ביום שאחרי: בעזה שואלים "מה נעשה עכשיו?"
אחרי ההכרזה על הפסקת האש, יצאו המונים לרחובות כדי לחגוג. איש לא חשב על ההתמודדות עם ההרס, על מאות האנשים ששוכבים בבתי החולים. אחרי המבצע, אין אדם בעזה שלא זקוק לטיפול נפשי
שעות בודדות קודם לכן הלחימה בעזה נמשכה במלוא המרץ. דחיית הסכם הפסקת האש עליו היו אמורים להכריז הצדדים כבר שלשום, הכניס את תושבי הרצועה לדכאון, ובמיוחד את 10,000 האזרחים שנאלצו לעזוב את בתיהם ולעבור לבתי הספר של האו"ם בעיר, שאינם ראויים למגורים ולשהייה ממושכת.
"שאלוהים ימחק את היהודים", קראה נעמה אנשיסי (47) מאיזור עטאטרה שבצפון הרצועה, בעודה יושבת בפתח בית הספר אל-רימאל לבנים. לידה יושבות שתי בנותיה (12 ו-14), מנסות להסתיר את דמעות הבהלה והפחד מפני מבצע קרקעי נוסף, ומפני העובדה כי ייתכן ויחזרו לבית הרוס.
נעמה מספרת כי היא לא הספיקה לקחת כלום מהבית, ממנו יצאה אחרי שראתה את הכרוזים שהפיץ חיל האוויר אתמול בערב. לידה יושבים גם שני בניה הנכים. למשמע ההפגזות הכבדות באוויר היא תוהה: "מה נעשה עכשיו?".
צוותים רבים של האו"ם נפרשו בכל בתי הספר אליהם ברחו התושבים המבוהלים, וחילקו סדינים ומזרונים לנזקקים. במהלך היום השמיני והאחרון של המבצע, נהרגו 22 בני אדם, ו-60 נפצעו . בכך עלה מספר ההרוגים ל-156 בני אדם, מאז החל סבב הלחימה.
הפיגוע שאירע אתמול בתל אביב, התקבל בשמחה על ידי חלק מתושבים עזה. בתחנות הרדיו המקומיות צהלו כשנודע על פעולת הטרור, והארגונים הפלסטינים הביעו תמיכה במה שכינו: "הניצחון הגדול". אבל הרוב המכריע סלד מהעובדה כי דווקא עכשיו בוצע פיגוע - הם חששו כי הפסקת האש עלולה להידחות שוב ופחדו מתגובה ישראלית כואבת במיוחד.
"החיים פה בלתי נסבלים. אנחנו רוצים פתרון שלא יחזיר אותנו למלחמה כל פעם מחדש", אמר מוחמד חמלאוי (26), ממחנה הפליטים ג'בליה שבצפון הרצועה. בבית משפחת חמלאוי, המורכב משלושה חדרים, גרים בדרך כלל תשעה בני אדם, אבל במהלך המבצע הגיע מספר יושבי הבית ל-17.
בת הדודה מהא ושלושת ילדיה ברחו מביתם בשל אזהרת הצבא הישראלי כי בכוונתו להפציץ את אזור מגוריהם. גם האחות סמאח (22), שגרה בשכונת טואם שבצפון הרצועה עזבה עם בעלה ובתה בת השנה, בשל החשש ממתקפה של חיל האוויר.
"בלילה כשאפשר לישון אנחנו פורסים מזרונים על הרצפה ונרדמים אחד ליד השני בסלון. הגברים ישנים בתוך אחד החדרים ביחד" אומרת האמא נהיל. כמה שעות אחר כך מתקבלת הודעה על כך שבית משפחת אבו קמיל בשכונת מוע'ראקה על גדות ואדי עזה שבמרכז הרצועה, הופגז. כוחות החילוץ הוציאו מתחת להריסות חמש גופות. זמן קצר לאחר מכן הכריזו הצדדים על הפסקת אש.
איש לא חושב כרגע על היום שאחרי, על ההתמודדות עם ההרס והשיקום.
אחרי מבצע עופרת יצוקה, היינו צריכים להתמודד עם מחסור של 50 אלף יחידות דיור שנהרסו, משימה קשה במיוחד נוכח העובדה שישראל לא מאפשרת כבר שש שנים הכנסה של חומרי בניין לרצועה. הפעם ממדי ההרס קטנים יותר, אבל עדיין, שכונות רבות הופצצו, ובתים רבים מאוד הוחרבו.
בשנים האחרונות התרגלנו לייבא חומרי בניין ומצרכים באמצעות מערכת המנהרות, שנפגעה גם היא בהפצצות. לפני המבצע היו 1,200 מנהרות , וההערכות הן שכעת נותרו כ-400. אחרי ימים רבים בהם אנשים לא ישנו, והיו נתונים ללחץ ומתח, גם את הנפש יהיה צריך לשקם.
שמעתי לא אחת בימים האחרונים את המשפט: אין אדם בעזה שלא זקוק לטיפול נפשי.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם