הכישלון הידוע מראש של מבצע "עמוד ענן"
כללי המשחק מכשילים את צה"ל פעם אחר פעם. המשפט הבינלאומי עוסק בממשלות ובצבאות מסודרים, אך מעולם לא תוכן להתמודד עם גרילה
- מבצע "עמוד ענן": כל הכתבות
קוליני עצמו לא סייע לו במלאכת ההגנה שכן הוא אמנם הודה ברצח אך סירב לחשוף את מניעיו. מה עושה עורך דין הנאלץ להגן על אדם שאיננו מעוניין בהגנה? מחפש קצה חוט, משהו שמוביל אותו לבסוף אל פרשה היסטורית מזעזעת שמשנה את כל התמונה.
על המותחן של הסופר עו"ד פרדיננד פון-שיראך לא ניתן לכתוב יותר בלי להרוס את ההפתעה למי שמעוניין לקרוא את הספר, שכן כל הפואנטה בדרמה הקצרה הזו (148 עמודים, פונט 12 ברווח כפול) בנויה על הערפל הסמיך והסתמי שמלווה אותה לאורך מאה עמודים עד לתפנית המפתיעה. אז סלחו לי אבל אין לי בררה, צריך לגלות סוד כדי לחלץ מסקנה.
מה שנחשף במשפט הרצח זה שהתעשיין הנורמטיבי והתמים לכאורה שנורה למוות במלון הסתיר סוד אפל מימי מלחמת העולם השנייה, שבה הוא שימש כקצין אס-אס. קוליני, הרוצח, היה אז הקורבן, כשאביו נרצח ואחותו נאנסה לעיניו באירוע מזעזע שעליו פיקד מאייר. הוא המתין לא פחות מיובל שנים, אך לא שכח וחזר לנקום.
הסיפור מסתבך כשהתובע מוכיח שאביו של קוליני נרצח במסגרת פעולת תגמול על הרג של חיילים גרמנים. תג המחיר הגרמני היה אז עשרים נרצחים לצד השני על כל הרוג שלהם. התביעה הראתה שהחוק הגרמני דאז התיר לפעול בדרך זו, מה שהופך את מעשהו של מאייר לחוקי לשעתו ואת הנקמה לפסולה.
כיצד מתמודד בית המשפט עם תשתית משפטית מעוותת, שלא מאפשרת לו לעשות צדק? הפתרון של פון-שיראך הוא בסגנון "דאוס אקס מכינה" – שתילת מפנה עלילתי שאיננו מתמודד עם הקונפליקט ועם הלוגיקה הפנימית של הסיפור, אך מייתר את הצורך במציאת פתרון אמיתי; אולי בגלל שמדובר בבעיה מהסוג שאין לו באמת פתרון.
הקונפליקט של "פרשת קוליני" מתקשר אצלי אסוציאטיבית לספר נוסף שיצא לאחרונה – "בנבכי המשפט הבינלאומי", מאת פרופ' שבתאי רוזן. את שני הספרים אני רוצה לחבר לקודקוד שלישי, שהוא הכישלון הצפוי משהו של מבצע "עמוד ענן"; או אם תרצו, הכרוניקה הידועה מראש של המיני-מלחמה שבה חזרה ישראל ככלב השב על קיאו על שגיאות לבנון השנייה ו"עופרת יצוקה"', ואפשרה בכך לחמאס להשיג את רוב מטרותיו (שיתוק מיליוני תושבים בישראל מבלי לשלם מחיר כבד מדי בראייתו, וכפיית הפסקת אש בתנאים הנוחים לו. עם זאת, נדרשת הסתייגות לאור העובדה שהטור נכתב ברביעי בבוקר, כשהסכם הפסקת אש צפוי בתוך שעות).
כדי להבהיר את הקשר בין שלושת קודקודי המשולש, נרחיב מעט על ספרו של רוזן (1917-2010). האיש, אגב, היה אחד מגדולי המומחים בישראל לדין הבינלאומי. הוא הכיר את בית הדין בהאג לפני ולפני, וייצג את ישראל בפרשיות רבות ומגוונות – משביתת הנשק ההיסטורית ברודוס, דרך משפט אייכמן ועד לחברות בוועדת טירקל שחקרה את פרשת המשט הטורקי לעזה (שבמהלכה הוא נפטר).
בערוב ימיו כתב ספר מקצועי, עמוס לעייפה בפרטים ובדיוקים, המיועד למטיבי לכת בלבד. אבל חוץ מעצים יש בספר גם יער: "הסיפור הגדול" שלו עוסק בבעיה הגדולה של הדין הבינלאומי שגורמת לו להיות נעול על פתרונות ישנים לבעיות חדשות.
עיקר התפתחותו של הדין הבינלאומי הייתה בעקבות מרחץ הדמים של מלחמת העולם השנייה. המעצמות המערביות נבהלו מהשואה שהמיטו על עצמן, מהדמון השטני שפרץ וצבע את אירופה בנהרות של דם, מהברבריות ומאובדן הצלם. אחרי המלחמה הן החליטו
אבל למהלך הזה היה מחיר - פגיעה בריבונות המדינות שקיבלו על עצמן את הכפיפות לדין הבינלאומי. זאת, משום שהמשפט ההומניטרי הבינלאומי נהגה בימים של צבאות קבועים וממושמעים, המונחים בידי ממשלות שנשאו באחריות ובסמכות שאפשר להצביע עליהן. מדינה שהפרה את הכללים ידעה שתשלם מחירים פוליטיים וכלכליים גבוהים.
אבל מה עושים במאבק מול ארגוני גרילה שמצפצפים על הכללים? כיצד מתמודדים מול תאי טרור שצומחים פרא בערוגות אזרחיות ועושים על כולם בקשת?
רוזן מביא כדוגמה את סעיף 82 ב'פרוטוקול הנוסף I' באמנת ז'נבה. הסעיף "מחייב את הצדדים להבטיח כי יועצים משפטיים יהיו זמינים לייעץ למפקדי הצבא בשטח". רוזן שואל: "האם הנחיה זו מציאותית? איזה ניסיון קרבי נדרש מאותו יועץ משפטי? האם על מפקד צבאי שקיבל הוראה לתקוף מטרה נתונה – למשל מסגד החשוד כמחסן אמצעי לחימה – לבקש ייעוץ משפטי לפני ביצוע הפקודה?" (עמ' 199)
רוזן מציין כי הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי קיבל את ההנחיה הזו במלואה, והורה לשלב עורכי דין מהפרקליטות הצבאית לא רק בשלב תכנון המבצעים אלא גם בניהול השוטף של הלחימה מהחמ"לים. האם הכירורגיות הסטרילית שהורידה את הפגיעה במחבלי חמאס לרמה נמוכה מאי פעם איננה תוצאה של האימפוטנציה שכפה על עצמו הצבא?
המשפט ההומניטרי הבינלאומי אמור לאזן בין שני ערכים: הזכות לריבונות לאומית מחד גיסא, ושמירה על זכויות אדם וערכים הומניטריים מאידך גיסא. הבעיה היא שנורמות הדין הבינלאומי עוצבו בתנועת מטוטלת, מהתנהלות ברברית ומשולחת רסן בימי מלחמת העולם ועד לסירוס עצמי לדעת מול טרור הג'יהאד האיסלאמי כיום.
רוזן מציין כי הוויתור על זכות ההגנה על הריבונות תאם את התמורות התרבותיות שעברו על עמי אירופה, שהעדיפו לוותר על הזהות הלאומית למען החזון הקוסמופוליטי של גוש האירו. כשמדינה באירופה זונחת את המטבע הלאומי שלה, "אחד הביטויים המקודשים ביותר של הריבונות הלאומית והזהות הלאומית", למען מטבע היורו המאוחד, היא מבטאת ויתור עמוק יותר על "הרגשות הלאומיים" שעומדים בבסיס המחלוקות הבינלאומיות. מכאן קצרה הדרך לוויתור על זכות ההגנה העצמית של מדינות המערב מול הטרור האיסלאמי.
והאמת היא שלא מן הנמנע שזה בדיוק מה שקרה לישראל. חוסר המוכנות של הממשלה להגיע להכרעה ממשית מול חמאס לא נובע רק מטראומת גולדסטון אלא בעיקר מכרסום חמור בתודעת הזהות הלאומית ובתחושת הצדק. אף אחד לא ניסח זאת טוב יותר מנתן אלתרמן:
אז אמר השטן:
הנצור הזה איך אוכל לו.
איתו האומץ וכישרון המעשה
וכלי מלחמה ותושייה עצה לו.
ואמר: לא אטול את כוחו
ולא רסן אשים ומתג
ולא מורך אביא בתוכו,
ולא ידיו ארפה כמקדם,
רק זאת אעשה: אכהה מוחו
ושכח שאיתו הצדק .
כך דיבר השטן וכמו
חוורו שמיים מאימה
בראותם אותו בקומו
לבצע המזימה.
ואגב, השבוע ביקשנו מדובר צה"ל לאפשר לנו להצטרף ליום בעבודתו של פרקליט המלווה מפקד בשטח, וזאת כדי להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעבודה. התשובה הראשונית הייתה חיובית, אך מאוחר יותר מישהו שם התחרט וביטל את הביקור. יש כנראה מה להסתיר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם