מה השגנו? מעט מאוד
אחרי שמונה וחצי ימי מבצע, ישראל נותרה עם אותם ההישגים שרשמה כבר אחרי 12 שעות לחימה - חיסול ג'עברי ומשגרי הפאג'ר. דבר אחד בלתי נסלח: המבצע יצא לדרך ללא מטרה מדינית
התשובה הפשוטה היא חיסול אחמד ג'עברי ומשגרי פאג'ר ,5 שזה טוב, אבל היה נכון גם אחרי 12 שעות. התוצאה הבלתי מכוונת היא חיזוק החמאס, שידרוגו לגורם שהמערכת הבינלאומית לא תוכל עוד להתעלם ממנו והחמור מכל, החלשת הרשות הפלסטינית. ממשלת נתניהו-ברק-ליברמן הקריבה לטווח הארוך את סאלם פיאד לטובת איסמעיל הנייה. זה הרבה פחות טוב.
הרבה דיבורים צפויים בימים הקרובים על "שיקום ההרתעה," מכה אנושה לחמאס, כללי משחק חדשים, מלחמה בטרור, הקשר הבלתי נמנע לאיראן ותפריט חדש ומהודר שמגדיר טוב יותר את מחיר שיגור הטילים וכו.' בפועל אלו התרברבויות רהב.
בשש השנים האחרונות ישראל עומדת בפני דילמה מדינית-ביטחונית בעזה שבסיסה משוואה פשוטה: מיטוט שלטון החמאס וחיסולו הצבאי מצריכים פלישה לעזה ושהייה של מספר שנים. המשמעויות וההשלכות הצבאיות, הפוליטיות, הכלכליות, הדמוגרפיות והאזוריות, גדולות מהתועלת המפוקפקת, ולכן ישראל, בצדק, איננה שוקלת מהלך מרחיק לכת כזה.
מצידה השני של המשוואה, אפשר לפתוח בדיאלוג מדיני רציף עם החמאס על משטר ביטחון ואולי הסדרים מדיניים ביחס לעזה. בהתחשב באופיו האידיאולוגי של החמאס, במאפייניו הטרוריסטים ובהשפעה שתהיה לכך על המשך קיומה של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, זו איננה אפשרות סבירה או רצויה. לכן ישראל עומדת בפני מצב שאין בו בחירה בין שתי חלופות רעות, אלא שלילה מוחלטת של שתיהן. מכאן, שלישראל לא היתה אפשרות אלא להגדיר מטרות מצומצמות וצנועות.
יש כאן היפוך מושלם של קרל פון קלאוזביץ. המלחמה איננה המשכה של המדיניות (או המשכה של הפוליטיקה, בתרגום הגרמני המדוייק יותר), אלא המדיניות היא תוצאה מקרית של מידת ההצלחה היחסית של מבצע צבאי. מבצע שבהגדרה היה מוגבל וטקטי, ללא שום מטרה או ערך אסטרטגי.
בהתחשב בנתק שבין עזה לגדה המערבית, שלטון האחים המוסלמים החדש במצרים, היעדרם של ערוצי הידברות יעילים והדילמה לעיל,
דבר אחד הוא בלתי נסלח: מבצע צודק כשלעצמו יצא לדרך ללא שום מטרה מדינית ולמעשה ללא הקשר מדיני. ממשלה יזמה מהלומה צבאית מוצדקת בפני עצמה, אבל כאשר ההשלכה המדינית הברורה היא חיזוק החמאס. ממשלה שירשה מממשלת אולמרט, קודמתה, הישג - בידוד מוחלט של החמאס ודה-לגיטימציה שלו - הפכה אותו לגורם מרכזי בעיני מצרים, טורקיה, קטאר ובעקיפין גם ארה"ב.
ממשלה שלא ניהלה שום סוג של דיאלוג, על כל הספקנות באשר לתועלתו ותוחלתו, עם הרשות הפלסטינית, וממשלה שסירבה לדון בתוכנית הליגה הערבית ("התוכנית הסעודית") ולהציע רעיונות חלופיים כלשהם, סופה שניהלה מו"מ עם החמאס וחיזקה אותו.
בהתחשב במרחב התמרון המוגבל ובהישגים המוגבלים כתוצר ישיר של כך, את מה שבכל זאת הושג אפשר היה לסכם אחרי 12 שעות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם