבות שירות המדינה: "כמו בכל שירות המדינה, גם בשב"כ אין משרות המיועדות לנשים בלבד. לגבי תהליך הפיקוח, מבחינת נציבות שירות המדינה אין כאן פעילות המיוחדת לגוף זה, והפיקוח הוא כבכל משרדי הממשלה."
דוברות שירות הביטחון הכללי בחרה לא להגיב לכתבה.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם