איירון מן: הכירו את טל רוסו
הקצין שגדל במקלטים של עמק הירדן המופגז פיקד על חבריו בסיירת בלי לעבור קורס קצינים, השתחרר שלוש פעמים מהצבא, הרים ג'יפים עם הרגליים ומבלה את האפטרים עם נטלי עטיה. טל רוסו: פרופיל
אלה היו רגעים רבי משמעות. מדינה שלמה עצרה נשימה ועקבה בדריכות אחרי המתרחש בפיקוד דרום. האלוף טל רוסו השיב לאחיו בתמצית. "ק'" כתב לו, כדרכו, ולא הוסיף. קיצור של "קיבלתי." הסיפור הזה על האלוף רוסו הוא סמלי. טל רוסו, מפקד מוערך, נערץ וכריזמטי, מכנים אותו "חיית שדה" מקצוען , לוחם ורחוק מלהיות איש של נאומים.
"יש פער גדול באישיות שלו, אומרים חבריו. מצד אחד הוא מצטיין בהיבטים של הבנה מבצעית. "יש לו הבנה מבצעית של חיית בר", סיפר לי קצין בכיר שמכיר אותו כבר שנים. מנגד, יכולת הביטוי שלו אינה גבוהה, ולפעמים יש לכך גם מחיר. רוסו הוא אדם של משפטים קצרים. לא פוליטיקאי. לא מזוהה עם שום קליקה בצבא או מחוצה לו. תמים, אולי תמים מדי. "איש של עשייה, לא של דיבורים", ניתח האלוף (במיל) משה קפלן (קפלינסקי), לשעבר סגן הרמטכ"ל, השבוע. "בן אדם של תכלס".
עשרה ימים לפני שהחל מבצע "עמוד ענן", נפגש קפלן עם רוסו. השניים מכירים כבר שנים. קפלן היה מפקדו של רוסו עוד כששירת בשלדג. "דיברנו על צבא", מספר קפלן. "טל", הוא אומר, "היה מאוד מוטרד מהמצב בעזה. מאוד מוטרד. הוא דיבר על המצב הבלתי אפשרי בדרום, על ההתעצמות של חמאס. היה מאוד מודאג מההתחמשות בסיני, והאם תגיע פקודה לצאת למבצע או לא, כי הוא האמין שצריך." המבצע הנוכחי, כשסוף-סוף הגיע, התאים לרוסו כמו כפפה ליד.
"כמה שאנחנו עייפים", התבטא השבוע קצין בכיר ומוערך באוגדת עזה, בזמן ההמתנה ל"שחרור הקפיץ" של המהלך הקרקעי, "אבל אם יש מצב שנצטרך להילחם, אני רגוע כי טל רוסו נמצא מעליי. איש בלי תככים, בלי אינטריגות, בלי פוליטיקה".
בצה"ל
אז הוא מתנתק מרעשי הסביבה. מפוקס, חד. פעם היה צייד. עסק בציד כתחביב. החדות, אולי, נשארה לו משם. הוא חושש, אומרים, מפיגוע שיתרחש על הגדר. פוחד שיפתיעו אותו. בשיחות סגורות הוא מתפעל מהחוסן הלאומי ומהנחישות - גם של הציבור, גם של החיילים בשטח. "אני נכנס לראות את התצפיתניות, הן לא מזיזות עיניים מהמסך", התרשם. "כשחמאסניקים ואנשי ג'יהאד יצאו מהחורים שלהם מתחת לאדמה ויחזרו הביתה", הוא טוען, "הם יגלו את עוצמת צה"ל".
זה ה"מאני טיים" שלו, יודע רוסו. בראשית החודש פורסם כי הוא מועמד לתפקיד סגן הרמטכ"ל. מדובר במועמדות חריגה מעט לאיש שגדל כמוהו, מחוץ למסלול. רוסו מעולם לא עשה קורס קצינים, גדל בשלדג ובסיירת מטכ"ל אבל לא פיקד על היחידות האלה מעולם. הוא רווק, חריג בפורום מטכ"ל, אחד שיצא לו שם של בליין. שנים הוא נחשב ל"אחלה גבר", הלוחם מהיחידה שמרים ג'יפים עם הרגליים ופותח ברגים של גלגלים ביד.
"רמבו", קראו לו - דימוי צבעוני, נהדר אולי לפרופיל עיתונאי, אבל בעייתי לתדמית שלו בתוך צה"ל. "טל סולד ממנו", אמר לי אחיו השבוע. "זה דימוי שמתייחס לצורה החיצונית שלו ומתעלם מדברים יותר עמוקים", אומר גם קפלן. "רק מהרמת ג'יפים הוא לא היה מתקדם רחוק כל כך". "בהקשר הזה", אומר קצין בצה"ל, "גם המבצע הנוכחי, למרות שהוא לא מלחמה גדולה, עשוי להוסיף לו נקודות".
כבר שנים שטל רוסו חותר בקיאקים, חורף וקיץ, כשהוא מצליח לצאת הביתה בסופי שבוע. "בים כמו בגזרת עזה", לימד אותי השבוע אליקים ילון, שותפו לחתירה בקיאק, "אתה צריך להתאים את עצמך למצבים משתנים. לקבל החלטות בזמן אפס, לאזן בין איפוק לכוח. לפעמים לחתור קדימה, לפעמים להרפות". " אנחנו עושים שיקולים" אמר פעם רוסו, "על מידת התגובה של צה"ל. לא תמיד כשאתה דופק חזק יותר אתה מביא את התוצאה המצופה".
"הסכין יצא מהפה", חייך ילון, כשתיאר את מה שקרה לרוסו ככל שהתפתח בצבא. הוא מתכוון לסטראוטיפ של איש הקומנדו עם הסכין בין השיניים, דימוי שדבק ברוסו מזמן. "מתחילים לגרד במצח ולחשוב. העורף נמתח. רואים תמונה רחבה יותר".
רוסו , כפי שמתאר אותו ילון, אינו מתלהם. להפך. מדובר באיש שקול, יסודי, בעל יכולת שכנוע. "ספק אם קיימת יכולת להביא לשינוי שלטוני ברצועת עזה באמצעות הפעלת כוח בלבד", אמר פעם רוסו. "מי שחושב שיש מתג שסוגר או פותח את הירי מהרצועה, זה לא ככה. אין לזה פתרון קסם. הניצחון מול טרור הוא תמיד זמני ותמיד מקומי. צריך כל הזמן לעבוד על הניצחון". " אני ציוד של המדינה", הוא מעיד על עצמו בלי טיפה של ציניות, "אני באמת מרגיש בתוך שליחות".
רוסו, 53, נולד וגדל בקיבוץ חולתה. אמו, נעה, הייתה פלמ"חניקית. אביו, דרור ז"ל, שירת בתפקידי ביטחון שונים. מלבד רון, אחיו הבכור, יש לו גם אחות צעירה - סיגל. כשהיה רוסו בן 11, התגרשו הוריו. הוא נשאר בקיבוץ, עם אמא. גם היום, שנים אחרי שעזב את הקיבוץ, עמק החולה, עבורו, הוא עדיין הבית. מהילדות הוא זוכר איך הסורים היו מפגיזים את הקיבוץ, ואיך הם, הילדים, ישבו במקלט.
"המציאות שיש היום לילדים בדרום, היא מציאות שטל הכיר כילד", אמרה השבוע נעה, אמו. "גדלנו בדיוק במצב הזה, כמו תושבי הדרום עכשיו", מסכים רון רוסו. "יום-יום היינו חוטפים הפגזה. היינו ישנים במקלט. זאת הייתה שגרת החיים. טל יכול להבין מה עובר על ילדי הדרום. אבל זה שאנחנו עברנו את זה לא אומר שמישהו אחר צריך לעבור את זה גם. הרבה זמן לא שמעתי אותו משווה בין המצב שלהם למצב שהיה לנו".
עם אמא שלו, בחולתה, לא דיבר מאז שהחל המבצע. "הוא בחר את מקום העבודה שלו, והוא עושה את מה שצריך", היא אומרת. "אין מה לדבר איתו עכשיו. הוא יגמור, הוא ידבר".
לפני שהתגייס התנדב רוסו לשנת שירות כמדריך בקן של מחנות העולים בקריית ביאליק. בין חניכיו היה גם אביב כוכבי, היום ראש אמ"ן. שנים אחר כך, כשרוסו פיקד על עוצבת האש, היה עליו למנות מפקד לחטיבת הצנחנים. רוסו בחר בכוכבי. הוא ידע שמדובר בקצין דעתן, שניחן בכריזמטיות וברהיטות שיכולות להאפיל גם עליו. כוכבי, בניגוד לרוסו, הוכתר כ"אינטלקטואל". אבל לרוסו זה לא הפריע. הוא מצדו בחר את מי שהיה המתאים והטוב ביותר בשביל הצבא. "היחסים הטובים בין כוכבי לרוסו באים לידי ביטוי בלחימה עכשיו", אומר מקורב למתרחש בפיקוד דרום. "יש ביניהם שיתוף פעולה מעולה".
טל רוסו התגייס והתנדב לשרת בשלדג, יחידת הקומנדו של חיל האוויר. "החייל האולטימטיבי", מתארים לוחמים ששירתו איתו, "לוחם מעולה ונווט אדיר, אחד שלא נכנס ללחץ ולא מתבלבל. חד, עם ראש מתמטי".
הוא היה סמל ראשון שסיים מסלול, כשמפקד הצוות שלו, בדרגת קצין, סולק מהיחידה. מפקד היחידה מינה אותו במקומו למפקד הצוות. אצל רבים אחרים מהלך כזה לא היה מתקבל יפה בקרב חברי הצוות, אבל את רוסו הלוחמים העריצו. שבועיים ניסה לפקד על הצוות מתוכו והמשיך לישון עם החברים במגורים. אחר כך הבין שזה לא אפשרי ועבר למגורי הקצינים. לפני שש שנים, כשהועלה לדרגת אלוף, חובר שיר לכבודו בידי לוחמי "צוות רוסו", מעגל צפוף של חברים שהולכים כבר שנים יחד. "יש לו חושים של בדווי ונתונים של רמבו", כתבו , על משקל השיר "מה הוא עושה לה" (בתרגום יוסי גמזו), " ולכולם ברור - שהוא גם אחלה בחור."
כשביקשו מרוסו לצאת לקורס קצינים הוא סירב. "אין לי אמון בקורס שסיימו אותו בהצלחה גם אנשים שאני הדחתי", אמר למפקדיו. בראיון שנתן לי, לפני כשלוש שנים, כמעט התנצל על הדברים ההם: "העולם שלי באותה תקופה היה שחור ולבן. לא ידעתי שיש גם אמצע. התבגרתי מאז". " לא תקין", הוא חושב היום, "שקצין לא יעבור דרך בה"ד 1".
שלוש פעמים השתחרר מצה"ל. שלוש פעמים גם חזר. בין לבין עבד בחברת הובלות בניו יורק, נסע לאירופה לפתח יוזמה עסקית בתחום האופנה, פתח בארץ ספריית וידאו, שימש כנציג בנקודת מכירה של מכשירים להסרת שיער והתמחה בשיאצו. החבר'ה צחקו שרוסו, כמו בכדורגל, "משרת משבת לשבת". "בכל פעם היה אירוע או מבצע או מלחמה, שבאים, עושים והולכים", הסביר. בפעם הראשונה חזר היישר למלחמת שלום הגליל. רוסו שימש כמפקד פלוגה, למרות שהיה עדיין רק סמל ראשון. "כל משימה שדרשה יצירתיות והייתה כרוכה באתגרים הפלתי על טל", אומר גיורא ענבר, תת-אלוף במילואים, שהיה מפקד שלדג אז.
הכוח של רוסו פעל באזור ציר החוף, והוא היה האיש שהוביל את הפריצה למוזיאון במערב ביירות, שם ישב הקומנדו של האויב. בחלקים גדולים של המשימות, מספרים, רוסו ביצע לבדו פעולות טיהור.
אחרי המלחמה הפכו את דרגות הייצוג שלו, סרן, לדרגות קבע. בהמשך עבר לשרת בסיירת מטכ"ל, והסיפורים עליו החלו לצבור תאוצה. "פעם אחת", מספר קצין ששירת איתו ביחידה, "נסענו בג'יפ בנחל מלחתה, ליד ערד. יש שם חריצים גדולים. אני לא זוכר איך ומה, הג'יפ נפל לחריץ. כל החלק האחורי שלו נכנס פנימה. היינו רק שנינו. טל יוצא מאחורי ההגה, מסתכל מסביב. אומר לי "שב ליד ההגה. כשאני אומר לך לנסוע, סע". ואז אני רואה אותו נשכב מתחת, מקפל את הרגליים ומרים את הג'יפ. אני מסתכל, לא מאמין שאני רואה מה שאני רואה. הוא מרים את הג'יפ עם הרגליים מאחורה וצועק לי "סע, סע, אני מחזיק את הג'יפ עם הרגליים מאחורה." את חושבת שהג'יפ לא יצא? יצא".
גם אחד הלוחמים בסיירת מטכ"ל מצטרף לסיפורי האגדה על רוסו. "היינו בשטחים", הוא מתאר. "ב-מ-וו נכנסה בטל, בכוונה. טל עף באוויר, על הרכב. הפרונט של הב-מ-וו נשבר לחתיכות, מעוצמת ההתנפלות. לא ראיתי דבר כזה בחיים. טל קם והמשיך ללכת. אחרי יומיים גילו ששבר אצבע".
רוסו , אומרים חבריו, לא מת על הסיפורים האלה, בלשון המעטה. "נמאס מסיפורי רמבו", אומר גם רון, אחיו. "רוסו לא חי בעבר", אומרים כולם. "בסך הכל", הם מוסיפים ביובש, "הוא מצא שיטה להחליף גלגל כשאין ג'ק. הסיפורים האלה לא אחת עשו לו שירות רע. יש בו הרבה מעבר לזה".
טל רוסו מילא סדרת תפקידים. בין השאר היה סגן מפקד סיירת מטכ"ל, פיקד על יחידת מגלן, שם עדיין מדברים עליו במונחים של "גורו", והיה גם מפקדן של עוצבת האש ועוצבת הפלדה. "משדרג יחידות", אמרו עליו קצינים ששירתו תחת פיקודו השבוע, בניסוח מסורבל לעשייה מורכבת. כשהיה מפקד חטיבת הנח"ל הוסיף לסיסמה של החטיבה, "היתרון האנושי", סלוגן נוסף: "חדות, זריזות וחתירה למגע". רוסו עשה תמיד מאמץ שהיחידות שפיקד עליהן יהיו בחוד החנית.
"צה"ל הגדול" הוא עולם אחר מזה של היחידות המיוחדות, אבל לרוסו סגדו גם לוחמי "הצבא הגדול". "הערצנו אותו", אומר לוחם ששירת בחטיבת הנח"ל באותה תקופה. "כשהוא היה עובר, לא משנה כמה אתה גדול פיסית, היית מצטמק". חטיבת הנח"ל סבלה עד אז מדימוי בעייתי וחבוט. רוסו חשב שצריך להשקיע גם בגאוות יחידה. "פעם אחת הוא שבר את היד", מספר הלוחם. "הוא הלך וצבע את הגבס שלו כמו הכומתה, בירוק".
"איש של אנשים. רגיש. חם", אמר עליו קפלן השבוע. קפלן לא היה היחיד שבחר בניסוח הזה. רוסו, אומרים, מקפיד לדבר עם אנשים בגובה העיניים. כשהיה ראש אגף מבצעים נהרג סרן אסף רמון, בנו של אילן רמון ז"ל. הפתק עם ההודעה על מטוס אף 16 איי שנעלם מהמסכים הגיע אליו ללשכה.
רוסו לא הכיר את משפחת רמון, ובכל זאת נסע ללוויה. "צורך אישי שלי", הסביר אחר כך. לרונה רמון לא יגש. בא, השתתף בלוויה והלך. בפעם אחרת נהרג בתאונה חבר טוב שלו, סרן רותם שני, שהיה גם אחד מפקודיו במגלן. רוסו היה אז כבר מפקד אוגדה. "אני מצדיע לך, רותם", אמר בלוויה, וחשף רגשות בכנות שלא תאמה את הדימוי שדבק בו. "תדע שמשהו בתוכי מת איתך".
רוסו נחשב לנטול פוזה. התושבים בעוטף עזה מתים עליו. כשהקימו את היישוב שלומית, בגבול ישראל-מצרים, היה שם יום ולילה. "הוא חי ונשם את היישוב", מתאר חיים ילין, ראש המועצה האזורית אשכול. "אין לו בעיה לרדת לשדה, לדבר עם החקלאי הבודד", ממשיך ילין. "הוא אכפתי, קשוב. לא מהסס להביא גם פלוגת טנקים כדי שאנשים ימשיכו לקטוף תפוחי אדמה".
לרוסו מעגל גדול של חברים שמלווים אותו עוד מתחילת השירות הצבאי בשלדג. אחרים הצטרפו בדרך. הם מגדירים את החברות הזאת כנטולת אינטרסים, שאינה תלויה בדבר, עם מעט מאוד אגו. בימי שישי, כשרוסו מגיע הביתה, הם רצים יחד ואחר כך עושים "קבלת שבת" מוקדמת.
רוסו לא התחתן אף פעם ואין לו ילדים משלו. ובכל זאת, אומרים החבר'ה, הוא מת על ילדים. "מוצא דרך להתחבר לכל הילדים, מגיל שנתיים ועד גיל עשרים", מספר חבר ששירת איתו בשלדג. דברים דומים מעידים עליו גם תושבי עוטף עזה.
רוסו חולה ספורט ומתעניין גם בספורט עולמי. "זה יקלקל את הדימוי שיצא לאלוף", אומר ילון, "אבל הוא גם קורא ספרים". בתמונה שהצניעו בנות משרדו כשהיה ראש אגף מבצעים בצה"ל, לפני שמונה לאלוף פיקוד הדרום, נראה רוסו כשהוא רץ ללא חולצה. "ראש אמ"ץ ומשמר המפרץ", כתבו הבנות על התמונה שרוסו מעולם לא ראה. הוא מעשן כבד, אבל מאמין באורח חיים בריא. כשהיה מפקד גדוד סיים במקום הראשון בוחן כושר שעשה הקצח"ר, נעצר על קו הסיום והדליק סיגריה.
בנחישות וברגישות
נקודת ציון משמעותית בשירות הצבאי שלו הייתה דווקא בימי תוכנית התנתקות. רוסו היה אז מפקד עוצבת הפלדה, אוגדה 162, כשפיקד על כוחות האוגדה בביצוע תוכנית ההתנתקות ביישובי צפון השומרון. "את ההתנתקות עשיתי הכי טוב שאפשר", סיפר אחר כך. "אבל זה היה בשבילי אירוע קשה. הוא דרש ממני דברים שלא נדרשתי להם אף פעם. היום ברור לי שמי שצריך להוביל אירוע כזה בעתיד, של פינוי, זו המשטרה. חייל לא יכול".
אחר כך מונה לפרויקטור מטעם הרמטכ"ל בנושא הקשר בין הצבא לציבור הדתי-לאומי, תפקיד רגיש שנגע אז בפצע פתוח. רוסו עבר מישיבה לישיבה, דיבר ובעיקר הקשיב. פעם אחת יצא החוצה ממפגש כזה עם צעירים וגילה שארבעת הצמיגים בג'יפ שלו חתוכים. מפקד הישיבה, מספרים, רצה לקבור את עצמו מבושה. רוסו הוציא פק"ל קפה, התיישב על שפת הכביש והכין לכולם קפה. הוא לא התעצבן ולא כעס.
קשה מאוד להוציא אותו מדעתו. "לא היו לי מספיק "ספיירים" כדי להחליף גלגלים ולנסוע", הצטנע אחר כך. "הוא הפעיל על המגזר את הקסם של הבחור מהסיירת וזה פשוט עבד", אמר השבוע מכר שלו. "הנוכחות שלו נבנית צעד אחרי צעד. העוצמה שלו היא עוצמה שקטה".
מלחמת לבנון השנייה תפסה אותו בין תפקידים, כתת-אלוף שעתידו הצבאי לא לגמרי ברור. כשהחלה המלחמה שימש יועץ לענייני יחידות מיוחדות אצל ראש אגף המבצעים (אז אלוף גדי אייזנקוט). "הוא ריכז סביבו צוות של קצינים בכירים, רובם יוצאי יחידות ואנשי מודיעין, יזם ותכנן מבצעים והביא לידי ביטוי את הניסיון שלו", אומר קפלן. "בתוך כאוס מטורף טל הצליח לגרום לכל היחידות לבוא אליו, בלי שכפו עליהן", מגלה קצין שהיה שותף בצוות המבצעים. "כולם מצאו בו כתובת, מכוח האישיות שלו". הוא עצמו תיאר את המלחמה ההיא כהחמצה: "יכולנו לעשות את זה הרבה יותר טוב, אבל אני חושב שנעשו בה גם הרבה דברים מוצלחים".
אחר כך הועלה רוסו לדרגת אלוף, ומונה לראש אגף מבצעים (אמ"צ) בצה"ל, שם כיהן, בין השאר, במהלך מבצע "עופרת יצוקה". "מבצע מוצלח מאוד", קבע ביחס למבצע ההוא. "את הכתיבה וההכנה של התוכניות האופרטיביות של מה שקורה היום בפיקוד דרום", אומר מקורב לפעילות בפיקוד, "הוא התחיל בעצם כבר בתקופה שלו באמ"צ. מהבחינה הזאת רוסו סוגר עכשיו כמה מעגלים. הוא היה שותף לכתיבת התוכניות ועכשיו הוא יכול לממש אותן".
החודש מלאו שנתיים מאז הגיע לפיקוד דרום. רוסו החליף את האלוף יואב גלנט. גלנט והוא חברים טובים, בעלי שפה משותפת שגדלו שניהם ביחידות המיוחדות. יממה לפני החיסול של ג'עברי נפגשו באוגדת עזה. למפגש הצטרף גם תא"ל משה (צ'יקו) תמיר. "הפיקוד היום עובר לידיו המנוסות של האלוף טל רוסו", אמר גלנט בטקס החילופים. "אחד ממפקדי השדה המוערכים והבולטים בצה"ל".
רוסו נכנס לתפקיד בסערה. הוא סימן לעצמו רשימת מטרות. בכל פעם שהתחיל סבב ירי לכיוון הדרום מעזה וירי של צה"ל בתגובה דחף רוסו את המערכת לממש כמה שיותר תקיפות. לא אחת נשמעו במטכ"ל אמירות בנוסח "צריך להרגיע את פיקוד דרום". לרוסו יש דימוי לוחמני, תוקפני, אגרסיבי. מנגד אומרים קצינים בכירים שזה חלק מהדי-אן-אי של אלופי פיקודים. קוד גנטי כמעט. "רוסו, מהבחינה הזאת", אומר קצין בכיר, "הוא לא יוצא מן הכלל".
"מפרשים לא נכון את הסגנון הפיקודי שלו", אומר מקורב לרוסו. "הוא מקבל החלטות, בניגוד לרוב המפקדים סביבו, שנוטים להתפתל. מי שרואה אותו בדיונים מבין שיש פה מנהל שמנהל, לא מנהל שמורח".
"אם יש לי שקל", רוסו אומר תמיד בשיחות סגורות, "אני מעדיף להניח אותו על התקפה, ולא על הגנה". רמז , אולי, למה שחשב בתחילת הדרך על "כיפת ברזל", אבל היום הוא גאה בכל הנוגע לכיפה.
בשנתיים שחלפו מאז הגיע לפיקוד דרום השקיע רוסו הרבה מאוד בתחום של "חופת אש": תא מודיעין (אנשים, מסמכים, אמצעי שליטה ובקרה) המאפשר שימוש במידע בזמן אמת, וסגירת מעגלי אש בשילוב מודיעין ויכולת אווירית. זה הבסיס, כך אומרים, הקרביים של פיקוד הדרום. כל מה שנע, נע סביב זה. רוסו יצר בתחום של "חופת אש" מהפכות - בכמות, במשאבים וגם בתפיסה המבצעית.
גם את הדחיפה המשמעותית בנושא קידום הגדר בגבול מצרים מייחסים לו. רוסו הבין שמדובר במהלך אסטרטגי שחייבים לעשות ומהר. חבר אמר השבוע שדווקא על זה מגיע לרוסו פרס ישראל. "הוא ניהל את פרויקט הגדר בצורה מדהימה", אומר חיים ילין על שיתוף הפעולה של רוסו עם כל הגופים בשטח. "אחד שלא יודע רק להילחם, אלא גם לנהל. כל מילה שלו בסלע. אומר ומממש".
באוגוסט 2011 אירעה מתקפת טרור בגבול ישראל-מצרים. מחיר הדמים: שמונה הרוגים ישראלים. אחרי הפיגוע הודה רוסו ששגה כשלא סגר את כביש 12, שבו אירעה המתקפה, למרות התרעות שהיו בידי צה"ל משירות הביטחון הכללי. "טעיתי", אמר בשיחה סגורה עם כתבים צבאיים. הדברים שאמר דלפו החוצה ופורסמו.
שר הביטחון אהוד ברק אמר בראיון בטלוויזיה כי "בפיגוע הייתה בפירוש טעות בשיקול דעת בהערכת המצב ובשיפוט המציאות". על רוסו אמר: "זה בן אדם שיודע לקבל אחריות, ואנחנו, שמעליו, צריכים לדעת שטעויות בשיקול דעת ותקלות בביצוע יכולות לקרות תמיד במערכת תובענית כל כך".
"היה ברור שטל ייקח אחריות", אומר עכשיו מקורב לרוסו, קצין בכיר במילואים. "זה בכלל לא היה אישיו. 'אני שם', הוא אמר, 'אלה חיילים שלי, אני המפקד, ואני אחראי, נקודה. כל השאר, לא רלוונטי'". כך או כך, האירוע הקשה הזה הכתים את קורות החיים שלו. ובכל זאת נזקפת לזכותו העובדה שקם והודה: "טעיתי".
ביום רביעי בשבוע שעבר, בשעה שחוסל ג'עברי, רוסו היה בפיקוד דרום. בימים שאחר כך לא ישן. הוא היה, כך מספרים, בפוקוס מלא סביב הלחימה. "עסוק בקבלת החלטות קשות על חיים של אנשים", אומר חבר שלו, קצין בכיר במילואים. המאמץ העיקרי של רוסו היה לדאוג שהכוחות בשטח יהיו מוכנים, ושההוראות יהיו ברורות למפקדים בשטח במקרה של פעולה קרקעית. או במילים אחרות: ליישם את כל הלקחים מאירועים קודמים של צה"ל בשנים האחרונות. ביום שבת שלח לו אחיו הודעה: "שלא יהיו לך דאגות", כתב, "השקיתי לך את העציצים". גם כאן, הסתפק האלוף ב"ק", קיבלתי . "כדי שיהיה לו ראש נקי לניהול המערכה בדרום", אומר אחיו.
כרווק תל-אביבי המתגורר במרכז העיר, יצא לרוסו שם של בליין. אליל בנות. לפני יותר מעשרים שנה יצא עם יעל אבקסיס, עובדה שמזכירים לו עד היום. "נשוי לצבא", כך אמרו תמיד. מאז הקיץ האחרון הוא מתחזק זוגיות עם נטלי עטיה, דוגמנית ושחקנית, גרושה ואם לשניים. לאירוע סוף השבוע של חברי פורום המטה הכללי שנערך לפני כמה שבועות הצטרפה גם עטיה. בהזדמנות אחרת נתפסו בעדשת צלמי הפפרצי כשהם יושבים במסעדה. "הוא דווקא כמעט לא יוצא", מספר חבר של רוסו. "חצי סגפן", אמר, "למרות השם שיצא לו. הכי רחוק מהדימוי".
"אתה קורבן בעצם זה שיש לך טייטל של רווק", אמר לי רוסו עצמו בראיון לפני שלוש שנים. "זה מושך אש. בליין? איזה בליין? לכל היותר אני יכול ללכת למסעדה. גם לא תמיד. אני שם על עצמי מגבלות קשות".
בשבוע האחרון, מאז החל מבצע עמוד ענן, פנו לעטיה כל כלי התקשורת בבקשה שתתראיין. עטיה, מצדה, גזרה על עצמה שתיקה.
בראשית החודש האחרון, עוד לפני שהחלה הלחימה בדרום, זימנו את רוסו מלשכת שר הביטחון לראיון עם ברק, לקראת הכרעה בנושא המינוי לתפקיד סגן הרמטכ"ל, התפקיד שנחשב לעמדת זינוק משמעותית לכיסא הרמטכ"ל בעתיד. עד אז היו מועמדים לתפקיד האלופים אבי מזרחי וגדי אייזנקוט, ושמו של רוסו עלה רק בשבועות האחרונים. שר הביטחון, אומרים בלשכת השר, מראיין רק מועמדים שהמליץ עליהם הרמטכ"ל, בני גנץ. בין הרמטכ"ל לרוסו יש הערכה, ובכל זאת רוסו אינו המועמד המועדף על גנץ.
המועמדות, אומרים, פורצת לרווחה את התקרה שתמיד חסמה את רוסו, ציפור שונה בנוף של מטה כללי מקובע ומרובע. "בתוך המערכת הוא היה נוף אחר", אומר קצין בכיר. "לא תמיד זה היה נוח".
מישהו אחר במקומו כבר היה אולי גוזר קופון מהמהלך האחרון בדרום. רוסו יצא לתקשורת רק במוצאי שבת, ארבעה ימים אחרי שחוסל אחמד ג'עברי. גם אז הוא היה ענייני וקצר. רוסו אינו מה"דוחפים קדימה", אלא אם כן מדובר במבצע צבאי. "אחד שבא לעבוד", אומרים עליו אנשים שעבדו איתו בפיקוד דרום. כשהיה מפקד חטיבת הנח"ל ביקשו לראיין אותו במסגרת כתבה על היחידה. "אנחנו מנסים לחנך פה לצניעות, כתבות מרעישות רק יעשו לי בלגן", אמר לעיתונאים. לא מזמן שבר רגל כששיחק כדורסל בפיקוד. גובס וחזר. היה קשה מאד לשכנע אותו להצטלם בעבודה, עם הגבס. סביר להניח שירגיש לא בנוח גם עם הכתבה הזאת.
כשהיה נער שיחק כדורסל בקבוצת הפועל כפר גלעדי. היו שחקנים טובים ממנו, אבל לא היו לוחמים כמוהו בכל המגרש. מספרים שהיה לוקח ריבאונדים גם ממי שהיו גבוהים ממנו בראש. רוסו שנא להפסיד. "זה היה בספורט", הוא נוהג לומר על תאוות הניצחון שאפיינה אותו אז. במטכ"ל הוא מתנהל אחרת. "אם אייזנקוט ימונה לסגן רמטכ"ל ולא הוא", הודה מקורב אליו השבוע, "טל יקבל את זה לגמרי. הוא חושב שאייזנקוט מועמד ראוי".
במערכת רוויית פוליטיקה פנימית, אולי דווקא היושרה והניקיון של רוסו והעובדה שאינו מזוהה עם שום קליקה ישחקו הפעם לטובתו. מי שראה את רוסו כל השנים כ"זה שבא מהסיירת", שאין לדעת איך יפעיל כוח צבאי גדול, יכול להסתכל עליו מעט אחרת עכשיו. בזכות התפקידים האחרונים שעשה, כראש אמ"ץ ואלוף פיקוד הדרום, רוסו צבר נפח. ועדיין, חובת ההוכחה תהיה עליו.
"אחד הדברים המשמעותיים אצל רוסו", אמר חבר שלו השבוע, "הוא שהוא יודע שיש חיים אחרי הצבא. אם הוא לא ימונה לסגן רמטכ"ל, אז הוא לא ימונה לסגן רמטכ"ל".
"אף פעם לא הסתכלתי על הצבא כדרך חיים", אמר גם רוסו בהזדמנויות שונות. "עד שפתאום שמעתי שאומרים לי "אתה איש צבא". בכל שנה אני מתלבט מחדש".
לפני שנתיים ומשהו, קצת אחרי שהוחלט שילך לפיקוד דרום, התאספה קבוצת חברים שלו בקיבוץ שדות ים. אחד החברים ביקש לומר דברים. הוא היסה את הנוכחים וקרא לרון, אחיו הבכור של רוסו. "אני רוצה לברך היום את רון", אמר . "אני יודע שאם הייתי מברך את טל, הוא היה קם והולך. אז אני מברך את רון מכל הלב, על זה שהאח שלו, טל, קיבל את הפיקוד על דרום הארץ".
דברים ברוח דומה אמר רון רוסו בטקס החילופים שנערך אחר כך בפיקוד הדרום. "אני רוצה לברך את עצמי גם כאח של טל וגם כאזרח שחרד לעתיד המדינה הזאת ויושביה", אמר . "אני גם מברך את שאר היושבים פה ושאר תושבי הדרום ומדינת ישראל על זה שהמנהלים השכילו לשים את האיש הנכון במקום הנכון. את האיש הזה, האח שלי, שהוא כל כך איש של גובה העיניים ורואה טוב כל כך את התמונה והדרך מגבוה, וכל כך יודע להוביל בדרך הנכונה הזאת".
"אני אקצר ואעצור פה את הברכה לעצמי", אמר, "ואגיד לך טל רק מילה אחת, אנחנו, המשפחה והחברים, מה-זה גאים בך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם